עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 01:27
אכן מכיוון שהדור לא מקבל את נשמת התורה, את התורה הגדולה שהוא צמא אליה, כמו שהרב מאריך במאמר הדור, אנשים נחלשים. פעם בשביל להחזיק את הנשמה היה מספיק להאכיל אותה במעט, וזה היה עוזר. היום הנשמות גדולות וצמאות למשהו גדול יותר, רחב יותר וכללי יותר, שמקיף את כל תחומי החיים, כולל התחומים הארציים והפיזיים, שזה נובע מתורת א"י שמאחדת בין שמים לארץ, ולכן צריך תורה גדולה שתעלה את כולנו לשלב רוחני גבוה יותר וכולל יותר, שמאיר את כל המציאות ואת כל תחומי החיים ומראה איך גם בפרטי החיים הקטנים אור ה' מופיע שם, וזו הגדלות האמיתית של היהדות, שמצד אחד אור ה' כללי, אך מצד שני הוא יורד ומקיף את כל חלקי ורבדי המציאות ויורד לפרטים הכי קטנים, מבלי לאבד את הנעם והזיו המאפיין אותו.
נשמת התורה זה לא רק אמונה, זה גם קבלה. לכן היום ממש צמאים לתורת הסוד. אמנם קבלה זה כבר יותר מורכב, כי זה מתאים ליחידים ולא כל אחד יכול ללמוד קבלה, אבל תורת הרב זצ"ל והחסידות מספקת את זה בצורה שזה גם מתאים ומונגש לאדם רגיל. (וגם תורת רבי נחמן מברסלב, אך זה באמת קרוב לקבלה מהבחינה שזה יכול לבלבל אם לא תופסים את תורתו כמו שצריך...).
נשמת התורה זה גם תפילה. היום מלבד הצורך בלימוד התורה, צריך גם לפתח את התפילה. שירי נשמה, שירי ריקודים ושמחה, תרבות יהודית חיה ונושמת, שירי הלל, כל הדברים האלו גם הם קשורים מאוד לתורת א"י. (עיין תורה ברבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא מע' והלאה איפשהו שהשמחה של הריקודים שמתפשטת גם ברגליים ויש בזה בחינה של איחוד הרוח והחומר, כי הרוח והשמחה מתפשטת גם לרגליים התחתונות...).
גם לימוד התורה עצמו צריך להפוך מלימוד יבש ופרטי, ללימוד כללי, שמואר מאור התורה הגדולה, מנשמת התורה והתורה הפנימית, וצריכה להיות תורה חי שמתנחלת בלבבות, תורה שיכולה לפנות לכל אדם ולרומם אותו.
ברור לי שכל עזיבת התורה היא משום ש"לא ברכו בתורה תחילה", שלימוד התורה היה "מצוות אנשים מלומדה", לא כזה חשוב, ואם האבא עושה כי זו המסורת וככה צריך, אז הבן נוטש ל"ע, אבל אם האבא חי את אהבת התורה, ומתחבר באמת לתורה ומנסה גם לחבר את בנו בחיבור האישי ומיוחד לו, אז "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
שוב, יכולות להיות סיבות פרטיות. דיברו פה על טראומות. אם מדובר באבות משוגעים אובסיביים בצורה של הפרעה ממש, זה משהו קיצוני נקודתי. אם מדובר באבות שכפו את ילדיהם לא בצורה הנ"ל, גם זה השורש של הכל זה שאין חינוך מאהבה, שאין חיבור לנשמה ולתורה הגדולה. הכל אותו עניין.
אנחנו רואים תופעה גדולה, וזכינו שהראי"ה, שהוא ראה ברוח קדשו את התהליכים הרוחניים המתרחשים מאחורי הקלעים, גילה לנו מה השורש של הכל, מה הנקודה.
בשביל לחדד אגיד כך: יכולות לקרות שתי תופעות שונות: או שזה מצד האבות, שבאו בכפייה ולא בדרך של אהבה וחיבור אמיתי לדת, אלא רק בדרך של יראה, שהיה מקובל ומספיק בדורות הקודמים, אך ה' ב"ה רוצה שנעלה רמה בעבודת ה', וזה גרם לנטישה ל"ע. ויכולה לקרות תופעה אחרת, שזה מצד הבנים, שהבנים פרקו עול מבלי התערבות ישירה של ההורים. ההורים פשוט עשו את הדרך הרגילה, שגרה רגילה של הליכה לבית כנסת, לא כפו בצורה קיצונית, אך הדת בבית הייתה בצורה של: "זו המסורת ולכן צריך לעשות", והאמונה ע"פ המסורת היא חשובה ואני לא מזלזל בה חלילה, אך מכיוון שההורים לא החדירו מספיק בבניהם את אהבת התורה, את החיבור האמיתי לדת, ו"לא ברכו בתורה תחילה", אלא באמת היו מחוברים לתרבות המערב ושם הם "חיו באמת", והדת הייתה משהו חיצוני שעוזר להם גם לתת משמעות לחיים. ואין בזה בעיה, כל הכבוד גם לאנשים האלו, גם אם זו רמה נמוכה. אך זה גורם לכך שהילדים שלא קיבלו מהוריהם חיבור עמוק לדת ואהבת תורה עמוקה, אז מכיוון שפחות נוח להם והם דווקא לא מבינים מה כ"כ רע בתרבות המערב, כי הם לא באמת פגשו את היהדות בצורתה החזקה והאמיתית, ואת התורה בצורתה העמוקה, ולכן הרושם שזה הותיר בהם לא גדול, וזו הסיבה לנטישה של אותם ילדים. וזו בעצם אותה סיבה, חיבור חיצוני ולא עמוק לתורה ולמצוות, שלא סיפק את הדור החדש עם השאיפות והאידיאלים הגדולים שאמונה ע"פ מסורת לא מספיקה לו אלא הוא גם רוצה חיבור, אהבה, וזו הסיבה לכל תופעות החילון לענ"ד.
).
