תכף חוזרת לעבודה מחופשת לידה ואין לי כוחות לאף אחד. רוצה לברוח וגם לא רוצה כי לא יכול ה בלי הילדים שלי אבל לפעמים לא מסוגלת איתם. ורוצה להשתחרר מהכבלים האלה של התורה שאין לי כוחות גם אליהם. יש מצווה לעבודה את ה' בסבל? לסבול ולסבול ועדיין? יש עניין להקפיד על הלכות גם אם הן מדכאות לי את הנשמה ומשחירות לי את החיים?? לא חושבת על העולם הבא שלי. אין לי כוחות לחשןב גם על זה. שלא יהיה עולם הבא אני לא בנויה לכל זה
משבר אמונהמשברים
תכף חוזרת לעבודה מחופשת לידה ואין לי כוחות לאף אחד. רוצה לברוח וגם לא רוצה כי לא יכול ה בלי הילדים שלי אבל לפעמים לא מסוגלת איתם. ורוצה להשתחרר מהכבלים האלה של התורה שאין לי כוחות גם אליהם. יש מצווה לעבודה את ה' בסבל? לסבול ולסבול ועדיין? יש עניין להקפיד על הלכות גם אם הן מדכאות לי את הנשמה ומשחירות לי את החיים?? לא חושבת על העולם הבא שלי. אין לי כוחות לחשןב גם על זה. שלא יהיה עולם הבא אני לא בנויה לכל זה
חיבוק!אזדרכת5
נראה לי שאת ממש צריכה זמן לעצמך, להיות שוב את ולא בתוך העומס עם הילדים.
נשמע לך?
נשמה, כמה כואב לקרוא אותךחדקרן
קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק גדול גדול גדול.
המשפט שהכי בלט לי וכאב לי מכל מה שכתבת הוא "תמיד דחפתי אותו קדימה על חשבוני... ועכשיו נותרתי בלי כלום".
כמה קשה זה, לתת ולתת ולתת, ולהרגיש שאת לא מקבלת כלום בתמורה.
אז זה הזמן להתחיל להעניק לעצמך. לדאוג לעצמך, לשים את עצמך בקדמת הבמה.
תתחילי מדבר קטן שאת יכולה להעניק לעצמך. משהו שישמח אותך. שיתן לך כוח.
במיוחד שאת אחרי לידה עם תינוק קטן.
ולמצוא מישהו בחיים האמיתיים, שיהיה כתובת לשיתוף, לפרוק, לקבל עזרה.
נשמע שאת חנוקה כלכך, מרגישה במקום ללא מוצא. רוצה לחזק אותך שתמיד יש מוצא ❤
גם אם כרגע נראה שזה בלתי אפשרי. תמיד נשארת לנו האפשרות לבחור, ולשנות...
ולגבי עבודת ה'...
אולי יעזור לדבר איתו. גם אם מה שאת מרגישה זה כעס ותסכול. תנסי לדבר עם ה', פשוט, בלי הסידור. לשתף אותו. להגיד לו שקשה. לספר מה את מרגישה.
מנסיון אישי שלי, בתקופות קשות שהרגשתי הכי רחוקה, דווקא הדיבור הזה גרם לי להרגיש שה' יותר נוכח בחיים שלי. לא באופן של מצוות והלכות, אלא בהבנה עמוקה שיש מי שמנהל את העולם, גם את הקושי שלי כרגע.
אני לא יודעת אם זה מתאים לך, לי זה עזר מאוד.
שוב חיבוק גדול
בהצלחה ❤
אני לא יודעת איך להעניק לעצמי במיוחדמשברים
ניסיתי לדבר עם ה'.. קשה לי מאוד.אני מרגישה שהוא לא באמת מקשיב.. וששכח אותי בדרך.. ויודעת שיש הרבה טטב ילדים בריאים שזה לא מובן מאליו אבל אני כאני נשכחתי..
הכי מבינה אותך בעולם!!!!!! ❤️❤️❤️חדשה כאן 1
איזה תחושות קשות את מתארת יקירה ❤️המקורית
ולהגיד לך שמהצד אני מזהה אצלך קושי פנימי וזוגי שמשליך על כלל תחומי החיים ולדעתי את צריכה למצוא דרך להרים את עצמך מהתחתית של הבור.
אתחיל בזה שאם את על מניעה הורמונלית זה יכול להעצים תחושות כאלה מנסיוני
ובכל זאת, שורש הבעיה לדעתי הוא שאת מרוקנת. כפשוטו. וכשאישה מרוקנת ולא שמחה ההסתכלות על כל המסביב היא הסתכלות של אין.
אין לי כח, לא בא לי, אני חסרה בכך וכך..
אני מציעה לך לעצור רגע ולחשוב עם עצמך מה חסר לך. מה יעשה אותך שמחה יותר, והתשובות נמצאות אצלך.
את צריכה כמה שעות לעצמך להתאוורר?
את צריכה עזרה עם הילדים?
את צריכה לישון יותר טוב?
למה הבגדים והכיסוי כבדים לךך? מה השתנה לאחרונה שלא היה קודם לכן? זה החום? הגוף שהשתנה והם לא יושבים אותו דבר? את מטפחת את עצמך כמו לפני? מתלבשת בצורה שמחמיאה לך?
במציאות אידיאלית מבחינתך, איך החיים שלך נראים? ואיך את עוזרת לעצמך להגיע לשם? אולי חסרים לך כלים.
התחושות שאת מתארת נשמעות לי קצת כמו דכאון אחרי לידה, מההתחלה ועד הסןף.
ממליצה לך לענות על השאלון האינטרנטי בעניין ולראות איפה את עומדת ולקבל עזרה במידת הצורך. את לא לבד, אנחנו איתך ❤️
אני לא מצליחה למצוא שום דרך שתרים אותימשברים
זה נוח שיש תפילה וערבית בשעה שהילדים בבית בשיא השיגעון.זה נוח בשבת בבוקר לחזור ב10 כשאני עם הילדים בלי רגע אחד לעצמי. זה נוח בשם ה' לעשות הרבה דברחם ולגרום לאישה מצפון אם לא. ואיך ההיא עושה ככה וזאת עושה ככה כשאת נותנת את הלב והנשמה ונתת בזוגיות הזו כמו שהרבה לא היו מסכימות לתת.
אני בקושי קונה לעצמי בגדים. שונאת את הקשירה של הכיסוי ראש. מנסה ומנסה ולא מצליחה לקשור יפה. שונא את הבגדים האלה.שונאת שגם שאני מתאמצת בצניעות עדיין אני לא צנועה מספיק כי אני בלי גרביונים והולכת עם סנדלים. שונאת את זה שהתחלתי לשמוע קו הצניעות וההלכות שם נשמעות לי לפעמים כל כך מדכאות ומקטינות. כאילו כל המהות של האישה זה לכסות ולכסות ולהסתיר. לראות שכתוב בת ישראל תלכי בצניעוצ אל תכשילי זה מזעזע בעיניי. אני לא אלך בצניעות בשביל לא להכשיל אני אלך בצניעות בשביל לכבד את עצמי. למה צריך להפוך הכול למיני.כאילו גברים הם עם טורף. וגם אם כן אצל הדתיים והחרדים יש לא פחות נפילות וגם הרבה צביעות ושקר. וחושבת לעצמי איך אתן דוגמא לילדים שלי ככה ואיך אחנך אותם לתורה שאני בעצמי לא שמחה לקיים אותה.
שונאת לחשוב שגם במקום שלי בבית שאני יכולה ללכת בלי כיסוי ראש גם יעלם כי הגדול יגדל ויבין ולא יודעת כמה כדאי ללכת בלי כיסוי. מרגישה כבולה. כאילו יש עליי משקולת של 100 קילו ואזיקים. שונאת שחמותי מסתכלת ומחטטת כל פעם מתי אני חוזרת מהחופשת לידה כי כל מה שמעניין אותה בחיים זה כסף בזמן שהבן שלה רק לקח ולקח ובכלל מה זה עניינה. אין לי כוח לקטן אפילו שהוא מתוק ומושלם.אין לי כוח לאף אחד. אם לא הילדים וההורים שלי כבר מזמן הייתי נעלמת מפה
אני קוראת אותךהמקורית
המציאות שאת חיה בה וההרגשה שלך משקפת
א. דכאון
ב. שחייב להיות שינוי
קודם כל, תפסיקי לדעתי לשמוע קו הצניעות. לא נשמע שזה עושה לך טוב. באמת. יש לי חברה חוזרת בתשובה, וגם אני חוזרת התשובה אגב, שזה גרם לה הרבה משברים מול המקום שלה בצניעות כרגע. זה יכול לחזק וזה יכול לגרום להסתכל על מה שלא ולאכול את עצמך.
דבר שני, מסכימה איתך לגבי התפילות. אבל זה לא אומר שחיב ללכת לתפילות בדיוק בשעות האלה. מנחה אפשר מחצי שעה אחרי חצות היום וערבית אפשר להתפלל עד עלות השחר.
גם בעלך חוזר בתשובה? יש לכם הדרכה או תמיכה? כי הראייה של הצניעות כמו שאת מתארת אותה מאוד מתאימה להשקפה של חוזרים בתשובה ללא הכוונה, שגורמת בסוף לאישה לנבול ולהרגיש אשמה על כל ממ של מסקרה שהיא שמה.
את צריכה להתאים את הצניעות שלך למצבך הרוחני. מי שעושה מעבר ליכולתו לרוב מגיע לרוויון שגורם לבעוט בדת. איך הרב זמיר כהן אומר? אם עבודת השם שלך גורמת לך להרגיש שיש עלייך משא של מאה טון שכבד עליך, אתה לא הולך בדרך הנכונה כנראה וצריך לשנות כיוון.
ועוד משו בנוגע לנוח הזה - כשאת לא דורשת את שלך, אל תתפלאי שאף אחד לא מציע לך מעצמו. כי זה נח.
את צריכה לדעת לעמוד על שלך.
לדעתי, ליווי טיפולי והלכתי יכול לעזור לך מאוד להתאזן. את אפילו חייבת את זה כי את שוקעת.
ואני בטוחה שמאחורי כל האפלה הזו והעננה השחורה עומדת אישה מדהימה וחכמה, שבחרה בדרך השם למרות הקשיים, מתוך אמונת בצדקת הדרך, שאוהבת את השם והוא אוהב אותה ומתגאה בה שיש לו בת כזאת צדיקה, שהיא אמא נפלאה ומסורה ואישה מדהימה שרק רוצה להתעלות אבל הדבר היחיד שחסר פה זה איזונים והקשבה ומענה לצרכים שלך. הרגשיים והפיזיים.
אני שוב חוזרת לעניין של - מניעה הורמונלית ומניעה באופן כללי לדעתי במצב הזה. ואם יש צורך, טיפול בנפש על ידי מילוי שאלון והבנה שזוהי השעה לשינוי. כדי שתהיי את טובה יותר, שמחה יותר, שתחזרי להיות את האמיתית
❤️❤️❤️❤️
אןף אהובה!איזה תחושות קשות....אם_שמחה_הללויה
קודם כל את לא לבד!!!רוצה לחבק אותך ולהגיד לך שכמעט כל מי שחוזר בתשובה יש לו מן משבר זהות במוקדם או במאוחר. במיוחד אלה שחושבים שעולם חרדי הוא אוטופי ואז כשרואים שגם יש חסרונות זה קשה.
אהבתי משפט שנועה ירון דיין (אם את מכירה, היא גבר עברה משבר דומה )אמרה: שבתחילת תשובה את כמו ילד שלומד ללכת וה' מחזיק לך את היד ואז מגיע השלב שאת גדלה והוא "זורק אותך למים עמוקים" . בתחילת תשובה יש את האורות ואת מרגישה מוארת ולוקחת על עצמך חומרות הכי גדולות ופתאום באיזדהו שלב.... את מבינה שאין לך את הכלים.
אולי מישהי שבעצמה חוזרת בתשובה ונותנת הכוונה תוכל לעזור לך? אני יכולה לחפש בשבילך!אני בקבוצה של חוזרות בשובה בפייסבוק.
וגם אספק לך על עצמי:
שגם אני ובעלי חזרנו בתשובה והייתה לנו תקופה שאני הייתי עם טלפון כשר וחצאיית ארוכות ארוכות וכיסוי ראש שלא רואים בכלל ס"מ של שיער ובעלי לא רק שהיה שם ציצית, היה שם אותו מעל הבגדים וכו'...
והיום אנחנו במקום אחר, התמתנו, הבנו איפה אנחנו מונחים, זה לא "או הכל או כלום", אנחנו עובדים את ה' ממקום שלנו, שואפים ליותר..ובסוף אני חושבת שה' אוהב אותנו ושמח בנו דווקא כשאנחנו שמחים.
מה שהמליצו לך על שיחה עם ה', אני חושבת שהחזיק אותי חזקה כל השנים האלה, למרות העליות והירידות.
גם כשאני למטה, אני תמיד בקשר איתו כמו עם אבא.
איך את?דואגות לך!!אם_שמחה_הללויה
יקרה. נשמע שממש חשוב שתקבלי תמיכהמיקי מאוס
וחסר לך כלים להרים את עצמך
וזה מובן מאוד..אבל עצוב וקשה.
אפשר אחרת!
מגיע לך להיות מאושרת!
וזה לא תלוי בדת ולא בבעלך אלא בך.לא כהאשמה חלילה, זה תהליך לא פשוט שצריך ללמוד ולהפנים, אלא לתת לך כוח שזה אפשרי וזה בידיים שלך
אולי טיפול אישי?
ייעוץ?
אולי קורסים מקוונים כמו שושי זליקוביץ או אלישבע גרוניך?
תנסי לחשוב איך יתאים לך ומה יביא לך הכי הרבה תועלת ותשקיעי בזה,כי האושר שלך חשוב!
בהצלחה!!
לדעתי כדאי לךפליונקה
אם אמרו לך שאת חייבת דווקא סגנון מסוים, פשוט תברחי משם.
אם את עדיין יכולה תנסי לחזור לקריירה שהייתה. תפסיקי לשמוע קו צניעות , יש הלכה ויש חומרה, חומרות את לא חייבת לעשות.
לגבי בעל. את לא אמא שלו. הוא ילד גדול, את לא צריכה להשקיע מעבר להשקעה סבירה...
כל אחת שתקשיב לקו הצניעות תרגיש שאין לה כח לתורהצהוב
הקווים האלה רק יוצרים נזק. והם לא מבינים מהחיים שלהם בצניעות.
אין שום בעיה שתלכי בבית בלי כיסוי ראש. הבן שלי מזמן כבר לא בר מצווה ואני לא לובשת כיסוי ראש לידו. נראה שפשוט קבלת מידע מוטעה.
חוץ מזה, יש טווח נרחב מאוד לתפילות, ואת יכולה לבקש מבעלך שימצא איך הוא עוזר בשעות הקשות.
ואת יכולה גם למצוא עם בעלך איזון, אני שומרת על הילדים כשאתה בתפילה האם תוכל בבקשה להוציא אותם לשעה אחרי הסעודה/אחרי צהריים מה שמסתדר לשניכם.
אולי את יכולה להתחיל מלבקש מבעלך זמנים קטנים כאלה שאת זקוקה לעזרתו ולאט לאט להרחיב את זה.
ונראה גם שכדאי שתמצאי דמות תורנית להתייעץ איתה לדעת מה באמת דעת תורה ומה זה דברים מוזרים כמו ההטפות בקו הצניעות. (אבל מישהי שלא תשלח אותך לשמוע את קו הצניעות...)
יקרהמשמעת עצמית
אני לגמרי מסכימה שהפותחת לא צריכה לשמוע קו הצניעות, ולמען האמת גם אני ממש לא מתחברת לסגנון הזה.
אבל לא הייתי עושה איקס וכותבת באופן גורף שזה גורם נזק.
זה עניין של התאמה.
בטוחה שיש נשים שזה מתאים להן
ויש כאלו שלא...
צריך להתריע מהקווים האלה. הם יוצרים נזק עצוםצהוב
וגורמים לנשים צנועות וחסודות לחשוב שהן לא צנועות מספיק.
יש דברים שצריך לעשות עליהם X
להתריע על הקו זה לא לבטל הכל.פה לקצת
את יכולה לומר שיש גם דעות שאומרות שאין בעיה להיות בלי כיסוי ראש בבית, אבל לפסוק ככה באופן גורף זה כנראה כמו האמירות הנחרצות שם בקו הצניעות.
זה לא דעות זו ההלכהמתמטיקס
יש נשים שנוהגות ללכת בבית עם כיסוי ראש
יש דעות של האחרונים שהחמירו בזההמקורית
אבל מכל מקום, ולעניין הנל - יש הרבה דברים שנשים עושות שהן מידת חסידות ולא צריך לעשות עליהם שום x.
הכל תלוי במקום של כל אחת. מדובר בקבלות טובות והתחזקות בדבר שקשה מאוד היום ולא חושבת שצריך לזלזל בזה ככה.
אם אישה מרגישה שזה לא מתאים לה - לגיטימי. צריך לדעת את ההלכה על בוריה לפני שניגשים למידת חסידות.
ובכלל, בקרב חוזרים בתשובה זה באמת אישיו אחר ממה שיצא לי להכיר וצריך למצוא איזונים שמתאימים לנו לפי הרמה הרוחנית של כל אחת
את צודקתמתמטיקס
אבל ברגע שמגדירים משהו בתור הלכה ואת לא עומדת בו זה יכול ליצור אשמה. מי שרוצה ויכולה להחמיר כל הכבוד לה אבל צריך להדגיש שזו לא ההלכה עצמה
נכון. ולכן אמרתי שצריך ללמוד את ההלכההמקורית
אם כי בצניעות זה תלוי בעוד דברים כמו מנהג המקום וכו
זו דעה קיצוניתמשמעת עצמית
זה שאת לא מתחברת וחושבת שזה גורם נזק לא הופך את זה למשהו כזה.
זו דעתך בלבד.
להגיד כך זה בדיוק אותה קיצוניות כמו להגיד שמי שלא שומעת קו הצניעות תלך לגיהנום או וואט אבר, רק לצד השני.
אני קוראת את מה שאת כותבת וזאת כאילו אני...חדשה כאן 1
גם היום אפילו שאני מזמן לא צנועה ולא מכוסה
מסביב מסתכלים ומרימים גבה אבל זה באמת
לא מעניין אותי.. אני מסתובבת עם מכנסיים וחולצה קצרה בין אנשים שצנועים ממני בהרבה
הבית יכול לשגע.. הבית יכול לחרפן
ואני מצטערת על כל שניה שלא שמתי במעון ועפתי לעבוד .. הרסתי את עצמי נפשית פיזית וכלכלית אין מה לדבר
ודבר נוסףפרצוף כרית
תזכרי שהתקופה שהילדים קטנים וצפופים - היא גורמת להרבה עומס ולחץ
ולכן גם בלבול וחוסר וודאות
א) זה לא קשור לאמונה שלך , זה רק בגלל עומס וחוסר זמן לעצמך
ב) תתעודדי שהתקופה הזו תעבור, את תתאוששי מהלידה, הילד יגדל קצת, פחות טיטולים, יותר זמן לנשום , יותר זמן לעצמך להרגיש בנאדם בפני עצמו ולחשוב על עצמך ועל הרצונות והחלומות שלך
ג) לכל אחת יש זמנים כאלו , זה סתם כאילו קמת והכל נראה קשה, בעז"ה הכל יחלוף והכל ייראה בהיר ושמח יותר
ד) לגבי הנקודה שהכל נופל על האישה שכתבת, שבשם ה' היא צריכה לשמור על הילדים כשהוא מתפלל ולומד וגם בסוף נשארת עם מצפון - הזדהיתי, באמת זה קטע קשה שהרוב נופל עלינו הנשים, ואני ממש מבינה ומסכימה - שאנחנו גם בן אדם וצריך להוריד מאיתנו את האשמה ,כשאנחנו עושות מעל ומעבר!
מה שכן, מצד אחר - גברים שלא לומדים תורה ולא מתפללים....... יותר נוטים לתאוות וכו' כי זה טבע העולם, הם בנויים אחרת
אז אני בטוחה שאת מעדיפה ככה , שיהיה שקוע בתורה ובמצוות ולא חלילה בדברים שאת לא רוצה.......
נראה לי שגם גבר שלא לומד תורה - קשה להם לעזור בבית ועם הילדים, הם יכולים לעזור בתפקידים מסוימים - אבל עד גבול מסוים........ לנו יש יותר יכולת וסבלנות מהם...... ולכן אם כבר לא עוזר - מה עדיף לך - תורה ומצוות או חלילה דברים פחות טובים?
ברור שתורה...
ומסכימה בהחלט שאם מישהו לומד תורה ואין לו מידות טובות - זה ודאי גורם לסלידה ....... זה נורא ואיום, כי התורה צריכה להיות כלי להכשרת המידות ולא חלילה קרדום לחפור בה , זה ממש ממש נכון! יותר קשה לעבוד על מידה אחת מאשר ללמוד את כל הש"ס! והמטרה של כל התורה בסופו של יום - היא להביא לידי מידות טובות והתנהגות של בין אדם לחברו חיובית!
אבל.. מה כן - לזכור שהמידות לא נבנות ביום אחד, לאט לאט תגידי לו מה מפריע לך ואני מאמינה שהוא יהיה קשוב אליך ויפסיק , בסופו של דבר גבר מבין שאשתו יודעת מה היא מדברת, וגם אם מתבייש להודות בכך - הוא בסוף יקשיב לה.... תגידי לו מה שמפריע לך ואני בטוחה שלאט לאט הוא יעכל וילמד לכבד אותך יותר
עצוב שאנחנו צריכות להגיד להם להתיחס אלינו יותר יפה ויותר באכפתיות, אבל מצד שני לגברים שלנו (של כל אחת ואחת..) - יש להם גם את החים שלהם, את החלומות והשאיפות שלהם, את הרצונו תשלהם, את המחשבות ותכנונים לעתיד - הם צריכים גם זמן עם עצמם...... אז לפעמים הרצונות והצרכים של שני בני זוג מתנגשים אחד בשני מחוסר זמן, וזה בהחלט אומנות לשלב בזוגיות את הצרכים של כולם- גם שלך וגם של בעלך
בהצלחה ואל תבהלי מתחושות קשות, לכולם יש ימים כאלו
הנה אני היתה לי תקופה קצת מתישה בחיים מהרבה בחינות, והנה כרגע השתפר ב"ה..... לא הכל נפתר לחלוטין אבל מלא תחומים הפכו לטובים יותר, זה משתנה כל הזמן ולא צריך להבהל שלא הכל חלק כל הזמן
קחי נשימה, תתפנקי קצת, עזרה בתשלום, הכל יהיה בסדר!!!!! אחרי לידה תמיד הכל יותר עמוס וקשה!!!! מקווה שיהיה לך רק טוב, את הכי נורמלית והכי טובה שיש , תזכרי את זה יקרה!!!! ואם רוצה לשתף גם מוזמנת לפרטי בשמחה
תבדקי בבקשה בבקשה כיוון של דיכאון אחרי לידה. חיבוקאורוש3
זה באמת קשהפרצוף כרית
החיים בעולם לא פשוטים
לכל בנאדם יכולות לעבור מחשבות כאלו בתקופות קשות או עמוסות
קראי בלוגים של חילונים ותראי שהחיים שלהם לא ורודים, למרות שאין להם קיום מצוות ותורה....
הריקנות והקושי לא נובע מהתורה, להפך אלו צובעים את החיים בצבע יפה ומעניקים לחיים יותר טעם ומשמעות
( אם תרצי שארחיב בנושא זה- יש הרבה, תגידי אם רוצה.... )
קחי חופש, קחי עזרה עם הילדים, תני ךעצמך לפרוק
לגיטימי ומובן להרגיש שהחיים מתישים
פנקי את עצמך ונסי לחפש את הטוב וליצור שמחה מכל דבר קטן
שולחת חיבוק ענק
שולחת חיבוקLana423
תודה לכן על התגובות המחזקותמשברים
המקום הזה, שאין פה איזון ושוויון ויש פה נותן ולוקח בצורה גסה (והמצחיק שהוא חושב אחרת וחושב שאני הלא בסדר. רק פעם אחת התוודה שעשה הרבה טעויות ושהוא הבעייתי וחזר לסורו מהר מאוד..) ואני יודעת שאני זו שגרמתי לזה כי לא עמדתי על שלי. כי רק רציתי לתת ולתת ושהכול יהיה מושלם. ולא היה שם מישהו שיראה את זה ויעריך. היה שם מישהו שרק לקח ולקח. ונכון הוא לפעמים עוזר פה ושם. אבל זה תמיד כאילו עושה לי טובה. כאילו לא עושה את תפקידו. הוא מתנהג כמו רווק. הייתי אצל פסיכולוגית שאמנם לא שמעה הכול אבל אמרה שזה סינדרום האישה המוכה. ולא פיזית. נפשית.
והאבסורד שהוא נראה כלפי חוץ כל כך מקסים וטוב לב.. ולא שאין לו את התכונות האלה. אבל יש לו אותן בעיקר עם אנשים אחרים. וכשאני רואה אותו חוזר מלימוד תורה ומתנהג כמו שהוא מתנהג - אני שונאת את התורה שלו. שונאת אותו. הזוגיות הזו הצליחה להביא אותי לתהומות בנפש שלא חשבתי שאגיע. כשאתה לא נשוי אתה פשוט מנתק את האדם הזה שעושה לך לא טוב ומתרחק, וכאן מעורבים גם ילדים. ומשפחה. ואני רוצה לברוח ממנו אבל מנסה לתקן. ותודה לאל שאנחנו בדיוק היום אסורים אחרי שחיכיתי לרגע הזה הרבה אחרי הלידה. ואני לא נמשכת אליו. להיפך אני חושבת שהוא כפוי הטובה הכי גדול בעולם.. ויש לו בעיות בנפש שהוא לא מודע אליהן.. ונרקיסיזם סמוי שהסביבה לא רואה אבל אני רואה ברגעים קטנים וגדולים שאני חיה איתו.. ולא מבינה לה ה' הכיר בינינו. למה הוא הכיר לבת שלו בעל שלא יכבד ושרק יקח ואם נותן אז חושב שעשה טובה ולא כי מגיע לי או כי הוא חלק מהבית הזה..
לא יכולה לישון לידו. שונאת אותו ונגעלת ממנו. רבנו עכשיו שוב והוא פשוט יצא לישון בחוץ. וממשיך בקור רוח שלו ובאדישות שאני מתאפקת שלא לאבד את עשתונותיי שוב. נמאס לי. רוצה להעלם מפה. הקטן רק משתולל ולא נרדם ואין לי כוחות אליו. למה בורא עולם הכיר לי אותו למה הוא עשה לי את זה מה חטאתי שהגיע לי בעל כזה אנוכי וקר שרואה רק את עצמו אני לא מסוגלת יותר
איזה כואב לקרוא אותך אחותיהמקורית
אין פתרון קסם, יקירה. צריך לעבוד פה.
ואת לא יכולה לרצות לברוח ובמקביל לתקן.
לא משנה מה תחליטי- אני מציעה לך לעשות את זה בצורה מושכלת. לא מתוך סערת רגשות. ולא לפני שהלכת לטפל בעצמך.
את לא במצב כרגע - לא להתגרש ולא לתקן לדעתי
את צריכה ריפוי. ולשים אותו בצד רגע. הוא לא מעניין עכשיו כי עכשיו את בקריסה. ואם את צריכה עזרה כדי לחזור לעצמך - לדעתי אל תצפי ממנו כי גם הוא לא במצב
תנסי לאסוף את עצמך, לישון טוב, מחר יום חדש.
תאזרי כח ותפני לעזרה. את לא לבד, באמת ❤️
תודה אהובהמשברים
אתם בלופ של כאוסהמקורית
ותקשורת לא בריאה
שמשפיעה על שניכם
לדעתי-
תעצרי שנייה, תנשמי עמוק ותפסיקי לצפות ממנו. אתם לא במצב שמאפשר לכם את זה.
בטח גם מהצד שלו יש המון ציפיות ואכזבות ומה לא..
צאי רגע מהלופ. בשבילך. תפסיקי לחשוב מה הוא נתן או לא נתן לך ומה הוא חייב או לא. תחשבי מה את יכולה לעשות בשביל עצמך. איך את יכולה להיות יותר שמחה גם בלי קשר אליו. האושר שלך לא נמצא אצלו בכיס באמת, אז אל תשימי אותו שם.
ושוב אני חוזרת - את צריכה ליווי. אמא קורסת ושבורה, אישה שקורסת ושבורה ומצויה בחוסר שקט וחוסר שמחה וסערת רגשות - אין דבר יותר קשה מזה, לך ולילדים שלך ולבית שלך
מנסה...אם_שמחה_הללויה
לא כי הם לא מתאימים,
ה' מזווג זויווגים במדויק.
הסיבה היא שאין להם כח!
לך כרגע אין כח.
את מרוקנת. אפס סוללה. את אחרי לידה, בטח לא יושנת טוב, לא מאוזנת מבחינה הורמונלית וכו'.
אין לך כח לעבוד על היחסים האלה,
אין לך כח לתת גבולות בנתינה שלך,
והאמת כל עוד אין לך כח,
את גם לא יכולה להשפיע על המצב.
כל עוד את לא בעמדת כח לא יעזרו הדיבורים.
את חייבת להתחזק!
מאיפה מקבלים כוחות?
לא מהבעל. בכנות, אל תחפשי את זה אצלו.
כי אהבה, אכפתיות זה לא משהו שאפשר לדרוש. לעמוד מול בן אדם עם קלצ'ניקוב, זה לא עובד ככה. אהבה נותנים כשרוצים.
הוא פה כרגע כדי לייסר אותך,לא כי הוא רע, פשוט ככה זה עובד ,לכולנו יש מבחנים שה' שולח וצריך לעבור והייסורים שלנו בדרך כלל יהיו מאנשים הכי קרובים הבעל/ ההורים/ החמות/ הילדים.
פשוט תחפשי מקורות אחרים להתמלא מהם. וכשתמצאי יהיה לך תעצומות נפש גם לעבוד על הזוגיות.
ממה מתמלאים?
המליצו לך על טיפול.
אני בינתיים ארשום איך את יכולה לעזור לעצמך עזרה ראשונה.
אם קשה לך להתפלל,
את חייבת לצאת לטבע, או לפחות לאוויר הפתוח
תמצאי שם הרבה מרגוע ונחמה ומשהו יפתח אצלך.
בטח טכנית קשה עם תינוק וילדים קטנים אבל הכל אפשרי.תציבי את זה כעובדה לבעלך שאת חייבת בשביל בריאות הנפש שלך ותצאי לסיבוב בערב או בבוקר, אפילו עם מנשא. האוויר פתוח בשילוב עם תנועה מרפא.
להתמלא מקשר עם אנשים. נכון את מרגישה בודדה, אבל כתבת שיש לך הורים שאתם בקשר טוב. תתקשרי אליהם כמה שיותר, לא כדי להתלונן, סתם כדי להרגיש את האהבה שלהם.
ומה עם חברות? יש לך חברות בעבודה?
ועוד דבר אחרון,
כשממש קשה לי ואני מרגישה שאני מרוכזת בקושי שלי ובצרות שלי, עוזר לי לעשות איזה מעשה טוב.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, כאילו גם קשה מאיפה יש לקחת כוחות לעשות משהו טוב. אבל ממש מקבלים מזה כוחות!! כשאני מרגישה בודדה אני מתקשרת לאיזה סבתא שגם בודדה, כשהמצב כלכלי על הפנים אני מזמינה אורחים, כאילו הפוך על הפוך, וזה עובד.
ועוד משהו..
תנסי להזכר בתקופה טובה שלכם, בטוח הייתה כזאת.
אתם עוד תחזרו אליה. אל תהיי פזיזה.
תתחילי מעצמך , תשתקמי לאט לאט.
אין ייאוש בעולם כלל ואבא אוהב אותך.
אני יכולה לומר לך שאת מהממת?חגהבגה
כמה עוצמה, כמה גדוחה כמה השקעה.
את מספר על ביטול עצמי, נתינה אינסופית, במשך כל כך הרבה זמן?
וואו.
חזרה בתשובה, לעזוב את הכל, את כל המוכר את מה שגדלת עליו, וחונכת עליו, את החברים, החוויות, בטוחה שזה גרר גם חוסר נעימות ועימותים מצד המשפחה וללכת אחרי ה'.
ולהתחתן ולהקים משפחה ולשלוח את בעלך ללמוד תורה וואו!!!
קודם כל וואו אחד גדול, ענק!
דבר שני, מה שאת מתכרת פה הוא סך הכל לא נדיר. הוא אפילו די נפוץ בצורה זו או אחרת, בקרב חוזרים בתשובה.
מרשה לעצמי לדבר אך ורק בתור חוזרת בתשובה בעצמי.
ה' ברא לחוזרים בתשובה אש. אש מיוחדת שרק בזכותה אך ורק בזכותה הם יכולים לחזור בתשובה. לא רואים כלום בצדדים , מכווני מטרה. זה בדיוק כמו התאהבות ראשונית בין גבג לאשה. לא רואים את החסרונות , מאוהבים ממש חזק, המטרה כמובן היא כדי שיתחתנו.
לכן בשלב הזה, חייבים מישהו שמלווה מנוסה, מתון, שמדריך, מה כן ומה לא ואיך ומתי ולמה. כי לפעמים אנחנו כל כך מתלהבים מקבלים על עצמנו מהר עוד ועוד, חוטףים מצוות והחמרות, כשבעצם יש פעמים שביטולה זהו קיומה. שכרגע יש מצווה מאוד גדולה לא תקיים משהו או לקיים רק מה שחובה על פי התורה בלי שום החמרה גם אם מצויין להחמיר, כדי שאחר כך לא ניפול. ובשביל זה חייבים מישהו חיצוני מנוסה.
כי אנחנו לא רואים את הצדדים בדרך. ואנחנו סוחבים עגלה. ענקית, גדולה וגבוהה, כבדה מאיתנו פי כמה! וזה לא שגדלנו להיות סבלים.
אז חייבים מישהו שידריך כי בהתחלה נרוץ מהר, כי אנחנו מתלהבים . ואז כשנתעייף, נגלה שאנחנו על שביל צר ומשני הצדדים תהום. כל צעד מעייף, מפחיד ושנוא.
מקווה שהמשל מובן. את סוחבת עגלה. ואף אחד לא הדריך אותך.
וודאי שקשה לך. אין על זה שאלה בכלל. יותר מכך אם לא היה כך הייתי מופתעת.
עכשיו זה לא שאת לבד. את גם בתוך זוגיות.
ובגלל שיש מקומות בזוגיות שמפריעים לכם, כל זה נעשה קשה יותר...
אז אחרי כל זה, אם את בכלל עדיין במצב של לשמוע עצות, זה מה שיש לי להגיד.
דבר ראשון, טיפול זוגי. על ידי מישהו עם המלצות. לקחת הלוואה בשביל זה. זה כמו שיש חלילה מחלה ארורה אז לוקחים הלוואות כדי לשלם על רופא מומחה. אותו הדבר. קודם כל.
עדיף מישהו שמכיר ועובד עם חוזרים בתשובה. אם תרצי המלצות, תפני אליי בפרטי בשמחה.
דבר שני, עבודת ה' היא שלך. לא של בעלך. אך ורק שלך.
ממליצה לך מאוד, אם יש לך כוחות לזה, למצוא ספר, שיעור משהו בסגנון שאת אוהבת.
ואם לא, אני לא רבנית, אבל לדעתי תעשי את המינימום. ממש ממש רק מה שההלכה מחייבת.
אם גם זה קשה לך, תעצמי עיניים. תדמייני. שאת הולכת בבגד ים בשבת לים, נוסעת אפילו, באוטו. הדמיון הזה יעשה לך טוב על הנשמה?
תדמייני בוקר שבת, שטת מצליחה לישון עד מאוחר. קמה. הילדים לבושים בגדי שבת, משחקים רגוע.
את מתפללת מעט עושה קידוש קפה ועוגה. וקוראת לך משהו בנחת.
מה יותר קורץ לך? את שניהם אפשר לדמיין ושניהם זו מציאות שאפשר להגיע אליה בדרך כזו או אחרת. אפשרי.
אחרי שתהיה לך תשובה , אפשר לאט לאט להתחיל לתוות דרך.
ואם באלל לפרוק לדבר, להתייעץ הרבה יותר מאשמח, גם בטלפון... תכתבי לי בפרטי.
שוב חיבוק ענק, את לא לבד, ואת פשוט נשמעת לביאה גיבורה ♥️♥️♥️
מתייגתלמה לא123
תודה על התיוג יקרה 🙏נגמרו לי השמות
@משברים יקרה, כואב מאוד מאוד לקרוא את דברייך, ניכר שאת מתמודדת כבר תקופה ארוכה עם הרבה מאוד כאב וקושי בכמה חזיתות והכל כמו סוגר עלייך ואין אוויר לנשום...
ותחושת חוסר האונים, הבילבול, הפחד, המחנק, הכאב גדולות מנשוא 
חיבוק גדול גדול אהובה!
אני חושבת שבראש ובראשונה את צריכה לדאוג *לעצמך*.
לעצור כרגע הכל ולשים את עצמך במרכז ולראות איך את מגיעה למקום שאת מתמלאת.
הרבה מילים ממה שכתבת מתארות נורות אזהרה בוהקות למצב של דכאון או דיכאון אחרי לידה וחשוב מאוד מאוד קודם כל לטפל בכך!
ממליצה לך בחום לפנות בהקדם האפשרי לכתובת טיפולית מקצועית, פסיכולוגית קלינית רגישה ומקצועית שתלווה אותך, יד ביד, תיתן לך כוחות, כלים ובעיקר - אוויר
לצאת מחושך לאור
לצאת מהדיכאון
ואחר כך גם בפן הזוגי, ההורי, האישי וכל מה שאת צריכה.
דבר אחר כרגע יהיה לענ"ד חסר. דרוש כאן איש מקצוע שמתמחה בכך.
חשוב מאוד לעשות זאת בהקדם האפשרי ולפנות לעזרה שכה מגיעה לך יקרה!
אם תכתבי איזור אולי נשים יקרות מכאן יוכלו להמליץ לך.
אני אישית מכירה פסיכולוגית מקסימה מנס ציונה, אם רלוונטי פני אליי בפרטי ואשלח לך.
אפשר לפנות גם לארגון ניצ"ה,
לרופא משפחה,
לקבל המלצות נוסםות
אבל לא להזניח וללכת כמה שיותר מהר!
זה יותר חשוב מהכל כרגע
זה החיים שלך
פשוטו כמשמעו
זה החיים שלך ושל כל בני הבית, הילדים והבית כולו!
הם צריכים אותך! חזקה ושמחה ומלאה!
וגם בפן הזוגי - כתבת דברים מאוד קשים, כתבת שהיית אצל פסיכולוגית שאמרה לך שיש כאן סינדרום האישה המוכה נפשית. זה קשה מאוד ואת צריכה כתובת מקצועית גם לכך! אולי דרך אותה פסיכולוגית שמבינה בכך ותעזור לך ותיתן לך כלים מה לעשות במצב כזה.
כי את מתארת בדברייך מציאות זוגית שקשה לך וכואבת ומכאיבה לך מאוד, וחשוב לקבל גם לכך מענה ראוי והולם ומקיף, אצל מי שמתמחה בכך. בזוגיות שאחד מבני הזוג עם קווים אלימים או מתמחה בסינדרום האישה המוכה כפי שכתבת שאמרה לך או מתמחה במקום שיש תחושת דחייה חזקה מבן הזוג ואי- מסוגלות לראות אותו בכלל.
אבל כל זה חייב להיות רק אחרי שאת מלאה בעצמך!
שחוזרים אלייך כוחות
שחוזר אלייך האוויר
שאת מתחזקת בפני עצמך
שאת מודאת שאת בבריאות ויציבות נפשית
שאת מוודאת שהדכאון לא נמצא
ורק מתוך מקום חזק כזה, שיתחזק עוד ע"י אותו ליווי ותמיכה וקבלת כלים כאמור, רק אז לראות מה ואיך מתקדמים גם בפן הזוגי.
בהצלחה רבה רבה יקרה
שהקב"ה יהיה איתך בכל רגע ורגע וישלח לך את השליחים הנכונים והמדויקים לך
בשורות טובות במהרה ב"ה 🙏❤🙏
היי יקרה,בלילות
את נשמעת מיוחדת ועם עוצמות בלתי רגילות
ותבחני את הכיוון של דיכאון אחרי לידה
בתקופות כאלו הכל נהיה מועצם יותר
חיבוק!
כדאי לך לפנות למרכז סיוע לנשים דתיותשירה לב
רק להגידלמה לא123
שאני כחרדית מלידה מעריצה ומעריכה נשים כמוך!!!
לעזוב הכל ולהתחיל מחדש את החיים , ללמוד המון ולשנות
וואו
מורידה בפניך את הכובע, ולגבי הזוגיות חיבוק ענק, מאחלת לך שתמצאי את השליחים הנכונים לכם ושה' ישלח לך המון כוחות להתמודד
רק בנוגע לנושא האמונהמקרמה
אני רק רוצה להזכיר לך את אותה אישה שלפני כמה שנים מצאה תשובה פנימית שלא תלויה בחברה בה היא גדלה. שלא תלויה בבן זוג שלה או בכל גורם חיצוני אחר...
רק בינה לבין המקום.
נראה שבינך לבין המקום יש היום המון גורמים מקשרים שרק מרחיקים אותך.
את מכניסה את עצמך לתבניות וסטנדרטים שלא מתאימים לך ואז את נפגעת
קצת כמו במשחק הזה של הילדים שמנסים להכניס צורה של כוכב שמלא צלעות ופינות (או כוכבת במקרה שלך)
לחור של עיגול מושלם כזה...
אין דרך לעשות את זה מבלי לקצץ את הכנפיים
עונה לכולןמשברים
אני מגלה את עצמי מחדש במסע הנפשי הזה שאני עוברת.. מגלה את הכוחות שיש בי. וגם אם הוא מזלזל ומקטין וחושב שבגלל משהו במשפחה שלי (שיש בהרבה משפחות) יש לי שריטות (למי אין חוויות מהעבר כאלה ואחרות, גם לו לא חסרים דברים שעשה *בעצמו* שמעידים הרבה על המידות שלו), והוא מוסיף ומשתמש במה שסיפרתי ושיתפתי אותי כנגדי כדי להגיד שאני מושפעת מזה ולא מבינה את המציאות ושאני האשמה ברוב המקרים והוא המסכן (כשגם גורמים מקצועיים אמרו שהרבה סיטואציות לא תקינות מהצד שלו). זה ממוטט שובר. אבל אני אעבור את זה.
ושתדעו, שכל פעם שיש לי רגע שאני למטה ושבורה כמו עכשיו, אני נכנסת לכאן לתגובות שלכן וזה נותן לי כוח. בזכותכן אני מרגישה שאני לא לבד. אתן ממש מצילות ומרימות לי את הנפש. ואני לא מגזימה..
והוא לא בעל מכה או בוגד. אבל יש דברים שמכאיבים כמעט ככה.. אבל אני מתחילה את הדרך שלי עכשיו ומקווה שאצליח בזה. ומישהי כאן כתבה שביני לבין ה' ש הרבה גורמים מקשרים, זה ממש ככה. אני בעצמי לא שמתי לב לזה, מנסה לחזור לקשר של עם בורא עולם כמו פעם, לשיחות שהיו לי איתו והרגשתי שהוא ממש איתי מלווה אותי בכל צעד. ולוקחת על עצמי בנ למצוא שיעור אחת לשבוע להתחזקות. ולחזור לקשר עם חברות שבגלל העומס זנחתי. ומתחילה להחזיר את עצמי לחיים. זה קשה אבל אפשרי וכולכן נתתן לי את הכוח הזה והמילים שהייתי צריכה לשמוע. אני לא מכירה אתכן אבל המילים שלכן איתי בלב והחיזוקים שלכן עושים פלאים.
בעזרת השם אכתוב כאן בעוד זמן מה ואעדכן. תדעו שיש לכן כוח ואחרי 120 תבינו כמה השפעה הייתה לכן.
❤
ברוך השם, משמח לשמוע!המקורית
וטוב שאת רואה את זה כמסע. זה באמת ככה בעיניי, את מעצבת כרגע את דמותך ועוזרת לעצמך להיות הגרסה הכי טוב של עצמך. וזה הכי חשוב שיש.
את אלופה! וכל הכבוד שלקחת את עצמך בידיים, עלי והצליחי יקרה❤️
שבת שלום
את לא יודעת כמה אושרחגהבגה
את אלופה, מדהימה, מהממת
כל הכהוד לך שאת עושה לעצמך
זה הדבר הכי טוב בעולם!!
בהצלחה אהובה ❤
תודה שכתבת!! שימחת אותי ממש!אם_שמחה_הללויה
בטוחה שתצאי מהתקופה הזאת מחוזקת!
עוד יגיע הזמן ואת תחזקי פה את כולן!
וואו, איזו הודעה משמחת!!חדקרן
יודעת מעצמי כמה זה לא פשוט לפעמים. את אישה עוצמתית!
נשמע מהדברים שכתבת פה שכדאי לעבור תהליך עם ליווי מקצועי, ואני שמחה בשבילך מאוד שאת הולכת!
שהפסיכולוגית תהיה שליחה טובה עבורך ❤
שה' יאיר לך את הדרך, ושבקרוב ממש תזכי להרגיש שוב כמו בת אהובה שלו
מלכהההההה ש-ה' ילווה אותך בכל צעדאורוש3אחרונה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
מבינה אותך מאוד❤️מתואמת
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר
מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
אנסה. תודה.אונמר
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
כן, בהחלט!מתואמת
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
חיבוק♥️המקורית
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"
מתואמת
שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית
הכול בסדר
❤️מתואמת
תודה.אונמר
ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
מבינה אותךהמקורית
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
אני חושבתoo
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
תודה ♥️♥️אונמר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
מזדהה ממששיפור
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
הגיוני שזה תקין.אונמר
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
היתה תקופהריבוזום
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
(חידוד של משהוריבוזום
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
תודה!! אמן.אונמר
מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
תודה
ברכה כפולה:)
האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
זה מופלא.מוריה
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני
אוי ואבוירקאני
תנסי חלב עיזים
וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
וואי, חיבוק!מתואמת
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית
רפואה שלמה♥️
יאא ♥️אונמר
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים
כמו שצריך. תרגישי טוב!
יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
תרופת סבתא מטורפתתתתותית11
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
זה מקרר עםפינק ליידי
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית
כנ"ליעל מהדרום
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור
מהניסיון שלי..חזקה בעורף
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
תראי לי היה סיוטטטטטהרמה
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לגבי עיסוייעל מהדרום
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור
אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור
לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי
בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
הייתי מורידה עומסנעמי28
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
אצלנו היה בערך ככה:טארקו
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
לוזהמקורית
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אמהות לצמודים?עיונית
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
ליooאחרונה
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית