יצא למישהו להרגיש שממש חסר לו גילויי חולשה של הצד השני? שחסרה לו ההרגשה שהוא תומך בה ושהיא נסמכת עליו?
(מכאן זה כבר גם פריקה, לא חייבים לקרוא)
---
ואולי זה שוב קשור לנושא הזה של עומק רגשי שלא ברור האם קיים אצלה. ואיך בכלל אפשר להכיר ולהרגיש את האדם כשהוא לא נפתח? כשהוא לא משתף בקשייו? כשהוא משדר שהחיים שלו זורמים על מי מנוחות, הכל נחמד והכל סבבה?
--
כי הרי בסופו של דבר לא כולם הם כאלה. יש אנשים עמוקים יותר ויש שפחות. זאת הפרזה לומר שרוב האנשים אין להם צורך בזה? שלרובם מספיק להם הקשר הנחמד, הזורם, הכיפי והמצחיק, והם לא מתעקשים על מציאת הקשר הרגשי, התומך, המכיל, והקרוב?
--
ואדם כזה כשתנסה לדבר איתו ולהסביר לו מה חסר לך הוא לא יבין אותך. וכשתשאל אותה דוגרי למה בכלל את רוצה להתחתן היא תתחיל להסביר לך על שאיפה להקמת בית, על שדרוג החיים ועל הכיף שיש בעשיית כל דבר בשניים. בעוד שמבחינתך יש תשובה אחת בלבד שמתקבלת ושאותה רצית לשמוע - שלא טוב לה לבד!!! כי הרי לך לא טוב לבד ואתה מחפש את זאת שתהיה שם אתך.
--
וכשקשה לה להפתח ואתה לא מכיר את העולם הרגשי והפנימי שלה – אתה כבר לא יודע האם בכלל קיים אצלה עולם רגשי. ומצד אחד אתה כל כך רוצה שזה יצליח ויש פה פטנציאל כל כך גדול. ומצד שני לא ברור האם יש טעם להמשיך לנסות ולחפש אצלה דבר שאולי לא קיים.
--
אז את בחורה יקרה - הביישנית, המופנמת, זאת שלא נפתחת מהר – בקשה לי אלייך: אין בעיה, קחי את הזמן שלך ואל תרגישי בלחץ, אבל את חייבת לתת לי רמז. תני לי להבין האם בכלל יש סיכוי. האם עמוק בפנים יש בך משהו "יותר". כי במצב הנוכחי שאת סגורה לגמרי ולא חושפת כלום אני מתחיל לחשוש שזה בזבוז זמן ואנחנו מנסים לשווא.
(כתבתי בצורה לא הכי ברורה, ובכל זאת אעריך לשמוע כל הגיג בנושא!
מזהיר מראשו שלפעמים ניסוח תגובות דורש ממני יותר מידי כוחות אבל מבטיח שאני קורא הכל)
תודה לכם
