קודם כל את נשמעת לי חברה ממש מדהימה, האכפתיות שלך מאירה את מה שכתבת, חזקי ואמצי בעד עצמך בעד חברותיך ובעד כולנו- ויהי רצון שהעם ההולכים בחושך, יראו אור גדול.
מסכימה שאין כמעט מקורות תורניים בנושא.
לא מסכימה שזה מעיד על כך שההתמודדות אינה עבודת ה' ייחודית בפני עצמה
מעשה אבות סימן לבנים- וכל מה שיעבור על עם ישראל מרומז בתורה, אבל לאו דווקא כתוב במפורש בצורה שאנו רואים בעיניים.
מה שכן עוזר לי זה למצוא מקורות להתמודדות הפנימית- לשאלות באמונה, לכאב, געגוע ופרידה, שבהחלט אני מוצאת לפעמים הכרה בהם וכל מיני נבואות נחמה או דרכים להתמודד ודיבורים של הקב"ה אלינו במצב הזה. גם אם אני לא מוצאת התייחסות תורנית למציאות של הרווקות המתמשכת בשמה המפורש.
מלבד זאת הקב"ה מדבר אלינו לא רק דרך התורה אלא גם דרך המציאות. ואני מחפשת אותו גם שם, כל נשמה וחיפושיה...
אפשר להגיד כל מיני תיאוריות למה אין התייחסות תורנית אבל יש משהו טריקי בלמצוא סיבות למה משהו *לא מוזכר* כי צריך בשביל זה וודאות גמורה שהדבר כן **חייב להיות מוזכר**.
ועוד נקודה אחת-
לפעמים שאלות באמת צריכות תשובות אבל חשוב בעיני גם להקשיב לכאב שמציף את השאלה ולתת לו מקום ולחבק אותו. ולפעמים מרוב עיסוק בשאלה שוכחים לעשות זאת (אולי לא רלוונטי לשואלת, רק משתפת בהרגשתי האישית)...
ולדבר עם ה' גם על השאלות והתהיות- הרי זאת שאלה שקשורה לקשר שלי איתו אין מצב שאני יכולה לעבד אותה בלעדיו... אז נכון שבת קול לא תצא ותענה לי ככל הנראה... אבל יש ריפוי ומענה בדרכים אחרות כשמביאים אל הדיבור עם ה' את השאלות והתהיות.
(אני לא יודעת אם זה דימוי מוצלח אבל עולה לי שזה אולי כמו עניין בזוגיות שאפשר להתייעץ עם כל העולם אבל הוא חייב להיות מטופל בתוך המרחב הזוגי...)
והערת אגב- כזאת שאלה- אם מחפשים לה תשובה תורנית ברצינות יש לי כמה רעיונות לתלמידי חכמים שאולי שווה לשאול אותם.