הכללה לפניכם.. ראו הוזהרתם

בגדול בעיניי יש שלוש סיבות עיקריות לקשרים ארוכים:

• חוסר בשלות/דיוק ואז יוצא שנמרחים עם קשרים שלא בהכרח קשורים אליך כי לא לגמרי יודעים מה מחפשים ומה מתאים ולהגיד לא וכו וכו.

• לוקח לזוג זמן להיפתח ולהיקשר ולבחון את טיב הקשר בכלל.. כל קשר וסיבותיו שזה לוקח בו זמן.. זה יכול להיות קשור לאופי של האנשים ויכול להיות קשור לזה שהבחור בצבא , יכול להיות שפתאום מספרים משהו דרמטי שגורם לדברים להראות אחרת וסוגשל מתחילים הכל מהתחלה וכן על זו הדרך.. יכולות להיות סיבות רבות לזה.

•  הסיבה העיקרית בעיניי - שהקשר טוב, אבל יש משהו מהותי שמפריע, אבל לא חותכים כי יש הרבה טוב שלא פגשת בקשרים אחרים או שזה פשוט הרבה ממה שמחפשים ולכן לא מוותרים על הקשר בקלות ומנסים להעמיק אותו ולראות אולי הקשר שיתפתח יחפה על זה ותהיה את המסוגלות לומר שהדבר שמפריע הוא בסדר לי בכל זאת ומוכנים לקבל אותו לחיים שלנו. לסיטואציה הזו יש שני מקרים - קשרים שמצליחים ויש הרבה כאלה... ומצד שני, קשרים שאנשים מבינים שזה כנראה באמת גדול עליהם ומחליטים בכאב גדול שלא.

כנראה שיש עוד המון סיבות.. אבל זה ממש הגיוני שזוג נפרד אחרי תקופה ארוכה ואני לא חושבת שזה הופך מישהו מבני הזוג לאכזרי או לא הגון. 

זה כואב נורא והלוואי שהיה אפשר למנוע את זה. (ואת חלקם בדיעבד מבינים שאולי היה אפשר למנוע - חוזר לסיבה של חוסר בשלות/דיוק ולסיבה השלישית שנותנים הזדמנות למרות שמפריע.. אבל אחרי זה, דברים מתחדדים לך ואז תדע כבר פעם הבאה לא לתת צאנס למשהו שאתה יודע שמפריע ולא מסוגלים לוותר עליו).

אבל אם לא בודקים ולא נותנים צ'אנס, אז גם אין סיכוי.

בכל זאת לילה..

בקיצור, לא תמיד בנאדם מודע ומבין שהוא לא בשל. לפעמים ההבנה הזו מגיעה תוך כדי הקשר.

כנ"ל גם לגבי הסיבה השלישית,  לא תמיד בנאדם מבין או מודע לכמה זה מפריע לו באמת והוא מנסה לתת ליתרונות לגבור ובדיעבד מבין שהוא לא מצליח להתגבר על זה.

@ריבוזום היטיבה להגדיר בהודעותיה.

אנשים שכחו מה זה כנות בקשר.
זה לא להגיד שהכל מצוין או לדבר רק על הדברים הטובים,
זאת כנות חלקית למדי, ואם הכנות היא חלקית - עדיף מראש לוותר עליה

אתה שואל איך זה הגיוני ואומר שזה לא ראוי. אני מסכימה איתך שמן הראוי שקשר יהיה הדדי וכנה, אני פשוט מנסה להסביר שאני חושבת שאנשים לפעמים לא 'לא כנים' בכוונה תחילה, או משדרים 'חצי כנות' לא בכוונה.

הרבה פעמים מבינים מה היה רק לאחר מעשה. בזמן אמת לא מבינים ולא מצליחים לראות את המציאות כמו שרואים אותה ממבט לאחור.

כמו שילד חושב שמאה שקל זה הרבה והוא יכול לקנות עם השטר הזה חצי עולם, ואחרי שהוא גדל קצת הוא מבין שזה לא כל כך הרבה...

אנשים גדלים אחרי קשרים ומשתנים ועם הזמן מקבלים פרספקטיבה אחרת על דברים. לא באתי להצדיק את זה, זה חוויה לגמרי לא נעימה ומבאס שצריך לעבור את זה, לשני הצדדים, אבל זו דרך העולם ואני ממש לא חושבת שזה בהכרח הופך את האדם ללא הגון.

אפשר להיכנס לאלף מחשבות שהיה אפשר לעשות אחרת, אבל שוב, זו חוכמה שלאחר מעשה.

מראש
(בכללי מותר להפעיל גם שכל, מחשבה תחילה, ולא רק את הרגשות).

מותר להם לחשוב על ההשלכות של המעשים שלהם, מותר להם לחשוב גם על האחר.

מהותו של קשר היא הכרת האדם שמולך והתחברות אליו. זהו תהליך.

היות שאף אחד מאיתנו לא קיבל פתק עם השם של המיועד\ת לו אנחנו נפגשים עם אנשים כדי להכיר.

בדרך פוגשים אנשים מעולים, עם המון צדדים טובים ומתאימים.

מהות המפגש הזה היא היא יצירת הקשר!  לא משקרים, מרמים או נוהגים איתך בחוסר כנות אלא לומדים להכיר אותך ומתחברים אליך.

בשלב(ים) מסויים בתהליך האדם מחליט האם הוא רוצה להתקדם והלעמיק את הקשר לרמה נוספת ואז מגיעה ההחלטה להמשיך או לא.

כאשר אומרים לך שלשים את עצמך במצב פגיע זה תנאי בסיסי ליצירת קשר עמוק זהה לא בגלל שבדרך מחכים לך א\נשים מרושעים עד שתפגוש את אשתך, להיפך - אתה תפגש עם בחורות מדהימות שיש להן הרבה במשותף איתך אבל הן פשוט לא המיועדות לך.

כתבת על מניעים לא ישרים. עניתי לך והקצנתי כדי שיהיה ברור.

קיבלת עצה טובה, ממליץ לך לחשוב עליה ואז להגיב.

בכל מקרה - אתה משתף הכל בכל קשר? ובכל שלב?

אין לך ספקות שאתה עדיין "יושב" עליהם לשלב שבו תרגיש בטוח יותר בקשר ובכם כדי להעלות אותם?

קמים בוקר אחד ואומרים "זהו"? אתה בטוח שלא פספסת דברים שנאמרו\ נרמזו?

יותר ממישהי אחת? נשמע קצת מוזר.

האם מדובר על יוצאת דופן אן על תופעה.

כגון:

1. בעיני צד א', לצד ב' יש חיסרון כלשהו שהתגלה בפגישות המוקדמות. תחילה היה נראה שצד א' יכול להתמודד ולהשלים עם זה, אך על סמך הניסיון שנצבר, צד א' הבין שזה גדול עליו, למרות שלל היתרונות הנוספים. 

2. במהלך הקשר הארוך התגלו אי אלו בעיות שלא היו גליות לעין לפני כן (הזוג נקלע לסיטואציות כאלה ואחרות שחשפו את הבעיות הללו). 

יש גישה שאומרת אני בא לבחון נתונים אבגדה, אם יש אותם אני נכנס לקשר ומשקיע בו כדי לבחון גם היתכנות לקשר רגשי וכו, ואז בד"כ לא אמורות לצוץ סיבות לא ידועות, והסיבה היחידה היא חוסר ההצלחה ליצור קשר.

ויש גישה שאומרת קודם כל אנחנו בונים קשר ואח"כ או תוך כדי תנועה אנחנו גם בוחנים נקודות חשובות... ואז קשר יכול להתפתח ולהיות ארוך ומשמעותי, כשבעצם בכלל לא בדקתם בהתחלה את ה"עמידה בתנאי הסף" שלכם, וכשמגלים את זה זה מתסכל ומאכזב ומנפץ.

גילוי נאות: הגישה הבסיסית שלי היתה של א'. אבל בשלב מסוים הבנתי שאני לא מתכתבת עם השפה של הבחורים שאני פוגשת, אז שחררתי, וכן זה הרבה יותר מסובך וכואב (ומיותר. מיותר. מיותר).

בואו נקדם את הקשר עד למצב של טרום חתונה ואז כשהקשר כבר בשיא נבדוק אם היינו צריכים לחתוך אותו כבר מההתחלה על חוסר התאמה (שיכלה להתגלות תוך דייטים ספורים)?

היה בחור שיצאתי איתו תקופה לא מבוטלת, ובפגישות הראשונות הוא רמז על זה שיש לו כל מיני "שפנים" לשלוף לי. אמרתי לו נו קדימה...

אז הוא אומר לי: בשביל מה? את תשמעי את זה ותברחי. בואי נהנה בינתיים.

לעזאזל הגישה הזו.

אבל זה סתם מקרה קיצון. יש לי חברה שפוגשת פחות או יותר כל מי שזז, ונדלקת ומדליקה, ובאיזה שהוא שלב היא מתאפסת על עצמה שמה הקשר שהיא יוצאת עם בחור שהוא  X Y Z ואין מצב שהיא בונה איתו חיים....

ואני צופה מהצד ולא מבינה מלכתחילה בשביל מה היא נכנסת לקשרים האלו.

כל עוד לא מדובר על הונאה או משהו שמיד היה מרחיק - אני משער שגם לך יש מספיק נושאים עמוקים שאת לא משתפת עם כל אחד.

יש דברים שיש שלב שנכון להעלות אותם, אבל בד"כ לא יהיה מדובר על דברים שיש להם השפעה על מידת ההתאמה, אלא על עצם הקשר.

אבל יש נושאים טריווייאליים כאלה שנוגעים בהשקפה, דת, מקום וכל מיני כאלה שהגישה היא בשביל מה לדבר על זה בהתחלה?

האהבה מנצחת הכל.

אבל זה לא נכון. בכלל לא.

זו אשלייה שסתם מתנפצת ומנפצת.

ואגב השפנים- הם לא הבריחו אותי. היו לו עקרבים ונחשים.

הגישה שאת מתארת היא אכן לא נכונה. 

מצד שני - צריך לדייק את הפערים והיכולות. הרבה פעמים פערים שנראים אדירים ניתנים לגישור ודווקא דברים שנראים קטנים מפילים את הקשר.

לגבי הסיומת של דבריך - ה' יעזור.

שאין אפשרות לבדוק התאמה "על הנייר" כל עוד לא בנינו קשר?

מאוד תלוי גם איך עושים את ההתאמה "על הנייר". אם מגיעים עם רשימת מכולת של 30 פריטים אז כנראה שאפשר לוותר על כמה.

אם מדובר על מספר מצומצם (מאוד) של עקרונות בסיס (אמיתיים!) על איך הבית\בן הזוג יהיה אז כן.

וגם אז יש מקום לטעות

אני כבר מזמןןןן לא מתייחסת לרשימת הפרטים למכולת.

אלא לגבולות הגזרה, ולעקרונות הבסיס המהותיים שלי.

זה הקטע של רמה דתית.

אלו דברים שקל לברר מראש

וגם אם לא אז תוך שיחה או מפגש אחד שניים שלושה.

מצד אחד - קל לברר מראש ואכן קריטי.

מצד שני - דתי לאומי תורני וחרדיה (או להיפך) לדוגמא.  על הנייר נראה לא מתאים וכשנפגשים זה יכול להראות אחרת לגמרי.

דיברתי על רמה דתית.

לא דיברתי על השתייכות מגזרית.

אלו שני דברים שונים בעיני.

יש מי שמבחינתו זו עילה לפסילה מראש, ויש מי שלא.

הכל דינמי.

רק נתתי דוגמא.

אז כנראה שאת באמת סגורה על מה שאת מחפשת. מצויין.

דברים כמו שאת מתארת אני בד"כ מסנן עוד בשלב הבירורים מול החברות.

אם כי היא די נכונה. (ב"ה)

ובאשר לבירורים- הם ממש לא תמיד משקפים את המציאות. 

ובמקרה כזה- ככל שהדברים יעלו בשלב מוקדם של הפגישות כך ייטב לשני הצדדים.

זה התחיל במשמעות של "על הנייר" ותוך כדי השרשור נראה שאת מאוד חדה על מה שאת רוצה.

לפחות אצלי אני מסוגל לחתוך 95% מהנ"ל כבר בשלב הבירורים. אולי בצד ההפוך זה יותר קשה.

כמובן שעדיף שיעלה בבירורים בשלב מוקדם, בקשר הקציני הראשון שלי נכוותי בדיוק מזה.

או פשוט לסיים את הקשר לפני שמגיעים לשלב ולמצב כזה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?