פיצלשתי בשביל זה. סליחה מראש על האורך. אני לא מאמינה שזה קורה לי.. שאני כותבת םה עליו.. זה כג מוזר. יש לנו זוגיות מדהימה אבל השבוע אני כבר עברתי את סף היכולת לשתוק. ואני עצבנית עצצבנית עצבנית ועל זה עצבנית שאני עם מידות רעות ועצבנית. אוףףף. למה אני לא מכילה ומבליגה?!
אז ככה-
אנחנו זוג בהריון ועם תינוק שהופך את הבית.
אני גמורה. אני איתו כל היום וזה ממש מתיש!
בעלי יוצא מהבית סביב 9 וחצי בבוקר וחוזר ב22 הבייתה. ז"א אוכל כל היום, ניקיון, כביסות, מקלחת, השכבה- עלי.
אני מחכה לו בסוף יום מחוקה ומכריחה את עצמי לתפקד בשבילו ולחייך ולשמוע איך היה לו. ברגע שנכנסים למיטה אני פשוט קורסת ולא מצליחה להגיב לכלום.
אז מה מםריע לי?
הוא מבולגן. נורא. גם אני לא מסודרת אבל חשוב לי שהבית יראה *נקי* ו*נורמלי*. אז אני משקיעה בזה הרבה מאוד. מסדרת כל יום אחרי הקטן, מנקה, מתכופפת, שוטםת כלים וכו.
בעלי נשמה! רוצה שאני לא יתאמץ אומר לי כל הזמן אני יעשה את זה. עלי הפח. אחריות שלי לשפוך את האמבטיה של הקטן וכו. אבל בפועל כלום לא קורה!!! הפח יכול לחגות 3 ימים עד שאני יבכה לו שאני לא מסוגלת להיכנס למטבח מסירחון או םשוט יזרוק בעצמי. השערות באמבטיה (שזה תפקידו.. וביקשתי כמה םעמים שיעשה..) נשארו עד שאני ניקתי לבד. וכן כל היתר. הוא ממש יכול להכריח אותי לישון ואומר חי שהוא ישטוף כלים ואני קמה בבוקר והוא לא עשה כלום. נימאס לי להאמין! נמאס לי לבקש כל הזמן! נימאס לי לתםקד לבד.
ובנוסף הוא לא רק לא מסדר, אלא מבלגן יותר. גרבים ובגדים מסריחים באמבטיה. אוכל שהוא אוכל נשאר על השולוחן. אכל ארטיק/ שתה קפה הכל נשאר. לא שם בפח לא כלום.
הוא ניסה פעם אחת להפתיע אותי ולהכין לי אאוחת בוקר. גם לא עבד לו והוא ליכלך אלפי כלים וגם הבית היה נראה שעבר מלחמה. שיש הפוך. ריצפה דבקית. עגבניות נוזלות על הארונות. כל התבלינים בחוץ וחלק נשפכו וכו.
והקטע- הוא יודע כמה הניקיון חשוב לי! כל פעם אני אומרת לו שזה עושה לי הםתעות רעות. שאם הוא רוצה לשמח אותי שיסדר קצת או שלא יבלגן לפחות.
אני משתגעתת. אני עובדת כל היום!
אז אתמול בלילה סידרתי שוב 5ץאת הבית והכול. הוא בא הכנו אוכל והלכתי לישון. קמנו ב5 לקול הצרחות של התינוק. הוא אומר לי בואי נחלק בנינו את הזמן את עד 8 ואני מאז..
כאילו תודה רבה! ממש חלוקה! 8 זה כבר בוקר וזהו.. כאילו מה הקטע?! מה זה אתה מאז?! יש שבת. יש אורחים. קיצר מעצבן. קמתי לתינוק יצאתי לסלון ו.. הםתעה!! הוא הפוך בבלאגן שלו! התחלתי לבכות. סיוטט!!!
עד רבע ל8 סידרתי את הבית והכנתי אוכל לשבת עם התינוק. ואז הוא קם ומנסה להבין למה אני עצבנית. וניסיתי להסביר לו שזה לא חלוקה. אין לי בעיה שיגיד שהוא גמור ועייף ואם אפשר שאני ישמור ויגיד תודה בסוף. אבל לתת לי הרגשה שהוא עוזר ועושה טובה (וזה באמת ככה מבחינתו) והפועל הוא לא עושה כלום זה לא עוזר!! הוא פשוט לא הבין מה אני רוצה ממנו. אז שוב התחלתי לבכות ואמרתי לו שיעזוה אותי. הוא התארגן והלך לתפילה. ועכשעו חזר אחרי שעה וחצי (!!) כאילו כלום לא קרה. אוף אני עצבנית. הוא לא מבין אותי. הוא לא שם על הבקשות שלי! אני כל היום מסדרת מנקה ושומרת על התינוק והוא לא מעריך כלום. אומר תנוחי אבל לא בבית לעזור וגם שנמצא עייף מכל היום. מיציתי. והוא לא עובד.. זה לא שאםשר להגיד הוא חוזר גמור מיום עבודה.
מה עושים? אין לי כוח עליו! ופעם ראשונה שזה קורה לי.
אז ככה-
אנחנו זוג בהריון ועם תינוק שהופך את הבית.
אני גמורה. אני איתו כל היום וזה ממש מתיש!
בעלי יוצא מהבית סביב 9 וחצי בבוקר וחוזר ב22 הבייתה. ז"א אוכל כל היום, ניקיון, כביסות, מקלחת, השכבה- עלי.
אני מחכה לו בסוף יום מחוקה ומכריחה את עצמי לתפקד בשבילו ולחייך ולשמוע איך היה לו. ברגע שנכנסים למיטה אני פשוט קורסת ולא מצליחה להגיב לכלום.
אז מה מםריע לי?
הוא מבולגן. נורא. גם אני לא מסודרת אבל חשוב לי שהבית יראה *נקי* ו*נורמלי*. אז אני משקיעה בזה הרבה מאוד. מסדרת כל יום אחרי הקטן, מנקה, מתכופפת, שוטםת כלים וכו.
בעלי נשמה! רוצה שאני לא יתאמץ אומר לי כל הזמן אני יעשה את זה. עלי הפח. אחריות שלי לשפוך את האמבטיה של הקטן וכו. אבל בפועל כלום לא קורה!!! הפח יכול לחגות 3 ימים עד שאני יבכה לו שאני לא מסוגלת להיכנס למטבח מסירחון או םשוט יזרוק בעצמי. השערות באמבטיה (שזה תפקידו.. וביקשתי כמה םעמים שיעשה..) נשארו עד שאני ניקתי לבד. וכן כל היתר. הוא ממש יכול להכריח אותי לישון ואומר חי שהוא ישטוף כלים ואני קמה בבוקר והוא לא עשה כלום. נימאס לי להאמין! נמאס לי לבקש כל הזמן! נימאס לי לתםקד לבד.
ובנוסף הוא לא רק לא מסדר, אלא מבלגן יותר. גרבים ובגדים מסריחים באמבטיה. אוכל שהוא אוכל נשאר על השולוחן. אכל ארטיק/ שתה קפה הכל נשאר. לא שם בפח לא כלום.
הוא ניסה פעם אחת להפתיע אותי ולהכין לי אאוחת בוקר. גם לא עבד לו והוא ליכלך אלפי כלים וגם הבית היה נראה שעבר מלחמה. שיש הפוך. ריצפה דבקית. עגבניות נוזלות על הארונות. כל התבלינים בחוץ וחלק נשפכו וכו.
והקטע- הוא יודע כמה הניקיון חשוב לי! כל פעם אני אומרת לו שזה עושה לי הםתעות רעות. שאם הוא רוצה לשמח אותי שיסדר קצת או שלא יבלגן לפחות.
אני משתגעתת. אני עובדת כל היום!
אז אתמול בלילה סידרתי שוב 5ץאת הבית והכול. הוא בא הכנו אוכל והלכתי לישון. קמנו ב5 לקול הצרחות של התינוק. הוא אומר לי בואי נחלק בנינו את הזמן את עד 8 ואני מאז..
כאילו תודה רבה! ממש חלוקה! 8 זה כבר בוקר וזהו.. כאילו מה הקטע?! מה זה אתה מאז?! יש שבת. יש אורחים. קיצר מעצבן. קמתי לתינוק יצאתי לסלון ו.. הםתעה!! הוא הפוך בבלאגן שלו! התחלתי לבכות. סיוטט!!!
עד רבע ל8 סידרתי את הבית והכנתי אוכל לשבת עם התינוק. ואז הוא קם ומנסה להבין למה אני עצבנית. וניסיתי להסביר לו שזה לא חלוקה. אין לי בעיה שיגיד שהוא גמור ועייף ואם אפשר שאני ישמור ויגיד תודה בסוף. אבל לתת לי הרגשה שהוא עוזר ועושה טובה (וזה באמת ככה מבחינתו) והפועל הוא לא עושה כלום זה לא עוזר!! הוא פשוט לא הבין מה אני רוצה ממנו. אז שוב התחלתי לבכות ואמרתי לו שיעזוה אותי. הוא התארגן והלך לתפילה. ועכשעו חזר אחרי שעה וחצי (!!) כאילו כלום לא קרה. אוף אני עצבנית. הוא לא מבין אותי. הוא לא שם על הבקשות שלי! אני כל היום מסדרת מנקה ושומרת על התינוק והוא לא מעריך כלום. אומר תנוחי אבל לא בבית לעזור וגם שנמצא עייף מכל היום. מיציתי. והוא לא עובד.. זה לא שאםשר להגיד הוא חוזר גמור מיום עבודה.
מה עושים? אין לי כוח עליו! ופעם ראשונה שזה קורה לי.
