יש לי בעל מהמם, באמת באמת.
ויש לי אחות שקטנה ממני בשלוש שנים, רווקה. אני הנשואה היחידה במשפחה.
בעלי בקשר טוב עם כל המשפחה שלי, כולל עם האחות הזאת.
מה זה בקשר? הם לא מדברים בטלפון להנאתם אבל כן כשאנחנו יושבים בשולחן שבת הם מדברים, היא משתפת אותו בכל מיני דברים סתמיים, מדברים בדברי תורה, יש להם צחוקים והכל כשאני בסביבה.
זה קשה לי ממש ממש.
אני חושבת שבלי קשר ועוד לפני החתונה יש לי משהו לא פתור עם האחות הזאת, מין חוסר ביטחון לידה. היא מתלבשת יותר יפה ממני, יותר צדיקה ממני. ונראה לי שאני קצת מרגישה קטנה לידה לפעמים. (וגם היא מרגישה ככה לידי לדעתי, שהיא קטנה לידי).
ונורא קשה לי לראות אותה צוחקת עם בעלי, לראות את בעלי דואג לה (לא משהו מוגזם אלא אנושי) ולדעת שלבעלי נחמד בחברתה וגם לה בחברתו. תמיד כששניהם באזור אני מאבדת סבלנות, מתרחקת קצת מבעלי.
היא עוזרת לנו הרבה עם הילדים ובכלל. מיוזמתה וגם כשמבקשים. אז בעלי אומר שהמינימום זה להחזיר לה במה שאנחנו יכולים והוא צודק ובכל זאת קשה לי.
כמעט תמיד כשאנחנו נוסעים לדודים היא באה איתנו, כשיש אירוע משפחתי היא איתנו ברכב ובכלל מרגיש לי שבכל הזדמנות היא איתנו ולשניהם זה כייף.
לא יודעת מה אני מצפה לשמוע ומה יש לומר על זה אבל צריכה להניח את זה איפשהוא כי מחר יש משהו מורכב שקשור לשניהם ואני לא יודעת איך אתמודד עם זה ובאלי לבטל הכל ולתת להם להיות שם ביחד בלעדיי ושיהנו.
אה והשיא, עכשיו היינו ביחד אני ובעלי ואחרי שהוא גמר פתאום באה לי מחשבה שאולי הוא בכלל התעורר ממנה. וזהו ניתקתי מגע והלכנו לישון. לא הסכמתי לשתף אותו בכלום אז אין לו מושג למה ככה התרחקתי פתאום.
ואין למחשבה הזאת שום בסיס; אני לא חושבת שהוא בוגד או משהו ואין לי סיבה לחשוב את זה.
ואני מרגישה שאני צריכה שמישהו יציל אותי מעצמי כי זה עלול להיגמר לא טוב כל הסיפור הזה אם אמשיך להזין את עצמי ברגשות ובמחשבות האלה.
ויש לי אחות שקטנה ממני בשלוש שנים, רווקה. אני הנשואה היחידה במשפחה.
בעלי בקשר טוב עם כל המשפחה שלי, כולל עם האחות הזאת.
מה זה בקשר? הם לא מדברים בטלפון להנאתם אבל כן כשאנחנו יושבים בשולחן שבת הם מדברים, היא משתפת אותו בכל מיני דברים סתמיים, מדברים בדברי תורה, יש להם צחוקים והכל כשאני בסביבה.
זה קשה לי ממש ממש.
אני חושבת שבלי קשר ועוד לפני החתונה יש לי משהו לא פתור עם האחות הזאת, מין חוסר ביטחון לידה. היא מתלבשת יותר יפה ממני, יותר צדיקה ממני. ונראה לי שאני קצת מרגישה קטנה לידה לפעמים. (וגם היא מרגישה ככה לידי לדעתי, שהיא קטנה לידי).
ונורא קשה לי לראות אותה צוחקת עם בעלי, לראות את בעלי דואג לה (לא משהו מוגזם אלא אנושי) ולדעת שלבעלי נחמד בחברתה וגם לה בחברתו. תמיד כששניהם באזור אני מאבדת סבלנות, מתרחקת קצת מבעלי.
היא עוזרת לנו הרבה עם הילדים ובכלל. מיוזמתה וגם כשמבקשים. אז בעלי אומר שהמינימום זה להחזיר לה במה שאנחנו יכולים והוא צודק ובכל זאת קשה לי.
כמעט תמיד כשאנחנו נוסעים לדודים היא באה איתנו, כשיש אירוע משפחתי היא איתנו ברכב ובכלל מרגיש לי שבכל הזדמנות היא איתנו ולשניהם זה כייף.
לא יודעת מה אני מצפה לשמוע ומה יש לומר על זה אבל צריכה להניח את זה איפשהוא כי מחר יש משהו מורכב שקשור לשניהם ואני לא יודעת איך אתמודד עם זה ובאלי לבטל הכל ולתת להם להיות שם ביחד בלעדיי ושיהנו.
אה והשיא, עכשיו היינו ביחד אני ובעלי ואחרי שהוא גמר פתאום באה לי מחשבה שאולי הוא בכלל התעורר ממנה. וזהו ניתקתי מגע והלכנו לישון. לא הסכמתי לשתף אותו בכלום אז אין לו מושג למה ככה התרחקתי פתאום.
ואין למחשבה הזאת שום בסיס; אני לא חושבת שהוא בוגד או משהו ואין לי סיבה לחשוב את זה.
ואני מרגישה שאני צריכה שמישהו יציל אותי מעצמי כי זה עלול להיגמר לא טוב כל הסיפור הזה אם אמשיך להזין את עצמי ברגשות ובמחשבות האלה.
ותודה זה מחמיא לי ממש.... 