קודם כל מצטרפת לדברי החוכמה של החכמים מעליי @פשוט אני.. ו@ד.
יש איזושהי תנועה שעלולה לקרות כאשר רק אחד מבני הזוג מגיע לפסיכולוג, שהיא תנועה לא "אקולוגית", כלומר - כמו שאם אני משליכה פלסטיק לים ולי כביכול סבבה כי אין ברשותי יותר זבל - אבל זה לא אקולוגי לסביבה כי זה פוגע בצבי הים ומזהם את הסביבה וכו'
באופן דומה, חשוב מאוד מאוד לשים לב כאשר הולכים לפסיכולוג שלא נגיע למצב שזה לא אקולוגי לזוגיות שלנו.
כי פסיכולוג רואה רק את האדם שמולו ורוצה להיטיב איתו ולגרום לו להרגיש הכי טוב שאפשר.
מה שכן, הוא לא לוקח בחשבון את בן/בת הזוג של אותו האדם פשוט כי הם לא נמצאים לפניו...
ואם למשל הוא יאמר לאישה: "את צריכה תמיד להקשיב לעצמך ולעשות רק מה שאת רוצה כל הזמן", ולפעמים מה לעשות בזוגיות צריכים להתגמש ולראות גם את האחר ולא רק את עצמינו, אז העצה הזו (סתם כדוגמא כמובן, לא שמישהו יאמר אותה), תהיה הרסנית ולא אקולוגית בעליל לזוגיות, ותפגוש את האיש מתוסכל וממורמר.
או אם הפסיכולוג אומר לאיש: "אתה צודק. אתה באמת התחתנת צעיר ופיספסת את כל החיים, לך לחגוג", אז מה? האיש אמור פשוט להתעלם מאשתו אשר כרת איתה ברית וללכת עכשיו להתפרפר חלילה? חס ושלום.
זה מאוד עדין.
וחשוב לשים לב לכך.
וכן, גם לשתף את הפסיכולוג שאנו *לא* רוצים שזה יפגע בזוגיות אלא להיפך, לתת לנו כלים שנתעצם גם בפן האישי וגם בפן הזוגי!
ולא כל פסיכולוג הוא גם מטפל זוגי. לכן חשוב ללכת לפסיכולוג שמתמחה גם בדינמיקה זוגית וטיפול זוגי אם המטרה היא ליישב ריב שהיה בינינו כזוג...
זה שונה מאשר למשל אדם הולך לפסיכולוג על דיכאון או חרדות או טראומות וכד' שיש לו, שאז ודאי שאין כל סיבה שהפסיכולוג יהיה גם מטפל זוגי...
אני חושבת שאתה צריך לשקף לאשתך, בצורה מאוד אוהבת ועדינה, שהמחשבה על דברים מסוימים שאמרה לה אישה זרה כאילו "מאחורי הגב" שלך ובלי ידיעתך, למרות שזה קשור אליך ישירות, היא קשה לך מאוד ומוציאה אותך מדעתך כמו שכתבת.
נסה להסביר לה זאת בצורה שתבין ותקבל ולא תיכנס למגננה.
למשל, תשתמש בשפת "האני", באיך אתה מרגיש,
אתה יכול לשאול אותה בעדינות ובאהבה אם זה היה הפוך ואתה היית הולך למישהו שהיה אומר לך א' ב' שקשור לאשתך ולא היה לה מושג והיא הייתה מקבלת את "הריקושטים" של זה - איך הייתה מרגישה? לא מתוך הקנטה, אלא מתוך סקרנות ורצון להבין ולברר.
זה חייב להיות שיח מברר ומלבן ולא שיח מאשים.
ולגבי הסיפא שלך - אין סיבה שאם אשתך הלכה לפסיכולוגית זה יערער אצלך את כל המשך טיב הקשר.
זה ממש ממש לא כישלון אישי שלך, כמו שהיטיב להסביר @פשוט אני, פסיכולוג הוא איש מקצוע שמומחה למורכבויות בנפש. אשתך הרגישה זקוקה לכך והלכה.
אתה בעלה.
אתה לא המטפל שלה.
כמו שהיא אשתך, ולא הפסיכולוגית שלך.
זה גם לא נכון, גם לא אפשרי וגם לא טוב שנהיה המטפלים של בן/בת הזוג שלנו. ממש לא טוב לזוגיות.
יכולה להיווצר כך דינמיקה זוגית של מטפל-מטופל וזה ממש לא בריא לזוגיות.
ובכלל אם נשמור כל אחד על המקום הנכון שלו יטב לכולנו.
והמקום שלך הוא להיות האיש שלה. בעלה.
לתמוך בה, לאהוב אותה, לעודד - כן ברור
אבל לא לטפל.
כנ"ל בדיוק היא כלפיך.
ולגבי החשש שלך שהיא רוקמת צעדים לפירוק המשפחה - אם אתה באמת חושש כך וחושב חשוב לברר זאת ישירות מולה.
מדוע אתה חושב כך? נשמע מהצד מופרך כיוון שכתבת שאתם נשואים שנתיים, שהכל התחיל כמו באגדות,
ששניכם מסכימים שאתם אוהבים מאוד אחד את השנייה, ושיש ביניכם פשוט מריבות לפעמים... כמו אצל כולם!
ועוד ציינת שאפילו כשהייתם בריחוק אשתך הייתה בראש מעייניך, רצית אותה יותר מכל דבר אחר, רצית לשתף אותה בכל מה שעבר עליך אלא שנכנעת לאגו ומשחקי כוח כדבריך.
אין כאן שום דבר שמצדיק פירוק המשפחה חלילה, רחוק מכך.
יש כאן קריאה להבנה איך מנהלים קונפליקטים בינינו.
איך רבים נכון.
איך שומרים על הכבוד ההדדי גם בשעת מריבה.
איך מקבלים כלים לצלוח אתגרים בזוגיות.
איך מקבלים כלים לגשר על פערים.
זה מה שכן יש כאן.
ולענ"ד הכתובת הנכונה הנצרכת כאן לכל הדברים הללו היא מטפל זוגי ולא פסיכולוג (אלא אם כן אשתך הלכה לפסיכולוג על דברים נסופים שלא ציינת, למשל דברים שקשורים אליה אישית ובנפש שלה).
ב"הצלחה רבה, ממש אל תתייאש, יש עוד כ"כ כ"כ (כ"כ!!!) הרבה שניתן לעשות ואפשר לעשות כדי להגיע לקירבה ואהבה לא רק כמו שהייתה אלא אפילו יותר גדולה ועוצמתית פי כמה וכמה ביניכם!
כל מילה