האני האמיתי
זה שאוהב
שיודע להנות באמת
לא זה שהורס את כל הכיף.
ההוא שכולם סביבו
שהטיולים הכי שוים תמיד איתו
זה שמכיר כל דבר שזז.
לא זה שחבר של הצוות
לא זה שמדבר גבוהה
לא זה שמתנשא בעיני כולם
זה שלא משוויץ וגם לא צריך
זה שכולם אוהבים מבפנים
לא ההוא שמאחורי הגב מרחלים
איפה הספונטני מלפני שנה
איפה ההוא שכולם רוצות
ההוא שבחר באחת שלו
ההוא שדוחה את כולן כי הוא תפוס
הבורג של החברה או המלך הבלתי רשמי
איפה אני?
מאחורה?
בקופסא של זמן שהמפתח נעלם?
אני איפה שהו, אבל איפה זה איפה שהו?
אני דיי בטוח שלא כאן.
לא בחיים שאני חי עכשיו, לא בכשרון הלמדן, לא בזה שזוכרים כשצריך עזרה, לא ביועץ של הצוות, ומה שבטוח לא במסיכה.
אני חי כאילו טוב לי, וזה אמור להיות טוב, אבל לא לי. אנלא באמת זאב בודד. אני חלק מלהקה אבודה, מלהקה שקיימת באיזה שהו מקום, רק צריך למצוא אותה, ומהר.
אנלא עוף מוזר, אני חי את חיי מהמבט שלי בלי לספור, לכן אני צריך להיות שונה? אני גאה במי שאני ושהעולם יכחד ומהר. כל הולם שסביבי

הקושי בלהיות חזק בשביל אחרים זה שכולם בטוחים שאתה מספיק חזק בשביל לא ליפול או לקום לבד...