יש לנו שכנה מבוגרת
אלמנה כבר הרבה שנים
אנחנו שכנים כבר כמה שנים
ואני משתדלת פעם בכמה זמן לדפוק, להתעניין, לעיתים יותר נדירות מכניסה לה משהו שהכנתי...
שומעת ממנה את כל הסיפורים של המשפחה שלה, העניינים עם הילדים, עם השכנים האחרים...
מידי פעם נעזרת בנו לבעיות בפלאפון וכאלה.
היתה תקופה שחיפשה עוזרת בית וממש התאמצתי ומצאתי תה מישהי מתוקה שבסוף לא היה בה צורך כי פתאום הגיעה עובדת זרה.
הכל טוב ויפה.
אני מאוד אוהבת אותה וסהכ אנחנו ממש חברות.
היה לי ברור שכנראה גם עלינו היא מדברת עם אנשים אחרים אבל חשבתי שזה מסתכם במילים טובות (אחרי שלמשל עוזרים לה במשהו) או בזה שלפעמים הבית שלנו מגיע למצב קטסטרופה מבחינת הסדר והנקיון (אני עקרונית ממש נקייה ומסודרת אבל הטירוף עם העבודה והלימודים של בעלי והילדים מביאים אותנו לא מעט למקרי קצה).
נו שוין, לא עשיתי מזה עניין.
אבל עכשיו....
הגיעה עובדת זרה כאמור ומטבע הדברים (פלוס העובדה שחזרתי לעבודה) אני פחות נכנסת אליה.. סיפור של חודשיים נניח. עומס החיים. קרה כבר בעבר. תקופות עמוסות שפחות נכנסת..
אבל עדיין מידי פעם היא נעזרת בנו בבעיות בפלאפון למשל.
בקיצור
בעלי (האשכנזי) מאוד מאמין בזה כשיש לו מהחן היא מדליקה לו נר ומתפללת בשבילו....
והיא תמיד מבסוטה כשהוא מספר לה אחר כך איך היה... מתמוגגת ומספרת על זה לכל המי ומי...
אז מה שנקרא זה נהנה וזה אינו חסר...
אז עכשיו כבר סוף תקופת מבחנים.
ביקשתי ממנה כבר פעמיים שתדליק לו נר...
וגם היום ביקשתי..
מה שקרה, שהטלפון לא נסגר אחרי שדיברנו ואני שומעת אותה אומרת לעובדת הזרה שלה "האשכנזים האלו, רק כשצריכים אותך הם מרימים טלפון..."
איייי כמה צבט לי.
עכשיו נכון, היא צודקת.
מין הראוי שבחודש הזה כשאני מבקשת ממנה כמה פעמים "טובה" אני צריכה גם יותר להתעניין בלי שום קשר...
אבל עדיין
זה ממש כאב לי.
וואלה היא שכחה איך עזרתי לה ממש לא מזמן ככ הרבה. בלי שום תמורה... סתם מאהבה ומרצון לעזור....
שכחה לגמרי....
ברמה שיום אחד בתוך כל העומס שלי באתי לנקות לה את הבית.... (היא בסוף לא הסכימה ורק טיטאתי, אבל עדיין, עקרונית הייתי מוכנה לנקות הכל...)
בקיצור
אני אומרת לעצמי
אל תקחי ללב
את יודעת שגם על הילדים שלה היא הרבה מתלונמת כמה הם לא באים וכו (לקח לי 3 שנים בערך להבין שזה לא שהם ככ לא באים כמו שהיא מצפה שיבואו כל יום..). בהתחלה האמנתי לכל מה שסיפרה על הילדים ואמרתי לעצמי וואו איך הם ככה וככה וכו... ועם הזמן הבנתי שהסיפור יותר מורכב ממה שאני שומעת... ולמדתי על בשרי כמה לא להאמין ללשון הרע..
אבל עדיין....
ברגע שזה נוגע אליך זה כואב ממש.
וגם. וואלה. אין לי כח אליה עכשיו בכלל.....
באלי לעבור דירה ולהתנתק.
אני לא טיפוס ששורף קשרים.
אבל גם לא אחת של אחד בפה ואחד בלב....
אז גם צריכה קצת אמפתיה מכן (כי לא רוצה לספר לאף אחד בעולם האימיתי כי זה סופר לשון הרע) וגם עצות איך להתנהג איתה בהמשך.... אנחנו הולכות להיות שכנות כנראה עוד איזה שנה שנתיים לפחות...
וואלה נפגעתי....
אלמנה כבר הרבה שנים
אנחנו שכנים כבר כמה שנים
ואני משתדלת פעם בכמה זמן לדפוק, להתעניין, לעיתים יותר נדירות מכניסה לה משהו שהכנתי...
שומעת ממנה את כל הסיפורים של המשפחה שלה, העניינים עם הילדים, עם השכנים האחרים...
מידי פעם נעזרת בנו לבעיות בפלאפון וכאלה.
היתה תקופה שחיפשה עוזרת בית וממש התאמצתי ומצאתי תה מישהי מתוקה שבסוף לא היה בה צורך כי פתאום הגיעה עובדת זרה.
הכל טוב ויפה.
אני מאוד אוהבת אותה וסהכ אנחנו ממש חברות.
היה לי ברור שכנראה גם עלינו היא מדברת עם אנשים אחרים אבל חשבתי שזה מסתכם במילים טובות (אחרי שלמשל עוזרים לה במשהו) או בזה שלפעמים הבית שלנו מגיע למצב קטסטרופה מבחינת הסדר והנקיון (אני עקרונית ממש נקייה ומסודרת אבל הטירוף עם העבודה והלימודים של בעלי והילדים מביאים אותנו לא מעט למקרי קצה).
נו שוין, לא עשיתי מזה עניין.
אבל עכשיו....
הגיעה עובדת זרה כאמור ומטבע הדברים (פלוס העובדה שחזרתי לעבודה) אני פחות נכנסת אליה.. סיפור של חודשיים נניח. עומס החיים. קרה כבר בעבר. תקופות עמוסות שפחות נכנסת..
אבל עדיין מידי פעם היא נעזרת בנו בבעיות בפלאפון למשל.
בקיצור
בעלי (האשכנזי) מאוד מאמין בזה כשיש לו מהחן היא מדליקה לו נר ומתפללת בשבילו....
והיא תמיד מבסוטה כשהוא מספר לה אחר כך איך היה... מתמוגגת ומספרת על זה לכל המי ומי...
אז מה שנקרא זה נהנה וזה אינו חסר...
אז עכשיו כבר סוף תקופת מבחנים.
ביקשתי ממנה כבר פעמיים שתדליק לו נר...
וגם היום ביקשתי..
מה שקרה, שהטלפון לא נסגר אחרי שדיברנו ואני שומעת אותה אומרת לעובדת הזרה שלה "האשכנזים האלו, רק כשצריכים אותך הם מרימים טלפון..."
איייי כמה צבט לי.
עכשיו נכון, היא צודקת.
מין הראוי שבחודש הזה כשאני מבקשת ממנה כמה פעמים "טובה" אני צריכה גם יותר להתעניין בלי שום קשר...
אבל עדיין
זה ממש כאב לי.
וואלה היא שכחה איך עזרתי לה ממש לא מזמן ככ הרבה. בלי שום תמורה... סתם מאהבה ומרצון לעזור....
שכחה לגמרי....
ברמה שיום אחד בתוך כל העומס שלי באתי לנקות לה את הבית.... (היא בסוף לא הסכימה ורק טיטאתי, אבל עדיין, עקרונית הייתי מוכנה לנקות הכל...)
בקיצור
אני אומרת לעצמי
אל תקחי ללב
את יודעת שגם על הילדים שלה היא הרבה מתלונמת כמה הם לא באים וכו (לקח לי 3 שנים בערך להבין שזה לא שהם ככ לא באים כמו שהיא מצפה שיבואו כל יום..). בהתחלה האמנתי לכל מה שסיפרה על הילדים ואמרתי לעצמי וואו איך הם ככה וככה וכו... ועם הזמן הבנתי שהסיפור יותר מורכב ממה שאני שומעת... ולמדתי על בשרי כמה לא להאמין ללשון הרע..
אבל עדיין....
ברגע שזה נוגע אליך זה כואב ממש.
וגם. וואלה. אין לי כח אליה עכשיו בכלל.....
באלי לעבור דירה ולהתנתק.
אני לא טיפוס ששורף קשרים.
אבל גם לא אחת של אחד בפה ואחד בלב....
אז גם צריכה קצת אמפתיה מכן (כי לא רוצה לספר לאף אחד בעולם האימיתי כי זה סופר לשון הרע) וגם עצות איך להתנהג איתה בהמשך.... אנחנו הולכות להיות שכנות כנראה עוד איזה שנה שנתיים לפחות...
וואלה נפגעתי....
יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבת