היי לכן,
אם אתן זוכרות את העניין סביב חמותי וכו'..
היינו יחד באירוע משפחתי, מאוד חששתי וצדקתי.. חמי וחמותי לא אמור לנו שלום (לכולם, חוץ מאתנו).. אמרתי לה אני שלום מאולץ והיא ענתה בשקט כזה.. ספק לי ספק לעצמה. זה עצבן אותי יותר.
ניסיתי ליצור איזשהו קשר מינימלי (גם אני לא יודעת למה, אל תשאלו אותי) אבל ללא הצלחה.
חזרנו הביתה עצבניים והחלטתי שנמאס לי ואני צריכה לעשות מעשה.. כי בעלי מפחד ממנה. ולי נמאס לפחד. הרגשתי ש.. מה יש לי להפסיד?!
דיברתי עם יועצת נישואין שמדריכה אותנו ווידאתי שזה נכון לעשות, היא אישרה שכדאי להתקשר ומה לומר..
התקשרתי השיחה הייתה סבירה.. אמרתי דברים שפוגעים בי אבל היא אמרה הרבה יותר.. היא ציפתה שאני אחגוג אצלה את כלללל החגים (כאילו ההורים שלי לא קיימים) היא טוענת שידעתי שהבן שלה הוא בן יחיד ולכן אני אמורה.. חיה בסרט.
עם כל הדברים הלא נעימים שהיא אמרה לי- לא התחצפתי אפילו לרגע. ממש כיבדתי. וניסיתי לנהל שיחה כמו בנ"א. אמרתי לה שאני באתי לדבר כדי ליישר את ההדורים ושלפר את היחסים.
היא כמובן אמרה לי גם על זה שהיא כועסת שבעלי יצא לעבוד. שהבטחתי לה לפני החתונה שהוא ילמד כל החיים (בכלל לא הבטחתי, אמרתי שגם אני מאוד רוצה ושאני אעשה כל מה שאני יכולה בשביל זה.. ) היא אמרה לי שהיא מצפה ומחכה לתשובה למה בעלי יצא לעבוד.
כמו גם, נסתה לסכסך ביני לבין הגיסות שלי שהן אמרו עליי דברים (למה אני לא עושה כלים ושלא בא להן להיות יחד איתנו בשבתות וחגים, בסוף מסתבר שזה שקר גדול- הן בכלל לא התלוננו, זו היא שמפריע לה שאני לא עושה כלים ואומרת את זה בשם אנשים אחרים).
דיברתי עם בעלי ועם היועצת נישואין- בעלי לא מעוניין לשתף את אמא שלו למה הוא יצא לעבוד וגם היועצת נישואין אמרה שזה לא עניינה ושאני צריכה להבהיר לה שזו החלטה שלנו.
ובאמת התקשרתי למחרת לומרל ה שזו החלטה שהחלטנו עם הרב, ואנחנו צריכות לכבד את ההחלטה שלו ואת הפרטיות שלו.. מפה לשם בשיחה הזו היא יצאה עליי על 250 קמש,
שאני אישה לא טובה ושבעלי לא מאושר איתי ששורף לה עליו שהוא עושה הכל לבד (שזה בכלל לא נכון) ושהיא בתור כלה לא הייתה נותנת לחמותה לראות ככה כמה הבן שלה סובל. ולמה קנינו דירה זה לא בסדר שבגלל הדירה הוצאתי אותו לעבוד ולמה אנחנו לא גרים לידה ושאני רמאית. ושקרנית. ושהם לא הסכימו להיפגש לדבר עם ההורים שלי לגבי הדירה רק בגלל שלא רצו לספר להורים שלי כמה אני כלה גרועה, ושכל הדברים שאמרו עליי לפני החתונה הכל שקר וכזב ושהיא לא ראתה מאתנו רגע אחד של נחת.. ושלא נעים לה שאנחנו באים אליה שבתות, שאני לא עושה כלים, ולא שוטפת רצפה, ושאני מסתגרת החדר (כי מה את רוצה, שאניק בציבור?!) ושאני לא נותנת לה את הילד (שזה בכלללל לא נכון) ושבעלי עוד יהיה חולה בגללי ועוד ועוד ועוד ..
באיזשהו שלב אמרתי שאני לא מעוניינת לשמוע עוד, שאני ממש פגועה וניתקתי.
בהתחלה חשבתי שזה לא ישפיע עליי בכלל, אבל וואלה זה ועוד איך השפיע..
אני מרגישה ממש רע. זה היה ביום חמישי. ועד עכשיו ממש רע לי.
בעלי מבין. נפגע בשבילי, הודרכנו שבעלי צריך לרשום לה מכתב או לדבר איתה טלפונית.
אני לא חושבת שהוא יצליח לדבר, היא קוטלת, מתחילה לבכות וזהו- הוא נמס כמו שלגון.
אז עדיף מכתב, אבל הוא לא בטוח שהיא תקרא את המכתב..
באלי להגיד לה עוד ככ הרבה דברים.. אבל הבנתי עם מי אני מתעסקת ולא באלי שום קשר איתה יותר, לעולם.
בא לי לצעוק לה שאני ובעלי הזוג הכי מושלם בעולם, ושאם אנחנו רבים אנחנו רבים אך ורק בגללה, כל הריבים שלנו זה בגללה!! היא היצר הרע של הבית שלנו.
בעלי שמע את כל השיחה (מוקלטת) והיה בשוק ממנה..
היה לנו רע בגלל זה בשבת.. היה לי ממש קשה כי ככל שניסיתי לרצות אותה יותר נפגעתי יותר. ונפגעתי מאוד.
אין לי כוח יותר.
אמרתי לה שהשיחה היתה נועדה לעשות שלום אבל המטרה לא הושגה, ועשיתי את זה במטרה לשפר את היחסים במקום שבלי יעשה את זה.. כי הוא יותר חסום רגשית כלפיה,
וזה עדיין לא מוערך..
ודי. עייפתי. שבורה.
