יש לי ילדים מהממים ועבודה מאלפת.
בעל חמוד ודירה נחמדת.
משכורת סבירה.
אני מבוקשת ומרוצים ממני מאוד
ועל הכו ל1000 פעמים תודה לריבון עולם.
אבל- אני חיה במירוץ ולחץ שמשפיעים עלי ממש לא טוב.
אני סובלת ממגרנות ובתקופה האחרונה זה לפחות 3 פעמים בשבוע.
אני כל הזמן במרוץ ולא כי אני צריכה אתהכסף דחוף.
אז למה?
כי בעלי מאמין בעבודה קשה. משהו משפחתי אצלם והוא ממש מלחיץ אותי.
ככה אני מרגישה.
אצלם בבית חממותי שהיא פנסיונרית עובדת בלי הפסקה מנקה מבשלת מתנדבת ועושה מלא דברים והיא בעומס כל היום.
לעומת ההוירם שלי שתמיד יש שם מנוחת הנפש אימא שלי עדיין עובדת למרות שהיא מעל 70 בלע"הר, היא גם יוצא להתנדבות מלבד העבודה אבל הכול אצלה ברוגע לא עושה מה שהיא לא יכולה. אין לה כוח לא מאחרת תמיד תישב בערב ותפטפט או תקרא ספר
היא גם חרוצה מאוד (וגם אני) אבל מרשה לעצמה לנוח.
בעלי כמו אימא שלו חושב שצריכים לעבוד נון סטופ. אני עובדת במירוץ אני מתמלאה סיפוק ואהבה אבל שונאת את זה אני מרגישה שאין לי מנוחת הנפש לא יודעת להסביר בדיוק.
נגיד השבוע יצא שהיה לי יו םחופשי ביום חמישי אבל היה לנו בערב אירוע. וניקיתי את הבית וסידרתי וביום שישי גם יצא שלא עבדתי אבל יצאתי עם משהי לקבר רחל וזה לא שהייתי בבית ואז בעלי התעצבן עלי שלא גיהצתי והנה כשאת בחופש אז הבית בלאגן (ממש לא נכון רק באמת שהיה לו מעט עבודה כחזר ביום שישי הביתה) והנה ככה זה כשנחים. זה נשמע נורא כשזה כתוב וזה גם נורא באמת אבל העניין שהוא באמת מאמים בזה. הוא לומד אבל מליון שעות ביממה לפחות 12 שעות נגיד חוזר מאוחר מאוד ישן מעט ושמח מזה.
אני בטיפול רגשי הוא לא מעוניין בטיפול לא מאמין בזה....
אני רוצה להיות ברוגע למרות שוהא כל היום בלחץ. אז רוב היום כשהוא לא בבית אין לי בעיה אני מנסה להיות רגועה ובכיף עם הילדים (כמה שאני יכולה בתוך העומס) אבל שבתות ממש קשה הוא כל הזמן מלחיץ יום שייש ולפני כל סעודה והוא אבא לא מספיק כפי לילדים ואני פוחדת שז בגללי.
פעם הוא אמר לי שהוא רצה אישה שלא יפריע לה בלאגן כי הוא לא סבל איך שאימא שלו הלחיצה על הבלאגן אבל היום הוא לא מצליח לסבול בלאגן. קיצור אין לי מושג מה אני רוצה בעיקר פריקה.
אבל אולי גם למשהי תהיה עיצה טובה.
תודה למי שקראה יצא ארווווךךךךךךךךךךך
תודה לשתיכן, לא הכרתי.