למה אנשים בחתונה שמחים, מאושרים, רוקדים וכו' וכו' וכו' וכו'?
למה שלא יהיה בהתחלה חתונה רשמית הלכתית עם רב, המינימום האפשרי של האורחים וזהו, ורק אחרי שנים, אם זה "מצליח" ויש זוגיות טובה ואיכותית, לעשות חתונה "גדולה" עם להקה וכו'?
ראיתי עכשיו למשל מישהו שאני מכיר שהתחתן, שהכרתי אותו פעם, ואני יודע באופן וודאי שהסיכויים שיישאר נשוי אפסיים במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב פשוט יהפוך להיות סוג של בעל מתעלל (הוא עשה דברים ממש רעים כשהיה רווק, ממש ממש ממש ממש רעים).
ויש עוד חתונות שאני נמצא בהם ואני חושב לעצמי - על מה כל השמחה?? יש פה בן אדם שמהכרות אישית שלי איתו הוא לא כשיר בכלל להתחתן, על מה שמחים בכלל?
אולי דוגמא לכך תהיה קורס טיס. אם מישהו בגיל 17-18 מתקבל לקורס טיס, הוא בטח מאד שמח ואולי אפילו עושה מסיבה קטנה. אבל ברור שזה עוד כלום, כי הרוב נושרים בקורס. אז בעצם ה"שמחה הגדולה" היא רק אחרי 3 שנים, כשסיים את הקורס ועכשיו טייס מן המניין. אז דמיינו שבן אדם כזה עושה מסיבה גדולה בהתחלה, הרי זה ממש בדיחה.
כל מילה