)אמא שלי השבוע מתקשרת לחמותי להזמין אותה.
חמותי מתקשרת לבעלי ושואלת למה לא אמרת לי?
עכשיו,
לכי תסבירי לה ש...
שוב היא ניתקה איתי (איתנו) קשר. כי ברוב חוצפתי העזתי ללכת לחתונה של אחותי ,אז מגיע לי עונש (היא לא הגיעה לחתונה. הן לא בקשר כמה שנים, היא ועוד כמה אחיות- סיפור מתיש והזוי)
ותסבירי לה שאין משפחה. היתה משפחה. מה שנותר היום זה רסיסים.
וכשהיא שואלת מה קרה ואיך הכל קרה. לספר שהכל התחיל מאחות אחת שהחליטה שהדת פחות בכיוון שלה, ואימי מאז הפכה והטריפה והפרידה בין כל בני הבית . ממש הפרד ומשול התכסחה עם אבא שלי, הפרידה בין כל הילדים, יצרה מחנות בתוך הבית, והכל מתוך "יראת שמים" לטענתה.
ואז שוב תשאל לא ניסית לעשות משהו, ואז להסביר לה (לחמותי) שניסיתי ליצור קשר עם אחיות שלי אחרי כמה שנות נתק, וברגע שאימי "תפסה" את זה היא מחקה אותי מעל פני האדמה , אותי ואת בעלי וילדיי.
ואז אחרי שנה וחצי "התחנפתי" אליה כהגדרתה. והיא הסכימה "לקבל" אותי, רק בתנאי שאנתק קשר עם אחיותיי, כן כן,עם אחיות שלי, עצמי ,דמי ובשרי.
ורק אז שאר הילדים מהמחנה השני קיבלו "אישור" לדבר איתי.
(חזרתי אליה כי עברתי משהו והייתי בטוחה שזה מגיע לי כ"עונש" , היום אני יודעת שזו היתה מחשבה אווילית,והכל משמיים!!! אבל שטיפת מוח זה שטיפת מוח. גם אצלנו המבוגרים זה עובד. והיא דאגה לשטיפת המוח הזו.)
וזהו.
עכשיו היא שוב מחקה אותי. את ילדיי, ואת בעלי. בעוון החתונה שהיתה לפני חצי שנה.
(ב"ה רק אחות אחת הצטרפה אליה לנתק מולי)
וילדיי שואלים איפה סבתא? למה אנחנו כבר לא באים אליה?
עייפתי ממך אמא.
מה פשעתי? מה עוויתי? שכל רצוני הוא לחיות בשלום עם כולם? ולא לריב על כל שטות?
לא לחיות תחת מניפולציות? איומים? שתיקות רועמות? בלי מחנות. בלי שנאה.
ה' תודה על הכל.
אני בטוחה שכל מה שאתה עושה. מאהבה אתה עושה. ובטוחה שזה לטובה.
אני שמחה! לא חלילה עצובה או בדאון! אבל עולים בי לאחרונה מעט הרהורים על הנושא. בעיקר בגלל הבר מצוה של אחי , ובגלל הברית בעז"ה.
יש לכן עיצות איך להתמודד? איך לשחרר? איך לא לחשוב על זה?
איך בעצם לוותר עליה ודי. אני מודעת לזה שיש לי אמא עם בעיה קשה, ואני מנסה ללמד עליה זכות, אבל עדיין לפעמים זה מכאיב בעיקר כי היא מתאמצת להכאיב.
תודה למי שקראה עד כאן.
