כן כן אני מקנא ונמס לי להעמיד פנים שלא.
יש לי חלום כבר הרבה שנים מאז שאני זוכר את עצמי. אני איש של חלומות אבל משום מה את אותו חלום אני לא מצליח להגשים, פשוט לא מצליח. אני עובד אליו יום ולילה עבודת מידות ועבודת הנפש, עבודה היצר ועבודה רוח. זה לא שדברים לא משתפרים ויש הרבה על מה להודות, אבל משהו תקוע ואני בטוח בזה.
חתונה כן כן, אני יודע כמה טוב זה יעשה לי, אני מכיר את עצמי מספיק בשביל לדעת כמה משמעות זה יתן לחיים שלי, אני יהיה אבא מדהים, ובעל יצא מן הכלל יותר מהרבה מאוד אנשים.
וזה חסר לי, כן המשמעות אזו, אני לא כל כך טוב בדברים ללא משמעות.
אז מתפללים, ומקווים, ועבודים עובדים קשה כדי שיהיה יציב, במידות בנפש בנקיון (כן גם בזה אני כבר בטוב) והשער נעול.
אז מחליף כיונים ומתיעץ עם רבנים וחברים ומשפחה ויצא עוד פעם לדרך ועובד ומתפלל ומיחל והשער נעול.
אז טוב אולי אני לא מספיק בריא אז הולכים לטיפול עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועובדים ובוכים ומתקדמים וחיים והשער נעול.
אז הרב אומר אתה לא מספיק מאמין בעצמך עם היה לי בת הייתי בכיף מחתן אותך איתה, אבל אין לך הרב אבל אין, והשער נועל.
וזה מבוך לא נגמר שעוד אבן ועוד חול ועוד כליפה ומידה שאני כבר יותר טוב איתה ועוד יצר שאני יותר גובר אליו, ואין קול ואין עונה והכל ניהיה הבל וריק ובלי משמעות וכמה תסכול טאטא אוישש.
ואז כמו רעם ביום בהיר "שמחים להודיע על אירוסינו מ ור"
מה? מה?
זה שבר אותי, כן אני מקנא
מ הוא היה חניך שלי אני לימדתי אותי מה זה רגש מה זה עומק מה זה תורה ושמחה ומצוות ועם ישראל.
נשברתי.
אז לא מתפלל ולא מקווה ואדיש ומתוסכל ובוכה ואוו כמה אני בוכה.
כן כי שהוא עוד היה בבר מצווה שלו אז אני כבר עבדתי על המידות שלי ועל הכוונות שלי ולהיות נקי ומסודר.
ואני קורא את זה וזה מלא קינאה ואין לי בעיה עם זה כי נמס לי פשוט לנמס לי. לא מגיע לי גם? לא מגיע לי בית ונחלה? היי אתה שם למעלה מה איתי?
אז אני זועק וזועק כמו חייה פצועה.
והשער נועל.
אשמח לחיבוק
ו
יש לי חלום כבר הרבה שנים מאז שאני זוכר את עצמי. אני איש של חלומות אבל משום מה את אותו חלום אני לא מצליח להגשים, פשוט לא מצליח. אני עובד אליו יום ולילה עבודת מידות ועבודת הנפש, עבודה היצר ועבודה רוח. זה לא שדברים לא משתפרים ויש הרבה על מה להודות, אבל משהו תקוע ואני בטוח בזה.
חתונה כן כן, אני יודע כמה טוב זה יעשה לי, אני מכיר את עצמי מספיק בשביל לדעת כמה משמעות זה יתן לחיים שלי, אני יהיה אבא מדהים, ובעל יצא מן הכלל יותר מהרבה מאוד אנשים.
וזה חסר לי, כן המשמעות אזו, אני לא כל כך טוב בדברים ללא משמעות.
אז מתפללים, ומקווים, ועבודים עובדים קשה כדי שיהיה יציב, במידות בנפש בנקיון (כן גם בזה אני כבר בטוב) והשער נעול.
אז מחליף כיונים ומתיעץ עם רבנים וחברים ומשפחה ויצא עוד פעם לדרך ועובד ומתפלל ומיחל והשער נעול.
אז טוב אולי אני לא מספיק בריא אז הולכים לטיפול עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ועובדים ובוכים ומתקדמים וחיים והשער נעול.
אז הרב אומר אתה לא מספיק מאמין בעצמך עם היה לי בת הייתי בכיף מחתן אותך איתה, אבל אין לך הרב אבל אין, והשער נועל.
וזה מבוך לא נגמר שעוד אבן ועוד חול ועוד כליפה ומידה שאני כבר יותר טוב איתה ועוד יצר שאני יותר גובר אליו, ואין קול ואין עונה והכל ניהיה הבל וריק ובלי משמעות וכמה תסכול טאטא אוישש.
ואז כמו רעם ביום בהיר "שמחים להודיע על אירוסינו מ ור"
מה? מה?
זה שבר אותי, כן אני מקנא
מ הוא היה חניך שלי אני לימדתי אותי מה זה רגש מה זה עומק מה זה תורה ושמחה ומצוות ועם ישראל.
נשברתי.
אז לא מתפלל ולא מקווה ואדיש ומתוסכל ובוכה ואוו כמה אני בוכה.
כן כי שהוא עוד היה בבר מצווה שלו אז אני כבר עבדתי על המידות שלי ועל הכוונות שלי ולהיות נקי ומסודר.
ואני קורא את זה וזה מלא קינאה ואין לי בעיה עם זה כי נמס לי פשוט לנמס לי. לא מגיע לי גם? לא מגיע לי בית ונחלה? היי אתה שם למעלה מה איתי?
אז אני זועק וזועק כמו חייה פצועה.
והשער נועל.
אשמח לחיבוק
ו
