יש בנות שזה טוב להן להיות בעשיה כזאת, ומפתח אותן.

ובכלל, זה לא סותר בהכרח את הלימודים. במיוחד אם היא תמצא בסביבה של בנות שעושות בגרויות.

הסכנה היא כשזה נובע ממחשבה של 'כולם טועים, ורק אני צודקת', שהיא עצמה יכולה להוביל לטעויות חמורות, (וגם המחשבה הזאת בדר"כ חולפת אחרי זמן).

אז בגדול, כל עוד זה בתיאום עם ההורים שלה, ולא כאיזו התרסה, זה יכול להיות מבורך.

אם את חושבת שזה לא טוב בכללי אז אין לי מה להגיד ורצון להתווכח.

אם את חושבת שזה לא טוב לה אז תחשבי טוב עם עצמך למה זה לא טוב לה ואז תסבירי לה...

ותוודאי שאת באמת יודעת ומבינה מה זה חיים בגבעה..

נב. ביקשת בשאלה הסברים ותשובות למה לא כדאי, לדעתי את צריכה לשאול מה דעתכם ולמה.

מוזמנת לדון בפרטי

וכן מוזמנים להעלות את הדעה שלכם

דבר ראשון יכול להיות שזה מה שנכון לה..

דבר שני אפשר לנסות 2 דרכים: או לשכנע אותה שגם ביקורים בגבעה + השתתפות בהפגנות + גיוס כספים לגבעות זה מספיק ולא צריך לשבור את הכלים בשביל זה. לסיים את האולפנה זה חשוב גם מבחינת מסגרת שזה דבר חשוב ובריא לנוער וגם מבחינת תעודת בגרות אם בא לה לעבוד בעבודה נורמלית כדי להצליח לתחזק את הבית בגבעה אח"כ..

או (קצת אכזרי) פשוט להראות נתונים ולהוכיח לה שגבעות זו לא הדרך. יש כמה וכמה גבעות שקיימות כבר שנים ולא התקדמו לשום מקום (אפילו רק עזבו משפחות). ללכת עם החוק זה מסובך ואיטי יותר, אבל בסוף זאת הדרך היחידה לבנות משהו לטווח הארוך. היישוב עמיחי הוא דוגמה טובה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....