אם זה ככה בגיל שנה איך נשרוד את גיל שנתיים??אני אמא
וואי, אני עם שאלה קיומית לאימהות הבוקר. איך אפשר לגייס סבלנות לילד אחרי לילה ללא שינה בגלל הילד?

הוא מוציא אותי מהכלים, אין לי סבלנות וכח אליו. וזה לא פלא אם ישנתי בערך שש שעות עם הפסקה של שעה צרחות באמצע ועוד עשרים דקות ועוד שלוש קימות סתם ככה בלי צרחות...
הילדון בן שנה, אני לא מצליחה לשים לו גבולות בכלל. רק מחסומי פיזיים כמו סוגרים לארונות ומגירות.
הוא נושך, כל הזמן, עם שיניים כמו מסמרים. ואם אני כועסת עליו, מזיזה את היד/ הרגל הנשוכה מהשיניים שלו, או מזיזה אותו אז הוא מתחיל לבכות בכי אומלל כאילו עשיתי לו עוול. הוא גם חוטף לי ולבעלי את המשקפיים ואני לא מרשה ואף פעם לא הרשיתי, לוקחת לו מהיד ואומרת בתקיפות "לא". אבל שוב, או שהוא מנסה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם או שהוא מתחיל לבכות בכי נעלב ומסכן.
הוא חוטף דברים מהידיים שלי, מושך בכח ואין דבר כזה שיהיה משהו שאסור לו בבית, נניח הפלאפון שלי, הסידור וכאלה, אני לא יכולה להחזיק רק דברים שאני מרשה גם לו. אז אני יותר חזקה ויכולה לקחת ממנו את מה שהוא מושך, אבל אין לי סבלנות לזה, כאילו מה? מאבקי כוח עם ילד בן שנה??
וחוץ מזה שהוא רוצה לאכול לבד, מעיף הכל לרצפה, מטנף את הבית, לא נותן לי לשים לו טיטול, קורע ושובר והורס דברים וצריך השגחה צמודה וגם צריך מלא צומי ויחס ושנשחק איתו ונדבר איתו ונפתח אותו...

איך שורדים?

אבל הוא גם מותק 😍אני אמא
עכשיו כשכתבתי את כל הפריקה הארוכה הזאת, הוא לא הפריע לי בכלל, ישב עם משחק צורות כזה שמכניסים דרך חור במכסה והעסיק את עצמו נהדר
אז ענית לעצמך כתבי בפורום יותר 😝חגהבגה
סתם..זה באמת ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש קשה.
מבינה אותך מאוד.
אולי לנסות כל פעם להסיי את דעתו, למשח הוא רוצה את הפלאפון לקחת מהר וישר, יא הנה תראה את המשחק, להריפ אוצו למקום אחר, לקרוא יחד ספר או נשהו בסגנון...
תודה חגהבגה אני אמא
אני מנסה להבין זה רעיון טוב להסיח את דעתו אבל אני רוצה שהוא ילמד שיש דברים שאסור, נניח משקפיים, פשוט אסור, או לנשוך (וואי זה הכי זוועה). כאילו שאם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אני אגיד לו "לא" אז בסוף הוא ילמד.
אז מההודעה שלך אני מבינה שזה ציפיה לא ריאלית בגיל שנה ובעצם שבגיל שנה הגבולות הם לא ללמד את הילד שאסור אלא לא לאפשר לילד (כמו נניח לקחת לו מהיד) הבנתי אותך נכון?
להגיד לא ולהסיח את הדעתלהשתמח
ואי הוא כזה קטנציק ומתוק. התאהבתי🤩אהבתחינם
לגמרי 😍אני אמא
וואו קשוחסליל
זה באמת ממש מתיש.
אבל בעיניי בגיל הזה פשוט אומרים בצורה ברורה - אני לא מרשה להרביץ, הנה אתה יכול לעשות לי טובה במקום.

אני מפרשת את ההתנהגות הזו כסוג של רצון לקשר עם הסביבה, ואז כשהוא רואה שאת מגיבה לזה, זה רק מזין עוד יותר את הרצון הזה. אז צריך לתת לו חלופה אחרת.
לא אומרת שזה קל, אבל זה יכול לעזור. לתווך לו מה כן אפשר, ולא רק מה לא.

בן השנה וחצי שלי כבר למד, הוא בא להרביץ, ואז אני מסתכלת עליו והוא נהיה עדין יותר ואומר לי "בההה" (טובה) ומלטף.

הם צריכים שנלמד אותם איך להתנהג, ודווקא בהקשר הזה, זה יכול להיות קל יותר בהמשך כשהם כבר יודעים לדבר
תודה סליל! מסכימה שהרבה פעמים זה רצון לתשומת לבאני אמא
במיוחד נשיכות, נניח, הזמן שהוא הכי הרבה נושך לי את הרגליים זה כשאני מתפללת עמידה. לפעמים הוא באמת קורא לי קודם 'מה מה מה' ורק אם אני עסוקה ולא מגיבה מיד או נניח מדברת עם בעלי אז הוא נושך. אבל לפעמים הוא גם נושך סתם ככה כי היד שלי זמינה לו.

ומשקפיים זה סתם מעניין לו, אבל האמת שגם בלילה כשאני בלעדיהם הוא לפעמים מנסה לתלוש לי את האף.
והוא לא מבין (או לא מציית) כשאני אומרת "לא" או "אני לא מרשה".
אולי באמת בגיל שנה וחצי כשהם יותר מבינים זה יותר קל.
אבל זה מתחילסליל
מעכשיו.
אני לא אומרת לו מה לעשות או לא לעשות.
אני מראה לו ומובילה אותו לשם.
אני מוסיפה לזה מלל כי גם אם עכשיו הוא פחות מבין, ככה לומדים.

אבל אם הוא מרביץ, אני מזיזה לו את היד, אומרת שלא מרביצים ואז לוקחת את היד שלו ומלטפת איתה במקום.
העיקר כאן זה המעשה.
זה לא גיל שאני מצפה שהוא יבין גבולות ויקשיב למה שאני אומרת רק מעצם זה שאמרתי. אבל אני מובילה אותו דרך הגבולות האלו
בגיל כזה לא הייתי מתפללת עמידה איתולהשתמח
אם אין מבוגר אחר שיכול להשגיח עליו. גם בשבילו, הוא לא מבין למה אמא מתעלמת ממנו. וגם מבחינת התפילה זה נראה לי קצת בעייתי להתפלל כשיש היסח דעת רציני של תינוק שצריך אותך.
אישה שמטופלת בילדים פטורה מתפילות כדי לטפל בהם. היא יכולה לצאת ידי חובה בברכות השחר וקריאת שמע. (ככה הרב שלי פוסק, את יכולה להתייעץ עם הרב שלך).
וחוזרת על השאלה המהותית-אני אמא
איך אפשר לגייס סבלנות לילד אחרי לילה ללא שינה בגלל הילד?

בטוחה שאני לא האמא היחידה שנתקלה בה...
זה מאוד מאוד מאוד קשהמחי
אני אישית לא מצליחה.
אחרי לילה ללא שינה אני חסרת סבלנות, זהו.
משתדלת לא להתפרץ על הילדים, אבל אני גם לא אשב איתם לשחק או אקריא להם סיפור, כי זה לא מתאים לי היום.
תודה על הנרמול! אני אמא
וגם לך @oo
גם אם הלילה היה ללא שינה מסיבה אחרת זה קשהאני10
ואין פתרון אם משאירים את העייפות.
העייפות היא גורם מספר 1 לעצבים כעס וחוסר סבלנות.
צריך למצוא את הדרך לישון ולהתרענן. אפילו שעה. אם זה תורנות עם בעלך שיאפשר לך לישון שעה ויהיה עם הילד, אם זה לישון כשהוא במעון או עם בייביסיטר. או כל סידור אחר. אבל את חייבת לישון..
כנראה שאתן צודקות...אני אמא
השאלהסליל
למה הוא מתעורר כל כך הרבה.
זה ממש קשה, לא חושבת שזה באמת אפשרי.
הדרך שאני מתמודדת עם זה זה ללמש את הילד לישון.
לא אומרת שזה עובד כמו קסם, אבל יש הבדל בין לקום כל שעה ולהישאר ערה לבין לקום כל שלוש שעות.
קשה עד בלתי אפשריoo
לגייס סבלנות.
אני נעזרת בבעלי שישמור על הילד ואם זה לא מתאפשר אני מודעת לזה שאני במצב השרדות ללא שינה נורמלית ומשתמשת באמצעים להרגעת ילד לזמן השרדות: הרבה זמן מסך וחטיפים.
להתרכז בלשרוד עד השנ"צ שלולהשתמח
ואז לישון איתו
חייבים חייבים לישוןבוקר אור
אחרת אפילו את תהיי מפלצת. אני הולכת לישון בעשר בזמן האחרון או אפילו לפני אם מספיקה כי אם אני קמה כמה פעמים במהלך הלילה אני צריכה לפחות לישון יותר שעות. למה את לא ישנה כשהוא ישן בוקר או צהרים?
צודקת, פשוט השנת בוקר שלו זה הזמן היחיד שלי לעצמיאני אמא
הלילה היה קיצוני, בדרך כלל אני ישנה קצת יותר... ואם אני אשן כשהוא ישן אז מתי אני אעשה מה שאי אפשר לעשות איתו?
אגב, אני מפלצת 😈אני אמא
אבל מאוד מחמיא לי שאת אומרת "אפילו את..." מעודד קצת שיש לי את זה
זה באמת קשהלהשתמח
אולי תבקשי מבעלך או תזמיני נערה שתעזור לך בבית?
אבל הוא ישן גם צהרים לא?בוקר אור
ואם אני זוכרת נכון אמרת שהוא עדיין ישן אחרי צהרים גם
ואם לא אז הוא אמור לישון לילה מאוד מוקדם
בגיל שנה לא אמורים לישון אחה"צלהשתמח
אולי זה מפריע לו לישון בלילה
אני יודעתבוקר אור
ספציפית עליו היא אמרה שהוא ישן אחרי צהרים אבל זה היה לפני איזה חודשיים, אולי השתנה
בכל מקרה אם זה נוח לשניהם זה ממש בסדר
אבל ייתכן שזה פוגע בשנת הלילהלהשתמח
יפה לך שאת זוכרת מתי כל אחד פה ישן!!דיליה


הוא הוריד שינה אחת ביום והשנ"צ שלו קצראני אמא
השנת בוקר שלו התאחרה והשנ"צ גם אז אפשר לומר שזה אחר הצהריים...
אבל היום ישנתי איתו בשנת בוקר
אני רוצה שניה לשקף לך משהומחפשת המלצות
לך יש ציפיות איך ילד(ונוא לא ילד עדיין..הוא תינוק) בן שנה אמור להתנהג ואת כועסת על זה שהוא לא כזה,

אבל האמת
שכל מה שתיארת כמעט
זה פשוט הכי הכי נורמלי לתינוק(!!) בן שנה

הוא סקרן
רוצה להכיר את העולם
לא מבין עדיין שלי -שלך
קולט שיש דברים שאסור אבל עוד רק בלמידה ראשונית של זה .זה תהליך
כל תינוק בעולם כשיתנולו אוכל ירצה לבד ויזרוק על הרצפה וילכלך
כל תינוק ינסה לקחת את הפלאפון והסידור והמשקפיים

מה עושים??
מותר לך לשים גבול
אבל בלי להבהל!!
לא מעצם זה שהוא מנסה שוב ושוב
הוא לא עושה מניפולציות או דווקא
הוא פשוט סקרן באמת ועוד לא מבין כללים
ית יש לך תפקיד ללמד אותו
אבל לימוד יקח זמן

אם את תנקי מהלב את כל הסערה, העצבים הפליאה למול ההתנהגות שלו
תלמדי קצת על טבע תינוקות בגיל הזה
תביני שהואנורמלי לגמרי ותואם גיל
ואולי עם אופי קצת יותר סקרן או יצירתי או עם רצונות יותר חזקים קצת- וזה גם מעלה כי מלמד על בטחון עצמי !!
ואת תחליטי על מה את רוצה לשים גבול
ותסבירי לו את זה
בסמכות, בברור והחלטיות
אבל בלי סערת רגשות
בעקביות
שוב ושוב
באופן ענייני
'אני לא מרשה להוציא לי את המשקפיים'
'אסור להוריד לאמא את המ'קפיים'

דווקא בלי צעקות 'לא' בלי דרמות בלי להבהיל אותו
ברור וענייני

ואל תצפי שהרגע יפסיק אבל מבטיחה לך שהוא ילמד

..תאמיני בו ותראי בו את הטוב
הוא רק תינוק!!




אני יודעת וברור לי שהוא נורמלי ובריאאני אמא
אבל זה דורש מלא מלא סבלנות ואני כבר מאבדת את זה...
הסבלנות תלויה בגישהמחפשת המלצות
כשאני לא מצפה אז זה בכלל לא דורש סבלנות
זה נטו ענייני

הוא זורק אוכל אני אח''כ מנקה
הוא מוריד משקפיים- אני אומרת לא מורידים מחזירה ולרגע שמה אותו לידי ולא עלי, נותנת לו משחק ביד, מסיחה דעת..עוברת החאה
תוך כדי לקרוא ספר אפילו או לדבר עם חברה

כשלא תייחסי לזה שום חשיבות מיוחדת זה יעבור לידך..

נשמע בשמיים אולי
אבל זה הפנמה שאולי צריך זמן כדי להפנים
אבל זה עובד


ועכשיו קוראת על העייפות
זה באמת קשה וגורם לנו לחוסר סבלנות
ואז אין לנו כח

א. אם יש לך איך לעזור לו לישון טוב יותר- אולי להשקיע באוכל משביע לפני השינה,חשיבה איך לשנות הרגלי שינה ,עזרה מהבעל או על רעיון אחר..
אז מעולה!!

ב. אם כרגע אין לך איך לשנות- אז למצוא את הדרך לחזק את עצמך, לתת לעצמך מרחב פנוי לעצמך..לנוח,לתחביב,לכיף לחוויה או מילוי... אפילו קצת יכל לתת לנו יותר אוויר לנשימה וסבלנות

אני באמת צריכה לאמץ את הגישה שלךאני אמא
אבל זה עד גבול מסוים. כנושכים אותי ושורטים אותי אני לא יכולה לא להתייחס פשוט כי זה מציק לי וכואב לי. וכשכל הבית בלאגן זה מאוד טבעי אבל זה עבודה לסדר ולנקות וכו'

לצורך העניין, גם אם אני בעצמי אפיל בטעות איזה סיר אורז על הרצפה אני אצטרך המון סבלנות כדי לנקות את זה.
וחוץ מזה שהילד, סליחה התינוק, רוצה צומי. אני לא יכולה להמשיך בשלי. למשל עכשיו כשכתבתי לך את התגובה הזאת הוא קרא לי וכשלא התייחסתי אליו מספיק באותו רגע הוא התחיל לנשוך ולצעוק. וחיבוק זה לא מספיק בשבילו, הוא רוצה שאני אשחק איתו...
אני רק יכולה לייעץ לךהמקורית
שתתפללי בזמן שהוא ישן.
אם זה מהווה טריגר לקושי מולו ורצון לתשומת לב ומקשה עלייך - כדאי לחשוב על זה
ובאופן כללי, ילד צריך תשומת לב. והרבה. אולי מסגרת, אפילו חלקית תוכל להקל עלייך?
אופציה אחרת- להתפלל בקולטארקו
לרוב בגיל כזה זה ממש יגרום לילד להתעניין
נכון..כי כשאני אמא אני לומדת לאט לאטמחפשת המלצות
שלהיות אמא זה לא ללדת ילד והוא רק מצטרף לחיי שלי שממשיכים כרגיל וללו''ז שלי עם שלל ההספקים

אלא אנחנו ביחד יוצרים משהו חדש

אני המנהלת מצד אחד
ומותר לי להחליט לבחור לשחק איתו עכשיו
ומותר לי להחליט שעכשיו אני רוצה לעשות דברים אחרים- אבל זה לא אומר שהציפיה שלי היא שהוא פשוט יבין ויתחשב וישחרר אותי לעיסוקיי
אז אני אחשוב מה יכל לאפשר לי להבפיק לנקות עכשיו או להכין צהרים או לשהת על עבודה במחשב שיש לי
א. להכין עבורו תעסוקה מעניינת , להכין לו משהו טעים לאכול , או על רעיון שבו יש יותר סכוי שזה יצליח
ב. אשים אותו במנשא
ג. אעזר בביביסיטר לפעמים
ד. לפעמים אם כלום לא עובד מבינה שעכשיו הוא צריך אותי ומשנה תוכניות או מנמיכה ציפיות

ולאט לאט לומדים להתאים ציפיות לשגרה היומיומית נכון הבית מבולגן-אבל לומדים מתי ריאלי לצאת למבצע סדר ונקיון ומתי פחוּת..לפעמים מנשא ולפעמים לא ..
אבל אין מה להאשים בלב אותו על הרצון בתשומת לב ....
הוא כבר לא ניו בורן שרק מצטרף אליך
וזה האמת רק מתחיל..עוד שנה הוא יהיה אפילו פעיל יותר ויותר צריך תעסוקה..


הוא לומד
וצריך כנראה לקבל יותר בטחון..ללמוד מה מותר ,מה אסור, מה נעים מה לא..
הוא בלמידה אבל בקצב שלו
וגם את..כולנו כל החיים לומדות את התפקיד הזה..
ממש מבינה אותך ממש
מאמינה שלאט לאט התשובות יגיעו

אבל
אהבתי כל מה שכתבת. מסכימה מאודאורוש3
תודה על זהאני אמא
למה צריך לשים גבולות לילד בן שנה?אחת פשוטה
הוא פיצי...
נראה לי יש לך ציפיות גדולות מידי עבורו, שיבין מה מותר ומה אסור, שיבין שלא זורקים אוכל על הריצפה ושלא לוקחים משקפיים לאבא..
מה שאת מתארת זה התנהגות הכי סטנדרטית לתינוק בגיל הזה..
לדעתי באמת כדאי לשחרר את העניין של הציפייה ממנו ואז גם יש יותר סבלנות.
זה גיל באמת לא פשוט ודורש כוחות, אבל זה הגיל..
^^^ הוא בכלל לא מבין מה את מסבירה לוצהוב

אם הוא שורט אותך פשוט תסובבי אותו והדבר שהכי עובד בגיל שלה זה להסיח את דעתו. 

"אוי אני לא מוצאת את הכדור" או משחקי "איפה אמא קוקו"

והדברים שהורס ושופך פשוט להרחיק ממנו. מה שאת עושה מחסומים פיזיים זה בדיוק מה שצריך. אין מה לדבר ולהסביר לילד בן שנה.  אם את לא רוצה שיקח לך את המשקפיים כשאת רואה שהוא מושיט יד תרחיקי מהר את המשקפיים או תקחי ממנו אחרי שלקח. 

אם הוא משתולל הרבה אולי הוא צריך יותר להוציא מרץ בחוץ, בגינה.

גיל שנה זה תינוק ממש. 

והאמת שכדאי לנהוג ככה ,במידה רבה, גם כשהם גדלים יותר. גם בגיל שנתייים ושלוש. 

כתבת מקסים רק חשוב לי לומרמקקה
שחשוב מטוד לדבר ולהסביר לילד בן שנה
בקצרה ובאופן ברור
טבל לזכור שהוא עדיין לא מבין
אני גם מציעה כל פעם שנושך להוריד אותו מיד או אם את על הרצפה אז לקום ולהרחיק אותו. אבל ממש רק לשניה ואז להסיח את דעתו
תודה. מאוד חשוב לדבר עם תנוקות וילדיםצהוב

כמה שיותר לדבר. אבל לא חושבת שצריך לדבר איתם על מה הם אמורים שלא לעשות.

אםoo
לא תגידי מה לא אמורים לעשות, הילד לא ידע מה הוא לא אמור לעשות.

בגיל שנה קיימת הבנה בסיסית בין מותר לאסור. אין ציפייה שהילד יישם את מה שאומרים לו כי הוא מונע מאימפולסיביות ולא שולט על עצמו. עם הזמן הילד גדל, מפנים את האסור והמותר ומתחיל ליישם.
אני חולקת עלייך, הוא כן מבין.אני אמא
נניח פעם הוא קבוע היה הולך לפח (הפח אצלינו לא בתוך ארון, אין מקום) וכל פעם הרחקתי אותו ואמרתי שאסור וכיום אם אני בסביבה הוא בכלל לא מנסה ללכת לפח, יודע שאני לא מרשה. אם אני לא בסביבה (נגיד בשירותים) הוא כן יכול להפוך אותו.
אני לא חושבת שהוא לא יכול להביןצהוב

אני חושבת שלא זו הדרך

סליחה אבל התיאורים שלך קורעים 😁😁רקלתשוהנ
תיארת נהדר איך תינוק בן שנה מתנהג!

אין שום סיבה שהוא יקשיב לך, הוא מפלצת קטנה וחמודה בת שנה
הוא מתפוצץ מסקרנות מכל מה שסביבו, הוא לא באמת במקום של משמעת.
כשיגדל יהיה לו קצת יותר שכל 😏 ויכולת דחיית סיפוקים, וכשיגדל יותר אפילו יוכל להבין שזה לא נעים לך, בינתיים מה שאת לא מרשה שלא יהיה בהישג ידו וזהו.



זאת הייתה המטרה, לתאר תינוק בן שנהאני אמא
לא חשבתי שיש לי מפלצת קטנה, רק תיארתי את הדברים שדורשים סבלנות מאמא בגיל שנה...

גם לא תיארתי את כל הדברים המתוקים והממיסים שיש בגיל הזה
טוב רקלתשוהנ
מקווה שלא פגעתי עם המפלצת, ככה אני קוראת לילדים שלי כשהם מתנהגים קצת כמו מפלצות חמודות
לא, זה בסדר אני אמא
רק הבהרה- ברור לי שהוא נורמלי וקטן ומתוקאני אמא
אני יודעת שזאת התנהגות נורמלית לגיל שנה ואין לי ציפיות שהוא לא יזרוק אוכל או יעשה בלאגן או יבין שכואב לי.
אני רק שואלת איך מתמודדים עם ההתנהגות המאוד נורמלית הזאת שדורשת המון סבלנות, מאיפה מגייסים את הסבלנות.

אולי הייתה לי ציפיה לא ריאלית אחת שהוא יבין את המילה לא אחרי המון פעמים על שני דברים ספציפיים- משקפיים ונשיכות. אז מבינה שהוא לא אמור להבין.

ותודה לכולן על התגובות! ⁦❤️⁩
מאיפה הסבלנות?? משתדלים ללכת לישון יותר מוקדםצהוב


נשתדל זהו הלכתי אני אמא
סבלנות זה תוצאה..מחפשת המלצות
תוצאה של 2 דברים

א. של מענה ומקום לצרכים הפיזיים והרגשיים שלי.

כשמשהו שם חסר באופן משמעותי( קושי נפשי, יום מזעזע בעבודה או רחב עם הבעל או חוסר שינה רציני..- אלו מצבים שיש סבירות גבוהה שהתוצאה שלהם תתבטא גם בחוסר סבלנות .. ולכן אז חבל להשקיע ים אנרגיות בלמצוא סבלנות מול הילד ... קודם צריך לתת מענה לצורך האישי -פיזי-נפשי שלי.. להבין למה אני זקוקה כדי להתמלא בכוחות.)

ב. כשהציפיות שלי מול הילד מותאמות למציאות-
מותאמות לשלב ההתפתחות של הילד
להבנה של הטבע של ילדים בכללי
ולהבנה והכרות עם האופי והאישיות הספציפית של הילד

כשמשהו בהבנה חסר והציפיה לא מותאמת למציאות- אז נוצרת חוסר סבלנות

כי לכאורה
הוא 'לא אמור' להתנהג ככה
או להפך
'הוא אמור' להתנהג אחרת

ידע כאן הוא דווקא כח רציני
וגם נסיון..

יכולה להגיד שבילד ראשון הסבלנות יותר מאתגרת כי הציפיות שלנו מבוססות על השערות, מסקנות שאספנן מהתבוננות על התינוקות של השכנות...
אבל עם על ילד וכל שנת נסיון .. הכלי של הסבלנות ממממש מתרחב.. כי אנחנו מזהות בקלות שזה סה'' שלב בהתפתחות לזרוק אוכל כולם כמעט זורקים
וחבל להתרגש..זה יעבור.. וכל התינוקות בסביבות גיל שנה-שנה+ מתהפכים ומתחמקים מלשים טיטול ופשוט זה השלב..אז זה לא מצריך סבלנות בכלל
רק למידה של 'איך' להתמודד
ואיך זה יותר קל מלגייס סבלנות. זה חיצוני לי.

ועם כל ילד לומדים להבין יותר את הנפש של הילדים, התהליך שהם עוברים בכל שנת חיים וואוו זה מטורף כמה הם מתפתחים וכמה כל שלב הוא לא מעובד עדיין ולפעמים אנחנו דורשים מהם דברים שהם הפך הטבע שלהם..הפיזיולוגי
המח לא בשל! הרגש כל כך חזק. הכלי עבודה שהם רכשו להתמודד הוא כל כך מועט


עלה לי ישר השיר-

דני גיבור-

אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין אבל למה אמא למה סוכות הדמעות מעצמן..


אחד השירים הצובטים את הלב... (תקראו את כלהמילים)
האמא פשוט מצפה ציפייה לא מותאמת..הוא לא יכל להיות שם. פשוט לא.

ולגביך-

נשמע שסה''כ את בגדול ממש מבינה לנפש שלו, וכן מצפה דברים ריאליים
וטבעי גם לפספס בכמה נק' .. כולנו לומדות בהורות שלנו כל הזמן עוד ועוד.. זה כל היופי

אבל נראה לי שהסעיף הראשון של עד כמה לך יש חיבור לכוחות שלך, פיזית ונפשית זה העיקר
ואח''כ מתוך חיוניות יותר קך גם ללמוד לקרוא ולדייק את הציפיות וההבנה של הילד

את נשמעת אמא מקסימה!!
וזה גיל מתוק ותהני ממנו

ובאמת משקפיים זה מאתגר
כמו זקנים ופאות לפחות
וואו! את מקסימה!אני אמא
תודה על התגובה המושקעת (ובכללי בשרשור, שלא התייאשת והסברת שוב ושוב בפירוט עד שהבנתי את מה שניסית לומר), תודה על הפירגון וההכלה וגם על התובנות החשובות שקיבלתי ממך והגישה הבריאה.
הפלת לי כמה אסימונים
שאלת השאלותהתהילה והתפארת

וואי כמה שאני יכולה להבין אותך, ממש.

אני חושבת שיש בריאות נפשית מאוד גדולה בזה שאמא ואבא יכולים לומר בפה מלא שקשה להם, והילד הוציא אותם מדעתם היום ושהם מותשים וכועסים.. אנחנו פשוט לא מלאכים..

בעיני זה חצי מהפיתרון...

 

נשמע שהוא ממש בודק גבולות, עם השובבים שלי אני פשוט מציבה כמוך גבול 'פלאפון הוא לא משחק', 'לא נוגעים במשקפיים' וכאלה, בתקיפות ומבט נחרץ. והם גם הרבה פעמים בוכים בדמעות תנין, ומשתטחים ובועטים.. וצורחים. 

ואז קורה קסם- מפסיקים.

 

זה מחריש אוזניים ומעצבן, לפעמים עוזר לי להסתכל על הסיטואציה המגוחכת מהצד ולצחוק לעצמי במקום לקחת קשה, לפעמים לא עובד לי ואני מתעצבנת גם.. תזכרי טוב שאת עוזרת לו בנחרצות שלך לקבל מרות וגבולות. זה ממש גיל של מאבקי כוח.

 

 

 

 

 

תודה! זה טוב לשמוע שאני לא לבד אני אמא
שוכרים שני שומרי ראשאם מאושרתאחרונה
יש לך סוגרים לארונות? למגירות? שער למטבח?

ומחכים כשהוא יגדל ואז הוא יעזור לך לרדוף אחרי הקטנים...
( היום הקטנה הצליחה לפורר קליפות ביצים על הרצפה בלי ששמעתי לב, עוד לפני שהגעתי אליה,אני שומעת מתוקי אחד מנקה את הכל ומדבר איתה " מתוקונת,אבא ואמא קנו כ"כ הרבה משחקים,למה את מעדיפה לשחק דווקא בזה? את לא חושבת שכדאי לשחק במשחקים המתאימים לגילך" )
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !