תחיה עומדת בטרמפיאדה בשמלת סיאם קצרה, מכנס ג'ינס וחיוך מסטול של אחרי סיגריה.. כבר די משעמם לה ובכלל היא צריכה להספיק להגיע לבית בזמן הקרוב כי ישלה לוז להספיק היום.. מתישהו מצטרפת לתחנה אמונה.. חברה שלה מפעם. "אמונהה יא איזה כיף לראות אותך! מ'נשמע? איך החיים?" "וואי ישתבח שמו שנים לא נפגשנו..שלומי שמח לראות אותך! מה איתך? איך את?" תחיה ענתה לה בחיוך ש"וואלה טוב" והם התיישבו על שפת המדרכה.. "את יודעת? השתנית..." אמונה אמרה ואז הסתכלה על תחיה לרגע והוסיפה "אה לא בעצם לא"..
תחיה שהסכימה עם אמונה בחצי הראשון של המשפט, פתאום לא הבינה.. "מה?מה זתומרת?" הייתה שתיקה קצרה ואמונה ענתה "סתם, לאידעת.. את לא באמת השתנית. את אותה נשמה יפה וטהורה כמו שהיית שהכרתי אותך בפעם הראשונה וגם כמו שהיית ביום שנולדת.. אין דבר כזה להשתנות.." אמונה קוותה שתחיה מבינה מה היא מתכוונת. כי זה הכי חשוב לה בעולם שהילדים של ה' יתברך ידעו ויזכרו את זה תמיד..
"אני לא מבינה.. את כאילו חושבת שאין משמעות למעשים שהאדם עושה ולבחירות שלו? זה נשמע שאת די מתכחשת למציאות" היא נכנסה לתוך בועת המחשבות שלה וכבר לא כל כך מפריע לה שלא מגיע הטרמפ המיוחל..
"כן.. המעשים שלך הם בינך לבין ה'.. בינך לבין עצמך.. אבל בשבילי הם לא משמעותיים. בשבילי את יהודיה אחות עם נשמה יפה ומאירה וזהו.. ומה אני צריכה יותר מזה? ונכון, צודקת לה' יתברך יש עוד רצונות ממך ועוד עצות טובות לחיים שמחים וקדושים.. אבל מה אני אגיד לך? זה כבר לא תלוי בי.. והלוואי שזה היה תלוי בי. כי אני כלכך נקרעת מהאיבוד הזה שכולם משתוללים בו. אבל אם זה מה שה' רוצה אז אני אפתח את זה מולו.. את התפילות, את הדמעות.. " היא נאנחה לעצמה בשקט בתוך הלב והמשיכה, "אז קיצר הבנת? זה לא אמור לעניין אותי שהשתנית, כי זה שינוי חיצוני...." תחיה ישר קטעה אותה, " מה? רגע! לא.. אמונה אני כבר מלא זמן מחפשת מישהו שיעניין אותו מה שעובר עליי. אל תנסי שזה לא יעניין אותך. הפוך! את יודעת כמה אהבה זה עשה לי בלב לדעת שאכפת לך?ובמיוחד אני מחפשת מישו שאכפת לו מהאני האמיתי הזה שנעלם.. וואי אךך כמה שאני מתגעגעת אליו, אל האני הזה. אז מה את אומרת? את באמת רואה אותו? מה, הוא עדיין בתוכי?"
"חח בטח כפרעלייך! ברור שהוא כאן! אם את כאן אז גם הוא כאן.. את זה הוא והוא זה את..כל השאר סתם קליפות שנדחפו בעוונותינו ולא ברצוננו.. את יודעת? אבא שלי כל היום אומר איזה משפט אחד מהגמרא 'קדושה שבהם להיכן הלכה?' שמעי.. הקדושה לא בורחת לשומקום.. היא כל כך נצחית ואינסופית.. לאן יש לה ללכת אה? חח וואי כמה כיף להיות יהודים.." אמונה סימה עם אורות בעיניים, עם נחת שבלב. ומשהו בתחיה ממשיך להתעורר. "אבל אמונה.. איך? איך חיים אתזה? איך מקלפים תקליפות? איך מביאים תמקום הנסתר לעולם הזה?"
"שאלה טובה תאמת.. רבינו אומר שהעולם צריך לחיות באלוקות.. ולכן הלב של יהודי הוא הבית של העולם.. לא העולם אמור להיות הבית של הלב.. זה עמוק, את קולטת? הלב שלנו הוא השולט.. לא אמורים לחפש פה מקום ומשכן ללב.. אמורים פשוט לחיות את החיים והעולם בתוך הלב. בתוך האלוקות ששוכנת בתוכינו. אז נשמה.. פשוט תהיי את, תהיי מחוברת לעצמך האמיתית ועל הדרך גם תחיי בעולם.. וזה קשה, כי זה הפוך לגמרי ממה שהתרגלנו.. התרגלנו לחיות את העולם, את היומיום ומידי פעם לנסות להופיע בו את האור שלנו, או לנסות לתדלק ת'נשמה.. אבל מה אני יאגיד לך? הכל זה עליות וירידות.. וואלה לא פשוט.. אבל זה שווה אתזה.. הלוואי שנצליח בזה אפילו קצת.."
הגיעו לתחנה עוד אנשים והחיים התקדמו להם, ואיתם גם תחיה ואמונה..
אבל דיבורים של אמת נשארים עמוק בלב.. כי 'קדושה שבהם, להיכן הלכה?'
