שאיפה לפציעה/מוותתודה ה'
היי לכם....
במשך חיי קרה לי הרבה פעמים שפינטזתי לעצמי על הלוויה שלי..... על האח"מים שיבואו לבקר אותי אחרי שאפצע בפיגוע... על המנחמים שינחמו אותי אחרי שאמא שלי תיפטר... על זה שמתאים לאח שלי למות על קידוש ה'...יש לו לוק מה זה מעולה לתמונה בעיתון... על זה שהלוואי שאני אמות רק על קידוש ה', כי אחרת המוות שלי יעבור בלי רעש... על ההספדים שיספידו אותי, ואני לא אהנה מהם...
וגם על שאר דברים הירואים: שאחיין שלי יחנק ואני בשניה האחרונה יציל אותו ממוות בטוח... ובדיוק דוד שלי שעובד במד"א יהיה שם וממש יעריך אותי... והמרצה שלי  לניהול תראה איך תיפקדתי מצוין במצב לחץ...
מכירים? יודעים למה זה? יש עצות?
זה לא ממש מוזר.אוסנת
יש הרבה מאוד אנשים שחושבים על דברים בדיוק כמוך.
לא צריך להלחץ או להבהל...
 
אבל אם זה מפריע לך, אולי כדאי שתבדקי מאיפה זה מגיע.
רק אח"כ תוכלי לשנות את המחשבות.
* רצון שיכירו בערכי.
* ריגוש.
* רצון להתמודד עם דברים קשים.
* להיות בטוחה שאני טובה, באמצעות מקרים חריגים שאני אעמוד בהם בגדול.
יכולות להיות עוד המון סיבות.
את צריכה לבדוק את זה עם עצמך...
 
רק לא להלחץ!
גם לי הייתה תקופה כזו!!!דוסית גאה!
זה פשוט יעבור מתישהוא...
חח מוכר..!גם לי זה קורה לפעמים וזה מחרפן פפשוט!!אנונימי (פותח)
קורה, זה באמת מסקרן.<אריאל>
תראי,סיבות לכך קשה למצוא- אולי אני צודק ואולי לא. אבל כשלי זה קרה,(למרות כל השמחת חיים שלי)ולאחרונה זה הפסיק. הסיבה לכך היא כנראה שלא הערכתי יותר מדי את המוות, ואת הסכנה שבו, ואת המשמעות בזמן הזה. עכשיו שאני מבין את משמעות המוות מכל הצדדים והאופנים זה לא חוזר לי.  
 
(את יודעת את סכמת השתנקות תינוקות?.. )
ואווווי!!! מוכר ברמוות!...(=א.ש=)
חשבתי שאני היחידה..
 
כןןןןןן!!!!אביה...
קורהרציתי
אני חושב שזה חלק מעבודת המידות, בחלק של עבודת המחשבה.
לדעת איך לרסן את המחשבות שלי.

כמו שאמרו כבר, יש כאן גם:
1) רצון שיכירו בי/בערך שלי כאדם.
2) החיפוש אחרי ריגוש.
3) הצורך להוכיח לעצמי שאני טוב, באמצעות מקרים חריגים שאני אעמוד בהם בצורה הטובה ביותר.
4) דמיון מפותח.

עם הזמן זה עובר(לי לקח שנים לצאת מזה), אבל העיקר פה - כמו בכל דבר של עבודת ה' - לא ליפול לעצבות/יאוש מאיזשהי סיבה.
זה מזכיר לי...גולי =]
פעם רציתי להתעלף ולא אכלתי ושתתי כל היום ואז באמצע אני כולי איזה סתומה אפילו מיום כיפור אני לא מתעלפת אז מסתם לא אלכול...
אני שמחה לשמוע שאני לא בודדה...תודה ה'
גם לי זה קורה..לוטמניה
זה נראה לי נובע מאיזשהו רצון לתשומת לב, או שמשהו שאין לו ביטוי אצלי יצא החוצה..
זה קורה בגלל...דני-יהונתן
זה ביטוי קיצוני למצב בו האדם בחיים לא קושר קשרים בריאים עם החברה שמסביבו. והמשל (האלגוריה) של ההרגשה הפנימית הזו של "אני מעבר האחד וכולם מהעבר השני" מוצאת לעצמה מקום בדמיון על המוות וההספדים.
מה קורה למי שמת? הוא במקום אחד, וכל "החיים" במקום אחר. יש מחיצה. יש הבדלה. השלב הראשון הוא : תבין שכנראה זה המקום הנפשי שלך. השלב השני הוא: לרצות לשנות את זה בצורה בריאה. - לא למחוק את זה , אלא לעשות את זה בצורה נורמאלית - לעבוד עם האנשים. בתוך החברה. להבין שתוכל להוציא את מירב הפוטנציאל שבך לא במחיקה של עצמך (וברור לי שאתה לא שם) אך גם לא בכך שתעבוד לבד. תעבוד ביחד עם אנשים. זה יגיע לעוצמות גבוהות הרבה יותר.
 
תחשוב על זה.
גם לי זה היה ככה!מתו"שאחרונה
בס"ד
 
פינטזתי שמישו ימות וזה...ואז מישו מת וזה...ואז הפסקתי לפנטז וזה............|מצומרר|
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך