כותבת מהניק האנונימי מחשש לאאוטינג. יש לי ילדה בת 7 עם מאפיינים של חרדה חברתית.
תודה לה' עם השנים יש שיפור אבל יש עדיין כל מיני מצבים בהם היא נמצאת בקושי גדול... וגם אנחנו.
אתן דוגמה: קרה שנקבעו לה תורים רפואיים בבקרים. במקרים כאלה היא כמעט לא מסוגלת להיכנס לבית הספר מאוחר, מפחד שיסתכלו אליה. היא יכולה ממש לבכות בהיסטריה ולהתחנן שנשמור אותה בבית.
עכשיו היא שברה את היד ויש לה חבישה והיא ממש מפחדת להגיע לקייטנה ושיסתכלו אליה...
בעבר החדרה הזאת גם מנעה ממנה להיות משוחררת בגינה ובמקומות כאלה אבל היום תודה לה' זה כבר לא מפריע לה.
המורה שלה מספרת שהיא יחסית נמנעת מלהצביע בכיתה כדי לענות על שאלות או לשתף חוויות.
חוץ מזה, היא ילדה מהממת, מקובלת בכיתה ומוקפת חברות, תודה לה' ממש.
היא נמצאת בטיפול רגשי, שלא ממוקד בחרדה החברתית באופן ספציפי אבל גם נוגע בזה.
אני ממש אשמח שתשתפו אותי אם זה משהו שמוכר לכן, מכן או מלידכם, ומה עושים עם זה. מה עזר לכן? מה לא עזר?
נגיד יש פעמים שהדבר היחיד שעזר לנו היה לקחת אותה בכוח בכל זאת לבית הספר, למרות כל התחנונים שלה. בסוף זה ניצח את ההתנגדות שלה והיא ננכסה והיה לה יום טוב. אבל זה היה מאד לא קל לביצוע וחלק בתוכנו לא היה שלם עם זה. מצד שני, פחדנו שלתת לה להישאר בבית (כי היא מפחדת להגיע באיחור / כי היא לא רוצה שנראה שיש לה עיניים אדומות או כל דבר אחר כזה) בסוף רק יזין עוד את החרדה שלה.
וגם אני מרגישה שיעזור לי מאד שתסבירו או תתארו לי מה ילדה כזאת מרגישה. אני חשה שעם כל האמפתיה שלי אני לא מצליחה להבין את ההתמודדות שלה וכתוצאה מכך אני מתקשה להגיב לזה בהבנה ובסבלנות (לפחות בפנים, בתוכי). יש כל מיני מצבים שזה משבש לנו תוכניות וגורם לנו לאיחורים וזה מאד קל לגלות הבנה במצבים כאלה.
תודה ענקית מראש על העזרה!
מנהלות, @יעל מהדרום @לפניו ברננה ו@מתואמת, יש מצב שתפרסמו גם בהו''ל כדי שיגיבו לי גם בנות משם בבקשה? (אוף, לא מתייג לי..)
