עזרה, פריקה, כאבאורח12345
עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:45
עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:43
עבר עריכה על ידי אורח12345 בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 13:41
וידוי די מורכב לי. כבד לי ומפחיד מאוד מאוד.
בן 30 ועוד קצת, נשוי 7 שנים, 2 ילדים.

התחתנו צעירים, דוסים, אני למדתי בישיבה.
אז הייתי משובלל יותר, חסר ביטחון עצמי.
היא היתה מתוקה וחמודה (ולגמרי כזאת גם היום)
היינו עיוורים לכל מיני פערים בינינו, והתחתנו.

היום, כל הפערים צפים.
אין בינינו ריבים, אנחנו 2 אנשים בוגרים שרוצים קרבה אבל מרגישים רחוקים מאוד, יש בינינו קרבה פיזית, שאפילו מספקת, ומתעצמת לאור טיפול זוגי שאנחנו עוברים, ובמקביל, תובנות חשובות מאוד נופלות על פערים מהותיים בינינו.
אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם.

אני השתניתי מאוד מאז, ממש נפתחתי לעולם, כיום אני מלא בביטחון עצמי, מודע לאטרקטיביות שלי, כובש את העולם, וממש ממש לא רוצה שהעשור הבא של החיים שלי ייראה חלש וחיוור כמו קודמו.

באיזשהו מקום, היא נשארה יותר אחורה בעניין הזה. שקטה מאוד, חסרת ביטחון עצמי, חרדתית מעט, מעט ליבידו (במובן הפסיכולוגי של המילה)

אבל יותר מהפער הזה בוויב, בתשוקה, בליבידו, ברצון לכבוש את העולם, שעליו אני מאמין שאפשר לעבוד לאט ובסבלנות.

יותר ממנו מפריע לי פער מאוד ספציפי בינינו, ביכולת העמקה ושיתוף של עולם הרגשות והרוח שלנו.

אני מאוד עמוק ורגשי, שיתוף רגשי מבחינתי הוא אינטימי ואפילו כמעט אירוטי. אני מאוד נקשר למישהו או מישהי שאני משתף אותם רגשית, והם בתגובה מבינים אותי.
ולעומת זאת, היא יותר קונקרטית ופשוטה ממני.
לפעמים אני בא ומשתף, והתשובה המאוד קונקרטית שלה פשוט מראה לי שהיא לא הבינה אותי. בכלל לא.
אני מביא עולם רגשי עמוק שבוער בי, והיא מדברת עובדות. זה מאוד מאוד מתסכל, עד רמה כזאת שכבר ברור לי שאני לא משתף את כולי, שיש דברים שאני לא יכול לדבר עליהם בינינו.
בנוסף, העושר התרבותי והסקרנות שלי גדולים בהרבה משלה. היא בחורה פשוטה, מים שקטים, פשוטה פשוטה.

זה מתסכל בטירוף, יותר מהכל.
מרגיש שהמכנה המשותף בינינו מאוד מאוד מצומצם.
שספק מאוד גדול לי אם העולם שלי ושלה מתחברים, מעבר למתיקות שלה ולנחמדות שלה, שאני אוהב.

אני לא יודע מה לעשות, שבור לגמרי, נמצאים בתהליך של טיפול זוגי, בשיתוף פעולה מלא וברצון של שנינו לעבוד. ומנסה לעוף עליה כמה שאפשר.
אבל הפער הזה, שאני זה שמרגיש אותו יותר מבינינו ,פשוט צורב לי בבשר.

מת מפחד לגלות שהפערים גדולים, שלעולם לא אהיה מסופק מלהביא רק חלקים ממני ומהעולם שלי לתוך האינטימיות שלנו, ולהתגרש.
מת מפחד להיות דתי גרוש +2 ולהתחיל חיים בודדים, לחזור עשור אחורה, להיזרק לתהום של בדידות ובלבול.
פשוט רע לי, עצוב לי, מפחיד לי ברמות אחרות.
אני כותב ובוכה..


בבקשה! צריך לשמוע דברים טובים. מנחמים, מעודדים.

לא פשוטלמה לא123
אבל אף פעם לא הבנתי למה בת הזוג צריכה להיות בדיוק בדיוק כמוך?!
לחשוב כמוך, לאהוב כמוך, להרגיש כמוך..
להפך, יש בזה משהו משעמם, מגביל, צר אופקים..
דבר שני, כל אחד מתקדם ומשתנה בקצב שלו, אתה לא יכול לצפות שהיא תרוץ כמוך.
אני מאמינה שבזוגיות רוצים לתת ולא לקחת, תחשוב איך מההתקדמות האישית שלך אתה יכול לתרום לשניכם, להיות קצת ענו יותר, ולא להגיע ממקום שאתה טוב יותר ממנה או מתקדם יותר ממנה.
בסופו של דבר גם בזוגיות הבאה שלך יהיו חסרים לך דברים, אין מושלם בעולם
וגם אז כנראה אתה תשתנה ואולי שוב היא לא תתאים.
בקיצור תנסה לשחק עם הקלפים שיש לך כרגע, קח את זה כאתגר.
אני לגמרי מסכים שככה ייראה ניסיוןאורח12345
לפתרון המצב כמו שהוא עכשיו.

אבל אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הפער.

הפער הזה מהותי לי כנראה.
אפשר לדמות אותו לזוג, שבו צד אחד מחליט שהוא א-מיני ולא רוצה לקיים יחסים.
האם היית אומרת שיש סיכוי לזוג כזה לשרוד? לדלג על הפערים ולקבל את השוני?
מאמין שלא.

אז זה בדיוק מה שאני מרגיש על הפער בשיתוף רגשי.
ממדים שלמים של אינטימיות בתוכי, לא מקבלים מענה ולא מהדהדים.

זה גומר עלי מבפנים
אני חושבת שיש היום ציפיות גבוהות מידי מנישואיולמה לא123
שבת/בן הזוג יהיו גם מאהבת המושלמת מהמגזין
גם אמא לשבט
גם חברת נפש
גם אמא מסורה
גם פסיכולוג
גם מתוקתקת בהכול
גם יפהפיה נרדמת
גם אתה לא מושלם, והיא כנראה משלימה עם זה
אני גם מסכים, אבל..אורח12345

קשה לדעת איפה עובר הגבול.

 

פעם הגבר היה עובד, והאישה בבית ומטפלת בילדים.

היום הזמנים אחרים, זוגיות היא משאלה לשיתוף עמוק יותר בין 2 בני הזוג.

עד לאן? דינמי, משתנה, אינדבידואלי.

 

יכול לספר לך שאני מכיר רב מהישיבה שלי, בעבר, אדם עסוק מאוד, כריזמטי, ואשתו, מטפלת בילדים ובוררת אורז במטבח הישיבה.

 

האם זוגיות כזאת אני רוצה לעצמי? האם זוגיות כזאת מתאימה לעולם בו אני חי כיום? ממש ממש ממש לא!

 

מה הבעיה בברירת אורז?למה לא123
ההסתכלות שלך שטחית וחיצונית מאד בעיניי.
זה לא משנה מה בת הזוג עושה, זה משנה מה היא ומי היא והכי חשוב המידות שלה והעבודה שלה עליהם,
אני לא יודעת אם זה כ"כ שטחי ורדוד.קופצת
דווקא אני מסכימה עם הפותח, בעיני - לתקשורת רגשית ולשיתוף של האני העמוק - יש מקום גדול ונכבד בזוגיות. הייתי אומרת אפילו מתחרה על מקומה של המיניות הזוגיות.

יכול להיות שיש אנשים/ זוגות שלא חיים כך/ צריכים את זה.
אבל בהחלט יכולה להבין את הפותח ושכמותו.
אבל זה לא אומרלמה לא123
שזה שהיא בוררת אורז, היא שטחית ולא עמוקה
ואכן יש הרבה מקום לתקשורת רגשית עמוקה ולאשתו אין את זה, אז הוא צריך ללמוד להתמודד עם זה,
ללכת אולי לטיפול אישי ללמוד איך לפתוח אותה לזה, או לבדוק מה אפשר לעשות עם החסר הזה.
הרבה נשים מתמודדות יופי עם חסר כזה, כי להרבה גברים חסרה התקשורת הזו, אז איך הן מתמודדות?
אני לא חושבת שיש בנאדם שאין לו את זההמקורית
אלא, שיש בנאדם שלא פיתח את זה מספיק או שהתנהגות בן הזוג חסמה אותו לזה.
מה, לאשתו אין מחשבות? תהיות? רצון לשוחח? היא מתעניינת רק ב'לברור אורז' או במתי להוציא את הילדים?
קשה לי להאמין בזה.
אולי צריך לשנות את הדינמיקה ולהתעסק גם בה, במה שמעניין אותה ומה היא חושבת, לתת לה מקום להיות היא ולא רק לחשוב על החוסר?
לרוב, כשבנאדם מרוכז בעצמו ובחוסר שלו, הוא לא מצליח לראות את זולתו
ייתכן, לא יודעתלמה לא123
יש אנשים שאין להם סבלנות לברברת הזו, לדידם זה בלבולי שכל שלא מועילים מאומה , זכותם.
אבל אם לו זה ככ חשוב שיבדוק מה ניתן לעשות, אולי להתחיל בנושא שהיא מאוד אוהבת, אפילו למשל נושא שהוא לא ממש אוהב, מכל נושא אפשר להגיע לדיון עמוק, אפילו מדיון על קוסמטיקה.
אהה אוקיי. ודאי שברירת אורז לא מעידה על כלום.קופצת
חשבתי שהתכוונתי לעצם הנושא עצמו שהוא שטחי ורדוד.

מה עושות נשים?
מקריאה בפורום - קודם כל נשמע שזה אתגר קשה וכואב עבורן, ותמיד יש מה ללמוד בעצמך על מנת לשפר/ להצליח לחיות עם החסר...

אממה - בעיני נשים הרבה יותר טובות בענינים האלה ( ובכלל😌). כך שעבור אישה להתמודד עם חסר תקשורתי רגשי - יכול להיות אפשרי יותר...
נשים מספקות את הצורך הזה עם חברה טובה/אמא/אחותחולת שוקולד
שיחת נפש עם חברה טובה זה לא באותה סקאלהאורה שחורה
כמו קשר נפשי אינטימי עמוק עם האיש שלך.
אני לא חושבת שחברה טובה ככל שתהיה יכולה להוות תחליף לחוסר כזה.
לא בשבילי בכל אופן.
דיברתי נטו על שיחות ושיתוף, לא על קשר, רגש, אהבהחולת שוקולד
היה נדמה לי שרק על זףה הוא דיבר אבל אולי לא מספיק שמתי לב
עריכה-עכשיו אני רואה שבאמת הוא דיבר על מעבר
ועם כל זאת אני חושבת שיש הבדל גדולחולת שוקולד
בין רגש-אהבה לבן הזוגף והבעה שלו לבין שיחות עומק ושיחות נפש על דברים אישיים כמו חסכי ילדות או קושי חברתי או וואטאבר
מסכימה איתך האמתהמקורית
אני חושבת שזה ממש תלוי אופי.קופצת
יש אנשים שלא יגדירו את הקשר הזוגי ככזה שחייב/רצוי שיכיל שיחות עומק/ נפש, ויש אחרים שירגישו חוסר אם זה לא יהיה קיים...

בעיני, אהבה בין בני זוג כוללת בתוכה את הקשר הרגשי העמוק. לא הייתי מפרידה בין שני הדברים.
אני מפרידה בין שתי הפסקאות שלךחולת שוקולד
"קשר רגשי עמוק" לא חייב להכיל "שיחות עומק/נפש"
בינינו, אני לא חושב שחסר לך "יכולת והעמקה ושיתוף"די שרוט
איתה. חסרים לך דברים אחרים אצלה ו"יכולת העמקה ושיתוף" זה רק אמתלה למה שאתה *באמת* מרגיש.

בין השורות אני "דג" מחסור במישור המיני אצלך. אולי הפסקת להמשך אליה. אולי היא אפילו מרתיע אותך. אולי אתה רוצה יותר פתיחות מינית מתוקף היותך פחות דוס מפעם. אולי ה"דרדור" הרוחני שלך הביא איתו רצונות להתנסויות חדשות שלא חווית (זה קורה המון. המון!).

ואולי אתה מתבייש לצאת "שיטחי ורדוד" ולכן אתה תולה את זה ב"יכולת העמקה ושיתוף".

ככה אני חושב על כך פנים.

**הערה חשובה. שים לב *לטון* של הדברים שאני כותב לך. זה *לא* טון של גערה, התקפה, זלזול, ביטול, שפיטה. קרא את הדברים בטון של הבנה לקושי שלך והזדהות כנה ואמיתית עם הסיטואציה. גם מניסיון אישי.
מסכימה שזה גם מה שאני הרגשתירקלתשוהנ
או לפחות, הייתי בטוחה שזאת תהיה הסיומת של ההודעה, והפתיע אותי שלא.
אני ממש לא נפגע, יכול גם מאוד להביןאורח12345

למה ומאיפה אתה אומר את זה.

 

אבל בכנות? דווקא חיי המין שלנו, בתהליך שיפור שכבר ניתן לראות.

 

יש פה חוסרים אחרים שמצליחים לבלבל אותי.

אני ממש כנה עם עצמי.

 

יכול להיות שאני מדמיין חוסר, ומלביש את הפער המיני בחוסרים אחרים.

לא מרגיש ככה בכלל.

 

אני דווקא לגמרי מבינה אותךסוסה אדומה
כנראה שזה די לא מצוי עדיין גבר שמספיק מחובר לעצמו.
אני מבינה שאתה רוצה להיות באינטימיות עם נפש מבינה.

בתכלס, זו משאלת הלב של כולם, רק שלא כולם יודעים להביע אותה, או לא כולם נמצאים במקום שהם חווים את הפער הזה.

אדם שמחובר לעצמו, לא באמת מצליח להנות מיחסים מהנים ככל שיהיו מבחינה פיזית, כשהם ריקים ממפגש אינטימי אמיתי ומפרה.

אני דווקא מזהה המון כנות וחיבור לעצמך.
בלי שאני מדברת עדיין על הפיתרון, רק נכנסתי לציין את זה.
נכון, את מזהה בולאורח12345
את הקושי.

תאמת שכמה תשובות פה נתנו נקודות למחשבה על הפתרון.

אבל מעניין אותי לשמוע עוד ממך
אשה מתוקה זה הכי טובאורה שחורה
הייתי מדייקת כמה מושגים מוטעים, מחדדת את הרצון ומה השורש של הדברים,
יש קצת תפיסות שגויות במה שכתבת
אבל בגדול נשמע שאתם בדרך טובה.
אשה מתוקה שאוהבת אותיאורח12345

זה מאוד מאוד חשוב.

 

וזה מה שהכי מבלבל פה.

יש לכאורה בסיס טוב.

 

אבל הפערים בעולמות שלנו מאוד גדולים.

 

מה צריך לדייק, ומהן התפיסות השגויות?

ממש אשמח להבין..

 

יקירי המכנה המשותף ביניכם הוא ענקיהמאור הקטן

למרות מה שאתה חושב. אישתך היא הבסיס שלך ליכולת שלך להתפתח דווקא כי היא כל כך פשוטה. הפשטות שלה מאפשרת לך למעשה:

- להתקדם ללא תחושת תחרותיות.

- לקבל ערך תמידי כגבר הדומיננטי, הכובש והחשוב בבית.

- להשתנות במישור הרוחני, שהיא מצידה מקבלת זאת בהכרה ובהבנה ללא דרמות.

 

עכשיו תביט על עצמך ותבין, כל השינוי שעברת לא יכל להתרחש בחיים ללא אישתך, היא המקור והבסיס שלך להצלחה - מקור הברכה שלך!

 

זאת נקודת הפתיחה שאמורה להיות לך כשאתה מסתכל על אישתך. כמו תמיד אנשים לאט לאט מקבלים את הטוב כמובן מאליו ומתחילים לחפש אחר החוסר ביתר שאת וזה מה שקורה לך עכשיו.

 

אני חושב שהגיע הזמן שתתחיל אתה לתת לאישתך את המרחב לגדול, זה לא אומר שתשלח אותה לקורס דירקטוריות בכירות, אלא שתסתכל עליה בעניים חיוביות יותר ופחות שיפוטיות. תאפשר לה מרחב התפתחות בדיוק כפי שהיא איפשרה לך בכל השנים.

 

כשאתה תאמין בה ותעריך אותה בלב שלם, השינוי יוכל לבוא ממנה ובכך תוכלו להתקרב ולהפתח ללא מגננות שיפוטיות או ביקורת, ואני מאמין שהשיפור יגיע גם במישור המיני.

 

בהצלחה!

מצטרפת לכל מילה!(=רק שמחה=)
דבר ראשון יש לכם המון טוב. בסיס טוב. אנשים משתנים עם השנים. בזוגיות של 40 שנה, בטוחה שגם כמה וכמה פעמים. מתפתחים, מגלים רבדים חדשים. אז נצטרך להתגרש כל כמה זמן כי זה לא מתאים? זה כל העניין. נכון זה מפחיד. נכון יותר קל להישאר במוכר ובידוע. אבל שמשנים גישה זה נהיה כמו הרפתקאה ומסע משותף. וזה המיוחד וזה גם מה שגורם לנישואים לא להיות משעממים. כפי שאמרתי יש גם פחד בתוך זה וזה לגיטימי.

בנוסף, זה נשמע שההתפתחות שלך התקיימה על סמך הביטחון בקשר שלכם וזה מה שנתן לך את הקרקע לזה. אז היא לגמרי חלק.

כפי שכתבו מעלי, תנסה לתת לה את המרחב שלה גם, תתן להם לגלות עומקים שבה שקיימים.

ברור שיש כרגע מקום של חוסר, אבל לא חושבת בכלל שגירושים זה העניין. בטח ששתיכם עם רצונות טובים. עם חיבור טוב. עם בסיס חזק. זה הרבה! מכאן רק לגדול ולהכיר עוד מקומות חדשים.

מקווה שהצלחתי להעביר את דברי, כי הרגשתי שלא עד הסוף..

בהצלחה!

מסכים לגמריאורח12345

שכחלק מטיפול, חובה עלי לתת לה את הביטחון והמרחב שלה להתפתח.

 

מרגיש שזו גם תמה מרכזית בטיפול שיהיה לנו.

 

שדרך סביבה מחבקת ואוהבת ללא תנאי, היא תוכל לצמוח גם.

 

אבל, מתסכל אותי מאוד שיש פה שאלות אמיתיות, אני לא ממציא, שמפריעות לי.

 

הרי הכל פה מעורב, הכל בא ביחד לפנים, כל הפערים שהצטברו, הודחקו.

 

באמת, כנראה, חוסר מענה מצידה לשיתוף הרגשי שלי לאורך השנים האחרונות, גרם לי להשקיע פחות, להראות פחות אהבה, ופחות להעניק סביבה בטוחה. באיזה מעגל קסמים שאף אחד לא אשם בו.

 

ואולי דווקא הדינמיקה הזאת  מדגישה את הפער בינינו?

קלעת בול למה שאני חושבתהמקורית
אם במשך השנים צברת מרמור, יכול להיות שבלי לשים לב כבר שמת אותה במסגרת של אחת ש'לא יכולה להתמודד עם העומק הרגשי שלך' ואז היא מעצמה גם לא מנסה להתקרב לשם כי חסמת אותה בכל מיני דרכים.
אתה יכול לקחת אחריות רק על עצמך ולשנות רק את עצמךספיר לבן
אם תתחיל להשקיע באשתך יותר ולאהוב אותה יותר תגלה איזו התפתחות מדהימה היא יכולה לעשות.
אני התחתנתי עם אדם מאוד שקט וחסר ביטחון וכן לא וורבלי ואיש שיח כלל, היום אחרי הרבה שנים הוא במקום אחר לגמרי. מכל האנשים אני מחכה לדבר רק איתו. הוא החבר הכי טוב שלי.
ואין לי ספק שלי ולאהבה שהענקתי לו יש חלק נכבד בהתפתחות האישית שלו.
מדהים !אחת פשוטה
וכל כך נכון ואמיתי.
לא מאמינה שהפערים ביניכם הם הבעיהמיקי מאוס
פערים אובייקטיביים זה משהו שאפשר לחיות איתו, בטח בנושאים שציינת, מכירה לא מעט זוגות עם פערים עצומים

תצטרך להעמיק יותר מה באמת חסר,מה באמת מרחיק אותך ממנה... אולי הטיפול הזוגי יצליח ואולי דווקא במקום אחר שמתמקד יותר בעצמך

תארת מעט מאוד וכמובן שהתשובה רק אצלך אבל לי נשמע שמה שחסר הוא הקפיצת מדרגה אצלך להיות מוכן ומסוגל להפתח ולאהוב אותה
כתבת שאתה מנסה לעוף עליה, אבל כנראה שיש משהו קטן שחוסם אותך, כמובן יותר מהגיוני שאני טועה זה רק מכמה משפטים אבל נראה לי שהמפתח אצלך... (זה לא אומר שזה קל או שזה כרגע בידיים שלך, או שחלילה אתה לא בסדר, צריך לחפור להתייעץ ולגלות מהו)

בהצלחה!!!!!
כמו אשתי ואני...עולו
הייתי במקום הזה, השבור.
כיום אני במקום אחר, בתיקון.

הסוד הוא מאוד פשוט, לדעתי
בעצמך תצטרך לגלות אותו.
לו ידעתיו, הייתי חוסך כמה שנים עצובות
וכמה מליוני מחשבות מטופשות...

אל תשכח, זה לא מסובך
אתה תצליח
אז אולי תגלה לנו את הסוד?אני123
ותעזור לעוד זוגות?
הסוד שליעולו
הוא חיבור של 3 דברים
א. אמונה בטחון מוחלטים במי שזווג ביננו.
צדיק ה' בכל דרכיו
זאת עבודה גדולה ונשגבה אבל כאשר הביטחון מתחזק והופך לעובדה שלא ניתנת לערעור, זה אור גדול ומתוק שאי אפשר לוותר עליו. אני נכנע למי שבאמת יודע מה טוב לי ודואג לי יותר ממני. כי אשב בחושך ה' אור לי

ב. התבוננות עמוקה בחיפוש הצדק הנ"ל איך זה באמת בא לידי ביטוי. במה אנחנו משלימים אחד את השניה. מה אני נותן שאין לה ומה מתקבל אצלי? אני חושב שכל אחד יכול למצוא המון טוב והשפעה בקשר. זה שלב שמצריך להניח את האגו בצד ולהסתכל בעיניים אמיתיות וטובות.

ג. תפילה תמידית שתהיה בהירות הדעת. גם כשמסובך ויש חושך ביננו, שיהיה לי ברור שרק את אשתי יכולתי לבחור ורק ביחד נוכל להגיע לשלמות האמיתות.
דעת קנית מה חסרת.
תודה רבה !אני123
סיפור חיי אחיהלוי מא
המפתחות בידיים שלה
מה הכוונה? תסביראורח12345
אתה מתארהלוי מא
כי איננה חושפת רגשות
הכל אצלה סגור
ככה לא בונים מדינה
כך נראה לעניות דעתי
למה רק בידיים שלה?המקורית
מה, הוא לא יכול לשנות צורה ולאפשר לה להתקרב אליו?
זה עבודה של שניים, זה נכון, אבל אם הוא מרגיש את החוסר,והוא כותב בעצמו שהוא זה שגם אחראי למצב הזה באיזשהו אופן - יש ביכולתו לשנות
לפני העבודה הזוגית יש עבודה אישיתהלוי מא
ראי מה שהשבתי לו
נכון.המקורית
אבל אנחנו נפעלים הרבה פעמים מתוך הדינמיקה הזוגית ולא במנותק ממנה
אז הכל עליו? אין מצב!הלוי מא
העבודה פה היא בעיקר שלוהמקורית
להנמיך ציפיות, להסתכל למציאות בעיניים ולגלות את הטוב שבאשתו ובקשר שלהםמורק אז היא תוכל לבוא לקראתו. הוא 'חסם אותה' בדרך שלו
מבחינתי מי שרואה את החסרון הוא זה שצריך לשאול את עצמו שאלות ולעבוד קודם

לא מדברת על אלימות או מקרים חריגים כמובן
להגיד לבןאדם כזה להנמיך ציפיותאורה שחורה
יכול להוריד לו את כל האויר
זה כמו להגיד לו שהוא צריך לחיות חיים "פרווה" ולוותר על כל הצרכים והרצונות שלו ולהדחיק, וזה יכול לגרום רק לרצון חזק עוד יותר ולצמאון עצום.
זה טוב שיש שאיפות ורצונות
רק צריך לדייק אותם
תלוי איך מסתכלים על זההמקורית
להנמיך ציפיות זה לעבוד עם מה שיש קודם כל.
ככה אני רואה את זה
הרי שום קסם לא יקרה פה פתאום, נכון?
אז זה לא בהכרח שלילי. זה יכול לקדם אותו במקום להמשיך לרדןף אחרי החלום עוד כמה שנים
לא לגמרי בטוחה ששום קסם לא יקרהאורה שחורה
בכל אופן את עונה מנקודם המבט שלך ואני ממש מבינה אותך
מה שכתבתי התיחס למקום שבו הנפש שלו מונחת כרגע.
אי אפשר להגיד לו אל תצפה, הוא הרי כבר מצפה..
בשבילו כרגע זה טוב ציפיות רק צריך לדאוג שהוא ימשיך להרגיש מתקדם אפילו אם זה בצעדים קטנים. ואם תהיה הפסקה בהתקדמות הוא יוכל להסתכל אחורה ולהגיד- וואו כמה התקדמנו מאיפה שהיינו, ממש לא האמנתי שנגיע עד לכאן, איזה מדהימה היא, ואני! איזה מדהימים אנחנו! אז אם הגענו עד כאן, זה לגמרי הגיוני שנמשיך עוד לעלות למעלה.

ככה נראה לי
ענין של גישה אני מניחה 🤷המקורית
אולי מתאים לו יותר גישה אחרת
אם כי זה לא סותר את הגישה שלי.
צריך גם להעצים את הטוב שיש, וגם להמשיך לשאוף להתקדם קדימה
לא להנמיך ציפיותלמה לא123
לראות כמה טוב כן יש לו
ולהבין שרוב התסכול שלו נובע מפנטזיות, של מה היה אילו..
תמיד בפנטזיות הכול מושלם ושום דבר לא משתבש,
דייקת ועידנת יפה. תודה 🌺המקורית
אני גםפרצוף כרית

שונאת את המשפט הזה

כנראה שכולם........

 

אולי בדרך כלל צריך קודם כל לתת לו להביע את הרגשות ולא להאשים את האדם על עצם ההרגשה

ואז, מפה לחשוב מה לעשות 

 

להגיד ש"זה קורה לכולם וטבעי "-בעיניי יותר מנחם מלהגיד "להנמיך ציפיות" - אבל למעשה זה אותו דבר    

לא האשמתי אותוהמקורית
לא יודעת למה זה מרגיש כמו האשמה
דיברתי פרקטית
אולי בשל קוצר זמן יצא מדי מעשי .
ובעיניי זה לא אותו דבר. להגיד שקורה לכולם מנרמל, מנחם.
להנמיך ציפיות - בעיניי זו מתנה, יכולת שמאפשרת לנו לראות את כל הטוב שכן יש לנו ויש לנו הרבה.. כך אצלי לפחות. אבל מבינה את מי שזה מרגיש לו כמו אצבע מאשימה כאילו הוא לא בסדר
סבבה אשריךפרצוף כרית


🧐 הוא התחתן עם עצמו?הלוי מא
ברור שלאהמקורית
אבל מאחר והוא פונה, אז מה יועיל לכתוב לו מה אשתו צריכה כביכול לעשות? אנחנו לא מכירים את הצד שלה רק את מה שהוא כתב. וממה שהוא כתב יש לו על מה לעבוד
אם אשתו הייתה כותבת - כנראה שהייתי עושה אותו דבר וכותבת לה מה לדעתי היא צריכה לעשות גם בלי לדבר על בעלה.
כשמעבירים את האחריות לצד שני בלי להכיר את התמונה במלואה זה מונע התבוננות מעמיקה ועשייה בעיניי
המקרה הקלאסינשוי ושחוק
מתחתנים דוסים תמימים וצעירים ונפתחים לעולם עם ילדים. לדוסים יש משבר גיל 40 בגיל 30 כי בגיל 20 הם מתנהגים כמו בני 30.
לדעתי גירושין יהיו טעות ענקית ובכלל להחזיק את זה כאופציה זה טעות אל תדמיין מקום טוב יותר לא יודע איפה תשפר את מה שיש תפתח את אשתך לעולם תשתף אותה ויהיה דבש
עודפם מלכלך על דוסים?אורה שחורה
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 20:38
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 20:37
קודם כל ערימת בעולם הפסיכולוגי הטיפולי ועוד יותר בהוליסטי רוחני מוכר וידוע משבר גיל השלושים מה שנקרא- משבר קיומי,
נפוץ בעיקר אצל גברים מיינד יו
יש לזה סיבות ידועות כמו ניפוץ לכאורה של תמימות וחלומות גיל העשרה והעשרים או שפתאום אדם מחפש או עלק "מגלה את עצמו" אחרי שחשב שהוא חכם גדול בגיל 20 ומתחוור לו פתאום שהוא היה האהבל.
תגגל -לה נוצ'ה אוסקורה דה אלמה
דכאון גיל 30, תוקף גברים בשלהי שנות ה20 עד שנות ה30 המוקדמות.

ויודע למה זה?
כי בשונה מהחיות, אדם, ובמיוחד אדם יהודי שיש לו נשמה עוד יותר גבוהה וטהורה, הוא יצור (שמעת? אמרתי יצור) מתפתח, ואין בן 20 דומה לבן 10 ואין בן 30 דומה לבן 20 וכן הלאה. וכידוע שחובת האדם בעולמו כל עוד נשמה באפו להיות הולך וגדל ורק הולך וגדל ואוי למי שלא הולך וגדל כי ממים זורמים הוא נהיה מים עכורים ביצה שמעלה עובש.
@אורח12345 אל תקשיב לו, בהחלט תדמיין תחלום ותשאף ותמיד תשתף את אשתך יהיה לך דבש ומיץ אננס בעז"ה
לא מלכלך על אף אחדנשוי ושחוק
עבר עריכה על ידי נשוי ושחוק בתאריך י"א בתמוז תשפ"ב 21:24
רק מתאר תהליכים... ותקראי שוב עד הסוף נראה לי שפספסת
את מלכלכת על ההגיון הטבעי וההרגשות בחיים, מאיפה ההרגשות האלה מגיעות?
וממה שאני רואה סביבי נפוץ יותר אצל נשים כי הן תקועות בבית עם ילדים ולא למדו כלום ומרגישות תקועות.
למה להגן על זה?
בוא,אורה שחורה
אתה מנסה לעשות מורטל קומבאט על דוסים כל תגובה שניה שלך.
אם היית קורא היית רואה שכתבתי שאלו רגשות ומחשבות טבעיים ונפוצים בעיקר בקרב בני מינך ואף השתמשתי במילים הוליסטי ורוחני

נשים בשלב הזה בדרך כלל יש להם גלואו של הריון או
של הקאות ונמצאות באושר שנובע סביב מיצוי עצמי וסיפוק דרך האמהות שלהן.

לא יודעת למה זה נהיה כחול
או בגלל הפאשן של הדברים
או כי אני מועמדת לקראת קידום לתפקיד הנהלה כלשהו
אם כן אני דורשת ורוד.

כתבת דבש. ראיתי. תוריד תחיוך.
יכול להיות נכון שאצל זוגותהמקורית
של אנשים יראי שמיים (אתה משתמש במושג דוסים קצת בזילות) זה בא לפני
אבל זה לא לגריעותא, אגב, אולי לא הבנתי אותך כי הניסוח מכסה את המסר, אבל זה דווקא חיובי לגלות את היכולות האלה בגיל מוקדם כי מדובר בדברים שמתגלים לרוב עם מערכת הנישואין והילדים לא משנה באיזה גיל מתחתנים. וזה לגמרי משנה את איכות החיים
דוסים זה בקריצה לא בזילותנשוי ושחוק
וכן יש לי ביקורת על נישואים מוקדמים במגזר, גם אני בתוכו גם אם בשוליים...
גם לי קשה עם זה האמתהמקורית
אבל מה שבאתי להגיד, זה שלא משנה מתי מתחתנים זה עולה
בעיניי אין הבשלה מלאה של העולם הרגשי אלמלא הנישואין
יש בזה הרבה דברים טוביםנשוי ושחוק
אבל גם הרבה לא וצריך הכנה מתאימה יותר ולא חינוך לעולם אוטופי שמתחיל ונגמר עם החתונה וזהו. יש התבגרות כזוג, מסכים, וכאן אצל הפותח הם התפצלו, לכן זרקתי לו שכדאי לשלב דרכים מחדש כרגע הם חיים בנפרד ומתפתחים בנפרד הפער הזה רק יגדל
וואי כמה נכון המשפט האחרון..פרצוף כרית


להפךפרצוף כרית

אם הוא אומר שאצל דוסים זה יותר מוקדם , לכאורה הוא משבח אותם - 

שהם מפתחים את האישיות בקצב יותר מהיר, לא?

ממש מזדההאורח12345

עם מה שאמרת על משבר גיל ה30.

 

בכלל, באופן כללי, לכל התהליך הזוגי, מתווסף תהליך של התבגרות שלי עם עצמי, והבנה שאני ממש לא אתן לעשור הרביעי של החיים שלי, שמתחיל עכשיו, להיראות כמו שנראה העשור השלישי.

 

מתלווה לזה גם רצון לכבוש את העולם ולהשתגע, לחגוג את החיים.

 

למה? למה התחתנתי צעיר? ולא חוויתי התכנסות בריאה שלי, התנסות עם העולם הרומנטי, התנסויות עם הלב, אהבות, אכזבות, לב שבור, ומשם, אל תוך הבנה שתבער בי, שאני צריך קשר עם מישהי יחידה, והבנה עמוקה של מה אני מחפש בה?

 

למה התחתנתי צעיר, לא בשל, כשלא הבנתי מהי משיכה, מהו עומק, מי אני, מה אני מחפש, מה אני אוהב.

 

אני משתגע מזה..

וואלה, כי החילונים מאוד בשליםלמה לא123
ולא מתגרשים כל שני וחמישי
כשראיתי תוכנית על טיפול זוגי, ראיתי כמה אכזבות וכמה משקעים אנשים סוחבים מזוגיות לזוגיות,
אמרתי איזה נס שהתחתנתי צעירה וגדלתי יחד עם בעלי, במקום להתנסות שוב ושוב עם כל מיני אנשים, להתמלא באכזבות,
לשבור את הלב, חהתאושש ,להצליח לתת אמון שוב,
ואז כל הגלגל הזה חוזר על עצמו ובכל פעם קשה לתת אמון מחדש,
דילגתי על כל זה, בזכות הנישואין הצעירים שלי,
לדעצי זה סתם פנטזיות, להתנסויות האלה יש מחירים נפשיים לא פשוטים.
גם אם זה נכוןנשוי ושחוק
זה לא יעזור להגיב ככה. מה הוא ביקש להגיע בשל לקשר משמעותי ולחתונה מתוך בגרות בכל מיני מישורים? הבן אדם מפוצץ בחוסרים שאוכלים אותו... נראה לי די טרוויאלי בטח ובטח כגבר וזאת הנקודה העיקרית כאן
מה יעזרו החרטות האלה?למה לא123
זה יקדם אותו? הוא במצב נתון, שישמח בחלקו.
שיעשה עבודה, שיפסיק לחפש את הדשא הירוק אצל השכן.
ואני מדברת מניסיון, שנים חייתי עם חרטות על המון דברים, והיה לי על מה.
עד שקלטתי כמה בזבוז זמן זה,
למדתי להסתכל סביבי ולראות כמה טוב לי,
כמה הרבה יש לי,
אז אין לי את כל מה שאני רוצה, אבל יש לי המון דברים אחרים.
אין לי בעל מושלם, בדיוק כפי שרציתי, אבל הוא כנראה הכי טוב לי, למדתי לראות את הטוב שיש בו,
במקום להתמקד במה שחסר לו, גם אני לא מושלמת.
זה מה שיש ועם זה ננצח
כל הבעיה לכתחילההמקורית
היא ה- אילו הזה
אילו היו מתחתנים יותר מאוחר, היו יותר בשלים
אילו היו מגיעים מוכנים יותר, לא היו חווים את הקשיים האלה..
זו טעות לחשוב כך בעיניי.
גם אנשים שכביכול עשו הכנה לפני החתונה והיה נראה להם שהם בשלים ומוכנים ושאר ירקות, גילו ששום דבר לא דומה לדבר האמיתי ואין מנוס מלעבוד על הזוגיות. גם מנקודת פתיחה טובה יותר. כי אנחנו משתנים, הצרכים שלנו משתנים, בן הזוג שלנו משתנה, המציאות הזוגית משתנה עם הילדים והעומס והאינטנסיביות של החיים, אנחנו נפעלים מהאינטראקציה עם בן הזוג ונדרשים לעמוד על המשמר כל הזמן ולכל תקופה יש דברים אחרים שמתאימים לה.
מי שאנחנו חושבים שאנחנו - לעתים זה משנה צורה ואנחנו מגלים שאולי לא קראנו נכון את המפה או שזה זמן לשנות פאזה ולגלות בעצמנו פן אחר של רגישות, סבלנות, הכלה, הגדלת ראש.. שום הכנה מראש לא משתווה למציאות
אתה רוצה לשמוע את החרטות של הצד השני?קופצת רגע
של למה התחתנתי כל כך מאוחר ולמה בדיוק חיכיתי? של איזה באסה זה שהחברים כבר מחתנים ילדים ואצלנו עוד רחוקים מאוד מהבר-מצווה? כשלא יודעים האם תזכו לעוד ילדים מעבר לאחד או שניים שבחסדי ה' המרובים זכיתם בהם?

או אולי נראה לך שחסר לך שנים של דייטים חסרי תועלת ותוחלת, דייטים שמנהלים בהם שיחות עומק נהדרות ובלב משקשקים מפחד של מתי כבר אמצא את בן/בבית הזוג שלי? שנים של חגים שנחגגים בבדידות, גם אם בחיק המשפחה, רווק אחרון בחבורת החברים והמשפחה?

מותר למתוח עליך קצת ביקורת (עברתי על רוב התגובות בשרשור ונדמה לי שרובן מאוד תומכות)?

אתה אולי חושב שהתבגרת, אבל אתה נשמע כמו ילד שקצת מנותק מהמציאות.

וגם, יש לי הרגשה שאתה קצת 'דרמה קינג'. מנסיוני ארוך השנים בדייטים( נראה לי שאפשר להבין שיש לי נסיון כזה מתחילת ההודעה הזו), דרמה קינג צריכים מישהי יציבה לצידם, אחרת הם בעצמם נשאבים לסחרור שלהם וכבר מאבדים את הצפון( זה קצת קורה לך עכשיו... )

תן לאשתך להיות הצד היציב והרגוע, תעריך אותה, בכנות, על מה שהיא עבורך ותודה לה בכל הזדמנות שיש.

מודה גם על ביקורת..אורח12345

 

מעניין מה שאת אומרת על דרמה קינג.

 

אני מחפש ומודה על כל תובנה שתראה לי את התפקיד שלנו יחד. את היתרון בזה שהיא איתי ואני איתה.

 

יכול להיות שאני מרוויח ממישהי שתקרקע אותי, אבל מצד שני, באמת באמת מרגיש שאני מפספס פה סוג של הבעת אינטימיות עמוקה.

ממש כמו מיניות. 

זה אולי כמו לגלות שבן הזוג א-מיני.

 

ולגבי דייטינג, נכון, תקופה קשה, בטח בעולם הדייטינג הדתי. 

אבל זו תקופה שמאוד מגבשת ומעצבת זהות, כור היתוך כזה, שבסופו עושים בחירה מושכלת טובה, והכי חשוב, בוחרים נכון ולא מתחתנים בוסר. 

בעולם הדייטינג החילוני, לא פחות אכזבות, בטח לנשים, אבל אין את העול הזה של החלטה על חתונה.

 

אני זוכר את עצמי, בייניש שיוצא לדייטים, כשאשכרה הציפייה שלי מעצמי היא להחליט האם היא לחתונה. זה פשוט הזוי ולא בריא.

ובאמת, תוך 7 חודשים, חתונה. הזוי.

וזה מה שמכווינים לו. 

לא תקופה ארוכה של חברות, של בחינת הקשר קצת יותר לעומק, עד כמה שבן 22-24 יכול להכיר בכלל עומק, כלום.

 

אולי אם תשחרר את התקיעות הזו במחשבההמקורית
שעשית טעות, שרק ככה מביעים אינטימיות, שאשתך לא מספיק בשבילך, שיכלת לקבל משו אחר יותר טוב, תגלה שיש עם מה לעבוד
הfomo נוגע בכולם (fear of missing out)
חילונים, דתיים, כולם
וגם ההבדלים האלה שאתה מדבר עליהם נוגעים בכולם.

נשמע כמו משבר 'טיפוסי' כביכול שיכול להוביל אותך או לבניין הבית שלך בצורה איתנה יותר או להרס חס ושלום
ההשוואה בין הפערים ביניכם לפער מיניקופצת רגע
כשאחד מבני הזוג הוא א-מיני היא קצת הגזמה, לא? זאת נטייה לדרמה ;)

לאשתך אין שום צורך או רצון בשיתוף משום סוג שהוא? היא אפילו לא נהנית להראות לך קניות שעשתה, למשל? או לספר לך על חוויות שלה מהדברים שעשתה במהלך היום?
או שרק שיתוף של חוויות אינטלקטואליות /רוחניות עמוקות ביותר נחשב?( ואם זה המצב, שרק דברים מסוימים נחשבים 'שיתוף' בעיניך, הגיוני שאתה בעצמך מכבה את הנטייה שלה לשיתוף. כי היא תמיד מאכזבת ולא מספיקה, אז כל החוויה הופכת להיות לא נעימה מבחינתה, והיא תבחר להמנע משיתוף נוסף)

ואם יש לה צורך כלשהו בשיתוף, למה להשוות לא-מינית? אולי פשוט העדפה אחרת/ מינון שונה?
אם אתה קורא כאן מדי פעם אתה יכול לראות עד כמה נפוץ הנושא של פערים בתחום המיני.
אגלה לך סוד: אין אף אישה שתתאים לך ב 100%. זה לא קיים. תמיד יש פערים כלשהם. זאת אומרת, שאם היית מוצא אישה שיש לה נטייה דומה לשלך להעמקה בשיתוף, היו פערים אחרים כנראה (אולי למשל בתחום המיני... )
אמת, יכול להיות שהיית יכול למצוא התאמה מדויקת יותר. אבל אין לדעת כמה זמן זה היה לוקח.
נסה את התרגיל המחשבתי הבא:
נניח שאשתך מתאימה לך ב 85%. קיימת בעולם, באופן וודאי, אישה שמתאימה לך ב 97%. באופן מדהים, אתה מקבל ביקור ממלאך שאומר לך שהאישה הזו גם חיה בארץ, גם בשכבת הגיל המתאימה וגם פנויה! אלא שתפגוש אותה בעוד 65 שנים.
האם תחכה לה? תוותר על הסיכוי להקמת משפחה ותבחר בחיים שלמים של בדידות בשביל שתזכו בכמה שנים של זוגיות בערוב ימיכם?

אתה בחרת, בגיל צעיר, להשקיע את מירב הזמן והמאמצים בהשקעה בקשר עצמו, ולא בתהליך ברירה קפדני, ארוך ומייגע. לדעת רבים וטובים זו החלטה הגיונית וטובה. בחרת באישה שאתה כותב בעצמך שיש לה הרבה יתרונות. בנקודת הזמן שהיית בה, זו הייתה החלטה לכל הפחות סבירה פלוס ;)
מכיר את המשפט: 'האויב של הטוב הוא הטוב יותר'?
נכון, ייתכן שהיית בוחר אחרת עכשיו, פשוט היית מתמודד עם אתגרים שונים, זה לא שהכל היה מושלם. בכל בחירה שאתה בוחר בחיים יש אלמנט של ויתור על כל שאר האפשרויות. אי אפשר גם להתחתן מוקדם וגם לבלות שנים בחיפוש זוגיות, בדיוק כמו שאם בחרת ללמוד רפואה כנראה שלא יהיה לך זמן להתמקצע בקריירה של רקדן. בצרפתית יש ביטוי נחמד: סה לה וי, אלה החיים.
וגם אם כשהיית צעיר היית שם דגש על התכונה הזו, אין לדעת על איזו תכונה אחרת היית מתפשר. אולי למשל, היה כל כך חשוב לך שלאשתך יהיה את העומק שאתה מחפש שלא היית שם לב לתכונת היציבות הרגשית, והייתם שניכם כל הזמן במן רכבת הרים רגשית? ימים ששניכם מעמיקים בקשר וקרובים ונמצאים ב 'היי' ומולם ימים מדכאים שאתם שניכם לא בטוחים בקשר ובשום בחירה בחיים, וחוסר הביטחון שלכם רק מזין ומדרדר את הקשר עוד ועוד ( שוב, כותבת מנסיון, זוגיות בה שני בני הזוג רגישים מדי עלולה להיות מאוד לא יציבה)

בקיצור, חפרתי. רוצה לומר שאין מה לעשות, בזוגיות יש אלמנט של בחירה. ייתכן והפערים ביניכם באמת לא ניתנים לגישור. אני לא אתה ואני לא יכולה לדעת. כקוראת מהצד וממה שכתבת עד כה, נראה שכרגע הבעיה העיקרית היא שבמקום להשקיע את האנרגיות שלך בתוך הקשר בשיפור המצב, אתה עוסק בהשקפה מבחוץ, והמצב הזה לא מאפשר לך להשקיע כמו שנדרש בזוגיות... בכל זוגיות, אפילו של 97% התאמה...
מדהימהלמה לא123
כמה דברי חכמה נשפכים ממך
כל מילה פנינה
מצטרפת לשבחים. נהניתי לקרוא אותךהמקורית
יותר סבירתיתי2
שהיית יוצא עם בנות שהיו מלהיבות אותך
ברמת השיח, הפתיחות, העוצמה
סביר להניח שהיו לך התאהבויות חזקות כאלה
שלא היו מחזיקות מעמד
נגמרות מהר
או לא נגמרות בחתונה.
יש אינסוף סיפורים כאלה בדיוק....... תשאל כל רווק שני. תשאל פה אנשים שחוו דייטים.
הרבה אנשים עוברים את המסלול הזה, של התאהבות באדם הדומה מדי, דרמה, ואחרי x זמן הבנה שבעצם מה שאני באמת צריך זה את השקט והפשטות.
ששמה אני מרגיש בית,
ששמה אני מצליח להתחתן בלב שמח ורגוע
שהקשר נעים ולא מטלטל מדי.

אז לא עברת את הסיבוב הזה כרווק, אתה עובר אותו כנשוי, באמת לא קל.
רק מקווה שלא תוותר. שתעשה את התהליך בתוך הנישואין ולא חלילה בחוץ, כי חבל.
ממש הגיוני .יהודה224
למה אני חופשי היום?
למה אני לא פושע שעף על קבריולטים עם קולט
9mm ולבנות c4 בבגאז'
למה לא נכנסתי לכלא לכמה שנים?
עד שאגיע להבנה ולתשוקה שצריך להיות נורמטיבי לעבוד ולחיות נורמלי כמו אדם רגיל לגדל משפחה ולחיות עם אישה וילדים בלי באנגים וקריסטלים..?? למהההה??
אח יקרזוזיק העכבר
באמת קשה לך... הלוואי שתמצא את הדרך הטובה עבור שניכם
קודם כל, הבסיס הטוב שיש ביניכם זה המון - אפילו זה שאתם חיים בשלום בלי מריבות יחד זה מדהים ובכלל לא מובן מאליו.
הקושי שלך נשמע אמיתי ולא נראה לי שכדאי לבטל אותו. מצד שני, אפשר קצת פחות לפחד, החיים שלך תלויים רק בך ובעולם הפנימי שלך. גם אם תכבוש את העולם לא בטוח שזה יעשה אותך מאושר, הכל תלוי במקום הפנימי. אם תהיה מכוון ותתמסר באמת לדברים שאתה מאמין בהם - יהיה לך טוב, לא משנה כמה העולם החיצוני יעריך אותך
חוצמזה אני מסכים עם מה שכתבו פה שהחיים מאד דינמיים. היום אתה ככה ואשתך אחרת, במרחק השנים דברים יכולים להיראות אחרת לגמרי, תפיסות שלך על מה חשוב לך , מה זה זוגיות טובה ועוד משתנות כל הזמן. זה יכול להיות תוצאה של פשרנות ויכול להיות שינוי אמיתי ועמוק - כל עוד אתה מחובר לא תעשה טעויות.
בהצלחה ושיהיה לכם הכי טוב בעולם

לי זה נשמעתהילה 3>
שחל ביניכם איזשהו היפוך תפקידים.
במקום שאתה תהווה עבורה מקום מבטחים ומשען, גבר מעניק, שמקבל אותה כמו שהיא, קרה אחרת.
היא מקבלת אותך ומאפשרת לך לצמוח, אבל אתה מסתכל עליה בעיניים מצומצמות.

מצב כזה, לא מאפשר לאישה לפרוח, לצאת, להתגלות.
ונשמע שזה מה שאתה רוצה יותר מכל, אבל בסוף באיזשהו מקום
אתה בהפוך על הפוך לא מאפשר לה את זה.
מציעה לך להתמקד בללמוד איך לקבל אותה ברוחב לב, לעוף עליה ולאהוב אותה.

זה נכון שזה מסע שלה ואם היא הייתה כותבת כאן זה היה הרבה יותר מועיל,
אבל אתה קח אחריות על החלק שלך.
תאהב
תקבל
תאפשר
ותתפלל לטוב

נשמע שבסוף יש ביניכם חיבור טוב ועמוק
וגם פוטנציאל משמעותי.

זה כואבפרצוף כרית

אבל נורמלי לחלוטין

לא נשמע לי בכלל סיבה להתגרש

 

אולי היא רואה אותך בתור חפרן או מתעסק בדברים בלי טעם

 

יש מעלה וחסרון לתכונה שלך וגם לתכונות שלה , זה לא חד משמעי שאתה "מתקדם" והיא לא

אולי להפך, אולי היא חושבת שהיא יותר ברמה גבוהה ממך ברמה מסוימת ואתה לא?

 

לכל זוג יש דברים שהם פחות מתאימים בהם וצריך לקבל את זה 

עצם זה שהיא מוכנה לחיות איתך בבית ו"לסבול" את החסרונות שלך , זה כבר אומר שאתם מתאימים

לא כל בחורה מוכנה....

 

וכן להפך - לא כל אחד מוכן "לסבול" אותה..

 

 

בהצלחה

אתם מתאימים , אל דאגה

 

(ברור שזכותך להתגרש, אבל לא לטובתך לדעתי רק יזיק לחיים שלך)

הסתכלות אגוצנטרית משהוshaulreznik

"היינו שני דוסים צערים וביישנים, עם הזמן נפתחתי והתפתחתי, עשיתי תארים, הוספתי שורות לרזומה, אבל היא נשארה כמות שהיא, וגם יש לה ליבידו נמוך".

 

על כתפי מי נופל חינוך הילדים? מי אחראי לבישולים וניקיונות בבית?

 

ייתכן שבעוד שאתה מבקש לחלוק איתה עושר רוחני ורגשי, היא, אחרי יום של קרצופים וטיפולים, רוצה שקט. לא כל אישה חייבת להיות דומיננטית, מצחיקולה ואינטלקטואלית בו-זמנית. הקב"ה הבטיח "עזר כנגדו" ולא פרטנרית לטיולים אתגריים או משתתפת בדיבייט. 

מסכימה,גישה נכונה,אם כי צריך גם קצת חמלה לכאבפרצוף כרית


אולישירה לב
דווקא לשחרר את החיפוש של כל המענה הרגשי העמוק דרכה, ולחפש אותו עם חבר או קבוצה כלשהיא, או בדרך אחרת שמתאימה לך?
ואיתה דווקא לחיות ברובד של 'סתם' כיף, חוויות משותפות, לשמוח מהחיים? נשמע שזה יכול לעשות לכם רק טוב, לחבר ולקרב ולתת מענה לצדדים נוספים.

רואים שאתה כותב ממש מעומק הלב שלךנגמרו לי השמות

ונשמע שיש שם בעומק עוד הרבה הרבה מאוד, ממש חיים שלמים, תפיסות שלמות, רגשות, מחשבות, עולם. עולם שלם.

 

נשמע גם שהפחד מאוד נוכח אצלך כרגע.

הייתי אומרת אפילו מנהל אותך לעיתים.

 

ואולי הדבר הראשון שצריך לעשות כאן הוא להסתכל לפחד הזה בעיניים,

לשמוע אותו,

להקשיב לו,

לראות מה הוא רוצה

ממה הוא מפחד

מה הוא צריך

ממה הוא מבועת

 

ולאט לאט להרגיע אותו ולתת לו מענה.

 

ואם לא מצליחים ישר - אז לנסות להגיע למצב שאתה מנהל את הפחד ולא הוא מנהל אותך.

 

נשמע שיש לך ביד אישה נפלאה ונהדרת,

נשמע שיש ביניכם הרבה מאוד מאוד טוב.

גם בהיכרות וגם עכשיו אתה רואה מולך אישה טובה מאוד, נחמדה, מתוקה וחמודה, עם המון תכונות טובות,

שניכם רוצים קירבה וחותרים אליה,

שניכם עם רצון ומוכנות ומאמץ משותף והולכים לטיפול זוגי, 

הקירבה ביניכם מתעצמת בעקבות כך ובעקבות ההשקעה שלכם האחד בשנייה

אתם כל כולכם ממש על זה בשלמות.

 

ודווקא אז, צפים כל הפחדים.

דווקא אז הם מתעצמים.

עד שהגעת למצב שהפחד פשוט משתק אותך.

הוא לא נותן לך כאילו לראות דבר מעבר למסך השחור שלו.

 

אני חושבת שאתה, אתם בכיוון טוב.

אם אתה מעיד שהקירבה ביניכם מתעצמת, שעולים דברים, שמתפתחים יחד - זה מעולה.

וכן, חלק מהתהליך בהחלט יכול להיות שיצופו דברים כואבים ונגיע למחשבות קשות וכואבות,

זה יכול להיות חלק מהתהליך הטבעי הזה,

שכדי להגיע לריפוי השלם, צריך לעבור גם דרך כל המוגלה ולהוציא אותה החוצה... ורק כך נוכל להרגיש הקלה שלמה ואמיתית, מן השורש ולא כ"פלסטר" רעוע.

 

הייתי מציעה לשקף את הדברים מול המטפל שלכם, אפשר גם בפגישה/ות אישית.

לראות איפה ההתקדמות האישית שלך יכולה עוד להעמיק בתוך זה

ואיפה ההתקדמות הזוגית שלכם גם יכולה להתקדם עוד כנ"ל.

 

ובקשר לאשתך שנשמעת כ"כ מקסימה - 

הייתי מנסה להרחיב את המחשבה והמבט על המקום שלה.

כתבת שאתם נשואים, שהתחתנתם צעירים, שיש לכם ילדים.

איפה היא בתוך כל זה?
האם יש לה זמן לעצמה?

האם יש לה איוורור, רוגע, שמחה, נחת?

האם היא מרגישה אהובה, רצויה, מקום ראשון אצלך?

האם טוב לה עם עצמה?

האם היא מרגישה גם בפן המקצועי מימוש עצמי?

ובשאר מישורי החיים? משפחה, חברות, תחביבים?

 

יכול להיות שזה שהיא לא באותו המקום כמוך זה לא רק בגלל הבדלי אופי (בהחלט יכול להיות שחלק מכך נעוץ בהבדלים באופי, אבל יכול להיות שיש עוד דברים),

אולי המקום שלה שיותר שקט או מופנם או פחות "מעמיק" כפי שתיארת - אולי הוא נובע גם ממקום של חוסר בפניות נפשית?

חוסר בשלווה נפשית?

עומס?

 

האם ניסיתם לדבר יחד באיזו חופשה מפנקת?

כאשר אין עליה שום שום אחריות?

 

נסה להעלות את הדברים שדורשים עומק רגשי כאשר שניכם יחד, בביחד המיוחד שלכם,

הילדים עם בייביסיטר / במסגרות / אצל ההורים / מקום אחר שאתם לא צריכים לדאוג,

שלא צריך לכבס ולבשל ולנקות - אלא הכל מוכן (כמו מלון או צימר),

קחו כמה ימים כאלה.

ברוגע. שלם.

ואז, שאתה ממש רואה שאשתך בפניות מלאה, אז נסה להלעות נושא אחד שהיית רוצה להעמיק בו.ץ

או לשאול אותה איזה נושא מאוד קרוב לליבה ומעניין אותה.

יכול מאוד להיות שאם היא גם תהיה בפניות שלמה

גם תרגיש שאין עליה אחריות ועול ועומס 24/7,

גם תבחר נושא שמעניין אותה וקרוב לליבה -

שם תוכל לפגוש את העומקים שבה.

כי הם בטוח קיימים.

לפעמים צריך רק לתת להם את התנאים המתאימים לפרוח ולהתגלות ולבוא לידי ביטוי.

 

ותראה איזה מקסים זה.

אשתך היקרה הזו היא היא זו שאיפשרה לך את התנאים הללו כל השנים.

כתבת שהיית חסר ביטחון עצמי ומשובלל כאשר התחתנתם,

ואולי דווקא השקט הזה שלה, היציבות, האיזון, הרוגע שהיא משדרת, הידיעה הברורה שהיא כאן איתך כמו סלע יציב - איפשרה לך להפוך לאדם שאתה.

 

נסה לחשוב עם עצמך,

מה אתה אוהב באשתך?

מה אתה מעריך באשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לה תודה?

על מה עוד אתה יכול להוקיר לה תודה? מה עוד קיבלת ממנה מאז שהכרתם?

מה יש לך בחיים בזכותה?

 

נשמע שיש ביניכם משהו מאוד מיוחד, קשה לי להסביר במילים אבל זה ממש מתבטא דרך המילים שלך, לפחות אליי אישית כקוראת מן הצד.

ונשמע שכדי ללטש את האוצר הזה ולדלות ממנו את כל הטוב והיופי העצום שיש לו להציע, צריך לעשות עבודה מדויקת ועדינה. מלאכת מחשבת.

אבל אני מאמינה שאתם יכולים לעשות אותה, ואפילו שאתם כבר בעיצומה!

ואם תצליחו ב"ה תוכלו להגיע לעומקים חדשים בזוגיות, וגם כל אחד עם עצמו, להגיע להבנות חדשות ומפעימות ובכלל, להפוך לאדם הרבה יותר שלם, מלא וטוב, כל אחד בפני עצמו.

הקב"ה לא סתם מזווג זיווגים, הוא מכין לנו תוכנית כ"כ ייחודית ומפעימה, שלפעמים רק במבט לאחור על כל השנים אנו מצליחים להבין אותה, או חלק ממנה.

אני מאחלת לשניכם שכאשר תחגגו את חתונת הכסף שלכם, תוכלו להתבונןם אחורה עם נשימה עמוקה וטובה, עם רווחה עצומה, עם אהבה והודיה עצומה לקב"ה על כל המסע שזכיתם לצעוד יחד,

על כל מה שהוא בנה בכם

על כל מה שאתם בניתם, יחד, בעשר (או בעצם עשרים ) אצבעותיכם

ושתזכו להינות מכל הפירות המתוקים שעמלתם עליהם.

(גם הרבה לפני).

זה אפשרי.

תמשיכו ככה, תשתף ותשקף למטפל,

נסה לראות יחד איתו כיצד להגיע למצב שאתה מנהל את הפחדים ולא הם אותך,

נסה לראות ולהבין לעומק יותר את הצד של אשתך,

לראות את כל הטוב שכבר עכשיו יש

ולהשתמש בכל החוזקות שלה ושלך כדי למקסם ולהעצים גם את שאר הדברים והתחומים שעדיין לא 100%.

זו עבודה, אבל אין מתגמלת כמוה!

זה לימוד, אבל אין מופלא כמוהו!

 

ב"הצלחה רבה רבה לכם!

לאנשים כמוך יש שלבים בחיים של רצון לעוףתיתי2
להתפתח, להרגיש, להעמיק, לזרום, לרוץ
לחיות את החיים חזק.
ובדרך כלל אחרי כן באה נפילה, בהתחלה היא כואבת ומרסקת, אחר כך היא מאזנת.
ואחרי שחווים כמה עליות ומורדות כאלה, לומדים להכיר בערך הפשטות, היציבות, ומחפשים אותה.

לך יש את זה כבר בידיים.
יש לך זוגיות עם מישהי ששומרת על חייך יציבים ופשוטים.
הדימיון כאילו מישהי עם עוצמות רגשיות וסערה פנימית תהיה מתאימה לך יותר - הן הכי טעות שיש.
אין כמעט זוגות שמחזיקים מעמד ככה.
דמיין את עצמך בתוך סערה, כשלצידך מישהי שגם היא בסערה משלה. או לחילופין, אתה בתקופה רגועה ויציבה של תחושת סיפוק ועשיה, והיא נמצאת בתוך דרמה פנימית של תחושת פער בין הרצוי למצוי (בדומה למה שאתה מרגיש כעת). אתה סוף סוף בחווית רגיעה ושלווה, ונדרש לתמוך בקושי הפנימי שלה ולחוות אותו איתה.

יש לך אישה אוהבת
שהיא קרקע יציבה בשבילך.
היא לא טיפשה, היא מסוגלת להבין אותך,
בלי להזדהות.
היא מסוגלת להיות שם בשבילך, לתמוך, להקשיב, מכל הלב
כשתוריד ממנה לחץ להיות מישהי אחרת.
היא תשמור על שלווה פנימית ושלווה בבית עבור ילדיך
עבורך
שיהיה לך מקום לחזור אליו
מקום לצאת ממנו להרפתקאות
מקום בטוח ורגוע לצאת לממש את עצמך.

אולי יקח לך עוד קצת זמן להעריך אותה על מי שהיא,
אולי יקח לך זמן להבין כמה הזוגיות שלכם מדוייקת
ולשחרר דמיונות של משהו אחר - כמעט ואין זוגות ששניהם באותו וייב בסגנון שלך... זה לא מחזיק. (תשאל רווקים שהתנסו במערכות יחסים...)
מאמינה שאחרי עוד כמה סערות נפש, תרגיש את התשוקה אל הרוגע והפשטות.

ועוד משהו, אל תצפה לאינטימיות רגשית באופן מיידי. זה דבר שנבנה לאורך שנים.
עם הזמן היא תכיר אותך כמו שאף אחד אחר לא יכיר, על אף עולמה הפנימי השונה. יש מצב גדול שכבר עכשיו היא מכירה אותך הרבה יותר ממה שנדמה לך, אולי יותר ממה שאתה מכיר את עצמך. היא כנראה לא עסוקה בלהחצין את מה שהיא יודעת ומרגישה. אבל היא שם.
זה לא בדיוקזוזיק העכבר
מה שפותח השרשור כתב.
הוא לא דיבר על אשה שלא חווה סערות נפש אלא על אשה שהשיח הרגשי שלה הוא פשוט ובסיסי
אתה מספר לנו דברים על אשתך.ספיר לבן
אתה מספר שהיא: שקטה מאוד, חסרת ביטחון, חרדתית.
כאן בעיני נכנס התפקיד שלך בעניין-
תשקיע בה! תגרום לה להיפתח יותר, לדבר יותר, תעזור לה להפחית חרדה.
כשאישה מרגישה שהיא תחת ביקורת כבדה ובעלה לא מרוצה ממנה ותאמין לי שמרגישים את זה גם בלי מילים, היא נוטה להתכנס, להיות חרדה וחסרת ביטחון.
התפקיד שלל זה להעצים אותה, לאהוב אותה מאוד, ךהצמיח אותה ומתוך כך גם לעזור לה ללמוד כיצד לנהל תקדורת הדדית שתיטיב עם שניכם.
תנסה להיכנס לעולם הרגשי שלה..בידיים של השם
בדגש על הרגשי-כשהגבר מתעניין ונכנס לעולם הרגשי של האישה זה מתחיל מהאישה עצמה שכמהה להרגיש משהו ואז מבקשת מהגבר שיתן לה להרגיש את זה.ומשהו מעניין מתחיל לקרות.
האישה מתמלאת והגבר מצליח איתה מה שנותן לו תחושה של סיפוק והתגברות..
יש זוג בשם יונתן ומרים קליין שמדברים על כל הנושא הזה מצורה מהממת!!כדאי לשמוע אותם..
אני רק אגיד ואומר שאין הרבה מציאות בחוץ ועדיףסנדינה
לא לוותר כל כך מהר
נזכרתי בסיפור דומה, שהזוג התגרשלמה לא123

בתמצית הסיפור כזה:

זוג התחתן, האישה החליטה להתפתח, הלכה ללמוד, בגלל שלמדה יכלה פחות להשקיע בבית ובילדים,

הוא עשה הכול בבית, בישל, טיפל בילדים וכו'

כשגמרה ללמוד אחרי שנים, הרגישה כ"כ מתקדמת וחכמה, שנתנה לו בעיטה, כי הוא לא לרמתה.

האישה הכ"כ חכמה חיפשה גאון כמוה, מצאה מישהו גרוש, שהגרושה התקשרה והתחננה בפניה שלא תתחתן איתו, אבל היא כ"כ חכמה שהיא יודעת הכי טוב, הם התחתנו וחיו באושר, עד ש....

פתאום האדם הנורא ואיום התגלה, והיא התחילה לסבול מרורים, לא היתה ברירה אלא להתגרש.

והחכמה גרושה עד היום, עברו כבר הרבה שנים, היא אמנם חכמה והתקדמה בחיים, אבל היא טוענת היום שהיא הרסה לעצמה את החיים במו ידיה.

 

באותו הזמן הגרוש שלה מנישואין ראשונים התחתן ובנה משפחה לתפארת.

סיפור נוגע ללב עם המון מסריםפרצוף כרית

בהחלט מרגש

אני גם מאמינה שאהבה אין להחליף אלא במקרים ממש קיצוניים

וכמו ש  @נגמרו לי השמות תמיד כותבת באחד המאמרים המפורסמים שלה פ ה- 

שאין אדם מושלם

ואם תתחתן עם אחרת - יימצא בה חסרון חדש אחר שלא חלמת עליו

 

וזה סיפור כואב ..... על גאווה יתירה

כמה שצריך להעריך מישהו שמוכן לאהוב אותנו ולתת בנו אימון לכל החיים 

על עצם זה - שווה להשאר! 

יכול להיות שאם יתחתןלמה לא123

יהיה לו יותר טוב, אבל זה סיכון

ולפעמים בן אדם לא שם לב לחסרונות שלו ולא קולט שהרע הגיע גם ממנו

והוא סוחב את הבעיה לנישואין הבאים שלו, ואז שוב רע לו ושוב הוא לא אשם, או שאז הוא קולט ומחליט לטפל, אבל יכל לחסוך המון כאב כבר בהתחלה

מנסה לענות לך, בעיקר כי ביקשת סוסה אדומה
עבר עריכה על ידי סוסה אדומה בתאריך כ' בתמוז תשפ"ב 15:25
אני אנסה לענות לפי הסדר, מקווה שלא יצא ארוך מידי.

בעצם אולי אענה בסדר הפוך,

אני אתייחס קודם כל לחלק השני של ההודעה שלך, כי אני מזהה שזה הקושי המהותי שלך, וגם ציינת את זה.

אני מזהה שאתה חווה בדידות בתוך מערכת יחסים שמבחינתך היא "פושרת".
אין לך הרבה טענות, ועם זאת אתה חווה הרבה "לבד"...
חשוב לי קודם כל להגיד לך שאני לגמרי מבינה את הקושי שלך.
ולהוסיף שבהרבה מקרים שבהם אחד מבני הזוג קשוב לעצמו ומחובר לעצמו מאוד, עמוק ורגשי, קיים הפער הזה.
אין הרבה מאוד אנשים שמחוברים לעצמם, ולא שזו אשמתם או האופי הבסיסי שלהם. אלא שיש אינספור סיבות מהותיות שגורמות לאנשים להתנתק, לשרוד ותו לא.

בדרך כלל, אנשים עמוקים מאוד, הם גם אנשים שיש להם נטיה לדיכאון וחוסר תפקוד במצבי שפל, מה שגורם להם באורח אינסטנקטיבי בריא, לבחור להם את ההפך המשלים. גם אם הבחירה הזאת לא מודעת, הם בוחרים בזה מהבטן כי זה באמת מה שנכון עבורם ל"הישרדות" החיים בפועל.

באיזשהו שלב, ובמיוחד בשלבי הגאות, הפער הזה נוכח יותר.
באופן כללי, אנשים מחוברים לעצמם חווים בדידות, לא רק בזוגיות אלא בכללי. אנשים פשוט לא מבינים אותם ולא מאמינים להם ולכנות האמיתית המתפרצת שלהם.
וזה כואב.
וזה כואב יותר שאפילו בפינה שבה הם מחפשים ומצפים למצוא נחמה לבדידות הזאת, הם לא מוצאים אותה ואז הבדידות הרבה יותר כואבת.

תחשוב על זה, שאומנם אותם אנשי עומק, אלו שמחוברים לעצמם חווים בדידות חברתית מצד ההבנה של הסובבים אותם הם חווים אותה בזכות העומק שלהם,
האנשים שלא מחוברים ולא מבינים את עצמם, הם חווים הרבה יותר בדידות מהותית ואפילו לא יודעים להגדיר את החוויה שלהם.
מיותר לציין אבל נצרך שאדם שלא מבין את עצמו, לא מצליח בשום צורה להבין מישהו אחר.
אדם מנותק מעצמו לא מצליח באמת להתחבר למשהו.

אתה רוצה לחוות ולהתחבר באמת, אולי אפילו לא עושה לך את זה כל המסביב הזה.
אתה רוצה לגלות את עצמך ולגלות נפש "תאומה" אחרת שמבינה אותך ו*בוחרת* בך.
יש תחושה שאנשים שלא מחוברים לעצמם לא באמת בוחרים משהו.
חיבור ובחירה הם אותו שורש.

בכל אופן, אתה רוצה לבחור ושיבחרו בך ועל זה הכאב שלך יושב, ולא על הבחירה שנעשתה בעבר.
גם מה שכואב לך לכאורה על חוסר הבחירה שלך בעבר, זה יותר כאב שקשור שחווית חוסר בחירה משני הצדדים בהווה.
אתה רוצה לבחור ורוצה להרגיש נבחר.
ואתה יודע שאתה תרגיש נבחר כשיגלו אותך ויבינו אותך באמת.
שיראו אותך.

מה הפיתרון לזה?
לא יודעת. כלומר יודעת שאין לזה פיתרון קסם, אלא פיתרון שדורש עבודה וסבלנות.

קודם כל להבין שבכל כל כל סוג של זוגיות נדרשת עבודה קשה.
כשאנחנו יוצאים מהמקום של האגוצנטריות (המקום שרוצה לקבל ללא עבודה קשה) קל לנו יותר להכיל את התהליך הזה בסבלנות.
להבין שהיסוד הוא שאדם מחובר לעצמו יודע להתחבר ולהבין גם נפש אחרת וליצור הפריה אמיתית בחיבור שבינהם.
אז הבסיס הוא שיהיה מחובר לעצמו,
איך דואגים לזה?
קודם כל טיפול רגשי יכול לעזור.
אבל גם אנחנו כבני זוג יכולים לעזור.
ללמד את הצד השני שיח רגשי עמוק.

נסה לדבר איתה על הרגשות שלה. יתכן מאוד שזה יהיה קשה בהתחלה, אולי היא אפילו תנסה לברוח מזה, אבל זה לא כי היא לא רוצה, אלא כי היא פשוט מפחדת ממשהו שהיא לא מכירה.
גם היא רוצה להשמיע את קולה,
גם היא רוצה להרגיש שקולה ערב ומראה נאוה.

אולי כגבר שמחובר לעצמו דווקא, תוכל להבין את סגולת החיזור הזאת.
להקשיב לה,
תהיה ראשון להקשיב,
ואחרון להתבטא.
וגם שם, אל תצפה כל כך מהר להיות מובן.
כשהיא תבין את עצמה, ואתה כנראה יכול לעזור לה שם, היא תצליח להבין אותך.

אל תבוא אליה מלמעלה,
אם אישתך גוצה, חגן ולחש לה...
במובן הזה שתעזוב רגע בצד את מה שאתה חווה על עצמך בגאות שלך כרגע, ותראה אותה במקום שלה, ותיצור אתה את השיח הזה שאתה זקוק לו.
מה שחסר לך, תתן לה.
למד אותה שיח רגשי. כרגע אתה תלמד אותה, אבל אולי היא עוד תחזור ללמד אותך פי 4.

זה מתקשר גם לחלק הראשון,
האם בזמן שהתפתחת אישתך היתה עסוקה בהריונות וגידול ילדים?
האם היא פנויה להתפתחות האישית שלה?
האם אתה נושא בנטל של הדברים המשעממים שהיא מתעסקת בהם?

עבודות בית הן לא גורם מעודד ביטחון עצמי וליבידו.
גם עבודה לצורך פרנסה בלבד, לא.
האפ היא עובדת במשהו שמעניין אותה?
תהיה שותף פעיל, הפער יצטמצם משני הכיוונים.

כל הדברים האלה,
או עצם העיסוק המסיבי בהישרדות החיים, רק ממשיכים להזין את הפער הזה של ההבנה העצמית שלה עם עצמה וממילא מולך.

אז הפתרון הוא לא פתרון קסם,
אבל מה שחסר לך, תתן לה, אתה המשפיע, היא המקבלת.
כשהיא תקבל, היא תוכל להחזיר לך...

גאה בך שאתה גבר שמחובר לעצמו, לך בכוחך זה ותעזור גם לאחים שלך.

בהצלחה גבר.




עוד משהו שרציתי להוסיף,
אני חושבת שאתה עובר תהליך נפלא עם עצמך ובזוגיות שלך...
ההרגשה הזה של הדוחק במקום שבו אתה רוצה לפרוס כנפיים ולעוף.
אתה צומח ומתפתחת וממילא גם הציפיות שלך מהזוגיות שלך גדולות, וזה חשוב ובריא.

הבעיה שלנו זה שאנחנו בדור אינסטנט וחד פעמי, ובמקרים שקיים פער אנחנו לא חושבים אוטומטית לתקן אלא פשוט להחליף.
אני לא שופטת את המקום הזה, אני לגמרי שותפה אליו,
רק מזכירה שאין קשר שלא מצריך עבודה אישית תמידית,
ולמי יש כח עכשיו לעבודה חדשה?
אולי עדיף פשוט לנסות לבחור מחדש בתוך המערכת?
זה יקרה רק כשאנשים ירשו לעצמם לחשוב באמת על פירוק.
אין בניה במקום שאין בו פירוק.
גם בשביל לשפץ צריך לפרק.
אז תפרקו.
תריבו! למה אתם לא רבים?
ריבים זה חשוב.
ריבים נכונים בסוף מקרבים.

ריבים מהנים שיהיו לכם.
כתבת כ"כ יפה ומדיוקלמה לא123

נעלמת לנו לתקופה, לא?

תודה רבה ❤סוסה אדומה
לא בכוונה, סתם לא יצא לי
❤
מנסה לענות לך, בעיקר כי ביקשת סוסה אדומה
(מעתיקה לך את זה אחרי עריכה, כי יצא לא ברור למטה וכבר אי אפשר לערוך).

אני אנסה לענות לפי הסדר, מקווה שלא יצא ארוך מידי.

בעצם אולי אענה בסדר הפוך,

אני אתייחס קודם כל לחלק השני של ההודעה שלך, כי אני מזהה שזה הקושי המהותי שלך, וגם ציינת את זה.

אני מזהה שאתה חווה בדידות בתוך מערכת יחסים שמבחינתך היא "פושרת".
אין לך הרבה טענות, ועם זאת אתה חווה הרבה "לבד"...
חשוב לי קודם כל להגיד לך שאני לגמרי מבינה את הקושי שלך.
ולהוסיף שבהרבה מקרים שבהם אחד מבני הזוג קשוב לעצמו ומחובר לעצמו מאוד, עמוק ורגשי, קיים הפער הזה.
אין הרבה מאוד אנשים שמחוברים לעצמם, ולא שזו אשמתם או האופי הבסיסי שלהם. אלא שיש אינספור סיבות מהותיות שגורמות לאנשים להתנתק, לשרוד ותו לא.

בדרך כלל, אנשים עמוקים מאוד, הם גם אנשים שיש להם נטיה לדיכאון וחוסר תפקוד במצבי שפל, מה שגורם להם באורח אינסטנקטיבי בריא, לבחור להם את ההפך המשלים. גם אם הבחירה הזאת לא מודעת, הם בוחרים בזה מהבטן כי זה באמת מה שנכון עבורם ל"הישרדות" החיים בפועל.

באיזשהו שלב, ובמיוחד בשלבי הגאות, הפער הזה נוכח יותר.
באופן כללי, אנשים מחוברים לעצמם חווים בדידות, לא רק בזוגיות אלא בכללי. אנשים פשוט לא מבינים אותם ולא מאמינים להם ולכנות האמיתית המתפרצת שלהם.
וזה כואב.
וזה כואב יותר שאפילו בפינה שבה הם מחפשים ומצפים למצוא נחמה לבדידות הזאת, הם לא מוצאים אותה ואז הבדידות הרבה יותר נוכחת.

תחשוב על זה, שאומנם אותם אנשי עומק, אלו שמחוברים לעצמם חווים בדידות חברתית מצד ההבנה של הסובבים אותם, הם חווים אותה רק בזכות העומק שלהם והחיבור שלהם עם עצמם בעוד האנשים שלא מחוברים לעצמם, חווים הרבה יותר בדידות מהותית ובגלל שהם לא מבינים את עצמם, הם אפילו לא יודעים להגדיר את החוויה שלהם.
מיותר לציין אבל נצרך שאדם שלא מבין את עצמו, לא מצליח בשום צורה להבין מישהו אחר.
אדם מנותק מעצמו לא מצליח באמת להתחבר למשהו.

אתה רוצה לחוות ולהתחבר באמת, אולי אפילו לא עושה לך את זה כל המסביב הזה (אולי אתה מרגיש שאתה מקיים "סטוצים" עם אישתך).
אתה רוצה לגלות את עצמך ולגלות נפש "תאומה" אחרת שמבינה אותך ו*בוחרת* בך.
יש תחושה מוצדקת שאנשים שלא מחוברים לעצמם לא באמת בוחרים משהו.
חיבור ובחירה הם אותו שורש.

בכל אופן, אתה רוצה לבחור ושיבחרו בך ועל זה הכאב שלך יושב, ולא על הבחירה שנעשתה בעבר.
גם מה שכואב לך לכאורה על חוסר הבחירה שלך בעבר, זה יותר כאב שקשור לחווית חוסר הבחירה משני הצדדים בהווה.
אתה רוצה לבחור ורוצה להרגיש נבחר.
ואתה יודע שאתה תרגיש נבחר כשיגלו אותך ויבינו אותך באמת.
כשיראו אותך.

מה הפיתרון לזה?
לא יודעת. כלומר יודעת שאין לזה פיתרון קסם, אלא פיתרון שדורש עבודה וסבלנות.

קודם כל להבין שבכל כל כל סוג של זוגיות נדרשת עבודה קשה.
כשאנחנו יוצאים מהמקום של האגוצנטריות (המקום שרוצה לקבל חינם - ללא עבודה קשה) קל לנו יותר להכיל את התהליך הזה בסבלנות.
להבין שהיסוד הוא שאדם מחובר לעצמו יודע להתחבר ולהבין גם נפש אחרת וליצור הפריה אמיתית בחיבור שבינהם ואדם שלא מחובר לעצמו - לא.
אז הבסיס הוא שיהיה מחובר לעצמו,
איך דואגים לזה?
קודם כל טיפול רגשי יכול לעזור.
אבל גם אנחנו כבני זוג יכולים לעזור.
ללמד את הצד השני שיח רגשי עמוק.

נסה לדבר איתה על הרגשות שלה. יתכן מאוד שזה יהיה קשה בהתחלה, אולי היא אפילו תנסה לברוח מזה, אבל זה לא כי היא לא רוצה, אלא כי היא פשוט מפחדת ממשהו שהיא עוד לא מכירה.
גם היא רוצה להשמיע את קולה,
גם היא רוצה להרגיש שקולה ערב ומראה נאוה.

אולי כגבר שמחובר לעצמו דווקא, תוכל להבין את סגולת החיזור הזאת.
להקשיב לה,
תהיה ראשון להקשיב,
ואחרון להתבטא.
וגם שם, אל תצפה כל כך מהר להיות מובן.
כשהיא תבין את עצמה, ואתה כנראה יכול לעזור לה שם, היא תצליח להבין אותך.

אל תבוא אליה מלמעלה,
אם אישתך גוצה, חגן ולחש לה...
במובן הזה שתעזוב רגע בצד את מה שאתה חווה על עצמך בגאות שלך כרגע, ותראה (תבין ותעריך) אותה במקום שלה, ותיצור אתה את השיח הזה שאתה זקוק לו.
מה שחסר לך, תתן לה.
למד אותה שיח רגשי. כרגע אתה תלמד אותה, אבל אולי היא עוד תחזור ללמד אותך פי 4.

זה מתקשר גם לחלק הראשון,
האם בזמן שהתפתחת אישתך היתה עסוקה בבית, בהריונות ובגידול ילדים?
האם היא פנויה להתפתחות האישית שלה?
האם אתה נושא בנטל של הדברים המשעממים שהיא מתעסקת בהם?

עבודות בית הן לא גורם מעודד ביטחון עצמי וליבידו.
גם עבודה לצורך פרנסה בלבד, לא.
האם היא עובדת במשהו שמעניין אותה?
תהיה שותף פעיל, הפער יצטמצם משני הכיוונים.

כל הדברים האלה,
או עצם העיסוק המסיבי בהישרדות החיים, רק ממשיכים להזין את הפער הזה של אי ההבנה העצמית שלה עם עצמה וממילא מולך.

אז הפתרון הוא לא פתרון קסם,
אבל מה שחסר לך, תתן לה, אתה המשפיע, היא המקבלת.
כשהיא תקבל, היא תוכל להחזיר לך...

גאה בך שאתה גבר שמחובר לעצמו, לך בכוחך זה ותעזור גם לאחים שלך.

בהצלחה גבר.




עוד משהו שרציתי להוסיף,
אני חושבת שאתה עובר תהליך נפלא עם עצמך ובזוגיות שלך...
ההרגשה הזו של הדוחק במקום שבו אתה רוצה לפרוס כנפיים ולעוף.
אתה צומח ומתפתח וממילא גם הציפיות שלך מהזוגיות שלך גדלות, וזה חשוב ובריא.

הבעיה שלנו זה שאנחנו בדור אינסטנט וחד פעמי, ובמקרים שקיים פער אנחנו לא חושבים אוטומטית לתקן אלא פשוט להחליף.
אני לא שופטת את המקום הזה, אני לגמרי שותפה אליו,
רק מזכירה שאין קשר שלא מצריך עבודה אישית תמידית,
ולמי יש כח עכשיו לעבודה חדשה?
אולי עדיף פשוט לנסות לבחור מחדש בתוך המערכת?
זה יקרה רק כשאנשים ירשו לעצמם לחשוב באמת על פירוק.
אין בניה במקום שאין בו פירוק.
גם בשביל לשפץ צריך לפרק.
אז תפרקו.
תריבו! למה אתם לא רבים?
ריבים זה חשוב.
ריבים נכונים בסוף מקרבים.

ריבים מהנים שיהיו לכם.
איזה יופי כתבת! תגובה נפלאהנגמרו לי השמות

ריגשת אותי במיוחד במשפט: "גם היא רוצה להרגיש שקולה ערב ומראה נאוה."

וגם בסיפא... מדהימה! ✨

תודה רבה!סוסה אדומה
תגובה מהממת אם מלא תובנות ❣סנדינה
תודה רבה!סוסה אדומהאחרונה
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

א.נפש חבוטהאחרונה

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...