בס"ד
~מחכה לרוגעלך~
לא טוב להתחיל לאפות בתשע וחצי בערב!!! לא טוב!
אז ככה.
הכל התחיל לפני שנים רבות, בחמש וחצי אחר הצהריים. אמא יצאה לסופר, ובקשה מהוד מעלתי להחליט כבר איזה עוגה בא לי לאפות לשבת.
אני, כרגיל, עדיין לא החלטתי מה בא לי לאפות, (כרגיל...) ולכן אמרתי לה שלא תקנה כלום לעוגה, כרגיל.
טוב. אמא הלכה לה עם אחי הקטן לסופר ובלתה שם חצי שעה עם- "אמא תקני לי!@#$%% פליז!!!!@@$#" (ונחסוך מכם את העובדה שאחרי שמשלמים, הבנדיט הקטן אפילו לא טורח להסתכל על כל ה"פליזים" האלו [בעצם- מה אני רוצה ממנו בכלל, הרי אני הייתי במקומו רק לפני 11 שנים {11 שנים!!! נכון! הרי אתמול הייתי בת 14!!!!!! 11 שנים מאז גיל 3! הצילו, אני מזדקנת!!!!}])
...ועוד חצי שעה עם העמסת מלפפונים וקישואים וחצילים ופיתות ודנונאים על העגלה. ועוד חצי שעה על לעמוד בתור לקופה. ואז היא שלמה וחזרה לה הביתה. שם אחי שיחיה ואחיותיי שיחיו ואנוכי ש(כה) אחיה והשואב אבק האדום קיבלנו את פניה.
היא סידרה אותנו בשורה ומדדה לנו אחד אחד חום (כן, כולל את השואב אבק, תודה ששאלתם)
טוב נו, זה לא נכון. סורי לנפץ את כל המיתוסים. (וד"א- כשסבתא שלכם סיפרה לכם לפני... הממ, לא יודעת כמה שנים [אבל זה בטוח פחות מ-11!!!] שאח"כ הזאב בא להציל את כיפי וסבתא מהבטן של הזאב, זה לא נכון. הן מתו אחרי שהוא לעס אותן. כל הקטע הדרמטי עם הצייד והכל זה סתם תוספת כדי שלא יהיו לכם סיוטים בלילה.- [וזה נקרא לנפץ את המיתוסים!!!])
טוב, נמשיך בסיפור.
אחרי שסיימנו עם ההתחלה של סדר פסח, היינו רעבים אך מרוצים וישבנו לאכול ארוחת ערב שאמא קנתה בסופר (לא משהו מיוחד, פיתות עם ממרחים וגבינות ושוקו. נראה לי שהיו גם קצת מלפפונים, לא זוכרת. תודה על ההתעניינות), ואז... טמדטדמטדדדדדם!
...החלטתי ברוב טובי להתחיל לחפש מתכון לעוגה לשבת!!!
(וזה היה בערך בשמונה) התמקמתי בנוחות על המיטה שלי עם הלפטופ וחיפשתי מתכון.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:
HE">אוקי, עליתם עליי. בעשרים וחמש דקות הראשונות סתם גלשתי להנאתי באינטרנט. ואז
החלטתי להתחיל לחפש מתכון לעוגה לשבת!ואז גם החלטתי (במהירות לא אופיינית לי) שבא לי להכין משהו עם בצק שמרים דווקא.
אז חיפשתי מתכון לעוגת שמרים פרווה (כי אבא תמיד מתלונן שהעוגות שלי חלביות) ואני מקווה שאני צריכה שלא צריך לנקד את ה"פרווה". הרי עוגה זה לא כלב ולא חתולה ולא ארנבת. זה עוגה. קייק. ופרווה בעוגה- זה לא חלבי ולא בשרי. סבבה? אחלה.
ואז מצאתי בבלוג של יוכי מתכון לעוגת שמרים וגם לרוגעלך.
אז התחלתי.
ה' ישמור, בהתחלה זה היה זוועה. אפילו במיקסר המצ'וכלל שלנו לא נהיה בצק, אלא סתם משהו בצבע של חומוס מת. אבל דבייייק! כמו איכסי דביקי או איך שלא יקראו לזה שיש לכל הילדות בכיתה ב' ו-ג' שיש לו כזה חבל ומדביקים את זה לרצפה ואז זה משום מה נוראנוראנורא מצחיק אותן. עד שזה נהיה מגעיל בטירוף עם כל האבק והשערות האיכסיות שמודבקות לזה. ואז בלי שהילדה שמה לב, האמא האכזרית באה בשקט בשקט באמצע הלילה כי לגנוב לילדונת המסכנה את האיכסי דביקי ולשים אותו בפח למנוחת עולמים.
טוב, נתתי לדבר הזה (החומוס מת הדביק) לתפוח.
ואז הוא יצא די טוב. אז פינצ'רתי אותו ונתתי לו שוב לתפוח. אני אף פעם לא מבינה למה צריך לעשות את זה, אבל שיהיה.
ואז חילקתי אותו לשישה כדורים. משלושת הכדורים הראשונים עשיתי שלוש עוגות ואפיתי אותן בתבנית אחת. שתיים מהן יצאו נורמליות מאוד, והשלישית יצאה על הפנים. אבל מה זה על הפנים? היא נראתה כמו הצרות שלי כפול שבע עשרה בערך. טוב נו, לא נגזים. אם כבר במספר אחד עשרה עסקינן, שיהיה כפול אחד עשרה. בתכל'ס זה לא באמת משנה. אני סתם אוהבת להגזים.
ו... נחשו מה עשיתי משלושת הכדורים האחרים?...
יפה! רוגעלכים!
שלוש תבניות תנור של רוגעלכים.
ובמהלך כתיבת מגילת העצמאות הזאת כל התבניות כבר נאפו... וברגעים אלו התנור משמיע את ה"דינג!" האחרון שלו, משמע שהרוגעלכים האחרונים אחרונים חביבים שלי מוכנים!
יווווו!
הם כאלו יפהפיים!!!!! חתיכים אחד אחד, אני אומרת לכם...
יווו והריח שלהם!!!!!!! טוב נו, אחרי הלילה הלבן שעובר עלי בגללם, אני מרשה לעצמי לטעום אחד.
יאמיייייי!!!!
(ד"א- אני מקווה שמחר בבוקר, כשאבאמאחים יקיצו משנתם ויגיעו למטבח, ויגלו פה זוג מגשים מלאים ב:
1. שלוש עוגות שמרים-שוקולד,
2. אלפי רוגעלכים קטנטנים וחתיכים ומתוקים,
הם ידעו לגמרי למי צריך להגיד תודה אחרי שהיא נשארה ערה לעשות להם עוגות ורוגעלכים לשבת עד 00:15 בלילה... מה?? 00:15 בלילה עכשיו? אני רצה למיטה. לילה. רות סוף.)
