מה עושים עכשיומחפש עצמי
נמצא בקשר עם אחת ברוך השם, האישה של החיים שלי.
אני רוצה אותה לגמרי, אנחנו כבר מעל חמש חודש ביחד וקשה לה להגיע להחלטה.
היא באמת אומרת בפה מלא ששטוס לה איתי והיא רואה את עצמה חיה בשיא הטוב את החיים, אבל קשה לה עדיין להביא את ההחלטה, ואחרי שפגשנו הורים יש פחד כזה שמכאן ואילך אין לאן להתקדם, רק לקנות טבעת. אבל כמובן היא לא רוצה לקנות טבעת עכשיו.
הבחורה הזאת לפני שנה בחודש אלול הייתה במסיבת אירוסין של עצמה עם מישהו אחר שהיום הם לא קשורים והכל נפל שם אבל מן הסתם זה גורם לה חוסר מסוגלות בקבלת ההחלטה ואני מרגישה שמצדי עליי לנקוט בצעדים שיעוררו את מנועי הרצון שלה להסכים וללכת ביחד על השלב הבא.
אמא הציעה יותר להנכיח את עצמי בפני המשפחה שלה
ועוד הצעה - לבוא איתה לפגישה או שתיים עם המטפלת שהיא הולכת אליה.
הרב הציע לדמיין ואפילו לכתוב לפנינו על דף איך הבית שלנו יראה (אע"פ שזה כאילו לא סגור) וכך הפחד מדבר לא מוכר יתפוגג.
הרב הציע עוד פשוט לקחת אותה לקנות טבעת אבל זה ממש לא עבד איתה והיא צריכה להגיע לשם מתוך מקום של הסכמה ורצון משותף.
אם יש לכם מחשבה על מה שיכול לעזור אני ממש אשמח כי אני ממש רוצה אותה גם שזה נורא קשה, ובמדה מסויימת לא יודע מה לעשות כדי להביא אותה לשם. להחלטה ולהתרת הספקות.
קודם כל איזה משמחברוקולי

 

אמא הציעה יותר להנכיח את עצמי בפני המשפחה שלה
ועוד הצעה - לבוא איתה לפגישה או שתיים עם המטפלת שהיא הולכת אליה.
אני בעד שתי ההצעות האלה. 

 

אבל בעיקר- לתת לה את התחושה שאתה איתה, שאתה שמח בה בקצב שלה
שאתה אוהב אותה וכו'..

 

תספר בשורות טובות !

טוב, תודה רבה לךמחפש עצמי
אם את רוצה לנמק למה זה טוב אני אשמח. אפשר בהודעה.
והלוואי ושיהיה כדבריך.
אני מוסיף שאני הרבה זמן בעמדה הזאת שאני רוצה והיא עוד לא שם וקצת התעייפתי ואני שואל את עצמי באמת כמה להיות שם. בשביל בחור כמוני חמש חודש זה הרבה, וגם לה (לא כתבתי את זה) אבל היא מגיעה ממקום משפחתי וכו' שחמשה חודשים זה המון ולכן זה מלחיץ אותנו. אבל אני מבין שצריך להרגיע את זה ולעבוד, אז אעבוד עד כמה שאני אוכל לשאת את הפער הזה...
אבל אתה רואה שיש טריגרברוקולי
לכן צריך לטפל בו
אני רק חייבת לציין שגם אם בחברה שלה חמישה חודשיםתפוחית 1
זה המון, יכול להיות שהנפש שלה צריכה יותר.
ושווה לחכות עוד קצת (כמובן עם השתדלות מעשית לפי מה שהמליצו, אין לי ניסיון בזה), מאשר להלחיץ והיא תילחץ וזה יתפספס
מנסה לענות:חיים של
לגרום לה לרצות את הקשר יותר.
לפנק אותה בדברים קטנים שהיא אוהבת,
להתעניין בה במהלך היום,
לשתף אותה ביום שלך.

מה לא לעשות:
לא ללחוץ עליה בנושא,
לא להציב אולטימטום (מתכון בטוח לאיבוד הקשר).

מאחלת לך שבעז"ה זה יקרה ממש בקרוב!!!

חייב לכתוב כותרתמחפש עצמי
אני הכי גרוע ולוחץ בנושא... אבל רק בשביל שנינו כדי שנעבוד נתפלל על זה שכל אחד מאיתנו ישוטט אחרי הדרך שלו להביא אותנו לשם.
אז אפילו אולטימטום אני מציב בפני עצמי. הוא רחוק טווח ונותן הרבה זמן לעבוד. אבל זה רק כדי להגיד לעצמי, זה לא ימשך לנצח. אני לא הולך להיות במצב הזה כל החיים לטוב ולמוטב.
אז לה לא בדיוק סיפרתי מהו אבל כן דיברתי איתה על התועלת שבזה, שאסור לנו להתעסק יותר מדי מה יהיה אם לא ילך חלילה. אלא חייבים להתעסק כרגע ברוך זה כן ילך...
תודה לך על כל פנים !!!
זהו...חיים של
שזה ממש מלחיץ בחורה כשמלחיצים אותה.
וללחוץ אותה לקיר לא יעזור לדעתי.
כן את צודקתמחפש עצמי
הסיטואציה עצמה היא מלחיצה. אפילו אותי וכל שכן אותה. אבל נראה לי שהעיקר לתת קונטרה ללחץ הזה שאנחנו הזה ביחד עד הסוף.
מצאתי מאמר נפלא שמרגיש הזדהות עם רובו. מומלץ לכל.מחפש עצמי
הססנות כרונית והססנות ידידותית בהחלטה להתחתן
אתם יוצאים כבר תקופה. ביררתם אחד על השני את כל מה שאפשר לברר. הספקתם להכיר אחד את השני במצבים שונים. בסך הכל יש ביניכם תקשורת טובה, רגשות נעימים ואפילו רגעים של קירבה מיוחדת. מצד אחד אין רגש של אהבה שבוער בלשד עצמותיכם ודוחף אתכם כמוכי-ברק להתחתן ולחיות חיים מלאים יחד, ומצד שני הגיעה העת להחליט.
אחת המיומנויות והיכולות הנפשיות הנדרשות מרווקים במצב זה הינה יכולת קבלת החלטה וכנגדה עומדת תופעת ההססנות הכרונית. ההססנות הכרונית צווחת אל מול כל אפשרות ומצביעה על נקודות התורפה שבה: מול ההחלטה להתחתן היא תציג את נקודות הקושי בקשר ומול ההחלטה להפרד היא תטען בכאב מדומה כי חבל לפספס קשר שיש בו כל-כך הרבה. רווקים שההססנות הכרונית מצליחה לחדור לתוך תהליך קבלת ההחלטות שלהם, עשויים לדחות את ההחלטה במשך חודשים ואפילו במשך שנים ולגרום צער וכאב עצום לבן-זוגם ולעצמם.
אז מה עושים??
הדבר הראשון שכדאי לבדוק הוא האם מדובר בהססנות ידידותית או בהססנות כרונית. הראשונה ידידותית למשתמש… היא באה להצביע על כך שעדיין אין מספיק מידע כדי לבצע החלטה גורלית שכזו. היא דוחפת לברר יותר פרטים על הקשר. למשל, לראות את בן-הזוג במצב של קושי, או להיות יותר זמן ביחד כדי לבדוק את התקשורת וכו'.
ההססנות הכרונית לעומתה, מתחזה לזו הידידותית, וטוענת כי תפקידה הוא לעזור לבחור את האפשרות הטובה ביותר, אבל למעשה תוצאתה היחידה היא דחיית ההחלטה.
צורה טובה להחליט האם ההססנות היא ידידותית או כרונית היא ע"י שאלת השאלה – האם חסר עוד מידע שניתן לברר כדי לקבל את ההחלטה? אם התשובה היא חיובית מומלץ להודות בחום להססנות הידידותית ולקחת את הזמן הנחוץ לבירור המידע. פעמים רבות לא חסר מידע או המידע שחסר אינו ניתן לבירור ואז ההססנות הינה כרונית. יש לשים לב לעובדה כי לעיתים המידע אינו ניתן לבירור וההססנות טוענת כי ניתן לברר אותו. טענה זו תוביל כמובן לדחיה אין-סופית של ההחלטה. אחרי תקופה מסויימת של קשר, לאחר שנעשו כל הבירורים האפשריים, אי-אפשר לברר יותר ויש להחליט!
ההססנות הכרונית עשויה לשרת אינטרסים רבים מודעים ולא מודעים של המהסס וביניהם חרדה מהחלטה, חרדה ממחויבות ארוכת טווח, התאהבות בחיי הרווקות, פחד מקשר ואינטימיות, פרפקציוניזם, ילדותיות ועוד ועוד ועוד. במצבים של הססנות כרונית קשה, מומלץ להעזר ביעוץ כדי להבחין בין הנתונים בשטח לבין חזיון התעתועים של ההססנות.
ההססנות הידידותית משרתת אינטרסים טובים ומונעת החלטה חפוזה בטרם עת ולעיתים מצילה את בני הזוג מגירושים מצערים שהיה ניתן למנוע אותם. חשוב לשים לב! גם אם אתם מאוהבים לחלוטין, גם אם החברה דוחפת אתכם להתחתן, גם אם אתם מאוד מאוד רוצים להתחתן כבר לאחר שנות רווקות רבות, שווה להזמין את הספקנות הידידותית לביקור ולבדוק האם באמת ביררנו את הכל לפני הכניסה לקשר.
במקרה וההססנות הכרונית מנסה להיטפל אליכם, כדאי לכם להבין את מושג קבלת ההחלטה. משמעות קבלת ההחלטה היא שאין וודאות לפני קבלת ההחלטה. שהרי אם יש וודאות – אין צורך לקבל החלטה – היא כבר התקבלה. במצבים שונים בחיינו יש לקבל החלטה למרות שהנתונים שבשטח אינם ברורים לחלוטין. כך מחליטים כשבוחרים מה ללמוד, כשבוחרים היכן לגור, כשבוחרים חצאית, כשבוחרים אופנוע או מכונית, ולהבדיל, כשבוחרים להתחתן. כנגד טענה מרכזית של ההססנות הכרונית יש להפנים כי בקבלת החלטה אין וודאות מוחלטת! זה שאין מספיק רגש בקשר, שבן הזוג לא מספיק יפה, שלעיתים חסר לו ביטחון עצמי, שהוא לא מספיק דתי, או לא מספיק משוחרר, לעיתים בוכה ללא סיבה, או לעיתים מעצבן אותנו – לא מהווה עילה אוטומטית לדחיית ההחלטה. כאמור, אחרי תקופה מסוימת יש להניח כי המשך היציאה ביחד לא תברר את המצב ולכן יש לקבל החלטה לכאן או לכאן. מומלץ לסכם את הנתונים הנעימים והמפריעים ולשאול את השאלה – כיצד נתמודד עם הקשיים הללו בתוך הקשר? למשל, האם תכונה אחרת יכולה לפצות על התכונה המפריעה או האם אני מוכן לקבל על עצמי להתמודד עם המשימה והחשוב מכל – האם יש ביננו תקשורת טובה ונעימה ואנו מוכנים להשקיע ולהשתנות אחד למען השני. לאחר בחינת המידע כדאי להכנס לרובד פנימי יותר בנפש (בצורה המתאימה לכל אחד לפי אופיו המיוחד:במהלך טיול במדבר, לאחר שמיעת מוזיקה מרגיעה, לאחר תפילה מעומק הלב ועוד). חשוב לדעת לסמוך על עצמי, לצלול פנימה – ולהחליט. בהצלחה!
..kaparalay
המאמר נחמד ויש בו מידע מעניין..
אני משערת שהוא עוזר כשמדובר באבחון עצמי, אבל אני תוהה במה הוא עוזר לך בסיטואציה שאתה מתאר..

סיפרת איפה הבחורה הייתה לפני שנה, וסיפרת שהיא הולכת לטיפול. נשמע דיי ברור שהקושי שלה להחליט נוגע באיזשהו אופן לדברים האלו.
אם זה ככה, לא בטוחה שיש עניין לנסות לשכנע אותה, או להסביר לה למה התחושות שלה לא לגיטימיות כי 'בכ''מ לא תהיה וודאות מוחלטת'.

מה כן?
•תנסה להניח בצד את עניין הזמן. זה מלחיץ אותך (ויכול להיות שגם אותה) ולא מועיל לפתרון של הסיטואציה..
•לא בטוח שהדחיפות שאתה מנסה לתת לה יעזרו.. זה נשמע חמוד, אבל במינון לא נכון זה יכול סתם להסטריס ולגרום לה לסגת.
•היא נמצאת בתהליך. במקום לנסות להאיץ אותו- תהיה קשוב אליו.. תציע לה לקחת בו חלק ולבוא איתה למטפלת. אולי תגלה דברים חדשים על הקושי שלה שיבהירו לך למה זה לוקח זמן.

בהצלחה
לדעתימחפשת111

להתמקד יותר בללכת איתה למטפלת ולהבין מה באמת עובר עליה בנפש ואיך מנגנוני ההגנה שלה פועלים,

ואולי אפילו להיות שם כדי לעזור לה -בתיווך המטפלת- שכשהיא מרגישה שהפחד עולה- למצוא עוגן או סימן שיעזור לה או חפץ שיזכיר לה לאן היא רוצה להגיע (ואתה תדאג להזכיר לה את זה)

אולי כדאי לך קצת לשוטט באינטרנט ולקרוא על כלים טיפוליים (לא להיות המטפל שלה אבל כן לעזור לה בנק המסוימת הזאת)

ומסכימה איתך שאי אפשר שזה יימשך לנצח.  

ממש תודה, הלוואי וזה יצליח !מחפש עצמי
לגמרי לך איתה למטפלת שלה אם זה משהו שיעשה לה טוב!נפשי חמדה


כולה חודשתילי חורבות

תן לה זמן, בנחת. בלי ללחוץ.

לא אהבתי את העצה של הרב. לא חכם בעיני.

חמש חודש*אלפיניסטית


אההה תודהתילי חורבות


כתבו לך דברים יפים.. מוסיפה קצת..מיונז

דבר ראשון זה ממש כיף ומשמח שאתה בכלל כותב משפט כזה - 'אני ממש רוצה אותה גם שזה נורא קשה...'

דבר שני, שאלת מה יעזור.. אני לא יועצת, אבל אני חושבת שהדבר שהכי יעזור זה שהיא לא תרגיש אפילו קצת משום כיוון שאתה לחוץ ושהיא גורמת לך 'סבל' לכאורה בהמתנה הזו...

 

קל להגיד אבל בפועל זה קשה בטירוף לשחרר לגמרי ולתת באמת ספייס, אבל אם אתה באמת רוצה לתת לה נחת ויכולת להגיע למקום שהיא רוצה באמת, זה מה שצריך לעשות לדעתי.. להכיל את הסיטואציה ולתת לה ביטחון שאתה שם ולא בורח או נבהל ממנה.

סמוך עליה שהיא לא מנסה למרוח אותך ושיש לה מספיק מצפון מעצמה שהיא 'מורחת' אותך ולא מגיעה להחלטה.. אני בטוחה שזה לא כיף לה ושהיא יודעת שקשה לך ההמתנה.. ובאמת הדבר האחרון שיעזור לה לדעתי זה ללחוץ אותה לקיר כמו נניח ללכת לקנות איתה טבעת כשהיא לא שם בכלל...

 

את המשפט הזה שכתבת לנו, תספר לה!

שתשמע שאתה שמח שאתה איתה, שאתה רוצה אותה. תנכיח את זה, שתרגיש את הטוב של הקשר שלכם!

חשוב לי לומר שאפשר להרגיש לחץ גם כשהוא לא נאמר, זה דברים עדינים שמרגישים בין השורות... לכן כדאי שזה יהיה ברור גם לך בפנים שכשאתה אומר שאתה רוצה אותה ומנכיח את הטוב אתה לא עושה את זה כדי להלחיץ אותה להחליט אלא זה נאמר ממקום שאתה רוצה אותה באמת רק כשהיא שלימה ושמחה בהחלטה שלה.

 

בנוסף, מציעה שתמצא חבר או משהו לפרוק עליו את המתחים והקושי שלך.. לא עליה..זה גם יוריד ממנה עוד קצת את הלחץ וגם אתה לא תהיה במקום אוגר ואוגר ואוגר...

מעריכה מאוד על ההתמודדות. פערים בקצב בקשר זה באמת לא פשוט.. בהצלחה רבה!

תודה רבהמחפש עצמי
אכן דברים נכוחים השבת.
באמת באמת נהנתי לקרוא ודברייך עשו רושם הנפשי.
עצות פשוטות מחוברות לחיים מתוך הבנה של המורכבות והקושי של המצב עם הרצון האדיר לקיים את ההתקשרות הזאת.
אז שוב ממש תודה!
ויהי רצון מלפני אלוהי השמים שיהיו דברייך הטובים עושים פירות.
חשוב לי גם להעיר שאכן המוחלטות שלי ברצון לקיים את הקשר היא מקדמת אותנו אבל כמו שאמרת הדגש צריך להיות נתינת הביטחון שאני אכן כאן איתה בקושי שלה ולא כדי להחליט אותה שתסכים כבר.
וזה דברים באמת יפים והלוואי שאדון הרחמים יטה לבי לקיימם בתמימות ויהיו לי לעזר. תודה רבה !
בשמחה. שמחה שהועלתימיונזאחרונה


תן לה את הזמן והרוגעארץ השוקולד
היא צריכה לבנות אמון שזה נכון
לך חמש חודש הספיקו כנראה, לה כנראה שהיא צריכה עוד.

אם אתה מאמין שהיא אשתך לעתיד תן לה את מה שהיא צריכה כדי שהיא תשתכנע גם

בהצלחה רבה
תודה רבה !מחפש עצמי
אין לי מה להוסיףחתולה ג'ינג'ית

רק תעשו לי טובה

חמישה חודשים!!!

מה זה חמש חודש??חושבמבולבלקורץ

 

ולפותח-המון הצלחה!!

לא פשוט להיות במצב של אי ודאות לאורך זמן ולאפשר לצד השני להיות שם בנחת. (למרות שכנראה זה מה שנדרש)

 

תודה רבה !!מחפש עצמי
חמש חודש זה כמעט חצי שנה זה המון חחח תלוי למי אבל לי וגם לה זה כמות זמן מבורכת. זה כמו שאני אגיד לך מה זה 11 ילדים
לא זלזלתי חלילה בפרק הזמןחתולה ג'ינג'ית

צרם לי הביטוי הלשוני. (זה לא תקין מבחינה לשונית)

תושבי הפורום הותיקים מכירים את השריטות שלי בעניין הזה.

זה בהחלט פרק זמן מכובד ואני ממש מעריכה את הסבלנות ומבינה את הקושי.

תלוי למיפשוט עייף

ברוב המגזרים (ודאי התורניים) 5 חודש זה המון אבל כמו שאמרו כאן - תן לה את הזמן שהיא צריכה.

בהסתכלות על כל החיים המשותפים (בעז"ה) - עוד קצת לא יורגש.

עד כמה אתם מרגישים שמודל הזוגיות של ההורים שלכםפתית שלג

משפיע על מה שאתם מחפשים בבן\ת הזוג או על מודל הזוגיות שאתם מחפשים?

אני בטוח שזה משפיע הרבה יותר ממה שאפשר לבחון בשכל, אבל עדיין זה יכול ללמד הרבה.

לי לקח המון זמן להבין כמה שזה משפיע עלי בין אם רציתי ובין אם לא. אולי אפרט בהמשך..

תדייק ותסביר את כוונתךפ.א.אחרונה

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

שידוכיםאשר ברא

איך אתם מבררים מה קריטים לכם?

(שלא קשור למידות של האדם)-

לדוגמה נושא הצבא.

איך יודעים אם זה באמת באמת קריטי לי או שיכולה להבליג אם הבחור לא עשה או לא מתכנן אבל כן פעיל במישורים אחרים?

מרגישיםintuscrepidamאחרונה

גיל בייחס לבשלות לזוגיותאחד האם שומע

הציעו לי מישהי בת 19, מסיימת שנה שנייה של שירות לאומי. אני בן 23, בשירות קרבי. יש בינינו פער של 3-4 שנים, 3 שנתונים. ומשהו בזה ממש מפחיד אותי. בסוף אני אדם בוגר מאוד, ומשהו בגילאים האלה נשמע לי ממש ממש ילדותי. עכשיו ברור שאי אפשר להכליל, ויש מקרים הפוכים לגמרי וכו וכו. השאלה שלי היא מה הבירורים שהייתם עושים לגביה וגם לגבי עצמכם כדי להבין האם היא בוגרת ברמה שמתאימה למה שאני מחפש? אני מדבר גם על בירורים לפני שיוצאים (שזה איפה שאני נמצא כעת) וגם על בירורים תוך כדי הפגישות במידה ומחליטים לצאת..

בנוסף גם יש את החשש הפרקטי, שהיא, בניגוד לבנות בגילי, עוד לא התחילה בכלל לימודים, ולא יודע אם היא סגורה על הכיוון שלה בשנים הקרובות (אפילו אם יש לה תכנון מסוים ללמוד משהו)

תודההההה

לדעתי תתקדםחוזר תמיד לאשתי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

תתקן אותיהפי

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

ברוראחד האם שומע

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

הממממממממממממממ.חתול זמני

האם עובד גם הפוך?

לדעתי, אין באמת איך לברר מראשלגיטימי?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

תודה רבה!אחד האם שומע

.

בתחילת הדרך היה לי קשר עם פער דומהadvfb

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

מכירה לא מעטשלומית.

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

יש לי חברהרקאני

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

גבולי, אבל עדיין נראה לי בסדרPaslash

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

תלוי כמה היא ספציפית בוגרתזיויקאחרונה

פער בעומק100

היא במקום פשוט יותר, לא מסתבך, פחות שיחות עומק

יותר מעשית

והוא בשיח יותר עמוק.. וחשוב לו שיח גם כזה בקשר

יש מה לנסות?

אפשר לנסותהפיאחרונה

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

"אפקט הדומינו"רק נשמה

מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?

ברור שלחץ חברתי משפיעברוקולי

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

ברור שקייםנפשי תערוג

לא רק בחתונות

בכל נושא

לא יודעת יוצא לי לשדך ואני מעורבתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ו' באב תשפ"ו 13:48

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

 

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

 

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

 

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

 

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני מרגישהשלומית.

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

אז את מרגישה לא נכוןהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך י' באב תשפ"ו 13:08

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

השאלה מה זהשלומית.אחרונה

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

עוד פעםטבע, אמת

האמת,שקצת נמאס לי

אני יוצאת כבר תקופה, בת 22

ודי נמאס לי.

אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים

ואז זה לא מתאים,

כי החלומות שונים

כי סגנונות התקשורת לא מתאימים

סתם כי זה פשוט היה מוזר.

בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,

אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו

נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,

ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.

קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.

קודם כל - חיבוק ענק!רק נשמה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

מאוד יפה וחכם.נחלת

מה עדיף? להתחתן סתם כי כבר אין כח לחפש?חוזר תמיד לאשתי

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

ברור שלאטבע, אמת

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

מבינה אותך ככמחפשת111

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

ספרי לי על זההפי

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

...אילת השחר

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

לא קל אבלזיויקאחרונה

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

מרחק גיאוגרפיארץ חדשה

שלום חברים

הכרתי מישהי באחד האתרים, מדברים וכיף לנו.

בסופו של דבר כשרצינו לקבוע דייט עלה הנושא של המרחק- אני מאזור חיפה והיא מאשדוד.

מה דעתכם? האם נכון להכנס לקשר ככה?

אשמח לשמוע מחשבות, ועיצות מעשיות לגבי קשרים עם מרחק גיאוגרפי

יש רכבת …פ.א.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

מעניין לשמוע מה הבנות חושבות על מה שכתבתהפי

"תביאו לי את החתן עד הבית, אין לי כח להתאמץ כיחתול זמני

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

שזה הגיוני לגמריאנימהאחרונה

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

מסכימה.נחלת

אוקיהפי

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

מסכיםארץ חדשה

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

אז מה ענית לה?הפי

שלדעתיארץ חדשה

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

יפההפי

פעם ופעמיים, ברור שהגבר הוא זה שמתאמץ להגיע אליהפ.א.

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אני רק טיפהפי

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ברור שלא מתייחסים לאישה כמו לחברפ.א.

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

זה לא שאלה של התחשבנותultracrepidam

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מסכימה. אבל סבורה שזה הוגן כן להתחלק אחרינחלת

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

תפגשושבורת,לב

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

אם הנתונים האישיים נראים טובים, המרחק הוא רק נראהאלישבע999

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

אם זה מרתיע אותה רד מזה היא לא עושה לך טובה.חתול זמני

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אנשים עוברים ארצותנעמי28

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

חברים טוביםעוד מעט פסח

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

תלוי בכםהמקורית

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

ברור שנכון להכנס לקשר ולא צריך לחשובSeven

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

אם שמת לב לזהנעמי28

וזה חשוב לך אז לגיטימי לא להמשיך.

תלוי כמה העניין הזה בסדר העדיפות שלך.

וידע לא שווה חכמה, ידע תלוי בתחומי עניין וחשיפה.

אבל הבנה -אם ניסית להסביר משהו שוב והוא לא מבין, זה מבאס (לא יודעת כמה זה נפוץ)

הכל תלוי בכמה זה חשוב לך.

אולי יעניין אותך