וכמו אצל דוסים, האהבה בין איש לאישה היא דבר קדוש וגדול אבל גם מוצנע.
בקושי ממש יצא לי לראות בני זוג דוסים המראים גילוי אהבה ביניהם. את ההורים שלי ראיתי רק לפעמים ממש, מראים את האהבה שלהם (והם אוהבים! פשוט בצינעה ובסתר, גם לא ליד הילדים).
השאלה שלי היא כזאת: תמיד אומרים שדווקא בגלל שאהבה זה דבר כ'כ גדול וקדוש, היא צריכה להיות שמורה ולא גלויה לרבים וכו' וכו' ואני ממש מסכימה עם זה! אני לא באה לערער את האמירה הזאת.
אבל קשה לי עם זה שבגלל שאני לא רואה ביטויי אהבה אצל אנשים דוסים, אז מגע בין איש לאישה נראה לי כמשהו שלילי, פסול ולא טוב, ויותר מזה- אין לי שום רצון למגע מצד גברים וגם לא רצון לביטוי אהבה.
אז כמה שאלות, ומקווה שיצא מובן: א. איך אני אמורה לחזק את הרצון לקרבה וקשר?
ב. זה לא מעוות מה שהחברה שלנו יצרה? שיוצא לנו לראות רק מגע ואהבה פסולים אז ישר אנחנו משליכים כל סוג כלשהו של קרבה לצד השלילי..
אשמח לתשובות ותודה רבה מאוד מראש לכל העונים!!




נראה לי הוא יכול להביא את החמור