את מהממת!
ורצון לילדים זה דבר טבעי וממש מבורך בעיניי.
מה כן?
אני חושבת שלפעמים רצון טוב, יכול לבלבל אותנו. מה זאת אומרת?
אנחנו רוצים להיות אנשים טובים, אנשים עובדי ה', שמוסיפים טוב בעולם.
ואם יש לנו רצון שמתחבר לדברים האלו, אז גם אם יש גורמיים שכליים שאומרים אחרת, אולי יש עדיין קול שאומר - אבל אני רוצה משהו טוב! ילדים זו ברכה, זה חלק מהדרך שלי לעבוד את ה', אז מה - אני אמנע את כל הטוב הזה? למה להימנע מלעשות משהו טוב?
רצון זה דבר מדהים.
הרצונות של אדם מעידים עליו המון, מה הערכים שלו, מה התשוקות שלו, מי הוא.
אבל בסוף, רצון זו לא המציאות. ולפעמים הולכים אחרי הרצון, אחרי מה שאנחנו מרגישים - וזה הדבר הנכון לעשות. ולפעמים צריך גם להכניס את השכל למשוואה, ולרסן קצת את הרצון.
זה נגד הטבע, ולכן אולי נראה לנו שזה לא הדבר הנכון לעשות.
אבל לפעמים זה מה שצריך לעשות. להסתכל על הרצון בצורה מפוקחת שמתאימה למציאות.
ומה זה אומר?
אני לא אומרת בכלל שהמסקנה המתבקשת היא לחכות עם ילדים. ממש לא.
אני כן אומרת שיש כאן הזדמנות. יש לך רצון גדול, רצון לחיים. זה דבר ענק. ועם זה, יש גם את המציאות. וההתנגשות הזו מביאה לך הזדמנות לברר עם עצמך - מה אני רוצה לעשות בחיים? איפה אני רוצה לראות את עצמי בעוד עשרים שנה? איך אנחנו רוצים שתראה המשפחה שלנו? מה חשוב לנו לתת לילדים שלנו? מה המטרה שלי?
אלה המון שאלות חשובות שעולות כתוצאה מההתנגשות של הרצון במציאות. ודווקא ההתנגשות הזו יכולה להביא אותך לברר את הדברים האלו ולדייק את עצמך.
אני לא מכוונת לאף מסקנה מסויימת, הכל תלוי בך ובמה שנכון לך. אבל חושבת שהבירור הזה יכול לעזור. בין אם בסופו של דבר תחליטי להפסיק לעבוד לגמרי ולהיות רק בבית עם הילדים, ובין אם תחליטי להתחיל תואר בטכניון 
העיקר שיהיה בבריאות ובשמחה