הרוחניות שלי..הילושש

היי לכן, 

מרגישה תסכול, ברמה שכל פעם שחושבת על זה עולות לי הדמעות.. 

אבל לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך.. 

גם איך להסביר את זה.. ?! 

מרגישה רחוקה מה'. כשהייתי רווקה, כולם היו מקנאים ברוחניות שלי. התפילות שלי, הדיבור עם ה', המצוות. החסדים. 

הכל פשוט נעלם. לא יודעת לאן. 

לפני החתונה הרגשתי מעוכבת שהתפללתי ברמה שאין כאלה. מקנאה בעצמי של פעם.

אחרי שהתחתנתי הודיתי לה' כל הזמן והייתי מתפללת להריון.. אחרי שקיבלתי הריון והתחלתי להרגיש לא טוב, הייתי צריכה לאכול מיד איך שקמתי, וזה שיבש אותי. מאז התחלתי לזלזל/לשכוח שאפעם לא הייתי אוכלת לפני התפילה, ופה פתאום מותר לי.. (לא יודעת הלכתית האמת.. ) 

פשוט מרשה לעצמי.. נגיד נטילת ידיים ללחם, פתאום מרשה לעצמי לדבר בין הנטילה לאכילת הלחם. לא יודעת באיזה קטע. 

אתמול שמתי רגליים על השולחן, בעלי העיר לי. ולא היה לי אכפת, משום מה אני מרשה לעצמי. מה שפעם לא! בשום אופן! אחי היה קורא לי 'הסגן של אלוקים' מרוב שהייתי צדיקה. 

גם עבודת המידות שלי.. הייתה אחרת. 

פעם הייתי צמאה לכל דבר שבקדושה.. 

היום, לא באלי כלום.. 

 

במיוחד אחרי הלידה, הייתה לי לידה קשה ולא צפויה (9 חודשים ועדיין לא סיימתי לכתוב את סיפור הלידה שלי), לא התפללתי אחרי הלידה הרבה זמן.. אפילו לא ברכות השחר. 

היום, אני קוראת לעצמי כופרת. אני לא עושה כלום. לא באלי לעשות כלום. 

אפילו הלבוש הצנוע התחיל להעיק עליי. 

הכל. פשוט לא באלי כלום. 

ממש מזל שאני זוכרת לברך לפני האוכל. 

רק כשאני רואה את הבן שלי ב"ה בריא ושלם, ומתפתח ככ יפה, ועושה לי רק נחת נחת נחת- רק בזכות זה אני עוצרת לשניה ואומרת תודה לה' שיש לי אותו. 

 

אולי אני מאוכזבת.. מכל מיני דברים.. אבל איזו זכות יש לי להיות מאוכזבת?! אולי אני סתם כפוית טובה?

 

קשה לי שאני רחוקה. רחוקה במעשים. רחוקה בתפילה.. איפה התהילים שהייתי מסיימת כל שבת?! 

איפה אני.. מה נהיה ממני?! 

פשוט בוכה.. 

 

 

את מאד ביקורתית כפי עצמךאם הבנים שמחההה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

תודה רבה..הילושש

כנראה אני צריכה להפנים את זה שזה לא יחזור להיות כמו פעם.. 

ולוקחת את ההמלצה שלך ואשתדל ליישם.. 

תודה לך יקרה..  

בעזרת ה' יחזור אחרי שהילדים יגדלולהשתמח
אבל עכשיו בעזרת ה' תקופה משמעותית מאוד שלא
אני לא חושבת ששירה_11

שיש הרבה נשים שמרגישות שהרוחניות שלהן עלתה יותר מלפני החתונה,

תמיד יש ירידה אחרי החתונה,

מקווה לפרט בהמשך בע"ה

 

הלוואי והייתי במקום לפני שהתחתנתי, והזיווג שלי לא התעכב ב"ה, הוא הגיע עוד לפני שרציתי לחשוב על להתחתן....

ברור שכולן פחות או יותר בירידה..הילושש

אבל אצלי זה לא רק לא להתפלל או משהו כזה.. 

פשוט מרגישה את זה בכל המישורים ומה שנשאר לי זה להגיד תודה על מה שאני עדיין מקיימת וזה מה שמתסכל.. 

 

וואוו את מזכירה לי את עצמי נפש חיה.
אני עוקבת משרשורים קודמים
אולי גם דיברנו פעם
אני ממש מתרשמת ממך, מהכנות שלך ומהמסירות שלך כלפי הבית שלך, בעלך, ההורים, היחס המכבד לחמותך.
ככה שהרבה הרבה עובר עלייך
והרבה עבר עלייך .

אני חושבת שיש מצבים אישיים או בחיים, ש"על פי ה' יחנו" שיש בהם יותר פאסיביות, פחות עשייה (גם מבחינה רוחנית) ויותר נחת כזאת
ויש "על פי ה' ייסעו" שה יותר מצבים של פעילות , עשייה גשמית וגם רוחנית

ושני המצבים הם "על פי ה' " , רצון ה'.

אני חושבת שכדאי לך להרפות קצת מהדרישה או הרצון מעצמך להיות בקונטרול רוחני חזק או ההתרפקות על העבר להיות כמו אז.

אל תשכחי שההחלטה להתחתן לא פשוטה, הנישואין גם לא, וגם ההריון והלידה, הגידול של הילד גם לא פשוט.
זה עצמו כבר גורם לך להיות במקום אחר בחיים
ממה שהיית לפני כן. וממילא יש פחות רוחניות כמו שהיא מוכרת עם תהילים / תפילות ודביקות.
אני חושבת שהרוחניות פשוט מתלבשת בצורה אחרת, גמישה יותר בגשמיות
(אולי כמו סליים גמיש כזה שמשנה את הצורה לפי המימד שבו הוא נמצא)
וכמו שאמר אחד הרבנים של חבד "הגשמיות של השני זה הרוחניות שלי "
וגם נראה לי שכל אחת והכוחות שהשם נותן לה.
בסיטואציה מסויימת את מקבלת את הכלים שלך כדי באמצעותם לקיים את עבודת ה' , גם אם בחוץ זה נראה הפוך לגמרי...

את בסדר גמור כמו שאת
והעיקר הלב, הכוונה.

אם תרצי לעלות יותר, רוחנית,
כדאי שתעשי את זה לאט לאט
בהדרגה כמו התעמלות
כדי שזה ישמח אותך וירומם אותך.
ולא ייפגע בך או בכוחות שלך.
אם תרצי רעיונות, תגידי.
🌼🌸🌼🌸🌼🌷

אשרייך שאת בכאלו מחשבות

הקב"ה אוהב אותך ושמח בך!
נפש את נשמה!!💗💗💗משמעת עצמית
נכון..הילושש

דיברנו פעם, והתמודדנו עם מציאת הזיווג בפורום של לנ"ו.. 

 

חיזקת אותי נפש היקרה, 

הרגעת אותי.. לגמרי. 

 

תודה לך על החיזוק  

⁦♥️⁩נפש חיה.
עונהאם_שמחה_הללויה
קראתי בספר של הרב ארוש "חכמות נשים" משהו שחיזק אותי ממש: "כל עוד האישה לא שמחה בעצמה עיקר עבודת ה' שלה זה למצוא בעצמה נקודות טובות" (משהו בסגנון) ואפילו יעבר עליה ימים ושנים שזאת תהיה העבודה הרוחנית שלה.
כשאת למטה זה לא זמן לייאש את עצמך ולרדוף את עצמך עוד יותר. תעשי מה שבכח שלך ותבונני בכל הטוב שאת כבר עושה!
מטפלת בבית, בתינוק,הולכת לעבודה וכו' וגם יש לך המון רצונות טובים! עצם זה שאת בוכה שהתרחקת זה דבר גדול מאוד!
דווקא בזמנים שאנחנו למטה ואנחנו כל כך רוצות להתקרב לה' אנחנו יותר קרובות אליו וזה מוערך אצלו מאשר בזמנים שאנחו חושבות שאנחנו צדיקות.
תודה רבה..הילושש

וואו, זה חתיכת עבודה למצוא בעצמי נקודות טובות.. 

 

תודה רבה על התגובה חיזקת אותי.  

אכן, זאת עבודהאם_שמחה_הללויה
נתנו לך כמה נקודות טובות שלך, את יכולה גם לבקש מבעלך והוא בטוח יוסיף לך כמה חחח
מה שכן, הרבה יותר כיף בסוף היום לחפש בעצמך טוב שעשית מאשר להלקות את עצמך.
מסכימה מאוד. נקודה חשובה ביותרהמקורית
יש לי הרבה מה לכתוב לךבארץ אהבתי
מגיבה כדי לא לשכוח בהמשך. מקווה להספיק בערב בעז"ה...
כאילו אני כתבתיהמקורית
גם אני הייתי קוראת את כל התהלים בשבת ובימים טובים
והיה לי סדר לימוד מדוקדק משלי
וגם אני קיבלתי כינוי משלי על רוב צדקותי שלא אחשןף כמובן 🙃
מאז עברתי כמה גלגולים והבנתי שקודם כל, בתור נשואה עבודת השם שלי היא אחרת
מתווספות לחיים עוד אי אילו מטלות גשמיות שנראות הרבה פחות חשובות אבל למעשה הן עבודת השם דלי כרגע
ועם האמהות גם כן
היה פה על זה דיון פעם לדעתי באמהות השלה הבא לגבי העניין של איך נשים תופסות את עבודת השם שלהן, שזה לא אמור להיות מקביל לגברים אלא יש לנשים רבדים אחרים רוחניים שמגיעים עם כל תקופה בחיים ואני מאוד מאמינה בזה
זה לא אומר שאת פחות טובה, חס ושלום, אלא זה אומר זאת צריכה לכוון את הכח הרוחני שלך למקום אחר.
אז לא תספיקי לקרוא את כל התהילים, אבל אם תספיקי כמה פרקים שתספיקי זה לא שווה פחות כי את כל הזמן עסוקה במצוות וידוע הכלל ש'עסוק במצווה פטור מן המצווה' את עוסקת במצוות גידול ילדים והקמת בית, טהרה, עבודת המידות, צמיחה רוחנית, צניעות וכיסוי ראש, ברכות ופרנסה, קניתם בית אז גם מצוות ישוב הארץ ב"ה. זו מצווה לגמרי
ובתוך כל זה אני עדיין מאמינה שנשים צריכות עוגנים רוחנים בחייהן בדמות של של שיעור תורה, לימוד הלכות שקשורות אליהן כמו ברכות, שבת, טהרה, כשרות. תפילה.
הריחוק הוא לא ריחוק לגריעותא, אלא ריחוק למטרת התקרבות מהמקום הרוחני החדש שלך, בדרך שאת יכולה כרגע. וזו לא חייבת להיות הדרך שהייתה לך לפני. היא תהיה קצת שונה, אבל המסלול דומה וכל הדרכים צריכות להוביל אותנו בסוף לקיום רצון השם מתוך שמחה והתבוננות.
אז אל תלקי את עצמך. תכף ראש חודש אלול והמלך בשדה, תתפללי על רוחניות מעומק הלב מהמקום שאת נמצאת בו ואני בטוחה שבעז"ה תגיעי לשם.
וואו ריגשת אותי..הילושש

איזו תגובה יפה.. 

תודה רבה אהובה.. חיזקת אותי  

בשמחה יקרה ❤️המקורית
כל מילה! סיכמת כל כך טוב את כל הצדדיםמחי
ממש ככה. בתור נשואה ועוד יותר בתור אמא, עבודת ה' מקבלת טוויסט אחר. כל הדברים הפשוטים, טכניים וגשמיים שאת עושה בבית ולמען בעלך והילדים הם עבודת ה' לגמרי!
יחד עם זאת זה לא סותר שכדאי למצוא את הדברים שבהם תרגישי יותר מחוברת. תתחילי בצעדים קטנים ותראי איך לאט לאט את מתעוררת בחזרה. גם אצלי היו תקופות כאלה שהתרגשתי מנותקת, ששום דבר רוחני לא מעניין אותי, ושאני מבוססת באיזה שהוא בוץ. זה עבר... לאט לאט הוספתי דברים קטנים והתחלתי לזהות את עצמי יותר ולהרגיש יותר.
מזדהה ממש עם מה שכתבת בהתחלה..מותק 27
ממש היה אצלי ככה..
כל התהלים בלי הפסקה, כל שבת, ולימוד וכו..

הכל השתנה פתאום...
אחרי שאת אמא ברוך ה'...
עבודת ה' השתנתה לה... תודה לה' על הכל! 🙏🙏🙏
עוקבת ..shaer29
גם לי היה ממש שבר אחרי הלידה.לא מחוברת
צריך להבין שהעבודת ה שלנו שונה.
העבודת ה שלך עכשיו זה הטיפול בנסיכים ובנסיכות שלו.
וזה לשנות תפיסה. בכללי יש מלא הקלות להריוניות ומניקות אני הרגשתי שאני לא עושה כלום , אוכלת חופשי לפני קידוש ועוד הרבה.. למי יש זמן לתפילות ארוכות וכוחות??
אבל באמת את עובדת את ה כרגע יותר. זה התפקיד שלך כאישה. וזה מדהים.
ביחד עם זה אני הייתי לוקחת רק משהו אחד, בשבילך משהו שיעשה לך טוב.
אפשר ברכת המזון בכוונה ולתת לבעלך להיות עם התינוק ובאמת לעוף על הברכה להתפלל באמת מהלב
וזה אפילו יכול להיות רק ברכות קטנות לפני האוכל
יש לי הרבה מחשבות בנושאבארץ אהבתי
מקווה שאצליח להכניס הכל למילים (ושיהיה לך כוח לקרוא הכל…)

דבר ראשון שאני רוצה להגיד לך, זה שעצם זה שכואב לך המצב הזה, כבר מראה על הקרבה הגדולה שיש לך לקב"ה. אם היית באמת רחוקה, זה לא היה אכפת לך. לכן הכאב הוא סימן טוב, הוא מעיד על טהרת הנשמה שבך, ועל זה שהרצון לחיבור עדיין קיים בך מבפנים.

אני רוצה להעתיק לך כמה פסקאות של הרב קוק זצ"ל מאורות התשובה, שאני חושבת שממש עוזרות להרגיש ולהתבונן על הדברים אחרת:

"העוונת הם עצם היגון, וכשהנשמה מיטהרת היא מרגשת את העצמיות של העוונת, ואז היגון של התשובה מתגבר עליה, ובוער בקרבה אש הצער של החרטה והבושה והפחד האיום, ובזה עצמו היא מזדככת, ותוכל, אחר עבור הזעם, חשוב לאיתנה להיות עומדת בחוסנה ובכבודה העצמי."
(אורות התשובה, פרק ח', פסקה י"א)

"אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְהַעֲרִיךְ אֶת גְּדֻלַּת הָאֹשֶׁר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ, בְּרֹב קֹרַת רוּחַ, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַצַּעַר הֶעָדִין הַמְצַעֵר אוֹתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה חָל עָלָיו, בָּעֵת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּרַעְיוֹן הַבּוֹעֵר בְּאֹשֶׁר שֶׁל חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְרַפֶּקֶת בְּאַהֲבָה עַל הוֹד הַקְּדֻשָּׁה וְהַשְּׁלֵמוּת, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ יוֹצְרָהּ וּמְחוֹלְלָהּ מְחוֹלֵל כֹּל בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁבְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ רוֹצֶה הָאָדָם בְּעֹמֶק שֶׁל חֵפֶץ אַדִּיר לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר, לִהְיוֹת צַדִּיק פּוֹעֵל צְדָקוֹת, לִהְיוֹת יָשָׁר הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת.
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְלַבֵּט מְאֹד אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ הַבֹּץ שֶׁל הַחֲטָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לוֹ כְּלָל וּכְלָל אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת הֶעָבָר כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּרָכִים הַמַּעֲשִׂיִּים אֵינָם עֲדַיִן כְּלָל סְלוּלִים לְפָנָיו, וְאַבְנֵי נֶגֶף הֵם מְלֵאִים, אֲבָל הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים, הַמְנַשֵּׁב בַּנְּשָׁמָה וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ אֹשֶׁר אֵין קֵץ, עַד אֲשֶׁר גַּם אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁל הַצַּעַר הֶעָמֹק מִתְהַפֵּךְ גַּם הוּא לְנַחַל עֲדָנִים"
(אורות התשובה, פרק ט"ז, פסקה ג')



אני רוצה להתייחס גם למה שכתבו פה בשרשור, שרוב הנשים חוות ירידה רוחנית אחרי החתונה.
כבר כתבו פה כמה נשים, כל אחת עם הדגשים שלה, שאחרי החתונה עבודת ה' מקבלת אופי שונה ממה שהתרגלנו מלפני החתונה.
אני מאוד מתחברת לדברים שנכתבו בכיוון הזה, ורוצה להוסיף מהמחשבות שלי בנושא.
אני חושבת שבמובן מסויים, אפשר לדמות את המעבר הזה מלפני החתונה לאחרי החתונה, למעבר של עמ"י מהמדבר לארץ ישראל.
המרגלים באמת חששו מהמעבר הזה. בזוהר מוסבר שהסיבה שהם התנגדו לכניסה לארץ היתה מתוך החשש שזה יגרום לירידה רוחנית, לעומת המדבר בו היה אפשר להיות הרבה יותר שקועים בעולם הרוחני.
ולמעשה אנחנו אפילו רואים שהם צדקו. אחרי שעמ"י נכנס לארץ, רואים בספר שופטים את הירידה הרוחנית שהם חווים. העיסוק בעולם החומר מרחיק אותם מהקב"ה.
אבל עדיין, זה איך שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו. זו התכלית האמיתית של עבודת ה' - דווקא בתוך החיים, דווקא מתוך העיסוק בחומר.

ולפעמים המעבר הזה גורר ירידה.
לפעמים יש ירידה שהיא רק בהרגשה. שבעצם האדם עולה קומה, אבל עכשיו הוא 'קטן' בקומה החדשה, ולכן הוא מרגיש כאילו הוא ירד (כמו שתלמיד כיתה ו' עולה לכיתה ז', ובעצם הוא עלה, אבל בהרגשה הוא יכול להרגיש פתאום קטן, כי בכיתה ו' הוא היה הכי גדול בבית הספר ועכשיו הוא הכי קטן).
ולפעמים גם יש ירידה ממשית, כשמגיעים לשלב חדש ואין לנו מספיק כלים בשבילו, וחווים ירידה באמת.
אבל גם הירידה הזו היא באמת לצורך עליה. כי אם האדם יצליח לעלות משם, הוא יגיע הרבה יותר גבוה ממה שהוא היה קודם. ועצם העבודה תבנה בו כלים שלא היו נבנים בלי זה.
ועיקר המשמעות של העבודה שלנו בעולם היא לא המקום בו אנחנו נמצאים, אלא התנועה שאנחנו עושים, השינוי שאנחנו מצליחים לעשות מהמקום בו אנחנו נמצאים.


ומהי באמת העבודה של אחרי החתונה?
על עצמי אני מרגישה שהרבה מהעבודה שנדרשת ממני זה עבודה המידות. וזה פוגש אותי הרבה יותר מאשר מה שהיה לפני החתונה.
קודם כל בזוגיות, ואחר כך בהורות. וכמובן גם בכל המעגלים מסביב (כל אחת וההתמודדויות שלה - בעבודה, מול החמות, מול הגיסים/ות וכו').
וההתמודדות בכל החזיתות האלו יכולה להישאר מנותקת מעבודת ה'. אבל היא יכולה להיות גם ממש עיקר עבודת ה'.
ובדיוק בפרשת עקב שקראנו בשבת, למדנו - "ללכת בכל דרכיו" - הוא רחום ואתה תהא רחום הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים (רש"י דברים, י"א, כ"ב).
ההליכה בדרכי ה' מתבטאת בעבודת המידות, בכך שנתאמץ לנהוג כמידותיו של הקב"ה, למחול על הכבוד שלנו, להתגבר על הכעס, לוותר, להקשיב, לתת ולגמול חסדים עם בני המשפחה שלנו למרות שזה שוחק ומעייף - כל זה מקרב אותנו לה', כי זו ההליכה בדרכיו.

ודווקא בתוך המשפחה אנחנו ממש מדמים את הקשר בינינו לבין הקב"ה - גם ביחס הזוגי (הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל נמשך לקשר של איש ואישה, הדוד והרעיה), וגם בקשר מול הילדים (הקשר של הקב"ה לעמ"י נמשל גם לקשר של אב ובנים, וגם השכינה מכונה בקבלה 'אמא' לעמ"י). וכל מאמץ שלנו בקשרים האלו, קשור באופן ישיר גם לקשר שלנו כעמ"י עם ה'.
(הקשר קיים גם אם לא מרגישים אותו, אבל כשזוכרים את זה ומכניסים את זה בתוך העבודה שאנחנו עושים, זה עוד יותר משמעותי, ונותן הרבה יותר משמעות לעבודה שלנו).

נראה לי שהרבה מהדברים שכתבתי הם קצת 'באוויר', ולא מספיק הסברתי איך לבטא את העבודה הזו בתוך המציאות. בכל מקרה, בינתיים אני צריכה כבר לסיים, אבל אשמח לכתוב עוד אם את מרגישה שזה כיוון שמדבר אלייך.

ואני רוצה לתייג גם את @אם מאושרת, שאני בטוחה שיש לה הרבה מה להוסיף פה...
וואו כתבת מהמם וממש חיזקת אותי!אמא לאוצר❤

אוהבת מאד איך שאת כותבת ומתחברת מאד.
אשמח מאד שתמשיכי כשתוכלי...תודה רבה!

כתבת מרומם כ"כ!אם מאושרת
לגזור ולשמור! ולתלות מול העיניים!

תודה על התיוג💗בזכותך למדתי הרבה
( והפיסקה מאורות התשובה עשתה לי ממש הרגשה אלולית ,עזרה לי להרגיש את הדגים שרועדים...)
אחרי כל הדברים הנפלאים שאת וכל הנשים היקרות כתבו כאן,לא נשאר מה להוסיף.... חשבתי על איזה משהו,בעז"ה אכתוב מחר.
תודה רבה! הדברים נגעו בי כל כך!להשתמח
ממש הסברת לי את התהליכים שאני עוברת והתיישבו על הלב בצורה מדוייקת. יישבת לי כל כך הרבה שאלות ותהייות שהיו לי בנושא הזה. הלוואי שאזכה לשים את הדברים מול הלב שלי, לזכור אותם, וליישם אותם. תודה!!!!!
וואו איזה יופי כתבת!! תודה על זה!אוהבת את השבת
גם הרעיונות וגם איך שהסברת אותם כ"כ ממוחש וברור ונוגע...


תודה רבה רבה רבה רבה על זה!!!!!
ממש בא לי במקום
מרומם ממש..
בכלל לא באוויר
דווקא מאוד מורגש וברור וקשור ליומיום הכי יומיומי!
תודה לך ולכל המגיבות המפרגנות❤️ ממשיכה את הדברים..בארץ אהבתי
התחלתי לכתוב על עבודת ה' של אחרי החתונה, ואני רוצה לפרט על זה קצת יותר ברמה המעשית.
אני כותבת את הדברים מתוך נקודת המבט שלי והחוויות שלי, ולא בטוח שזה יתאים לכל אחת באותה צורה, אבל בכל זאת אולי זה יכול להוסיף.
וכמובן שאני לא חיה באמת בכל רגע את כל מה שאני כותבת פה. אני כותבת כיוונים שאני מאמינה שהם נכונים, והייתי רוצה לחיות יותר בדרגה הזו, אבל גם לי יש עוד הרבה עבודה…


לפעמים יש נטיה להרגיש כאילו הרוחניות היא רק כשעוסקים בדברים שהם ממש של קודש - תפילה, תהילים, לימוד תורה.
גם כשחושבים על מצוות שאנחנו מקיימים, אלו שיותר שמים אליהן לב ורואים אותן כ'מצוות' זה המצוות שמברכים עליהם לפני, שיש להן יותר 'נוכחות' של מצווה (שבת, ציצית, תפילין, מצוות מיוחדות של החגים וכו').
ולפעמים יכול להיווצר מצב בו אישה תרגיש שביומיום הרגיל שלה היא בעצם לא עושה כמעט שום דבר של קודש. אפילו ברכות הנהנין שאנחנו כן נתקלות בהן במהלך היום - כל כך קשה להתכוון בהן, ולכן גם ההזדמנות הזו לקודש לרוב מתפספסת.

אבל בעצם ההרגשה הזו היא ממש טעות.
קודם כל, כי יש המון מצוות שמקיימים אותן גם אם אין להם 'נוכחות' וברכה מקדימה.
עצם הלבוש בצניעות זו מצווה שמלווה אותנו לאורך כל היום. כל דבר שאנחנו לובשות כדי להיות צנועות יותר - זו מצווה. וככל שהקושי גדול ואנחנו בכל זאת מתגברות - כך גם הקב"ה שמח בזה יותר.
הברכות לאורך כל היום - גם אם זה לא בכוונה, עצם זה שאנחנו מקפידות על צורת האכילה שלנו, לא מכניסות לפה אוכל לפני ברכה, מברכות אחרי, זה כבר מקשר את החיים שלנו לקודש. וכמובן שזה גם מקום שאפשר להשקיע בו יותר, כי כל ברכה היא הזדמנות לקשר עם הקב"ה. וזה לא כל כך פשוט לזכור את זה בתוך השטף של החיים, ובמיוחד כשהברכות כבר יוצאות מהפה באופן אוטומטי ובלי מחשבה, אבל זה כן מקום שאפשר להוסיף בו עוד קשר עם הקב"ה (בדיוק כתבתי על ברכת המזון בשרשור של פרשת השבוע, שמה קישור למי שתרצה לקרוא - 🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת עקב🕯 | ערוץ 7 )

אבל חוץ מהדברים האלו, ששייכים אלינו גם לפני החתונה, יש עוד עבודת ה' שמתחדשת לנו לאחר החתונה, בבית שאנחנו מקימים. ואני מרגישה ששם יש צד משמעותי של עבודת ה' - בעשייה היומיומית, ובקשרים המשפחתיים, בעיקר בקשר הזוגי ובקשר עם הילדים.

קודם כל אני אפשרות לגבי העשייה בבית - יש הרבה מקורות שמשווים את המקדש לבית. ואני למדתי שבכל מקום שיש השוואה, היא נכונה לשני הכיוונים. כל בית הוא כמו מקדש קטן, והעשיה בו היא ממש עבודת ה'. כל דבר שאנחנו עושים ומשקיעים בשביל המשפחה זה חסד, אחת ממידותיו של הקב"ה. וכולנו יודעות כמה זה לא בא בקלות. איזה שינוי עצום צריך לעבוד מלהיות רווקה שמידי פעם עושה טובה ועוזרת בבית, למצב בו הכל באחריותך - אם לא תכבסי לא יהיו בגדים, אם לא תכיני אוכל אז לא יהיה מה לאכול, אם לא תנקי אז הבית יהיה מלוכלך, אם לא תשטפי כלים אז לא ישארו כלים להשתמש בהם ולאכול איתם, אם לא תלבישי ותקלחי ותחליפי טיטולים ותעזרי בלימודים וכו' לילדים - הם יפגעו מזה כי הם תלויים בך (כמובן הכל בשותפות עם הבעל, בכל בית לפי צורת ההתנהלות וחלוקת התפקידים שלו, ועם הסטנדרטים שלו וכו'. אצלנו בחלק מהדברים שהזכרתי אני לא עושה כמעט בכלל כי בעלי לקח על עצמו, אבל יש דברים אחרים שהם לגמרי עלי, ויש דברים ששנינו שותפים, ובכל דבר שאני עושה ממה שהזכרתי פה וגם ממה שלו - זה דורש ממני השקעה והקרבה מצידי, וזה ממש חסד…).
כל האחריות הזו יכולה להרגיש רק עניין טכני. אבל אפילו אז זה לא מבטל את הערך הרוחני שיש בעשייה הזו. עצם זה שמישהי משקיעה מהזמן שלה ועושה דברים כדי שיהיה טוב למשפחה - זה חסד, וזה עשיית טוב בעולם, גם אם היא לא עושה את זה 'עם כוונה'.
אבל כמו כל מצווה - אפשר לעשות את זה עם יותר כוונה. אפשר להתחבר גם לצד הרוחני שבעשייה הזו. להשתדל לעשות את הדברים יותר בשמחה, מתוך מחשבה על האחרים שנהנים מהעשייה שלי. כשקשה לי ואני בכל זאת עושה - לזכור שאני מתאמצת גם בשביל המצווה, ולהשתדל לעשות את הדברים מתוך הארת פנים ושמחה, עד כמה שניתן (וכשלא מצליחים לעשות בשמחה - לזכור שעצם זה שעשיתי למרות שהיה לי קשה זה גם דבר גדול ויקר בעיני ה').
כשיש פניות ואפשרות - אפשר גם להתפלל לה' תוך כדי, להודות לו על מה שהוא נותן לנו שמאפשר את העשייה הזו, להודות על הזכות לתת למשפחה שלנו ועל המשפחה שזכינו בה, וכו'.

והחלק האחרון שרציתי לפרט עליו זה על עבודת ה' בזוגיות ובהורות. אבל אני צריכה בינתיים להפסיק, אז שולחת מה שהספקתי לכתוב ומקווה להשלים בהמשך…
מקסים! איזב דברים מחזקים!!!אוהבת את השבת
וואו ממש מדוייק ויפהפה...
יישר כח!
תודה ששיתפת אותנו!!
תודה שהגבת, איזה כיף שאהבת. ממשיכה עוד…בארץ אהבתי

רציתי להמשיך ולכתוב גם על עבודת ה' במשפחה ובקשרים המשפחתיים, אבל לפני שהתחלתי לכתוב, קראתי את הדברים ש@תהילה 3> כתבה, והם ממש מבטאים את מה שהתכוונתי (בתגובה שלה פה מתחת - הרוחניות שלי.. | ערוץ 7 )
אני חושבת שגם בלי להתכוון שזה יהיה עבודת ה', עצם ההתמודדויות עם כל מיני אתגרים זוגיים וחינוכיים, מביאות אותנו להרבה עבודת המידות, הרבה ויתור, ענווה, עין טובה, ועוד.
וכל אלו זה ממש עבודת המידות, זה ממש הידמות למידותיו של הקב"ה. וה' רואה את זה ושמח בזה גם אם לא התכוונו תוך כדי שזה יהיה חלק מעבודת ה' שלנו.

אבל אם רואים את זה כעבודת ה', זה יכול להוסיף עוד הרבה יותר. בזה שנתפלל לה' מתוך הקושי, בזה שננסה לכוון למה שה' רוצה, בזה שלפעמים נצליח להתעלות על עצמנו ולעשות משהו שממש קשה לנו כי זה מה שה' באמת רוצה שנעשה.
וכמובן שלא תמיד מצליחים. אבל עצם ההסתכלות על הדברים מתוך נקודת מבט כזו, מאפשרת להסתכל על ההתנהלות שלנו ממקום אחר, להבין יותר איפה אנחנו טועים ולהתאמץ יותר כדי לתקן.

ובאופן אישי, אני מרגישה שהדבר העיקרי שעוזר לי בעבודת ה' הזו (ובלזכור שזו עבודת ה') זה לפנות זמן להתבוננות על הדברים שעוברים עלי, מתוך כיוון המחשבה הזה.
זה יכול להיות בשיחה עם חברה שמתאימה לשיחה כזאת (פעם היתה לי חברותא שבועית עם שתי חברות אהובות, שרשמית למדנו ביחד מספר על עבודת המידות, אבל למעשה דיברנו הרבה על התמודדויות מהמציאות ואיפה זה פוגש אותנו בעבודת המידות, והמפגשים האלו ממש נתנו לי את המרחב להתבונן על הדברים שעוברים עלי במבט של עבודת המידות).
זה יכול להיות גם בשיחה עם הבעל - בזמן זוגי שנקבע מראש, או בסתם שיחה אחרי שדברים קורים. העיקר זה לא להישאר בחלק של מה היה ואיך היה, אלא לקחת את השיחה גם לכיוון הרוחני - מה ה' רוצה מאיתנו פה.
זה יכול להיות גם בזמן אישי עם עצמי - בכתיבה (חופשית, או עם שאלות מנחות שמכוונות), או בדיבור עם ה', או רק במחשבה.
לא לכל אחת כל אפשרות תתאים, וזה גם משתנה בין תקופות שונות ובין ימים שונים. ולא תמיד אפשר להתמיד באמת כל יום. אבל אפילו לעשות עצירה כזאת מידי פעם, להתרגל לחשוב על מצבים מאתגרים כניסיונות מה', להתחיל להתפלל אליו מתוך הקושי - זה מאוד מוסיף. ואני מרגישה שזו עיקר עבודת ה' שלי בתקופה הזו של החיים שלי. וזו ממש עבודה משמעותית - אלו החיים עצמם, זה הניסיונות שה' מזמן לי כדי לעזור לי לגדול, ועם זה אני עובדת ומתקדמת בונה את המידות שלי, ומתקרבת אליו על ידי זה (כשאני מצליחה…).



ובנוסף לכל מה שכתבתי, אני אוהבת למצוא זמן לשמוע שיעורים שמחזקים אותי ומחברים אותי לעבודת ה' (בחופש זה ממש מאתגר למצוא זמן, כשאני עובדת אז אני שומעת בנסיעות).
אני מרגישה שהעיקר מבחינתי זה לא שיעור שמוסיף לי ידע בתורה (למרות שזה תמיד טוב, אבל לא זה מה שאני מחפשת), אלא שיעור שמקרב אותי לעבודת ה', שמזכיר לי דברים שאני יודעת אבל צריכים חיזוק, וגם שמלמד אותי דברים חדשים - התבוננויות חדשות וכלים נוספים בעבודת ה'.
אני מאוד מתחברת לשיעורים של הרב ראובן ששון. יש לו מגוון גדול של שיעורים בנושאים שונים, וגם שיעורים בפרשת השבוע בכל שבוע, שתמיד מכילים כיוונים שקשורים גם לעבודת ה' במציאות, ומאוד מוסיפים לי.
ויש כמובן עוד הרבה שיעורים של רבנים ורבניות נוספים (כתבו פה בפורום על שיעורים יפים ומחזקים של הרב פנגר, ובטח יש עוד הרבה), ואולי זה גם כיוון שיכול להוסיף חיבור לעבודת ה', אם מוצאים משהו שמתחברים אליו.
תודה גם על זה!!אוהבת את השבת
ממש בא בטוב!
שנזכה בע"ה 🙏
תודה רבה!להשתמח
עשית לי סוויטש בראש. דברים כל כך חשובים לזכור ביום יום!
מהמםם!!מותק 27
ממש מבינה על מה את מדברתתהילה 3>
אני חושבת שיש הבדל משמעותי בין התקופות שציינת לבין עכשיו.

קודם כל ממקום של כאב באמת אדם מסוגל להתחבר יותר לעומק לעצמו ומתוך כך ומתוך הצורך גם לה' - זה לגבי דברים שהיו לך כמו רווקות או רצון להריון.

שנית מבחינה פיזית ככל הנראה בעבר היו לך יותר אנרגיות כמו כוחות גוף, פנאי, פניות ומרחב ללמוד, להתפלל, ולהשקיע בדברים האלה, והיום הם מושקעים בעבודת ה' מסוג אחר.


והכי חשוב, אני רואה את עבודת ה' שלנו כאנשים להפוך כל הזמן לאנשים טובים ומדוייקים יותר, להיות מכוונים מול עצמנו ומול רצון ה' מאיתנו, וכמובן שבתקופות שונות זה בלבושים שונים.

לדוגמא בחורה צעירה שבונה את אישיותה משקיעה בלימוד ובתפילה,
אמא שבונה את ביתה משקיעה בלבנות זוגיות בריאה
ואחכ בלחנך ולגדל ילדים.


את כל הדברים האלה אפשר לעשות באופן חיצוני וטכני,
ואפשר לעשות מתוך שאיפה לדייק ולכוון למקומות הנכונים.
מתוך הקשבה כל הזמן, מי אני, מה ה' רוצה ממני, מה אני לומדת במציאות מהזוגיות שלי (וואחד למידה)
מה אני לומדת במציאות מגידול הילדים (גם כן)...

באיזשהו מקום עבודת ה' והלמידה לפני חיי הנישואין זה תיאוריה, ואחר כך זה העולם האמיתי.
כמובן שגם לפני זה יש מה לעשות אבל נישואין מוסיפים קומה משמעותית בהרבה, אדם שלא נשוי הוא במקום לא שלם מבחינה רוחנית.

וגם כאן, כמו בחיים הרגילים אפשר לחיות את החיים ולתת להם לעבור, ואפשר ללמוד את הדרך ולראות בכל מקרה הזדמנות ללמידה להתכווננות לדיוק.

אני חושבת שזה עבודת ה' מסוג שונה לחלוטין.
והיא מדהימה לא פחות, ויש מצב שיותר או הרבה יותר..
אבל בהחלט דורשת למידה משלה.


וחוצמיזה: תפילה קשר וחיבור אל ה' תמיד.
התחברתי מאוד למה שכתבתמחי
תודה על זה!
איזה כיף, תודה תהילה 3>
וואוווווו!להשתמח
איזו הסתכלות מדהימה על עבודת ה', איזה שינוי של נקודת מבט. תודה!
שימחת אותי באהבה❤️תהילה 3>אחרונה
מקסימה!! תודה רבהגליאור


קודם כול, חיבוק מתואמת
אני חושבת שצריך להפריד בין מצוות מחויבות לבין מצוות שהן סוג של נדבה.
לבוש צנוע - זו מצווה מחויבת. תפילה כלשהי ביום (ברכות השחר) - זו גם מצווה בסיסית.
תפילות נוספות, תהלים, לימוד תורה וכו' - זה מעבר, כשמסוגלים לזה, ובתור אישה ואמא - את בעיקרון פטורה מהן.

אני לא חושבת שירדתי ברוחניות מאז שהתחתנתי, אף שבהחלט פחתו התפילות ולימוד התורה שלי. (בהיריון הראשון הרגשתי שאני לא מסוגלת להתפלל שחרית, שהיא ארוכה, ובעיקר תפילת עמידה - כי קשה לעמוד הרבה, ומאז פשוט ויתרתי עליה... מתפללת רק ברכות השחר וקריאת שמע, ובשנים האחרונות משתדלת בשבת ובחגים להתפלל תפילה מלאה אחת, בדרך כלל תפילת מנחה)
אבל מצד שני - ההיריונות והלידות והאתגרים שבחיי הנישואין וההורות קירבו אותי לה' בצורה מדהימה. ועצם הידיעה שכל העיסוק שלי כרגע, העיסוק בזוגיות ובגידול ילדים, הוא רוחני - מקרב אותי לקב"ה.
וזהו, זו באמת עבודת ה' שלי ושל כל האימהות כרגע.
ועם השנים למדתי להוסיף עוד קצת רוחניות מהצד (ולהרגיש כאילו אני "צדיקת עולם" בזכות ההקרבה שזה דורש ממני...) - פרשת שבוע, תהלים (כשמצליחה), עיסוק אומנותי בתורה (אני אוהבת לכתוב, אז כותבת סיפורים ושירים בעקבות דברים שאני לומדת, וזה מדרבן אותי ללמוד תורה).
אז גם אם עכשיו את במקום "נמוך" לכאורה - זה לא אומר שכך תישארי. את כרגע בתחילת חיי הנישואין וההורות, ולוקח זמן להתרגל אליהם בפני עצמם. תשמרי בנשמתך את הניצוץ הזה, את הרצון והשאיפה האלה להתקרב לאלוקים, ובע"ה בעתיד, כשהחיים הנוכחיים יהפכו לחלק ממך, זה יבוא לידי ביטוי גם בדברים מעשיים...
כתבת כל כך יפהמחי
לפעמים יותר קל להוסיף בדברים של נדבה מאשר בדברים של חובה. לא במקום, כמובן.
לדוגמא אקפיד על ברכות השחר, אבל במקום להתפלל שחרית שקשה לי להקדיש את הזמן הראוי לזה בלי הפסקות באמצע, אישית מרגישה שקל לי יותר להגניב כמה פרקי תהילים פה ושם, שאני יכולה להגיד מתי שאני רוצה, ויכולה להקדיש לזה דקה שתיים, להפסיק ולהמשיך אחרי כמה שעות.
לא קראתי הכלbula
אז מקווה שלא חוזרת
מבינה אותך ומזדהה
אני בתור בחורה התפללתי שלוש תפילות ביום
ומילד לילד ירדה עוד תפילה ועוד אחת..היום מחזיקה בשיניים את מה שנשאר
וזה לא אותו דבר
פיזור הדעת, העומס וכו
אבל קרבת אלוקים זה גם בדיבור היום יומי, לאורך היום
בדיבור הפשוט של- ה קשה לי, ה תודה, ה הלוואי ש..
לזכור ולהרגיש את ה
ואת זה הרווחנו בענק בתור אימהות
כי אמאלה, אי אפשר לזוז בלי ה'
זוכרת את התסכול שלי שאין לי תפילות בשבתות, בימים נוראיים, הרגשתי ירידת מדרגה, נידוי, לא פייר, מה קורה פה
היום אני בסוג של השלמה, מקבלת בנינוחות שזה מצבי, שה בעצמו שם אותי בו
אז זה ריחוק? ה יודע שהייתי שמחה להתפלל יותר, אבל אני לא נלחמת
ואני בטוחה שהוא גאה בי על מה שאני עושה, על זה שהייתי רוצה יותר, על זה שאני בשאיפה להיות קרובה
ואני בטוחה שהוא שמח כך גם בך! ובכולנו!
ממש נכוןמשמעת עצמית
ההפרדה בין מה שמחוייב למה שהוא "דרגה" רוחנית.
עשית לי סדר בראש!
תודה לך💗
מסכימה מאודלהשתמח
אני חושבת שהשאלה היא לא המעשים.זה רק ביטוי חיצוניאמא ל6.
למשהוצפנימי שלא מקבל מענה
אולי לשאלה פנימית שנשארה פתוחה..
אולי לאכזבה כלשהי בקשר עם ב'
אולי מחוסר ידיעה איך לחבר בין עבודת ה' שהככרת כרווקה למי שאת עכשיו


הביטוי החיצוני של עבודת ה' משתנה עם השנים אצל נשים במיוחד
האמהות בכלל משנה את המושגים...
וצריך לא להבהל מצד אחד
ומצד שני לראות
מה כן
מה כן מחבר אותי לה' ברגעים הקטנים
מה זה נותן לי
מה חסר לי שם

שמעיפרצוף כרית
לגבי התפילה, מאז שאת יולדת -את הופכת לאמא!!! את אחראית על ילד/ה וזה עול, את לא פנויה ועצמאיתכפי שהיית קודם
והלכתית מותר לך לא להתפלל (או תךילהקצרה, תשאלי רב) ולכן לגביהתפילה תרגישי בנוח, צריך כוחותלגדל ילדים ולגיטימי שלא תתפללי או תתפללי הרבה הרבה פחות

לגבי הצניעות- למה לא חשוב לך?
יש גיל שמתחילים יותר לחשוב על החיים, לגיטימי שתשתני.... יכולה לפנות אלי באישי בשמחה אם תרצי, מבינה ללבך, אם תרצי לחשוב למה התחלת לזלזל קצת או פחות לייחס חשיבותלמצוות, אוליתחשבי עם עצמך מה הסיבה לכך
וואו את זו אני תגידימחכה להריון

אני מרגישה בדיוק כמוך

הלוואי שנזכה להתחזק בדברים האלה שהיינו עושות פעם

גם לי עצובב

 

כיוון אחר- פרפר שיוצא אל החופשאם מאושרת
כמו שכתבתי בהודעה למעלה קראתי בשקיקה והחכמתי מכל ההודעות שנכתבו כאן.
רציתי לכתוב כיוון אחר לגמרי-
האם החתונה היתה בשבילך גם יציאה מהבית?
מה שכתבת ממש הזכיר לי את עצמי גם בשירות לאומי וגם אחרי החתונה,
הרגשתי תחושת שחרור ענקית ! כמו פרפר שיוצא אל האור.
עד אז כשגדלתי בבית- הכל היה ברוטינה -
באולפנה התפללנו שחרית יחד.
וגם בחופש- בבקר אבא הולך לבית כנסת,אמא מתפללת וגם אני.
ופתאום בשירות לאומי אני צריכה לדאוג לעצמי לבד לזמן התפילה,הוא לא חלק מהלו"ז הרוטיני.
זה שוק עצום- וקושי גדול מאד- כמו כל קושי בשלבי החיים של מעבר משלב לשלב,( גמילה מחלב,מטיטול,להתלבש לבד וכו')
ופתאום כשיצאתי לחיים העצמאיים- אני צריכה לדאוג ללוז שלי לבד!.
ללכת לישון בזמן, לפנות בבקר זמן לתפילה.
וכאן לפני שאת לוקחת את כל מה שכתבו לך לגבי עבודת ה' של אמא שהיא אחרת, הייתי בודקת קודם כל את עצמי ביחס לגבולות , מציבה את עצמי מחדש במקום הבוגר הזה- שאני מתכננת לו"ז אני אחראית לעצמי ורק אחר כך מתייחסת לעבודת ה'.

אתן לך דוגמא שאני נזכרת בה כרגע,תחפשי לעצמך דוגמאות אחרות שמתאימות לך.
אצלי תחושת השחרור הזו באה לידי ביטוי באוכל.
בבית ההורים יש שיגרה בריאה של ארוחות בריאות ומסודרות, ובשירות לאומי פתאום אין לך זמן לאכול מסודר, אז פשוט גרסתי קופסאות קורנפלקס.וזה היה ממש כיף! רק כשהמשקל שלי לא מצא חן בעיני חשתי צורך להפסיק את העניין.
ואותו דבר קרה לי גם אחרי החתונה- הייתי לבד בבית כמעט כל היום,אני לבד עשיתי קניות וגם היה לי כסף כי עבדתי וההוצאות של זוג צעיר ממש לא גדולות,
אז שוב חזרתי לתקופת הקורנפלקס

איפה אני היום? היום ב"ה כבר הילדים גדלו ויש בבית שגרה של ארוחות בריאות בשבילם! אז ממילא גם אני חלק מהשגרה הזו.

ועכשיו נחזור לעבודת ה'- כיום למרות שיש לי תינוקת אני מתפללת שחרית כי יש בבית ילדים גדולים ויש שיגרת תפילות בבית.
האם יכולתי לעשות את השגרה הזו כשהיה לי רק תינוק אחד? ברור שלא,זה משהו שנבנה עם השנים,
באמת בהתחלה במעבר לאימהות לא הספקתי כלום.
וכאן את צריכה לשבת עם עצמך ובכנות לחשוב איזה בית את רוצה לבנות? איך יראה מבחינה תורנית? ולשם לכוון- אבל לזכור כמובן כל מה שכתבו לך כאן על זה שאישה פטורה מצוות עשה שהזמן גרמן.
לכן הייתי הולכת יותר בכוון הרוחני הכללי- צניעות,מידות ואפילו נימוסים- תדמייני שעכשיו הבן שלך בשידוכים,מה היית רוצה שיגידו על הבית שגדל בו? איך האמא לבושה? איך האמא מתנהגת? ותכווני את עצמך לשם.
בהצלחה ענקית 💗
וואו. איזו תגובה מדויקת.הילושש

אין לי מילים. 

ממש התחברתי. 

ו.. כן, הייתי כמו פרפר שמחכה לחופש= חתונה.. (עזבי שהתבדיתי חחח ) 

 

ממש מאמצת את מה שכתבת.. תודה תודה!!! 

 

 

ממש מדוייק.. תודה!אוהבת את השבת
איזה כיוון חשוב ונכון כתבתבארץ אהבתי
ידעתי שכדאי לקרוא לך...🙂
רוצה להודות לכולן על התגובות החכמותהילושש

הרגעתן אותי ונתתן מלא כלים להתחיל.. 

מודה לכן ממש!! 

 

 

 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמתאחרונה

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכתאחרונה

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!