זה לא ככ מדוייק
אבל זה. מה שיצא
מ.הלב
ואולי (בטוח)
עוד יגיעו תשובות.
בע"ה.
הציפורים את שירן הן שרות
מספרות לעולם במלוא הרגש
הנה אנחנו יפות להפליא
האם תרצו לשמוע את רחשי ליבנו?
מדברות בינן לבין עצמן
אינן יודעות שאיש אינו
מקשיב לשירתן
יודעות הן שאי שם
יש איזה לב
ליבו של הילד
שעוד מאזין לשירה
מחכה הוא לאות
או סימן
שיגיד לו שהוא מוכן לבוא,
לכאן.
להמריא הלאה
להמשיך
אך כעת עדיין לא הגיע הזמן
ולכן הילד
יוצא כל יום להקשיב
לשירת הציפורים
ואולי הוא ישמע
את השירה שלו
שאומרת לו לבוא
מאמין הוא הילד.
שהרגע יגיע, מצפה
ומייחל הוא
אך יודע שאל לו
כרגע
להתקרב מידי
פן יכאב לו
כאב של געגוע
ולכן בוחר הילד
לקום וללכת
לסתום אוזניו
ולא להקשיב עוד לקול השירה.
מפחד אולי,
שהשירה תציף את ליבו
ומרוב געגוע
יצוף הכל ואולי יפתח הסכר
ויודע הוא שעוד לא הגיע הזמן
ולכן,
מחכה הוא בסובלנות
אין קץ (כיצד?)
בנתיים כותב שיר או שניים
ניגון של הלב
יודע שאת שירתו לבסוף ישמע
ואולי ינגן גם בחזרה.