בס"ד
אקורד הסיום של הכנסת שהתפזרה לה בשבוע שעבר, כנראה לא ישכח עוד הרבה זמן. עד הרגע האחרון הממשלה, הקואליציה, הייתה זקוקה לחסדיה של האופוזיציה על מנת לסיים את חייה. אפילו לפרק את עצמם לא היה להם רוב, ובטח לא לחוקים האחרונים שאותם הם רצו לקדם. אבל בסוף זה קרה, גם אם באיחור מהמתוכן, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בפתחה של מערכת בחירות חדשה.
מערכת בחירות ארוכה לפנינו. ישנם עוד 16 שבועות, 119 ימים, עד שנצא בפועל ונשלשל את הפתק לקלפי. חגי תשרי שעוד נראים כל כך רחוקים, הם הסיבה הרשמית לדחייה, אבל בפועל היו מי שרצו בדחיית הבחירות, כאשר הסיבה העיקרית היא עוד כמה ימים של לפיד בראשות הממשלה. המשמעות של כל זה היא שיש לנו פרק זמן לא קצר לחזרתה של 'קריאה שלישי(ת)' וגם במערכת הבחירות הזאת ננסה לגעת בנושאים שונים שעל סדר היום הפוליטי עד היציאה לקלפיות ובעז"ה גם הכרעה שתוביל להקמת ממשלת ימין יציבה. אני מזמין אתכם להצטרף ולצאת לדרך אל עבר ז' חשוון (1.11) והיצאה לקלפיות.
את הנקודה העיקרית של מערכת הבחירות הנוכחית צריך להתחיל דווקא ממערכת הבחירות הקודמת. כזכור, בעוד נפתלי בנט וגדעון סער העמידו את עצמם כמועמדים לתפקיד ראשות הממשלה, יחד עם נתניהו, דווקא יאיר לפיד שהיה כבר אז המפלגה השנייה בגודלה, נמנע מכך בכל מחיר. לא משנה כמה נתניהו ניסה למשוך אותו למקום הזה, לפיד הצליח להתחמק פעם אחר פעם. המחשבה שלו הייתה שאם הוא יעלה, המפלגות האחרות בגוש השמאל עלולות להימחק ואז חלום הקמת הממשלה מתרחק.
בפועל האסטרטגיה של לפיד הייתה מדויקת. כל המפלגות הקטנות, כולל רע"מ, צלחו בצורה יפה את אחוז החסימה ומנעו בכך הקמת ממשלה של הליכוד. מי שזוכר את המדגמים של הבחירות הקודמות, כל עוד רע"מ לא עברה את אחוז החסימה, היה ברור שלנתניהו יש ממשלה יחד עם בנט. בבוקרו של יום רביעי כאשר גם רע"מ עברה את אחוז החסימה בספירת קולות האמת, המטרה הראשונה הושגה – נתניהו כבר לא יכול היה להקים ממשלה. זה כבר סלל את הדרך בהמשך להקמה של הממשלה הנוכחית.
אבל מה שעבד ללפיד יפה במערכת הבחירות הקודמות, לא יכול לעבוד שוב בבחירות האלה. צהלות השמחה מנפילתה של הממשלה לוו בחשש גדול מפני ההשלכות שלה – כניסתו של יאיר לפיד למשרד ראש הממשלה במקומו של בנט. זאת אומרת שבמערכת הבחירות הזאת לפיד מגיע אליה מכיסא ראש הממשלה והוא כבר לא יוכל לבוא ולהתחמק מההצהרה שהוא לא מתמודד גם הוא לתפקיד. מעבר לכך, אם לא תהיה תוצאה שמובילה להקמתה של ממשלה אחרת, ההשלכות של זה הם שלפיד נשאר ראש ממשלת מעבר. מה שאומר שהבחירות הן שוב פעם ראש בראש, בדיוק כמו שנתניהו אוהב.
את התוצאה של זה אנחנו כבר רואים בסקרים. ברוב הסקרים שהתפרסמו לאחרונה ישנה לפחות מפלגה אחת שלא עוברת את אחוז החסימה. לרוב מדובר במרצ, אבל לפעמים זאת רע"מ או תקווה חדשה. הפעם לפיד כבר לא יכול לשמור עליהם ורואים שהוא, כראש ממשלת מעבר, מתחזק על חשבונם. אגב, עצם העובדה שישנם ארבעה מפלגות מהקואליציה שנמצאות בכל הסקרים סביב אחוז החסימה והן עושות רוטציה בכל פעם מי מהן לא עוברת, מוכיחה עד כמה הציבור לא אהב את הממשלה הזאת ולא האמין בה.
זאת הסיבה שכבר ביום שישי האחרון נתניהו פתח את קמפיין הבחירות שלו שני סרטונים נגד יאיר לפיד. אתמול (שני), כבר יצא סרטון נוסף באותו הקו בדיוק. אפשר להיות בטוחים שאלו רק הסרטונים הראשוניים בסדרה שעומדים להציג את לפיד כמנהיג לא אחראי שמזהה דברים מאוחר, בעוד נתניהו רואה את העתיד ומטפל בדברים עוד לפני שהם קוראים. בזה יושקע מירב המאמצים של נתניהו. להסביר לציבור המצביעים שלו שהפעם אין ברירה אלא לצאת לקלפי אחרת לפיד יישאר ראש ממשלת המעבר.
אז נכון שמזה שנים רבות נתניהו לא מגיע לבחירות מעמדת ראש ממשלת ישראל אבל עם זאת השנה באופוזיציה ושהאלטרנטיבה היא יאיר לפיד, אז יכול מאוד להיות שזה דווקא יהיה הטריגר שיוביל אותו חזרה למקום בו הוא היה. ניתן לראות כיצד אחרי שהוא איבד לא מעט אימון במחנה הימין, הוא הצליח בשנה האחרונה להחזיר אותו. כאשר אנשים ראו מה קורה שיש ראש ממשלה שאומנם יש לו כיפה לראשו ומגיע מהציונות הדתית, אבל זורק את הערכים שלו והולך עם השמאל, אז כבר נתניהו לא נראית להם הברירה הכי רעה שיש. זאת נקודת פתיחה לא רעה לנתניהו.
חיבוק חונק
התפטרותו של בנט בשבוע שעבר לא הפתיעה אף אחד, העיתוי הוא זה שהותיר שיצר את ההפתעה. שאלת פרישתו של בנט עלתה מיד לאחר שהוא הודיע ללפיד על כך שהוא מתכוון לצאת לבחירות ולהעביר לו את השרביט. בהתחלה בימינה עוד ניסו לומר שזה פייק, ובנט פה בשביל להישאר. אבל בסוף גם הוא הבין שמכיסא ראש הממשלה להתמודד על מעבר של אחוז החסימה, זה יהיה הרבה יותר מסתם מביך.
בראיון לנדב אייל שפורסם בסוף השבוע האחרון בידיעות אחרונות, סיפרה היועצת המדינית לשעבר של בנט, והאישה שהייתה הכי קרובה אליו, שהם ציפו לתוצאה אחרת. לדבריה של שמרית מאיר הם קיוו שאחרי שהציבור ילמד להכיר את בנט ויבין שאין הבדל בין הממשלה הזו לקודמתה, מספר המנדטים יעלה בהדרגה. זה לא קרה, בעיקר כי הציבור לא טיפש כפי שהם חשבו שהוא. שבן כספית, יוסי ורטר, נחום ברנע, סימה קדמון ובן דרור ימיני משווקים את אותם המסרים של בנט פעם אחר פעם, הציבור כבר לא קונה את זה.
אפשר לחזור פעם אחר פעם על כך שהשנה, בניגוד לשנה שעברה, צעד מצעד הדגלים במסלולו הרגיל, אבל כולנו זוכרים שכך היה בשנים עברו. כולנו קוראים על ההתלהבות מההחלטה לבנות ישובים חדשים ברמת הגולן, וזוכרים איך רק לפני 3 שנים נתניהו היה זה שהוביל את ההכרה האמריקאית במקום בזמן ממשל טראמפ. יש גם התלהבות על מספר שיא של עולים להר הבית ביום ירושלים, אבל כל מי שבקיא בנותנים יודע שהשיא נשבר ביום זה כמעט מידי שנה, ואת השינוי במקום הוביל בכלל השר לשעבר גלעד ארדן.
הדוגמאות הן עוד רבות. במהלך השנה האחרונה עסקה הממשלה בעיקר בלקטוף פירות שנשתלו בשנים קודמות. הסכמי אברהם והמשלחות המעופפות הבלתי פוסקות של שרים לשם, הן ההוכחה הניצחת לכך. עמית סגל הגדיר את זה בטור שלו, אף הוא בסוף השבוע האחרון בידיעות אחרונות, בצורה יפה מאוד. דווקא חיבוק הדוב שקיבל בנט מאותם פרשנים, הוא זה שהוביל לכך שהימין יסלוד ממנו. בטורו במעריב כתב קלמן ליבסקינד דברים דומים. העיתונאים יכולים להמשיך להלל, אבל גם הם עצמם לעולם, אבל לעולם, לא יצביעו לימינה.
הערה לסיום
זאת כנראה לא יכולה להיקרא מערכת בחירות ללא דיבור על פילוג בתוך יהדות התורה. גם בבחירות האלה נשמעות קריאות להתפלגות של 'דגל התורה' הליטאית מ'אגודת ישראל' החסידית'. יש מי שטוען שהמלך יוביל לניצול מיריבי של הקול החרדי בזמן שכל פגל ינסה למקסם את כוחו ולהראות שהוא הפלג הגדול והמוביל. אבל למעשה צריך להיות אירוע מאוד יוצא דופן בשביל שמהלך כזה יקרה, ולא יסתיים כמו תמיד בריצה משותפת של הליטאים והחסידים יחדיו.
