ואת מנגנת לנו בגיטרה, כשאנחנו יושבים פה, על שפת הים.
מנגנת אביתר בנאי, עידן רייכל, וביני לנדאו,
מנגנת בשקט , מנגנת בעדינות.
ואני יושב על ידך ושותק, וחושב על כל הלילות והזמנים שכבר ישבנו לעיני תחת אלפי כוכבים,
בתוך אוסף מילים.
שנים אני כבר מכיר אותך,
מכיר כל תו בפנים שלך-
כל דמעה שלך אני מזהה הרבה לפני שהיא מתחילה לרדת.
כל חלק במנגינה שאת מנגנת משתלב לי בתוך הניגון של חייך.
הניגון של חיינו.
ואני עוד פעם נזכר בכל השעות והימים שחיכיתי לך, שנים שנים ישבתי לבד בחוף.
עד שבאת,
התיישבת לידי והתחלת לנגן את חיי.
ואת יושבת פה עכשיו מקשיבה את מחשבותיי ומציירת להם תווים
מציירת להם מילים.
מילים של אביתר בנאי ועידן רייכל וביני לנדאו
ובעיקר מילים שלך.
ופתאום את אומרת: "כבר מלא זמן לא התפללתי ערבית,
בא לי.
התפללת כבר?"
ואני עונה שכן.
שהיה מניין בשבע בבית כנסת ליד הבית.
ואת נותנת לי את הגיטרה,
נעמדת,
מנערת את עצמך מהחול,
מוציאה סידור מהכיס, מתרחקת קצת ומתחילה להתפלל.
ואני מתבונן מעריץ ונזכר כמה אהבה יש בך,
כמה אהבה לאלוקים,
כמה אהבה לחיים,
כמה אהבה לי.
ואיך כל כך היה לך חשוב שאת החיים שלנו לא ילוו רק אביתר בנאי, עידן רייכל, וביני לנדאו.
אלא גם אנשי כנסת הגדולה
ודוד המלך.
ואני חושב על זה שמאז שהכרנו כל פעם שאני צריך לקבל זריקת יראת שמיים, אני לא צריך ללכת ללמוד,
רק להתבונן עלייך מתפללת תפילה מלאת אהבה דבקות ותחנונים.
שלוש פסיעות לאחור,
שיר המעלות ועלינו לשבח.
"בא לך להיכנס קצת למים" את שואלת.
"כן, בטח. בשביל מה באנו." אני עונה.
"מקולות מים רבים אדירים.., אדיר במרום ה.'"
מנגנת אביתר בנאי, עידן רייכל, וביני לנדאו,
מנגנת בשקט , מנגנת בעדינות.
ואני יושב על ידך ושותק, וחושב על כל הלילות והזמנים שכבר ישבנו לעיני תחת אלפי כוכבים,
בתוך אוסף מילים.
שנים אני כבר מכיר אותך,
מכיר כל תו בפנים שלך-
כל דמעה שלך אני מזהה הרבה לפני שהיא מתחילה לרדת.
כל חלק במנגינה שאת מנגנת משתלב לי בתוך הניגון של חייך.
הניגון של חיינו.
ואני עוד פעם נזכר בכל השעות והימים שחיכיתי לך, שנים שנים ישבתי לבד בחוף.
עד שבאת,
התיישבת לידי והתחלת לנגן את חיי.
ואת יושבת פה עכשיו מקשיבה את מחשבותיי ומציירת להם תווים
מציירת להם מילים.
מילים של אביתר בנאי ועידן רייכל וביני לנדאו
ובעיקר מילים שלך.
ופתאום את אומרת: "כבר מלא זמן לא התפללתי ערבית,
בא לי.
התפללת כבר?"
ואני עונה שכן.
שהיה מניין בשבע בבית כנסת ליד הבית.
ואת נותנת לי את הגיטרה,
נעמדת,
מנערת את עצמך מהחול,
מוציאה סידור מהכיס, מתרחקת קצת ומתחילה להתפלל.
ואני מתבונן מעריץ ונזכר כמה אהבה יש בך,
כמה אהבה לאלוקים,
כמה אהבה לחיים,
כמה אהבה לי.
ואיך כל כך היה לך חשוב שאת החיים שלנו לא ילוו רק אביתר בנאי, עידן רייכל, וביני לנדאו.
אלא גם אנשי כנסת הגדולה
ודוד המלך.
ואני חושב על זה שמאז שהכרנו כל פעם שאני צריך לקבל זריקת יראת שמיים, אני לא צריך ללכת ללמוד,
רק להתבונן עלייך מתפללת תפילה מלאת אהבה דבקות ותחנונים.
שלוש פסיעות לאחור,
שיר המעלות ועלינו לשבח.
"בא לך להיכנס קצת למים" את שואלת.
"כן, בטח. בשביל מה באנו." אני עונה.
"מקולות מים רבים אדירים.., אדיר במרום ה.'"
