@אהבה. יקרה,
כמה דברים חשובים לפני המגילה 😅:
א. כל אדם הוא עולם ומלואו.
ודאי שכל קשר ומה קורה בתוכו, ומי אני, ומי בן/בת הזוג שאיתי, ואיך הדינמיקה ביננו וכו' - אלו דברים שפעמים רבות יטיב מאוד אם נבחן אותם בצורה *ספציפית* ועמוקה. זה יכול להיות ביננו לבין עצמינו, זה יכול להיות עם חברה קרובה וזה יכול להיות עם איש מקצוע.
בעיקר שנרגיש את השלמות והבהירות הזו בכל צעד ובכל החלטה שלנו, את השלווה הזו בלב.
ב. כתבת: "הכל מסתדר בשכל, כיף וטוב ונעים" - כלומר הכיוון אכן חיובי מאוד,
אבל את פשוט זקוקה ל*זמן*.
וזה גם בסדר גמור!
אם הכיוון הוא במגמת עלייה ויש התקדמות מאוד טובה בהרבה פרמטרים - יכול מאוד להיות שהזמן הוא הפקטור החשוב כאן.
אז נכון, לא תחכי עכשיו שנה אולי, אבל בהחלט אפשר וניתן לחכות כמה חודשים ולראות ולבחון את פני הדברים אז.
וכן, בהחלט חשוב להגיע עם שלמות בבחירה ובהחלטה כאשר אנו עומדים תחת החופה.
וכעת ארחיב:
כתבתי כאן ✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות
בעבר בהרחבה על מציאות כזו של התלבטות בקשר או לפני אירוסין
מצרפת את הדברים:
מה עושים במקרה של התלבטות בקשר –
את/ה נמצאים כבר בתוך קשר. אבל מתלבטים.
מה עושים?
אז אם עדיין יש התלבטויות – ניתן וכדאי לצאת לעוד כמה פגישות, לתת עוד *זמן* לקשר ולהיות יותר בטוחים.
כך גם לא תהיה הרגשה שחתכנו מהר מדי בלי לתת צ'אנס אמיתי לבחור/ה
וגם נוכל להיות יותר בטוחים בתחושות, בהתנהגויות ובכל הקשר.
כמובן שמקרה שישנה ממש רתיעה עצומה וכלל לא מסוגלים להמשיך – צריך לחתוך. ובעצם אין כאן התלבטות אם יש רתיעה שכזו...
אבל אם אין רתיעה- ונחמד לך איתו/ה בסך הכל ואת/ה רואה בו/ה טוב -
תהיו שם. ברגע. תחוו את ההוויה ביחד.
בלי לנתח *כל* הזמן ולחשב חישובים.
אני מאמינה שאחרי עוד קצת זמן כבר תהיו יותר חכמים (לכאן או לכאן) ותדעו יותר.
-לפעמים אנחנו יכולים להיות בטוחים שמה שאנחנו רואים זה כי XYZ....
ולפעמים זה בכלל לא הכיוון.
למשל,
הגעת לדייט בבית קפה ובחור הזמין רק תה. ולא שאל אותך הםא להזמין לך משהו.
את פירשת זאת כ- "הוא בטח קמצן".
אבל יכול להיות סיפור אחר לגמרי לאותו אדם ולאותו אירוע.
עומד (יושב) מולך אדם שלם. עם עוצמות מדהימות משלו, וכן, גם עם חולשות שלו.
כי לכל אדם יהיו גם יתרונות וגם חסרונות, גם חולשות וגם חוזקות - כאלה אנחנו, בשר ודבר, אנושיים, לא מושלמים.
את עדיין לא מכירה אותו עד הסוף.
כל אמירה או התנהגות יכולה להיראות בעינייך כמה ש*את* יודעת ומיכהר מעולמת הפנימי, אבלך זה יכול להיות הפוך לגמרי *מבחינתו*
נסי לשאול אותו
למה אתה חושב ככה?
מדוע נהגת ככה?
איך *אתה* רואה את הדברים?
אולי כך לאט לאט תביני יותר.
יכול להיות שהוא קמצן,
יכול להיות שסתם בא לו רק תה,
יכול להיות שאין לו הרבה כסף,
יכול להיות שהוא אפילו לא מייחס לזה חשיבות אלא זורם
ויכול להיות עוד המון דברים.
אני לא אומרת בשום צורה שצריכים להיות שפן ניסיונות של מישהו,
אלא רק מנסה להבהיר נקודה -
שלפעמים אנחנו מפרשים התנהגות של אדם לא כפי שהיא באמת,
ולפעמים אותו האדם עצמו יכול להשתנות ולשנות הלך חשיבה,
וגם שלאותו האדם יש המון מעלות וטוב לצד היתרונות,
ושאין אין אין ולא קיים אדם מושלם. רק הקב"ה לבדו מושלם.
עם כל זה -
לנסות כן להיפגש קצת יותר ולהבין יותר לעומק את הדברים
ואיך מרגיש לך איתו בכללי, ומה טוב בו,
ומה נעים לך איתו וכן הלאה.
אחרי כל זה - אם מחליטים לחתוך - זה נעשה בשלמות ולא באמצע
ואם מחליטים להישאר - זה נעשה בשלמות ולא מתוך החלטה פזיזה.
מה עושים במקרה שנמצאים כבר לקראת אירוסין אך חוששים האם זה זה?
מה צריך כדי לדעת אם "זה זה"?
בעיקר לבחון ולשאול את עצמינו (נכתב בלשון נקבה, אך כמובן שמיועד לשני המינים)-
האם אני רואה ותופסת את בן זוגי כאדם איתו אני רואה לצדי בעתיד הקרוב והרחוק?
האם אני רואה בו אבא, ואבא טוב לילדיי?
האם המחשבה שחלילה לא תהיי איתו הופכת לך את הבטן ?
האם את רוצה אותו לצידך תמיד?
האם את סומכת עליו?
האם יש לו מידות טובות ובעיקר לב טוב?
האם הוא מכבד אותך?
האם את רואה איתו עתיד משותף?
האם נחמד לך איתו מאז שהכרתם?
האם השיחות ביניכם זורמות (=תקשורת טובה)?
האם יש ביניכם כבוד הדדי?
האם יש ביניכם משיכה/חיבה/מציאת חן/רצון לקירבה מכל סוג שהוא, אפילו לתת יד, חיבוק, להרגיש אותו קרוב?
האם יש ביניכם התאמה כללית בשאיפות, רצונות (כמובן שפערים הם חלק בלתי נפרד מכל מציאות של זוג נשוי, אבל אפשר לבדוק התאמה כללית שאיך רואים ותופסים את העולם)?
האם את יכולה בבהירות לראות את עצמך חיה איתו עוד הרבה?
האם רק המחשבה על להפסיד אותו ולא להתחתן איתו עושה לך *רע*?
בחלק הזה – אם עונים לעצמנו תשובות חיובית – סימן שיש ביטחון וודאות ***בבן הזוג עצמו***.
כעת הייתי רוצה להתייחס לעוד חלק שקיים בתוכנו לא פעם, שנקרא לו כרגע "החלק החושש/ההססן שלנו":
אז יש בתוך כל אדם הרבה חלקים,
כשאחד מהם הוא חלק הססן, בעל אי ודאות, ספקות, פחדים וחששות רבים,
החלק יכול דווקא לפני קבלת החלטות חשובות, ובמיוחד לקראת חתונה, להפציע בתוכנו, לדבר מתוכנו מדי פעם ופעם, ובעצם מוריד לנו את הביטחון וממלא אותנו בתחושה של חוסר ודאות וחששות.
חלק מהמילים שהחלק הזה אומר לנו הם:
"אני מוצא את עצמי הרבה במחשבות של האם זה זה?
איך בכלל יודעים שזה זה?
אני בוחן כל הזמן את מה שקורה ביניכם כסימן אם זה זה או לא זה.
אני כל הזמן בבדיקה.
אני לא מרפה.
גם כשאתם שניכם בתוך הקשר וטוב לכם - אני עדיין תמיד מחפש מסביב אישורים שזה שזה,
מרב, מהורים, מחברות, ובעצם מהיקום כולו.
אני רוצה לשמוע שזה זה, שבת קול תצא ותגיד לי אפילו עדיף, ואז זה *קצת* ירגיע אותי - אבל עדיין לא לגמרי ירגיע אותי, כי תמיד אני אהסס, לא משנה מה!
גם אחרי תקופה מסוימת אני שוב אחזור ואבדוק ואבחן את העניינים,
אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם מאוד הססן
אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם שמתקשה לקבל החלטות
אני גורם לך לבחון ולנתח כל דייט ולומר האם היה קצת משעמם או לא,
אני גורם לך להילחץ מהצעת נישואים שאת מאוד רוצה וכמהה אליה, כל פעם בגלל תירוצים אחרים -אני גורם לך לפחד שגם אחרי שתחליטי אולי תתחרטי,
אני גורם לך לפחד ממחויבות"...
עד כאן החלק ההססן שבנו.
אם כל אחד ואחת יבחן/תבחן את הדברים,
במקרה של וודאות בבן הזוג עצמו -
הוא יוכל לראות בבירור שיש בו אמונה שלמה וביטחון שלם בבן זוג עצמו,
ויחד עם זאת, חלק מהתכונות הבולטות בו כרגע מצביע על חוסר ודאות וחששות - ז"א, זה כלל וכלל לא קשור לבן הזוג עצמו, זה קשור אך ורק אליך/אלייך!
ז"א 2,
שגם אם נמצא את הגבר הכי הכי מושלם (שכידוע, לא קיים, מעולם לא היה קיים, ומעולם לא יהיה קיים - בדיוק כמו שאין אישה מושלמת, ובעצם אין אדם מושלם - רק הקב"ה לבדו מושלם) - עדיין החלק הזה שבנו יטע בנו ספקות וחששות!
וגם אם יהיה לך טוב, ואפילו טוב מאוד - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!
לכן, כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסו לברר בתוככם את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבו לו ולא תלכו על זה? מה תרוויחו? ומה תפסידו?
ומה יקרה אם לא תקשיבו לו, תתמלאו בחלק הבטוח שלכם ותלכ על זה - מה תרוויחו אז? ומה תפסידו אז?
נסו להיות רגע עם עצמכם בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוככם פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייכם שבו הרגשתם ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את/ה רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסה/י להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את/ה שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי את/ה שאת/ה לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. יש טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון *האמיתי* יותר של האדם.
במקרהשל ספקות וחששות בקשר ומעצם ההחלטה להתחתן, למרות שבן הזוג עצמו מאוד טוב ואהוב (שוב, נכתב בלשון נקבה אך מיועד לכולם),
אפשר לשאול - מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים?
ז"א, אם *הוא* יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך בשלמות.
3.הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
4.אדם שהוא מאוד אינטליגנט ורציונאלי,
בד"כ מאוד אוהב לנתח דברים בראש, לחשוב, להעמיק, לא לחפף,
מאוד יסודי ואולי אפילו פרפקציוניסטי.
ודווקא לאנשים כאלה, לפעמים יותר קשה.
כי לפעמים לא משנה מה יקרה להם במציאות - עדיין הראש שלהם והמוח שלהם יעבוד שעות נוספות וינתח וינתח עד כאב.
דווקא לאנשים כאלו הייתי מציעה להקשיב יותר לגוף, לרגש,
ולא רק לשכל.
השכל שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה אתם יודעים ואף אחד לא יקח לכם.
אבל אל תתנו לו להעיב על השמחה שלכם ועל כל מה שיכול להיות לכם טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור/ה טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תנו יותר מקום לגוף ולרגש שלכם.
שאל/י את עצמך
מה אני מרגיש/ה כשאני לידו?/ה
איזה רגש עולה בי כשאני חושב/ת עליו/ה?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגיש/ה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצא/ת לידו/ה?
איזו תחושה הוא/היא מעלה בי?
תהיו שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותנו להן רגע למלא את כל כולכם.
אתם יכולים אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאו את הצורה המוחשית הזו שדמיינתם לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תנו להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישו אותן, ותשהו ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיו בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלו קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבכם כשתצטרכו.
- דבר נוסף שכולם יודעים אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור מסוים, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את ה2-3 תכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אני לא יודעת איך,
אבל אם היית יכולה לבוא לפגישות איתו ולראות רק *אותו* כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
לענ"ד זה היה יכול לעשות לך הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
אז מה כן יש בו?
האם הוא נאה בעינייך?
האם יש ביניכם נינוחות?
האם יש ביניכם נעימות?
האם הוא אדם טוב?
ומה אין בו?
ואחרי שיודעים בדיוק מה כן יש בו
ומה בדיוק אין בו.
אפשר להתקדם.
- יש מקרים בהם ההססנות והספקות עצמם גורמים לחסימה כלשהי בתוך הקשר עצמו.
למשל, אישה שיוצאת עם בחור טוב שטוב לה איתו אבל לא מרגישה להט/משיכה גדולה חיצונית, וזה בעצם יושב על מחסום כלשהו אצלה.
במקרה כזה הייתי אומרת לאותה אישה -
אם תתני לעצמך להיפתח ותשחררי את המחסומים שיש לך - או אז גם הלהט יגיע, גם המשיכה תגבר,
וגם הנתונים החיצוניים פתאום יראו בעינייך כיותר יפים.
כי הגוף והנפש עובדים יחד.
אי אפשר להפריד ביניהם.
אם כרגע את קפוצה או חוששת ומלאה בפחדים לגבי האישיות - זה מאוד הגיוני שזה ישפיע גם על המשיכה ועל הנתונים הפיזיים, וכמובן להיפך - ברגע שתרגישי שאת יכולה להתמסר - זה יכול להגיע יותר בקלות.
"ואם אני מפחד/ת שאחרי החתונה "פתאום" אפגוש מישהו מושלם ?"
השאלה הזו היא לדעתי נטו פחדים.
אני לא חושבת שזה מוביל למקום טוב.
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
"ואם אני מרגישה רעה שאני שופטת את החבר שלי לפי הצרכים שלי?"
ובכן,
כולנו עושים זאת לפני החתונה. את ממש לא רעה.
הרי כל אחד בוחר/ת את הן/בת זוגו לפי מה ש*הוא* רוצה, לפי מה שטוב *לו*,
לפי הצרכים *שלו*,
כולנו מעוניינים במי שיספק ל"אני המשוקף" שלנו את הצרכים שלו, ויגרום לנו להרגיש נפלאים וטובים ואהובים ושווים.
זה בסדר גמור.
את אנושית 
אם אחרי שבאמת תבחרי בו בלב שלם, כי תדעי שהוא יכול למלא את צרכייך והוא טוב לך ואת לו - או אז יכולה ביתר קלות להמשיך ולהתפתח האהב והמשיכה.
זה מנגנון נפלא של הנפש, שלא נפתחת עד הסוף - עד שמרגישה במקום הבטוח שלה.
ומשהיא שם - הכל רק יכול לגדול ולגדול.
ברגע שתהיה לך הבחירה,
ההשלמה,
כל השאלות הללו די יתמוססו,
כי כן, אם בחרת בו בלב שלם - בוודאי שתוכלי להגביר את האהבה והמשיכה אליו.
אהבה ותשוקה זה בעיקר משהו אקטיבי וממש לא פסיבי.
בהחלט אפשר להגביר אותן, במודעות, במכוון, וממש לא רק בספונטיניות.
יש מגוון דרכים להגביר אהבה
ויש מגוון דרכים להגביר תשוקה.
אבל בראש ובראשונה צריך לדעת אם זה האחד שלנו,
אם זה האחד והמיוחד שאיתו נחיה כל חיינו.
אחרי שיש תשובה לזה - אפשר לעשות את התהליך.
וכן, חשובה לפחות חיבה ומשיכה בסיסית לפני החתונה. זה צריך להיות קיים.
אבל לא חייב ברמה מרקיעת שחקים.
זו נקודה חשובה,
כי מצד אחד אי אפשר להתחתן בלי חיבה ובלי אהבה ובלי משיכה,
ומצד שני,
לפעמים מרוב מטא קוגניציה שאנחנו עושים לעצמנו,
ויותר מדי "over-thinking" וניתוחים של דברים,
אנחנו, דווקא האנשים היותר מודעים, יכולים לשים לעצמנו מקלות בגלגלים...
אם את/ה מודעים קצת יותר מדי, עם המון ניתוחים ואפילו האשמה או הלקאה עצמית – כדאי דווקא להתמקד באינטואציה שלכם יותר.
לא לשפוט את מי שאנחנו יוצאים איתו לפי השאלה – "האם יגיע אחריו מישהו מתאים יותר?"
אלא לשאול את עצמנו "האם טוב לי איתו? האם כיף ונעים לי איתו?"
לא מתחתנים עם אדם מסוים רק בגלל הפחד שאולי לא יגיע בעתיד מישהו יותר טוב וגם לא נפרדים מאדם מסוים רק בגלל המחשבה שאולי יגיע בעתיד מישהו יותר טוב! וזה נכון לכל גיל באשר הוא!
מתי כן חושבים על פרידה? אם אנחנו לא מאושרים, אם לא טוב לנו איתו/ה, אם אנחנו לא רואים עתיד או פוטנציאל לאהבה איתו/ה.
ומתי חושבים על להמשיך? אם אנחנו *כן* מאושרים, אם כן טוב לנו איתו/ה, אם אנחנו כן רואים עתיד ופוטנציאל לאהבה ומשיכה איתו/ה.
וכמובן גם האם ***המגמה*** של הקשר היא של התקדמות בראייה הכללית?
וכדי לענות על כל השאלות האלה חשוב גם להיות בתוך הקשר *עצמו*, ולא כל הזמן רק להסתכל עליו מבחוץ...
זה בסדר להתבונן לפעמים מבחוץ, אבל לא באופן מוחלט ובלעדי שתופס את הכל.
למשל, לפני שהבחור מתקשר אפשר לשאול את עצמינו לפני שעונים – מה אני מרגישה עכשיו?
אם אנחנו בדרך לפגישה או באמצע הפגישה בזמן רגוע של נחת יחסית – אפשר שוב לשאול את עצמינו – מה אני מרגישה עכשיו? איזה רגש עולה לי? ממש לדייק ברגש עצמו...
אפשר גם לחשוב על 4-5 תכונות חשובות שאנחנו הכי זקוקים שיהיה בבן זוגנו, ואת שאר התכונות הפחות "קריטיות" לנסות לאט לאט לשחרר...
חשוב מאוד גם לזכור שכאשר יש לנו רצון מאוד גדול או מטרה מאוד גדולה
הם מלווים בשני רגשות עוצמתיים:
גם פחד גדול
וגם התרגשות גדולה.
ההתרגשות מקורה ברצון שלנו,
והפחד - מקורו בחלק במוח שנקרא אמיגדלה.
והאמיגדלה הזאת באופן כללי לא אוהבת שינויים. היא אוהבת את המוכר והידוע. התפקיד שלה הוא להגן עלינו, והרבה פעמים שינוי גדול מדי בשגרת החיים יכול להיתפס אצלה כאיום
לכן כדאי קודם כל לנשום עמוק.
לתת זמן לעכל, זמן לקשר, זמן לבהירות בהחלטה, זמן להתרגל לרעיון שאם מצאנו את האחד – אז מצאנו אותו
ואפשר גם לנסות לפרק את המטרה הגדולה שלנו, למשל "להקים בית" לחלקים והתקדמויות יותר קטנות ולראות כיצד אנחנו מתקדמים צעד צעד עבור המטרה ולא בבת אחת...
עוד משהו שאפשר לעשות – זה לנסות לחזק את הרצון.
למשל לשאול את עצמי למה אני *כן* רוצה להתחתן איתו?
איזה טוב זה יביא לחיים שלי?
איזה טוב הוא יכול להעניק לי?
ולנסות לדמיין את עצמך כבר שם אחרי החלטה, ולשאול את עצמך מי את שם?
ומה את מרגישה כשאת שם?
עוד על הפחד והבילבול:
"ומה לעשות עם הבילבול הגדול שיש לי לפעמים?"
אפשר לעבור לרגש של הבילבול שלך שיכול להיות לעיתים מאוד חזק ודומיננטי אצלך בחיים.
לפעמים אותו הבילבול לא חדש לך,
הוא מלווה אותך כבר שנים ארוכות,
הוא מלווה אותך בהרבה (אם לא כל) הקשרים הקודמים בהם היית.
ולצד הבלבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להישאר לבד,
פחד להיות יחד אבל להרגיש לבד
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
פחד לאבד את הטוב שיש
פחד ממורכבות
פחד מהתמודדות
פחד להתגרש בעתיד
פחד לא להתחתן לעולם
פחד מהחיים עצמם!
לי הקטנה זה נשמע שלפעמים הפחד מנהל אותך, הבילבול מנהל אותך.
זה מאוד אנושי וטבעי לפחד
אבל כן כדאי לפעמים לעצור ולחשוב עםפ עצמנו האם הפחד הזה לא משתק אותנו?
האם הפחד הזה לא מנע או מונע מאיתנו לחוות דברים טובים?
להשיג דברים שאנחנו רוצים?
להתקדם בחיים?
אם התשובה נוטה להיות חיובית אז צריך לעבוד על זה.
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך.
אחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז-
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
בהצלחה רבה רבה!
תבשרו אותנו בבשורות טובות בקרוב ב"ה, בשלמות, בחסד ובגלוי ובהרבה הרבה שמחה 
תגובה נפלאה