לאן הגענו.
מדינת היהודים.
ובסוף מה?
מחבל שחשוד ברצח יהודייה ובהעלמתה נחקר במשטרה, לועג לנו בבתי משפט, מחייך למצלמה ומרגיש בבית ובטח גם מקבל כבוד של מלכים. וכל זה בזמן שרק הוא יודע איפה היהודייה נמצאת.
ויהודי שחשוד ברצח מחבל לא מקבל תנאים בסיסיים, שלא נדבר על לראות עורך דין או להיחקר כבן אדם במשטרה ולא במרתפי עינויים.
ומסכנים הילדים שלו. שצריכים לשמוע מה קורה לאבא שלהם דרך החדשות.
ומסכנה אשתו לקרוא את הכתבות האלה עליו.
ומסכן הוא מה הוא עובר שם ואיזה מן בנאדם הוא ייצא משם.
ואז אומרים לי מה את פוחדת? לכי בגאווה זאת המדינה שלנו, מה הבעיה שלך לנסוע לחמותך אפילו שהיא גרה אי שם בין כפרים של ערבים וכל הדרך אליה יש מחבלים על הכביש, ולמה בעלך לא מוציא רישיון לאקדח ותסעו יותר בביטחון בכבישים שם.
אנחנו שולטים כאן. על היהודים בלבד. הערבים עושים מה שבא להם אבל אנחנו אלה שנענשים בסוף.
כל פעם אני בטוחה שאין ולא יהיה גרוע יותר ממה שקורה כאן עכשיו ומופתעת.
צריך משיח, אתמול.
פרקתי.
ויאללה עגבניות


