קודם כל איזה כיף שיש את הפורום הזה. אני מוצאת כאן שרשורים שאני כל כך מזדהה איתם.
לענייננו.
חמות.
אני טיפוס שאוהב שקט, פרטיות, נקיון ומעבר להכל, אני חושבת שאני די אחראית.
היא: גרושה, בודדה, בעלי הוא היחיד שמהווה משפחה בשבילה (אח שלו בנתק ממנה), בעיות קשב וריכוז, מאוד לא נקיה (קרי לא שוטפת ידיים, לא שוטפת ירקות אפילו לא עם קצת מים...), מתקרבנת שהיא בודדה על אף שבעלי ואני ניסינו לעודד אותה למצוא פרק ב אבל היא לא מזיזה את עצמה... נוח לה להיות במשבצת של המסכנה ולעשות מניפולציות על בעלי. מאוד לא אחראית (נותנת את המפתח של הבית שלה למישהו זר שמחזר אחריה יום אחד...), בקיצור הבנתן. מאוד לא יציבה ובכלל לא בוגרת. בעלי מתנהג כמו ההורה שלה ומסביר לה דברים בסיסיים.
ילדתי לפני כמה שבועות בן, מאז היא כל שבוע מגיעה לביקור שבועי. היא בעיקר עסוקה בלהעלב וכל פעם זה גל חדש שאני צריכה לעבור ואין לי כוח.
היא נעלבה שבועיים אחרי הלידה כשביקשתי שלא תבוא כי הייתי צריכה סופש אחד של שקט מכל הטירוף של הלידה. עוד לא באמת התאוששתי מהכל. בסוף וויתרתי והיא הגיעה כי היא בכתה כמו ילדה שאנחנו לא נותנים לה לראות את הנכד והיא לבד וכל מה שיש לה זה אותנו. בלעתי את הצפרדע.
אחר כך היא כתבה לבעלי "אני בטוחה שהסבתא השניה מטפלת בנכד יותר". מיותר להסביר שזו התנהגות דוחה מצידה. אני רק רוצה שתבינו את הבן האדם. איכשהו גם פה אני בולעת את הצפרדע. היא לא מבינה את המקום של כחמות. בעלי העמיד אותה במקום אבל היא ממשיכה...
כשהיא הייתה אצלי לבד היא משחילה שאלות מעצבנות כמו "אמא שלך הייתה פה...?" כאילו בתמימות היא שואלת. התחמקתי מזה. אמא שלי באה מתי שהיא רק רוצה כי היא אמא שלי והיא סופר אחראית וגם יודעת שאני צריכה את הספייס שלי ולא אוהבת שמציעים אותי בעזרה. היא עם טאקט יודעת לקחת צעד אחורה כשצריך.
עכשיו אני בגל חדש וצריכה עזרה מכן....
היא (חמותי) כל הזמן מבקשת ממני "לצאת להתאוורר ושהיא תשגיח על הקטנציק" כאילו שהיא עושה את זה ממקום של דאגה אלי שאני בבית כל היום... אבל התכלס מה שמעניין אותה זה להיות לבד עם הקטנציק. מרגיש לי שהיא חושבת שזה איזה צעצוע או בובה ובגלל זה אני מפחדת מהרעיון הזה. אמרתי לה שזה מוקדם מידי כי הוא צריך אותי לידו כרגע. היא כל הזמן לוחצת עלי עם זה וזה מציק. כל מה שהיא רוצה זה להיות לבד עם הנכד אבל אני לא מוכנה כי אני פשוט לא סומכת עליה. בשום צורה. היא אישה מאוד בעייתית בכל המובנים ואין סיכוי שאני אשאיר אותו לבד בהשגחה שלה.
זה עוד יותר התחזק אצלי כששבוע שעבר היא באה לבקר אותי (בעלי לא היה) ובשלב מסוים השאירה את הקטנציק על שידת החתלה והלכה להביא משהו...... וכשאמרתי לה שאסור אז היא לא באמת הקשיבה, היא הייתה באופוריה של התרגשות מהנכד והמסר לא עבר.
עכשיו היא כתבה לבעלי בוואצאפ:
"תנו לי להשגיח עליה, אני אחראית מאוד עם ילדים"
אין לה מושג איך להכין לו בקבוק תמל, איך אנחנו עושים סטרליזציה, כלום... אני מרגישה שאחותי הקטנה יותר אחראית ממנה. העיקר היא רוצה לספק את הצרכים של עצמה והיא לא בוחלת באמצעים שפשוט שמים את בעלי במקום של רגשות אשם גדולים.
עד היום הצלחתי להתחמק עם תירוצים אבל די. אני רוצה שיהיה לה ברור פעם אחת שתפסיק להציע לי לצאת להתאוורר ושהיא תשמור עליו. מבחינתי לא יקרה. תינוק זה לא משחק. היא עסוקה בעצמה, ברגשות של עצמה, בלהעלב, בלהפעיל מניפולציות רגשיות על בעלי וזה פשוט דוחה. אני לא מבינה אותה כאמא.
מה עושים כדי להבהיר לה את הנקודה? ושתפסיק להציע הצעות לא רלוונטיות?????
אני צופה את זה שהיא ישר תעלה את הנקודה שהיא בודדה ותעשה רגשות אשם לבעלי ואז גם תגיד שלאמא שלי אנחנו נותנים יותר להיות איתה (אגב זה לא כזה נכון אבל למה אני בכלל צריכה לספק לה דין לחשבון??)
בקיצור אין לי כוח, עצוב לי שזה מה שאני ובעלי עוברים פחות מחודשיים אחרי הלידה.
זה שם אותו בין הפטיש לסדן, וזה לא פייר מה שהיא עושה לנו.
לענייננו.
חמות.
אני טיפוס שאוהב שקט, פרטיות, נקיון ומעבר להכל, אני חושבת שאני די אחראית.
היא: גרושה, בודדה, בעלי הוא היחיד שמהווה משפחה בשבילה (אח שלו בנתק ממנה), בעיות קשב וריכוז, מאוד לא נקיה (קרי לא שוטפת ידיים, לא שוטפת ירקות אפילו לא עם קצת מים...), מתקרבנת שהיא בודדה על אף שבעלי ואני ניסינו לעודד אותה למצוא פרק ב אבל היא לא מזיזה את עצמה... נוח לה להיות במשבצת של המסכנה ולעשות מניפולציות על בעלי. מאוד לא אחראית (נותנת את המפתח של הבית שלה למישהו זר שמחזר אחריה יום אחד...), בקיצור הבנתן. מאוד לא יציבה ובכלל לא בוגרת. בעלי מתנהג כמו ההורה שלה ומסביר לה דברים בסיסיים.
ילדתי לפני כמה שבועות בן, מאז היא כל שבוע מגיעה לביקור שבועי. היא בעיקר עסוקה בלהעלב וכל פעם זה גל חדש שאני צריכה לעבור ואין לי כוח.
היא נעלבה שבועיים אחרי הלידה כשביקשתי שלא תבוא כי הייתי צריכה סופש אחד של שקט מכל הטירוף של הלידה. עוד לא באמת התאוששתי מהכל. בסוף וויתרתי והיא הגיעה כי היא בכתה כמו ילדה שאנחנו לא נותנים לה לראות את הנכד והיא לבד וכל מה שיש לה זה אותנו. בלעתי את הצפרדע.
אחר כך היא כתבה לבעלי "אני בטוחה שהסבתא השניה מטפלת בנכד יותר". מיותר להסביר שזו התנהגות דוחה מצידה. אני רק רוצה שתבינו את הבן האדם. איכשהו גם פה אני בולעת את הצפרדע. היא לא מבינה את המקום של כחמות. בעלי העמיד אותה במקום אבל היא ממשיכה...
כשהיא הייתה אצלי לבד היא משחילה שאלות מעצבנות כמו "אמא שלך הייתה פה...?" כאילו בתמימות היא שואלת. התחמקתי מזה. אמא שלי באה מתי שהיא רק רוצה כי היא אמא שלי והיא סופר אחראית וגם יודעת שאני צריכה את הספייס שלי ולא אוהבת שמציעים אותי בעזרה. היא עם טאקט יודעת לקחת צעד אחורה כשצריך.
עכשיו אני בגל חדש וצריכה עזרה מכן....
היא (חמותי) כל הזמן מבקשת ממני "לצאת להתאוורר ושהיא תשגיח על הקטנציק" כאילו שהיא עושה את זה ממקום של דאגה אלי שאני בבית כל היום... אבל התכלס מה שמעניין אותה זה להיות לבד עם הקטנציק. מרגיש לי שהיא חושבת שזה איזה צעצוע או בובה ובגלל זה אני מפחדת מהרעיון הזה. אמרתי לה שזה מוקדם מידי כי הוא צריך אותי לידו כרגע. היא כל הזמן לוחצת עלי עם זה וזה מציק. כל מה שהיא רוצה זה להיות לבד עם הנכד אבל אני לא מוכנה כי אני פשוט לא סומכת עליה. בשום צורה. היא אישה מאוד בעייתית בכל המובנים ואין סיכוי שאני אשאיר אותו לבד בהשגחה שלה.
זה עוד יותר התחזק אצלי כששבוע שעבר היא באה לבקר אותי (בעלי לא היה) ובשלב מסוים השאירה את הקטנציק על שידת החתלה והלכה להביא משהו...... וכשאמרתי לה שאסור אז היא לא באמת הקשיבה, היא הייתה באופוריה של התרגשות מהנכד והמסר לא עבר.
עכשיו היא כתבה לבעלי בוואצאפ:
"תנו לי להשגיח עליה, אני אחראית מאוד עם ילדים"
אין לה מושג איך להכין לו בקבוק תמל, איך אנחנו עושים סטרליזציה, כלום... אני מרגישה שאחותי הקטנה יותר אחראית ממנה. העיקר היא רוצה לספק את הצרכים של עצמה והיא לא בוחלת באמצעים שפשוט שמים את בעלי במקום של רגשות אשם גדולים.
עד היום הצלחתי להתחמק עם תירוצים אבל די. אני רוצה שיהיה לה ברור פעם אחת שתפסיק להציע לי לצאת להתאוורר ושהיא תשמור עליו. מבחינתי לא יקרה. תינוק זה לא משחק. היא עסוקה בעצמה, ברגשות של עצמה, בלהעלב, בלהפעיל מניפולציות רגשיות על בעלי וזה פשוט דוחה. אני לא מבינה אותה כאמא.
מה עושים כדי להבהיר לה את הנקודה? ושתפסיק להציע הצעות לא רלוונטיות?????
אני צופה את זה שהיא ישר תעלה את הנקודה שהיא בודדה ותעשה רגשות אשם לבעלי ואז גם תגיד שלאמא שלי אנחנו נותנים יותר להיות איתה (אגב זה לא כזה נכון אבל למה אני בכלל צריכה לספק לה דין לחשבון??)
בקיצור אין לי כוח, עצוב לי שזה מה שאני ובעלי עוברים פחות מחודשיים אחרי הלידה.
זה שם אותו בין הפטיש לסדן, וזה לא פייר מה שהיא עושה לנו.
