אני תמיד עוטפת פרידה במילה טובה. כן גם אחרי קשר קצרצר.

זה כאילו לקחת דף מקופל, הסתקרנת מה יש בו, פתחת, קראת, ואז כיווצצת וזרקת. הוא לא מעניין, הוא לא ראוי ליחס. הוא אפילו לא ראוי שיקפלו אותו בחזרה לאיך שהוא היה קודם.

 וגם אם זה לא תמיד כל כך חזק. עדיין. לקבל לא, זה לחוות דחיה. וכשאתה אומר לא לאדם מולך, אין לך מושג כמה לא הוא קיבל לאחרונה. וגם בלי החשבון הזה. 

פגשת נשמה. היא לא מתאימה לך, וזה בסדר. לא ביקשתי שתסביר למה.

אבל מה קשה בלעטוף את הדחיה הזו בחיוך קטן? בפרגון קטן?

בכל אחד יש טוב.

ועין טובה היא בסיס לחיי זוגיות.

ואם אין לך שום מילה טובה לומר למישהי אחרי 4 שעות שבילית איתה (ועוד כשאתה משכת את זה ככה) אז אתה לא יכול להכנס לקשר זוגי.

מילה אחת. טובה. זה. כל מה שביקשתי.

כן זו עדיין חוויית דחיה. אבל לפחות היא מרוככת.

הכתוב הוא לגבי קשר קצר של פגישה-שניים.

האמירה הזו מרגישה טכנית ואפילו חלק מה"נאום הקבוע". כשמישהי אומרת לי אותה זה עובר לי ליד האוזן.

אני אישית כן אומר שהיה נחמד אבל לאו דווקא כקשור למה שהיה אלא כחלק מהנאום הנ"ל.

מבחינתי החלק הכי חשוב בשיחה הוא כשאני מאחל לה בהצלחה בקרוב כי את זה אני באמת מאחל מכל הלב.

לגבי המצב שתיארת - קשה לומר למישהו "לא", בטח למישהו שאתה מרגיש שכן מעוניין. אני משער שגם לך יצא להיות מצד נותני הלא ומבינה על מה אני מדבר.

זה קשה הרבה יותר כאשר השיח והעומק של הפגישה עמוקים מהרגיל לפגישה ראשונה מצד אחד ומצד שני אתה מבין שזה לא מתאים.

באופן כללי אני לא חושב שנכון לפתח "סמול טוק" בשיחת פרידה מעבר להכרחי כדי לא למלא תקוות בצד השני. 

במצב הזה דווקא הקרבה שנוצרה והרצון לא לעורר תקוות שווא יכולה לגרום "לפלוט" החוצה את הלא. אני יכול לומר על עצמי שקרה לי שפשוט לא הצלחתי למצוא את המילים. זה לא מחוסר רגישות, להיפך. היה לי ממש קשה לשמוע את התקווה בקול שלה כשענתה ו"לנפץ" אותה.

בנוסף , אנחנו רואים יותר את הפגישה (ובכלל) בתוצאה שלה - האם תהיה פגישה שניה ועל זה מתמקדים, לפעמים תוך כדי חוסר תשומת לב לצדדים אחרים.

אם אני מבין נכון את דבריך - אתן רואות את הפגישה כחלק מעצמכן ששיתפתם עם מי שמולכם, בלי קשר לתוצאות הפגישה והחלק הזה צריך "השקיה" (בצורה חיובית, לא הצלחתי על מונח מתאים יותר).

בניגוד להרגלי הדברים לא כל כך מסודרים, המשל עם הדף המקופל קצת טלטל אותי.

וכן, זה ככה:

אתן רואות את הפגישה כחלק מעצמכן ששיתפתם עם מי שמולכם, בלי קשר לתוצאות הפגישה והחלק הזה צריך "השקיה" (בצורה חיובית, לא הצלחתי על מונח מתאים יותר).

ובמיוחד בסיטואציות כמו זו שתוארה.

ואני מבינה את הצד השני, (תודה על ההרחבה)ולכן חשוב לי להעלות למודעות את החוויות מהצד שלנו.

כי כדי להיות מסוגלות לאסוף את עצמנו ושוב להפתח צריך סגירת מעגל שתתן איזה תוקף למפגש שהיה. בלי קשר למה יהיה.

ואפשר לעשות את זה קצר, בלי לטעת תקוות רבות.

תודה לך

לגבי הסיטואציה הנ"ל - לדעתי פשוט להשתדל להוציא את הטוב ממנה (ומכל קשר). זה מה שאני עושה.

זה שהבחור לא ידע לסיים בצורה מתאימה את הקשר לא מוחק את מה שהיה בפגישה:

את יודעת שיש עוד אנשים רגישים, מכילים ומקרבים.

את יודעת שיש בך את הצד הזה שמסוגל להפתח ולהתקרב. זה מכאיב לפעמים, אבל זה אומר שהוא חי וקיים ומחכה שהאדם הנכון יוציא אותו לפועל.

את אפילו יודעת שעד כמה שה"לא" כואב, הכאב לא פוגע במי שאת.

והכי חשוב - את יודעת שכל צעד שאת עושה מקרב אותך לבעלך לעתיד.

בהצלחה בקרוב. באמת מכל הלב.

בכללי פרידה עלולה לגרום לאיזה דימוי עצמי לא משהו,

ולא משנה כמה זמן הקשר וכמה עמוק, זה לחתוך, וזה כואב ומבלבל.

יש משהו מרפא מוד במילה טובה שאומרת : אני לא פוסל כי את לא טובה, אני פוסל כי אין התאמה.

בלי זה, נשמע לי כואב מידי.

כמה שרשורים בעבר ש(נראה לי בעיקר בנים) התמרמרו בדיוק על ההיפך - אם את נפרדת ממני, אל תעטפי את זה במחמאות - זה לא אמין, זה מיותר, זה מיועד לגרום *לך* להרגיש יותר טוב עם עצמך ומציב אותי בעמדת "מסכן" שנפרדו ממנו וצריך מחמאות... כאלה.

אני לא שם, כן? אני ממש מסכימה אתך! אבל זוכרת כמה התפלאתי כשקראתי את הצד השני, אז מביאה אותו...

אולי אני מייחס לזה משמעות אחרת אבל גם בשבילי קשר שהסתיים באמירות חיוביות זה אחר לגמרי מסתם עדכון יבש

בטח שאני לא מתנגד למחמאות בסיום קשר

יש סמול טוק

ויש פשוט פרגון קטן. זה לא אותו דבר.

סמול טוק זה סתם ללכת סחור סחור, לפעמים כי קשה לומר את הדברים ישירות.

ופרגון או מילה טובה, זה חלק מהפרידה. זה לא סמול טוק.

וזה באמת מיקל על התחושה.

כאילו בסדר, הוא לא מעוניין.

אבל לפחות הוא לא פסל את כולי. (זו התחושה שמתקבלת כשנפרדים בלי)

כשהמחמאות באות כהכנה לפרידה אז זה סתם מעצבן כי זה גם ככה לא אמין

אבל כשנפרדים בצורה טבעית (לא עולה לי מילה אחרת)

ומפטירים שבכל זאת היה נעים להכיר כי כך כך.. זה עושה הרגשה טובה. 

המחמאות הכי טובות יוצאות לי בשיחת פרידה... כל הדברים הטובים שלא רציתי להגיד במהלך הדייטים אבל כן חשוב לי שהצד השני יכיר, שהיא תדע שכך אנשים רואים אותה (לחיוב)

אני לא מתייחס לזה כסגירת מעגל רגשית אלא יותר כ"אמנם אמרתי לא, אבל זה לא הדבר היחיד שאני חושב עלייך, יש גם הרבה טוב וחשוב לי שתקבלי את המסר בצורה מאוזנת"

פעם חשבתי על זה גם בהקשר של "אל תמנע טוב מבעליו", (גם אם הוא לא בעלי )

אם יש לי דברים טובים לומר לאדם שמולי, אין סיבה לשמור אותם לעצמי.

כד לקבל את המסר שאמנם קיבלתי תשובה שלילית אבל בהחלט יש בי הרבה מעלות והן נוכחות ונראות (ולכן כאשר אמצא מישהי שמתאימה יותר, אני לא מתחיל מאפס)

צריך איזון מסוים בין הדברים החיוביים שאני שומע מאנשים לבין הדברים השליליים

והאיזון תלוי גם במשקל שאני נותן.

תלויה בדעתו של אחר? אם אקרא לך "חכם" זה יזיז לך מילימטר מהIQ?

מה זה משנה מה היא אמרה לך בהקשר הזה?

הסיבה לשיחות האלו היא לדעת לסגור את הקשר בצורה נכונה מול הצד השני, לא מבין איך זה קשור להתחלה מאפס וכדו'.

בכל הפעם האחת שעשיתי את זה בחיים (וואו זה היה לי קשה ממש) הקפדתי על זה מאוד.

זה באמת מתבקש... זה מטעין את החוויה שנוצרה אצל הצד השני במשמעות חיובית שממנו הוא יוכל להתקדם איתה. ממש חשוב, תודה.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים