כיום את (ואני וכולנו כאן בפורום) חיים במציאות של "לבד", לפחות מהבחינה הכי עקרונית.

לאחר החתונה (בעז"ה) זה מתהפך - המציאות היא של "יחד" שבתוכה יהיו גם רגעים של לבד (וזה ממש לא חייב להיות דבר רע).

בהצלחה לכולנו. נמאס. נמאס כבר להיות לבד.

רוב הפעמים נובע באמת מתחושה הידועה שאנשים נשארים ובלי הרבה אנשים בחיים שלהם.

אבל יש פעמים שאנשים מרגישים לבד אפילו שהם במרכז הבמה והם מוקפים בהרבה אנשים אוהבים אותם. ונראלי שזה המצב שלך. זו תחושה שנובעת ממשו הרבה יותר עמוק ולעומת הלבד הראשון.

את התחושה הזאת יותר קשה לתקן. 

ממה שידוע לי אחת הדרכים לתקן את זה, זה להעריך את עצמך. בקטע כזה שפשוט תרגיש שלם לגמרי עם מי שאתה. ותשמח בזה שזה אתה. ז"א למלאות את החסר בעצמך מבלי להצתרך שמישהו אחר ימלא. בגלל זה מרגישים מעין ריקנות כי תכלס אתה מוקף באנשים שאוהבים אותך אבל אתה מרגיש שהם לא ממלאים משו מסוים. אז אני חושב שהדרך למלאות את זה תלוי בקשר לעצמיות. 

עד כאן להיום הפסיכולוגיה בשקל שלי 

המון בהצלחה

נראלי שכדאי לדייק מה זה מבחינתך 'לבד' 
באיזה רובד זה מפריע לך 

למשל 'לבד' פיזית אחרי החתונה ובטח כשמגיעים הילדים לרוב לא יהיה באותה התדירות כמו לפני החתונה. 

אז עוקבת בינתיים

אל תהיי מאלו ששוכחות. תזכרי טוב טוב את התחושה,התקופה ובכלל את המהות הזו.

תזכרי את זה כשאת רואה חברה רווקה, תהפכי עולמות בשבילה. 

תזכרי את זה כשתהיי טרודה בילדים בעז"ה והחברה הרווקה שלך מתקשרת רק לשאול "מה שלומך?".

גם אם לא תהיה לך הצעה בשבילה. תזכרי לתת מילה טובה, עידוד והבנה.

אל תשכחי אותה.

לדעת מה עזר לך לצאת מזה?

ושכחה.

משמח לראות איך אירוסין מחלץ מהכאב של חווית הלבד

אבל חושבת שכדי לרפא את זה באמת 

צריך עבודה פנימית עמוקה

לבד מול המעגל המשפחתי, חברתי וכו' - אכן צריך עבודה וכנ"ל.

לבד מול חוסר בן הזוג - נבראנו בזוג והופרדנו לפני שירדנו לעולם. ככל שהזמן עובר החוסר הזה מורגש ובולט יותר ויותר.

אפשר לעשות הרבה דברים כדי לגדול מזה, להתחזק ולצמוח אבל בסוף הדבר היחיד שממלא את המחנק הזה הוא מציאת הזוג.

זו לא מחלה\חסרון\חולשה, זו מציאות ויסוד הוויתנו.

זאת תחושה שמשקפת מציאות אבל גם דרך מסוימת לחוות את המציאות

אפשר לעבוד על זה ולשנות את המצב,

וכנראה כדאי - זה כנראה ישפר גם את המצב שלך בדייטים, כשאת באה ממקום שאת לא לבד.

בהנחה שלא תעבדי על זה - כן, גם נשואים יכולים להרגיש לבד. מצד שני, תוכלי להשתמש בחתונה כדי להוכיח לעצמך שאת ראויה ויש לך מישהו שלך ואת לא לבד.

אבל כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו.

אני אסביר כי זה באמת נשמע קצת מוזר.
מה שתיארת נשמע כמו דיסוציאציה נורמלית (זו מילה אמיתית, אל תבדקי בויקיפדיה מה שכתוב שם לא נכון) , שמתבטאת בחלימה בהקיץ, או בהתרחקות מההקשר החברתי לכמה רגעים, תחושה של בדידות זמנית וחוסר הבנה של המציאות.
לדעתי כל אדם חווה את זה לזמן מסוים בחיים ואני חושב שזה אפילו טוב ואמיתי, כי זה אומר שאכפת לו. זה אומר שהוא מודע לזה שיש חסרונות, שהעולם לא מושלם ואנחנו רחוקים מהאחד והיחיד שיכול להשלים אותנו לגמרי שזה ריבונו של עולם. 
בן/בת זוג בדרך כלל מחלישים את התחושה הזאת אבל גם יחד אתם אנחנו עדיין לא מושלמים, עדיין חסרים וגם הם לא יכולים להגיע עד קצה הנשמה שלנו. בסוף יש לנו חלקים בתוך הנשמה שיהיו בודדים תמיד כי הנשמה היא אינסופית והמציאות סופית.
לכן אני חושב שלחוש את זה מפעם לפעם זה כלל לא רע וזה אפילו טוב כי זה מראה לך שאת מודעת למציאות. צריך לנצל את זה לגדילה, לתקשור עם ריבונו של עולם ולגלות עוד על המקומות הבודדים האלה בנפש שלנו שאנחנו בדרך כלל לא מגיעים אליהם.
הרב קוק באורות הקודש כותב שתחושת הבדידות נוצרת מכך שאדם זוכה להיפגש עם מקומות עמוקים יותר שבתוכו.

לכן צריך לדעת שזה לא טוב ובריא לחוש את תחושת הבדידות והניתוק באופן קבוע אבל מידי פעם זה נורמלי לגמרי, בריא וזה יכול לעזור לנו להגיע למקומות גבוהים.
זה קשה ולא כיף אבל לא הבטיחו לנו חיים קלים.
שבת שלום 

מאפיין מאוד בולט של HSP
אבל לא בהכרח...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים