קשה לי.. מאוד. קשה לי עם המשפחה של בעלי.
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. לא יודעת.
אני בכלל לא יודעת האם אני אשמה כי יש לי נטייה להאשים את עצמי כל הזמן..
כל פעם מתחילה לכתוב פה, וקשה לי לנסח.. מקווה שהפעם אצליח להעביר את התחושות.
אני נשואה מעל שנה וחצי ב"ה. יש לנו ילד מתוק אמיתי. התחתנו בקורונה והיו מלא בעיות של מקום ומשטרות וכו'..
חמי וחמותי עשו מלאא בעיות, כל מה שאני או ההורים שלי רצו הם לא הסכימו. ההורים שלי כבר התייאשו ואמרו שיזרמו איתם, כל מה שהם רוצים (שזה סגנון ממש שונה מההורים שלי!) ובסוף.. כל מקום שאליו הלכו, שחמי וחמותי רצו, בסוף הם עצמם (חמותי בעיקר) מצאה על מה להוריד אותו.
ככה הגענו למצב שיומיים לפני החתונה לא היה לנו מקום לחתונה. אבא שלי לקח את המושכות וסגר תוך יום מקום וכו'.. היא הייתה מאוד לא נעימה, באחד המפגשים עם ההורים שלי לראות מקום- היא ממש צעקה על אבא שלי.. היינו בהלם. היו עוד הרבהההההה אי נעימויות והתנהגויות הזויות אבל לא אפרט כאן.. מה מסתבר? לא היה מקום שהסכים לקבל אותו חוץ מאותו אחד והוא רצה סכום מסוים שחמותי לא הסכימה לשלם. אני הייתי שם יחד עם אבא שלי, הם לא הסכימו לבוא אפילו לסגור את המקום, זה היה בטלפון. הסכום לא היה מקובל עליהם ואין משהו אחר, הם כבר לא רצו לחפש יומיים לפני.. אז הגענו להחלטה, אבא, אני ובעל המקום- שאנחנו נשלם 3/4 מהסכום והם 1/4 אבל בתמורה- אנחנו נביא במקום 15 איש- 20 איש. והם 15.
עזבו את זה שקיבלתי יחס מגעיל במהלך כל ההכנות לחתונה, וגם כשניכנסתי למקום ביום החתונה ככלה עם שמלה לבנה, כולם באו ופרגנו ושמחו, ורק היא עם פרצוף תשעה באב, לא פרגון ולא מחמאה. מה מסתבר? שכשהגיע סוף האירוע וההורים ישבו להתחשבן, היא ובעלה קמו והלכו. לא שילמו כלום. לא על כסא כלה שעשו בוק צילומים מטורף, אבל למה לשלם? (שהתחייבו שהכל יהיה חצי חצי), לא על המשגיח כשרות? (שנהנו מהאוכל, אבל למה לשלם?) לא על שומרים בכניסה כדי שיתריאו אם יבואו שוטרים (שנהנו מהבטחון, אבל למה לשלם?) בקיצור.. לא שילמו כלום.
ההורים שלי לא סיפרו לי כלום עד היום.. במקרה ראיתי את מחברת ההוצאות לחתונה, וקלטתי הכל.. ביררתי את העניין וצדקתי.
יש לי הרבה כעס על חמותי (כי היא הדומיננטית, בעלה- עציץ).
לא רק על העניין הזה.. למשל, כל השבע ברכות (שדרך אגב, היא לא לקחה על עצמה אפילו יום אחד, הכל עשו המשפחה שלי כי היא לא רצתה) היא אפילו לא אמרה לי שלום (אצל האחים שלי בבית!!) ורק יודעת לתת משימות- אצלנו הזוג צריך לארח שבע ברכות אחד יחד עם חנוכת בית.. ואשכרה עשיתי, עמדתי ובישלתי וטרחתי רק בשביל לרצות אותה, שאולי אני אראה חיוך כלפיי.. אבל בסוף, היא מצאה סיבה להתעצבן, יצאה בוכה מהבית וליד כולם אי מושיטה לה יד והיא מתרחקת ממני וביישה אותי מול כולם.
בקיצור.. יש לי הרבההה על מה להתלונן, זה אפילו לא קצה הקרחון.. באמת, דברים הזויים..
יש לי מועקה, מבחינתי גנבו את ההורים שלי, מבחינתי, אוכלי חינם!!
טוב.. החיים המשיכו, אני עם האופי שלי, לא יודעת לדבר. רק שותקת ומבליגה, שותקת ומבליגה מולה.. אבל זה באיזשהו שלה התחיל לצאת על בעלי.. שהבטיח לי לדבר איתה אבל זה לא קורה..
ההורים שלי זה מוקצה מבחינתם. אמא שלי מתקשרת כל חג, מתקשרת כשנולדו לה נכדים.. וכשיש איזשהי שמחה או משהו אצלנו- היא לעולם לא תתקשר. אוף.. יש כל כךךךך הרבה דברים לכתוב.. שבאמת איין לי כוח. והאירוח בשבתות.. שה' ישמור, מבחינתי סבל, אין טאקט, מדברים בצעקות, ועוד ועוד.. ימי הולדת שלהם זה בכלל סיוט אחד שלםם. היא לא מסכימה שהילדים שלה יביאו לה מתנה כולם יחד, אלא כל זוג בנפרד (ומדובר בזוגות צעירים עם משכנתא/ חובות/ שכירות) עם יחדים קטנים..
אגיע לפואנטה, עם כל המטען הזה שאני סוחבת.. ההורים שלי ממש היו בלחץ שנקנה דירה, המחירים עולים וממש רצו שנקנה.. לנו כזוג, בתכלס, אין שום אפשרות..
אמא שלי התחילה לחפש פה ושם, ממש התאמצה, ישבה כל יום על יד 2, חיפשה וחיפשה ולבסוף מצאה!! הם הלכו לראות את הדירה והדירה ממש ממש ממש מציאה!! גם המחיר וגם הדירה עצמה. ממש זכינו. ההורים שלי ממש התלהבו בשבילנו, רצו לשתף את ההורים של בעלי, שיבואו לראות, שיגידו מה דעתם.. ונענו בסירוב. ביקשתי מבעלי שישאל האם הם יוכלו לעזור לנו לקנות.. כי לנו אין אפשרות, וזה לא יתכן שזה יהי רק על הגב של ההורים שלי.. אם ככה, אני לא מעוניינת לקנות דירה.
בעלי אמר לי מראש שהם לא יתנו כלום.. הייתי בהלם. כי היא כועסת עליי רק על עצם המחשבה שאולי אי פעם בעלי יצא לעבוד ולא ישב בכולל, אז היא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? גם בן אברך, וגם דירה בחינם? וואי פה חטפתי קריז אבל התאפקתי כי עדיים לא שאלנו אותם באמת.. בעלי שאל, היא אמרה לו שבגלל שהם רצו לדרוש כסף באירוסין מההורים שלי על זה שאנחנו מקבלים אברך ובעלי לא הסכים להם, אז הם כועסים עליו והם לא יודעים האם הם יוכלו לעזור. שאל עוד פעם ואמרו שאם תמצא משהו במחיר מציאה לא תהיה להם בעיה להתחייב. אמר שמצאנו מציאה, אפילו לא באו לראות, ואמרו לו שלא יוכלו לעזור.
אמא שלי רצתה להיפגש איתם, לשאול מה דעתם? להראות להם, להעלאות אופציות שיעזרו לנו בכל דרך.. הם שבוע התחמקו ממנה בדרך מכוערת, וכשכבר דיברו איתה, הכניסו לה מתחת לחגורה שהם לא מרוצים מהבת שלה ואם הם כבר יעזרו הם מעדיפים לעזור לבת שגרה קרוב אליהם ועוזרת להם הרבה יותר ממני, ושהם הרבה זמן לא ראו את הבן שלהם.. ממש התעצבנתי, כי קודם כל, זה לא נכון, אני עוזרת המון!! וממש נפגעתי!! ודבר שני, הם אמרו לנו לא להגיע מפסח, הם לא רוצים שנבוא, כל הזמן תירוצים.. אז את עוד מאשימה אותי?! מאז.. אני עצבנית רצחחח
אמרתי להורים שלי שאין מה לעשותף ושאף אחד פה לא יקבל דירה בחינם!! אז מוותרים על הדירה. לא מוכנה שרק צד אחד יקרוס וצד אחד ינסע לנופשים כל הזדמנות, לפחות 6-8 פעמים בשנה לא כולל חו"ל..
ההורים שלי לא רצו להלהיט אותי יותר, אז הם הרגיעו אותי ורק שיחות מוסר שאני חייבת בכבודם למרות הכל. אני בתוך תוכי- אש!! כי הכל צף לי, הכל עולה לי!
ההורים שלי החליטו להמשיך עם קניית הדירה, בלעדיהם.
החלטנו שניקח משכנתא, אמא שלי תכנס בתור ערבה משלמת.. (וכואב לי.. שורף לי הלב.. שההורים שלי יוצאים פה פראיירים.. אני יודעת הרי מה יקרה מחר.. ההורים של בעלי ייצאו לנופשים וישלחו אלינו את הבנות הקטנות.. שזה קורה הרבההה! שידעו לנצל את בעלי במקסימום.. וזה יטריף אותי!!!) וכל היתר הון עצמי- חלק מתנה מההורים שלי וחלק הלוואות ממשפחה.. שחייבים להחזיר להם מהר ואנחנו נחזיר להורים שלי לאט לאט.. וההורים שלי לא צעירים.. ולא נחים.. אמא שלי עובדת במשמרות מטורפות לא חסה על עצמה, אבא שלי עובד מ6-7 בבוקר עד 7-8 בערב.. לעומת זאת, ההורים של בעלי- נופשים, מסעדות, קניונים, בגדים.. אבל לעזור לילדים שלהם- אין להם!!
מבחינתי, פעם שניה שגונבים את ההורים שלי!! כי הם קלטו כבר את הסוג הזה, יש להם כבר מחותנים כאלה, שהם קנו דירה לזוג בלי שמותי השתתפה ולו בשקל!! והם הולכים להתארח אצלם ושלחים את הבנות ומנצלים יוםפי יופי בלי שום מצפון. פשוט חוצפה בלי גבול! אז הם יודעים שלמה להם להתאמץ, הרי גם ככה הפראיירים האלה יקנו...
אני רבה עם בעלי מטיחה בו דברים קשים. ממש פוגעת בו רק בגלל העצבים שלי!! אמרתי לו שאני לא מוכנה שהם בכלל יבואו לדירה הזו! שרק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (שזה ממש גאווה אני בעיני עצמי, אני יודעת..)
לא מצליחה להתאפק.. גם לא מרגישה ממנו הערכה להורים שלי.. הוא טיפוס כמו ההורים שלו- הכל ברור מאליו, הכל מגיע לו, זה מעצבן אותייייי! מה שצריך - בואי ניקח מההורים שלך (שלי) וזה ממש מעצבן אותי..
פסח היינו אמורים להתארח אצל ההורים שלי אחרי ששנה שעברה היינו אצלם.. ואף אחד מהילדים הנשואים שלה לא הגיע אליה למרות שהיו צריכים, זה היה תורם.. כי אף אחד לא רוצה להיות אצלם, אפילו הבנות שלה!! באמת.. יחס נוראי.
הם ממש כעסו על כולנו (למרות שקנינו להם מתנה מטורפת לחג והשקענו גם בכסף וגם במחשבה.. ולא קיבלתי שום טלפון להגיד תודה שום יחס.. עד היום לא שמעתי על זה תודה, הכל ברור מאליו! )
מפסח הם לא מקבלים אותנו לשבתות, למרות שהתנצלנו, ולמרות הכל.. (הם נשארו לבד בשבועות למרות ששאלנו שבועיים מראש האם אפשר להגיע והם סירבו לנו. יום לפני החג הם הבינו שהם לבד והתקשרו לבעלי (כי יודעים שהמניפולציות האלה יעבדו רק עליו) 'אולי תבואו.. ' ובעלי כמו מריונטה..
הלכתי למרות שממש ממש כעסתי, כי אני לא יודעת לעמוד על שלי!!
עכשיו עבר הרבה זמן כבר מפסח, היינו רק שבועות שם, ועם כל ההתרחשויות האלה ממש אין לי חשק ללכת לשם. אני לא מקבלת שום יחס נורמלי מהם, וגם לא עזרה כלכלית.. מה שאני עושה ומנסה לכבד אותם לא מוערך.. אז מה יש לי לחפש שם??
אבל מה שכן, יש לי יסוריי מצפון. כי אני רואה שבעלי קשה לו עם זה.. והוא גם אמר לי.. שקשה לו שאנחנו לא הולכים לבקר.. אבל באמת קשההההה לי ברמות!!! לא מוסגלת לראות אותם!!
אני יודעת שהם לא חייבים לי כלום, ובאמת מה שההורים שלי עושים זה לא ברור מאליו וזה לא חובה גם על הצד השני.. אבל באמת שקשה לי שמנצלים את ההורים שלי.. וידעו לנצל אותנו ואת הדירה הזו!! מבחינתי זה אוכלי חינם, חצופים וגנבים!!!
נמאס לי! לא בא לי אותם בחיים שלי!!
עד שאני נרגעת אני שומעת שההורים שלי ממש כועסים וקשה להם, ממש קורסים תחת הנטל.. ושכחתי לציין פרט חשוב, ההורים שי במינוס מטורף, אין מסעדות, אין בילויים, אין נופשים, חיים מיד לפה.. אמא שלי- לא זוכרת מתי פעם אחרונה היא קנתה לעצמה משהו.. וקשה לי.. קשה לי!!!
אני מוכנה לוותר על פגיעות שפוגעים בי.. וזה קרה, והבלגתי!! אבל לא מצליחה להבליג על מה שעשו להורים שלי, לא עם החתונה ולא עם הדירה..
ממש קשה לי, באמת. קשה לי!!
מרגישה שגדול עליי כל הסיפור הזה.. אני לא קיבלתי שום דבר ליומולדת שלי מהם חוץ משיחת טלפון ממנה.. למה אני צריכה לקנות להם מתנה ליומולדת שלהם בנפרד? בעלי לא קיבל מתנה ושום יחס ביומולדת שלו.. אז למה אנחנו צריכים להשקיע בשבילם?
אני ממש עצבנית!! וזה כבר הרבה מאוד זמן שאני סוחבת את זה איתי.. וקשה לי!!
רוצה לרצות את בעלי ללכת להורים שלו אבל קשה לי.
הנה סיימתי סוף סוף לכתוב את זה..
תודה למי שקראה עד לפה..
רוצים כבר להגיע
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)