אני יודעת, אני יודעת שכבר 2 בלילה, ושמה הקשר שאני כאן כי תראו כמה עברתי מאז הימים החשוכים שלי
אני יודעת, אני יודעת שלא קשור,וכמה מוזר זה להגיח להשאיר משו וללכת
אבל הלילה, והחושך ונדודי שינה, והלב שלי שרוצה קצת להתפרק וללכת לישון
וואו כמה עברתי שזה לא ייאמן
החיים טובים, אתם יודעים
מאז שהסכמתי לשחרר את האחיזה בכאב (לא את הכאב, רק את האחיזה העיקשת בו) מהיום שבו הבנתי שהחיים הם חיים וממשיכים איתי או בלעדי, והשאלה היא רק באיזה צד אני, של החיים או המוות
ואני כמו ניצול תפסתי בשארית כוחותי את ההזדמנות לצאת לחיים ויצאתי לאור גדול שהציף אותי, עדיין אחזתי בכאב במוות ובכל מה שדאגתי שיקיף אותי בכל שנות התיכון, אבל החיים, הם באמת היו חזקים ממני
רק להודות רק להודות
על כל הטוב אשר גמלנו
על שאני מצליחה לומר- תודה, וגם- אני אוהבת
כי אהבה זה סימן לחיים זה סימן לחיים סימן לחיים
ותודה זה לעצום עיניים ולחייך, שזה אומר שלווה כזו
אני באמת לא ממש יודעת מה הביא אותי לכאן, ועוד יותר- מה אני עושה פה שעה כזו
אבל פתאום מצאתי עצמי פותחת שרשור וכותבת מה שבא לידי
מה שבא ללב
החיים טובים, למחייכים
וגם למי שלא
אני יודעת כמה מעצבן זה לקרוא את זה שנמצאים בג'יפה כזו של תקופה בחיים אני באמת יודעת. פרפר של לפני 3 שנים הייתה מתחילה להלחם במשפטים כאלה ובמי שאומר אותם, היא רק רצתה לא להיות, היום היא עפה, למקומות שלא חשבה שתגיע, אבל היא שם למרות הכל
אבל באמת, שזו תקופה, וגם זה יעבור
ותעשו טובה, רק תפסיקו לאחוז בכאב, תנו לו להיות, אבל אל תחזיקו בו בכח
יש עוד מספיק אתגרים בחיים
הכל משמיים, וגם הקושי הזה עכשיו, הוא פשוט מתוכנן, זה לא טעות.. רק מזכירה לעצמי
יהיה טוב, וכבר טוב
החיים טובים, וקשים וכואבים ומורכבים וטובים
מחר יום חדש
השמש שוב תזרח
ושוב תשקע
ויגיע עוד יום חדש
ועוד ועוד
ושוב אהיה חדשה
ושוב אהיה