היום כואב
מחר אולי יכאב פחות.
טוב?
תנשמי. תנשמי.
החרדה הזו עוברת מתישהו
גם אם נראה לך שהיא תישאר לנצח
בסוף היא עוברת ואת כבר חווית את זה
תזכרי.
יהיה בסדר.
נכון?
החוסר וודאות הזה רק מחמיר את המצב שלי
ואני לא יודעת מה עושים איתי
ובאלי לברוח מהיקום.
טוב?
טוב.
(אני מתחילה לעכל את חמישי שעבר
חששתי מטריגרים מכיוון מסוים
ככ לא חשבתי על טריגר כזה לא קשור
ובשלישי שאמרתי לה
היא אמרה שהיא קיבלה וזה כן אבל זה לא לא לא
וזה ככה. זה בדיוק ככה.
וזה רק להבין שזה גרוע
שמבחינת אנה זה עוד ניצחון
אבל זה באמת ככ לא.
וכבר לא יודעת אם לרצות או לא לרצות
בסוף זה יהיה פתאומי כמו תמיד
אולי
ואז אני אבכה את זה ימים ולילות.
כזו אני
סתומה
חולת נפש.
מופרעת.)
אנה זו אני ואני זו אנה
והנפש שלי צורחת ועוד רגע ואין אותי