וככל שהוא יותר קשה ככה הוא יותר מחשל, אפילו בריא.
ואיזה ריק פה. הדירה מרגישה כאילו מישהו מת.
אני כל הזמן מותחת את הגבול של עצמי עוד ועוד
ונשברת בדרך
ומרגישה רע ומרגישה טוב וכואבת על זה. בראיה לאחור אני שמחה. אבל ברגע האמת אני שבורה, כמה אני שבורה.
ואז אנשים עוזבים את החיים שלי.
שתיים, ועוד אחת, ועוד מצטרפות, ועוד אחת יורדת.
קצת יש לי לבכות.