אבל 7 חודשים זה מכובד בכל קנה מידה.

פשוט תדברו על זה.

אחרי 7 שנים ושבוע.

שבע עם לאה, שבע ברכות ואז התחתן עם רחל ואח"כ עבד 7 שנים תמורתה (ו6 תמורת הצאן וכו').

בטוח נמצא מפרש שאומר ש"מלא שבוע זאת" מדבר על שבע שנים ולא על שבוע כפשוטו.

ולשאלתך - כדי שבעלך יאמר לך. כשתפגשי אותו תאשימי אותי שגנבתי לו חידוש בשבילך.

לא ידעתי את זה 

נ.ב. וזה ממש מביך אותי להודות בבורותי אז תעריכו

ככה לומדים. אני מבטיח לך שיש עוד המון שאת לא יודעת, ממש אין במה להתבייש.

לא שלא שמעתי על כאלה,

בן דוד שלי אחרי 9 שנים

אבל הוא יותר בכיוון המסורתי

מה שאני מכירה- בציבור החרדי יש שמתארסים אפילו אחרי 5\ 6 פגישות  

בחרד"לי- אחרי 3~ חודשים

מה שאני מכירה בציבור החרדי יש שמתארסים אפילו אחרי  1-2 פגישות

והחסידים זה חלק די נכבד מהציבור החרדי

מתרגלים.

ואז זה נשמע סבבה שכל החברות מתארסות אחרי שתי פגישות ורבע (הרבע זה הפגישה לפני הווארט)

איך אפשר להכיר ולהחליט כל כך מהר.

הם עושים לפני חקירות מקיפות במשך חודשים שלא יבישו את השב"כ.

שמעתי בפאנל נשים חרדיות איזו חסידת גור שספרה שבזמן הפגישה אחרי כמה מילות נימוסים היא הרגישה שאין לה מה עוד לומר כי היא כבר ידעה עליו הכל, והיא קראה לאבא שלה כדי שיסיים את הפגישה.

איך אתה מצפה ממני להגן על עמדה שאני לא מאמינה בה?

ככה הם עושים את זה. גם אני חושבת שזה הזוי.

הבירורים בסופו של דבר הם לא כאלו מעמיקים, לא מכירים בנאדם לפי פרטים טכניים ומחמאות שהחבר שלהם נתן עליהם, מהבירורים אפשר לבנות קווי אופי כלליים, אבל תכלס זה לא אומר הרבה, אני יכולה להגיד על הרבה אנשים שהם חברותיים ויש להם חוש הומור, ובפועל בכל אחד זה משתקף בצורה שונה לגמרי כך שאי אפשר לומר שבירורים הם תחליף לפגישה פנים אל פנים עם האדם. 

דבר שני, ג'יזבט נחמד, אבל בדרך כלל ההורים לא ישתפו את הילד בכל פרט בבירורים, כך שקשה לי להאמין שהיא ידעה כל פרט עליו.

וגם אם כן ישתפו , העובדה שהיא יודעת מי השכנים שלהם מהקומה הרביעית לא אמורה ליתר את הפגישה, גם אם אני יודעת פרט על משיהו זה מעניין לשמוע את זה ממנו ואיך הוא מספר את זה, ומטרת הפגישה היא לא להכיר אותו אלא לראות את האופי שלו.

גם אני שמעתי בפאנלים כל מיני דברים שלא משקפים את הכלל, רוב הסיכוי שזה שיקף את הטירוניות שלה ואת הפחד שלה מלנהל שיחה עם בחור.

דבר שלישי ה"חקירות" לא לוקחות חודשים, בדר"כ זה מספר שבועות בודדים או פחות

אני לא חושבת שזה נכון מה שהם עושים, ברור שצריך פגישות פנים מול פנים.

ופעם אחרונה שבדקתי, אני לא חסידת גור.

נתת מידע לא נכון אז תיקנתי אותך

הבירורים הם לא הכל בשידוכים אצל חסידים והם לא מתפרשים על פני חודשים ,

הם מודעים לכך שאי אפשר להכיר אופי של אדם לפי פרטים שמישהו אחר נותן להם,

לכן יש פגישה, לבדוק אם בני הזוג מתחברים לאופי ולסגנון פחות או יותר.

לא הבנתי איך העובדה שאת לא חסידת גור סותרת את מה שכתבתי.

וגם זה לא בכל המקומות מאוד משמעותי. בגור לצורך העניין הקשר הזוגי שונה לגמרי ממה שיש אצל החסידויות הירושלמיות שהוא שונה לגמרי מויז'ניץ, ואותו דבר הכל...

כתבתי מתחברים לאופי ולסגנון פחות או יותר. ואז בהמשך שרואים שיש תקשורת בסיסית טובה מתחתנים ומקווים לטוב ;) (אני צוחקת כמובן)

אה כן זה נכון, אבל ההבדל הוא בעיקר בגור, בשאר החסידויות ההבדלים הם לאו דווקא בזוגיות, פשוט בכל קהילה חסידית יש הבדלי מנטליות דקים שמשפיעים על כל ההתנהלות וזה כולל לפעמים גם את ההתנהלות של בינה לבינו

בעיקרון אני מגדיר את עצמי דתי לאומי (ולא חרדי כי.... אנחנו לא, אבל כמו שחנן בן ארי אומר, אני גם פחות אוהב הגדרות פורמליות), אבל מעניין הדיון שלכם בנושא.

זה כמו שלאכול זה לא "השלב הבא" של לסדר את השולחן

באופן עקרוני, בזוגיות יש את השלב שבו אתה בונה קשר ובמקביל בודק את הבניה של הקשר ועד כמה הקשר טוב לך, והמטרה היא כדי להגיע לזוגיות, ואז פשוט מקבלים החלטה משותפת (עם או בלי הצעת נישואין), מתארסים (שזה השלב הרשמי, של ההתחייבות ההדדית להקים בית), ומתחתנים

את כל הסיפור אפשר להספיק בששה חודשים בקלות, הזריזים בארבעה (אפשר גם מהר יותר אבל זה כבר קיצוני).

חמשה חודשים עד להחלטה זה יכול להחשב אצל חלק כמינימום הכרחי ואצל חלק כמריחה מטורפת.

מהחלטה עד לחתונה שלשה ארבעה חודשים זה סביר אלא אם יש סיבה, ככה אני מכיר (קח בחשבון שתקופת האירוסין היא תקופה שאסור על פי ההלכה להיות לבד בחדר, ומצד שני כבר "זוג". אז משתדלים לקצר את התקופה הזאת).

בגדול:

בציבור החסידי- פגישה או שתיים, בד"כ לא יותר.

הליטאים- יותר בכיוון של 5-6, אבל לא נדיר גם יותר, ובזרמים מסוימים זה יכול להיות גם הרבה יותר...

 החרד"ל- לרוב בין חודש לשלושה חודשים, מכיר גם לא מעט מקרים של שבועיים שלושה.

הדת"ל הקלאסי- בין שלושה חודשים לשנה, בגרך כלל, כמובן שבציבור הזה יש הרבה הבדלים...

את הדתיים לייט אני לא באמת מכיר סקטע הזה, רק יודע על כמה חברים שלי שבעיניהם פחות משנה זה לא רציני, אבל אני לא באמת יודע להגיד

גם כל מה שכתבתי למעלה לא מוכרח, זה הרגילות בציבורים הנ"ל

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.