כלומר כשבחורה משוחררת אתה יוצא מנקודת הנחה שאין שם עומק? 

מנסה להבין...

ככה.

1. מתבטא בעיקר בהתחלה, אבל זה לא עקבי. כתבתי יש מפגשים בודדים שמוציאם ממך ככה ויש מפגשים בודדים שמוציאים ממך אחרת. ויש קשרים כאלה, שהם קשרים שמתבססים על וייב של אור, ויש אחרים  שהם קשרי מצולות.

2. בתחושה, בהווייה. באפשרות שלך להיות גם במקום החיובי והשמח בתוך הקשר. יש קשרים שכדי שהם יצליחו צריך להיות בהם כל הזמן בווייב טעון כזה.  לא יודעת אם הצלחתי להסביר.

3. יפה ממש, תודה על השיתוף.

על השאלה האחרונה- ברור שקשרים שבהם אני משוחררת. על למה אני אולי אענה בנפרד ובכללי מתישהו.

שאלת שאלות מעמיקות וגם קצת דו (ותלת) משמעיות. לוקח קצת זמן לעכל ולחשוב.

1. מהזווית שלנו - יצא לי לא מעט קשרים שבהם זה הרגיש כאילו בכל פגישה נפגשתי עם בחורה שונה לחלוטין. פעם אחת בלתי נשכחת זה קרה ממש באמצע אותה פגישה.

אני בטוח שאת מבינה הרבה יותר ממני ממה זה נגרם. השאלה - האם זה דבר רע בעיניך (ובכלל)?

2. מתנצל אבל קצת פחות מצליח להבין את התיאור של ה"וייב" אז קשה לי לתת את זווית המבט שלי.

רק כדי לעזור להבין - האם ב"קשרי המצולות" (מצמרר קצת) יש דברים חיוביים?

3. לקח לי לא מעט זמן ללמוד ועדיין לומד. זה נכון באופן כללי ובמיוחד בנפש האישה ובתנועותיה (לדעתי, לדעתי, תרגעי הפי) - לאדם יש המון צדדים, זה עצם הגדרתו, היופי והעומק שבו.

בקשרים זה המקום לגלות את הרבדים האלו וככל שהקשר מתקדם גם "להפקיד" בצד השני יותר ויותר מהמעמקים שבך.

בסוף זה מה שכולנו מחפשים - מישהו לחלוק איתו את החיים שלנו. במלואם.

ולא יפה לרכל בלי לתייג. @הפי אני במקומך לא הייתי שותק על זה....

זה ממש מכאיב בעין. כמובן שאין כאן לא רכילות ולא לשון הרע ח"ו.

אבל עדיין מכאיב בעין.

תוכל לפרט קצת לגבי 1? מה הכוונה שהפער בין ההצעה לפגישה גדול?

היא מתעקבת עם תשובה, ואתה מקבל את הרושם שאו שהיא לא מתלהבת מההצעה עד כדי כך שהיא נמרחת איתה, או שהיא מתלבטת. שני הדברים האלה לא מייצרים רוגע

אשמח לעוד. (הסקת מסקנות אח"כ)

גם בנות יכולות לענות אגב.

(רק לא על השאלה אחרונה)

יש לנו המון תכונות והמון דברים, וכולם טובים במינון כי אחרת ה' לא היה בורא אותם.

אני מתכוונת לקשרים שמתבססים בעיקר על מציאת מכנה משותף של כאב או של חוסר או של כעס משותף. 

יש דברים כאלו? זה נשמע לי נורא (סליחה אם פוגע).

אני יכול להבין את זה ככלי - שיח על קשיי רווקות מאוחרת, לדוגמא, יכול מאוד לקרב ולגרום לשיח משותף ולהבנה הדדית, כל אחד ממקומו הוא.

אבל לבסס על זה קשר? 

וזה קצת מסובך אני צריכה למצוא את הניסוח המדוייק.

וכן, יש קשרים שזה מה שמחזיק אותם. 

(לא אתה לא פוגע. זה לא בריא גם בעיני. פשוט נתקלת בזה מדי פעם וזה מעיק)

באופן כללי רגשות שליליים וכואבים נחווים בצורה חזקה יותר מרגשות נעימים ומשמחים.

זאת תובנה שנזכרתי בה לאחרונה בהקשר אחר, כשדובר על כך שחיבור שנוצר ממקום כואב - שיתוף של קושי וגילוי חולשה - גורם לקירבה יותר מאשר שיתוף רגשות חיוביים.

לגופו של שרשור - מרגיש לי שאני לא לגמרי מבין עד הסוף את הצדדים שאת מעלה ולכן אני נמנע מלהגיב על שאלותייך, אבל ממשיך לעקוב . 

עריכה: אם סעיף 3 היה נשאל לגבי מופנמות וביישנות לעומת פתיחות ושחרור - היתה לי תשובה ברורה בנושא. אבל הדימויים שנבחרו לתיאור (אופטימי, חי ושמח לעומת מריר וכבוי) נותן לי להבין שמדובר על נקודה עמוקה יותר שלי אישית פחות יצא לי להכיר.

רגשות חיובים באמת, חזקים מרגשות שליליים ומידה טובה מרובה ממידת פורענות. גם חיבור ממקום חיובי הוא חיבור של אמת מול חיבור המבוסס על כאב.

מה שכן - הם לרוב דורשים טיפוח ועבודה בעוד רגשות שליליים לא (ואף הפוך).

כפי שכבר ציינתי - גם בשלילה אפשר להשתמש אבל לא לבסס עליה.

במיוחד אם זו שלילה שיכולה ובעז"ה תתהפך לטובה (לדוגמא קושי של רווקות מאוחרת עם השמחה הגדולה של סוף סוף מציאת בן הזוג ובניין הבית).

תשארו במתח 

סתם.

צריכה למצוא לזה זמןןןן

נתפס בעיני חולשה, ומשעמם. ולא נחמד לי להרגיש שהיא עצורה בגללי.  לדעתי זה לא המקום להיות צנוע, אנחנו אמורים להכיר באמת.

לעומת זאת בחורה שמחייכת בביטחון, ומשתפת ומביעה רגשות, זה הרבה יותר נעים וכיף, כמו שפגישה צריכה להיות.

1. המשפט שלי בנושא הזה: אל תתחבר עם האשה הכי טובה, תתחבר עם האשה שהקשר ביניכם גורם לך להיות הגרסא הכי טובה של עצמך. וכנ"ל הפוך.

ממש לא אותו הדבר מבחינתי.

אני מתייחס גם למפגשים בודדים כאל קשר,
אבל יש הבדל גדול בין אם זה כמה מפגשים בהם היא סגורה, לבין קשר שלם שמתנהל ככה.

אני יכול לשתף שהקשרים הכי טובים שלי התחילו עם בחורות שהיו נראות סגורות/ ביישניות וככה גם אמרו על עצמן, ואכן היו כאלה בהתחלה.

לעומת זאת, קשרים שהתחילו מתוך פתיחות די גדולה של הבחורה על ההתחלה - נחתכו על ידה די מהר. 

על "מה עושה לכם את זה יותר".

אני לא תופס ככה את הענין של קשר.

קשר זה דבר שמשקיעים בו, שפועלים כל אחד ממקומו כדי לייצר אווירה טובה וכדי לנסות ליצור ביחד קשר זוגי.

קשר זה מקום שאנשים צריכים לתת דגש יותר על האקטיביות שלהם ולא על הנפעלות, ככה שאני מצפה שהיא "תעשה לי את זה" ולשם אני מכוונן.

זאת לא גישה של נתינה בעיני, אלא של קבלה. וזה ההורס מספר אחד של קשרים טובים, גם בין זוגות נשואים.

איכשהו כיום הכל הפוך.

עונה על 1 והתשובה שלי שזה קשור ל2 גורמים: איזה תקופה אני נמצאת בחיים לדוג' אם אני בשלב של אכזבות מדייטים סביר להניח שאפגש עם קצת יותר סגירות וזהירות

והגורם השני הוא ההתנהלות לפני הדייט הראשון, אם היה טיפה כימיה מציאת חן פיזית, משהו שיכול לתת תקווה קטנה שייצא משהו ולא לצאת לעוד דייט כדי לצאת לידי חובה אז כן הולכת ממש בשמחה.

ויכולה לומר אחרי כל זה שלפעמים בחורים שעשו רושם ממש טוב לפני התגלו בדייט כשחצנים לצערי, אבל כן מעידה על עצמי שלמרות  הביישנות והאכזבות שלי הצלחתי להעביר (לפי דעתי לפחות) שעה שעה וחצי של שיחה נעימה ללא שתיקות מיותרות

2. לא הייתי ממשיכה, בעבר עשיתי טעות פטאלית כזו והנה אני היום מחפשת פרק ב' אז הכי חשוב להיות נאמנה לעצמך..

1 השיחה ומה שבני השיח מאפשרים מאד משפיע על הנוכחות. 

2 בטווח הרחוק לא. דייט אחד לאו דווקא

3 שני התיאורים זה לא מה שאני מחפש, אבל הראשון לדעתי אטרקטיבי יותר

(היתרון של הראשונה הוא החיוביות, אבל משוחררת מדי זה מלחיץ.

היתרון של השניה הוא שהיא יותר נוגעת בעומק, אבל אם העומק שלילי, יצא שכרו בהפסדו)

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.