אני תמיד עוטפת פרידה במילה טובה. כן גם אחרי קשר קצרצר.

זה כאילו לקחת דף מקופל, הסתקרנת מה יש בו, פתחת, קראת, ואז כיווצצת וזרקת. הוא לא מעניין, הוא לא ראוי ליחס. הוא אפילו לא ראוי שיקפלו אותו בחזרה לאיך שהוא היה קודם.

 וגם אם זה לא תמיד כל כך חזק. עדיין. לקבל לא, זה לחוות דחיה. וכשאתה אומר לא לאדם מולך, אין לך מושג כמה לא הוא קיבל לאחרונה. וגם בלי החשבון הזה. 

פגשת נשמה. היא לא מתאימה לך, וזה בסדר. לא ביקשתי שתסביר למה.

אבל מה קשה בלעטוף את הדחיה הזו בחיוך קטן? בפרגון קטן?

בכל אחד יש טוב.

ועין טובה היא בסיס לחיי זוגיות.

ואם אין לך שום מילה טובה לומר למישהי אחרי 4 שעות שבילית איתה (ועוד כשאתה משכת את זה ככה) אז אתה לא יכול להכנס לקשר זוגי.

מילה אחת. טובה. זה. כל מה שביקשתי.

כן זו עדיין חוויית דחיה. אבל לפחות היא מרוככת.

הכתוב הוא לגבי קשר קצר של פגישה-שניים.

האמירה הזו מרגישה טכנית ואפילו חלק מה"נאום הקבוע". כשמישהי אומרת לי אותה זה עובר לי ליד האוזן.

אני אישית כן אומר שהיה נחמד אבל לאו דווקא כקשור למה שהיה אלא כחלק מהנאום הנ"ל.

מבחינתי החלק הכי חשוב בשיחה הוא כשאני מאחל לה בהצלחה בקרוב כי את זה אני באמת מאחל מכל הלב.

לגבי המצב שתיארת - קשה לומר למישהו "לא", בטח למישהו שאתה מרגיש שכן מעוניין. אני משער שגם לך יצא להיות מצד נותני הלא ומבינה על מה אני מדבר.

זה קשה הרבה יותר כאשר השיח והעומק של הפגישה עמוקים מהרגיל לפגישה ראשונה מצד אחד ומצד שני אתה מבין שזה לא מתאים.

באופן כללי אני לא חושב שנכון לפתח "סמול טוק" בשיחת פרידה מעבר להכרחי כדי לא למלא תקוות בצד השני. 

במצב הזה דווקא הקרבה שנוצרה והרצון לא לעורר תקוות שווא יכולה לגרום "לפלוט" החוצה את הלא. אני יכול לומר על עצמי שקרה לי שפשוט לא הצלחתי למצוא את המילים. זה לא מחוסר רגישות, להיפך. היה לי ממש קשה לשמוע את התקווה בקול שלה כשענתה ו"לנפץ" אותה.

בנוסף , אנחנו רואים יותר את הפגישה (ובכלל) בתוצאה שלה - האם תהיה פגישה שניה ועל זה מתמקדים, לפעמים תוך כדי חוסר תשומת לב לצדדים אחרים.

אם אני מבין נכון את דבריך - אתן רואות את הפגישה כחלק מעצמכן ששיתפתם עם מי שמולכם, בלי קשר לתוצאות הפגישה והחלק הזה צריך "השקיה" (בצורה חיובית, לא הצלחתי על מונח מתאים יותר).

בניגוד להרגלי הדברים לא כל כך מסודרים, המשל עם הדף המקופל קצת טלטל אותי.

וכן, זה ככה:

אתן רואות את הפגישה כחלק מעצמכן ששיתפתם עם מי שמולכם, בלי קשר לתוצאות הפגישה והחלק הזה צריך "השקיה" (בצורה חיובית, לא הצלחתי על מונח מתאים יותר).

ובמיוחד בסיטואציות כמו זו שתוארה.

ואני מבינה את הצד השני, (תודה על ההרחבה)ולכן חשוב לי להעלות למודעות את החוויות מהצד שלנו.

כי כדי להיות מסוגלות לאסוף את עצמנו ושוב להפתח צריך סגירת מעגל שתתן איזה תוקף למפגש שהיה. בלי קשר למה יהיה.

ואפשר לעשות את זה קצר, בלי לטעת תקוות רבות.

תודה לך

לגבי הסיטואציה הנ"ל - לדעתי פשוט להשתדל להוציא את הטוב ממנה (ומכל קשר). זה מה שאני עושה.

זה שהבחור לא ידע לסיים בצורה מתאימה את הקשר לא מוחק את מה שהיה בפגישה:

את יודעת שיש עוד אנשים רגישים, מכילים ומקרבים.

את יודעת שיש בך את הצד הזה שמסוגל להפתח ולהתקרב. זה מכאיב לפעמים, אבל זה אומר שהוא חי וקיים ומחכה שהאדם הנכון יוציא אותו לפועל.

את אפילו יודעת שעד כמה שה"לא" כואב, הכאב לא פוגע במי שאת.

והכי חשוב - את יודעת שכל צעד שאת עושה מקרב אותך לבעלך לעתיד.

בהצלחה בקרוב. באמת מכל הלב.

בכללי פרידה עלולה לגרום לאיזה דימוי עצמי לא משהו,

ולא משנה כמה זמן הקשר וכמה עמוק, זה לחתוך, וזה כואב ומבלבל.

יש משהו מרפא מוד במילה טובה שאומרת : אני לא פוסל כי את לא טובה, אני פוסל כי אין התאמה.

בלי זה, נשמע לי כואב מידי.

כמה שרשורים בעבר ש(נראה לי בעיקר בנים) התמרמרו בדיוק על ההיפך - אם את נפרדת ממני, אל תעטפי את זה במחמאות - זה לא אמין, זה מיותר, זה מיועד לגרום *לך* להרגיש יותר טוב עם עצמך ומציב אותי בעמדת "מסכן" שנפרדו ממנו וצריך מחמאות... כאלה.

אני לא שם, כן? אני ממש מסכימה אתך! אבל זוכרת כמה התפלאתי כשקראתי את הצד השני, אז מביאה אותו...

אולי אני מייחס לזה משמעות אחרת אבל גם בשבילי קשר שהסתיים באמירות חיוביות זה אחר לגמרי מסתם עדכון יבש

בטח שאני לא מתנגד למחמאות בסיום קשר

יש סמול טוק

ויש פשוט פרגון קטן. זה לא אותו דבר.

סמול טוק זה סתם ללכת סחור סחור, לפעמים כי קשה לומר את הדברים ישירות.

ופרגון או מילה טובה, זה חלק מהפרידה. זה לא סמול טוק.

וזה באמת מיקל על התחושה.

כאילו בסדר, הוא לא מעוניין.

אבל לפחות הוא לא פסל את כולי. (זו התחושה שמתקבלת כשנפרדים בלי)

כשהמחמאות באות כהכנה לפרידה אז זה סתם מעצבן כי זה גם ככה לא אמין

אבל כשנפרדים בצורה טבעית (לא עולה לי מילה אחרת)

ומפטירים שבכל זאת היה נעים להכיר כי כך כך.. זה עושה הרגשה טובה. 

המחמאות הכי טובות יוצאות לי בשיחת פרידה... כל הדברים הטובים שלא רציתי להגיד במהלך הדייטים אבל כן חשוב לי שהצד השני יכיר, שהיא תדע שכך אנשים רואים אותה (לחיוב)

אני לא מתייחס לזה כסגירת מעגל רגשית אלא יותר כ"אמנם אמרתי לא, אבל זה לא הדבר היחיד שאני חושב עלייך, יש גם הרבה טוב וחשוב לי שתקבלי את המסר בצורה מאוזנת"

פעם חשבתי על זה גם בהקשר של "אל תמנע טוב מבעליו", (גם אם הוא לא בעלי )

אם יש לי דברים טובים לומר לאדם שמולי, אין סיבה לשמור אותם לעצמי.

כד לקבל את המסר שאמנם קיבלתי תשובה שלילית אבל בהחלט יש בי הרבה מעלות והן נוכחות ונראות (ולכן כאשר אמצא מישהי שמתאימה יותר, אני לא מתחיל מאפס)

צריך איזון מסוים בין הדברים החיוביים שאני שומע מאנשים לבין הדברים השליליים

והאיזון תלוי גם במשקל שאני נותן.

תלויה בדעתו של אחר? אם אקרא לך "חכם" זה יזיז לך מילימטר מהIQ?

מה זה משנה מה היא אמרה לך בהקשר הזה?

הסיבה לשיחות האלו היא לדעת לסגור את הקשר בצורה נכונה מול הצד השני, לא מבין איך זה קשור להתחלה מאפס וכדו'.

בכל הפעם האחת שעשיתי את זה בחיים (וואו זה היה לי קשה ממש) הקפדתי על זה מאוד.

זה באמת מתבקש... זה מטעין את החוויה שנוצרה אצל הצד השני במשמעות חיובית שממנו הוא יוכל להתקדם איתה. ממש חשוב, תודה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.