(*טריגר*)

למה היא הייתה צריכה להגיד את זה
אני יודעת שהיא לא מאוזנת. יודעת.
אבל בחייאת
את יודעת שלא מעלים את הנושא הזה
אז למה את חושבת שלגיטימי לספר לי עליו ועל מה שהוא עשה לך
אז מה שזו אמא שלי ששידכה לך אותו
אז מה.
למה את צריכה לגרום לי לטריגרים ובכי וחרדות ופלאשבקים ומה לא
למה בגללך נהייתי עוד יותר מנותקת בתוך עצמי
לא מסוגלת כמעט לתקשר
וכשכן אז בוכה כי מוצף לי מדי
למה.

אני רוצה לשכוח
אני לא רוצה לחשוב
אני רוצה שהפוגעים ייעלמו מהעולם
שהטראומה תפסיק לצוף כל רגע
להיות פוסטראומתית זה נוראי
כל מילה ישר מזכירה
כל מגע גורם לחרדות והתקפים ומחשבות

נמאס לי כבר לבכות
נמאס לי לשנוא אותי בגללו
נמאס לי.
נמאס לי להרגיש כלום ושומדבר
להרגיש מגעילה וטמאה
להרגיש כישלון
נמאס לי לחשוב שהכל בגללי
(כי הכל בגללו)
נמאס לי לחפור בזה יותר ויותר עמוק
להתבצר בתוך הבוץ ולהתעקש להישאר שם

נמאס לי להסתכל במראה ולראות עיניים אדומות מדמעות
לראות עיניים עייפות ועצובות ומיואשות
נמאס לי להגיע לייאוש הזה כל פעם מחדש
נמאס לי להתחיל לרעוד מכל דבר קטן

רציתי להתקלח, אה כן
איך בדיוק
אני צריכה לישון שנתיים
עד שהכל ייגמר
אבל הוא לא ייגמר
כי החיים שלי הם פאקינג חרא
והטראומות יהיו לעד
אולי אני קצת אצליח לרכך אותן
אולי אולי
הלוואי בוא נגיד ככה.

(אני שונאת מלא אנשים וצפיפות
ואז שהוא רץ ונתקע בי והפיל אותי
אני שונאת את הדמעות שנקוו בעיניים
את האמירה שכן הכל בסדר
למרות שהכל ככ לא
את ההדחקה
ואת ההצפה שבאה אחר כך כמובן
אני שונאת
אני)

הגוף חלש ורועד
הראש מנותק
עירפול חושים
קושי לנשום

מה עוד?

הלוואי עליי

אבל להבין בכזאת בהירות? זה וואו