ההורים שלי מדהימים. תמכו בי ובבעלי לאחר הלידה, מתנדבים לשמור על התינוקת ומארחים אותנו בשבתות ממש כיד המלך.
העניין הוא.. שאני מרגישה שמאז הלידה אני לא ממש קיימת. רק התינוקת. לזה כבר התרגלתי.. אבל מה שיותר מפריע לי זה שהם לא תמיד מכבדים את הבקשות שלי כשהם שומרים עליה. אני מרגישה שהם מסתכלים עליה כמו על משחק או בובה. אם אני רוצה לקחת אותה לאכול כי אני רואה סימני רעב ראשוניים, הם אומרים: תני לה עוד לשחק, היא לא בוכה.. אם אני רואה שהיא גמורה מעייפות ולא מפסיקה לשפשף את העיניים, הם אומרים: לא נורא, שתתעייף קצת.. תישן לך אח"כ כל הלילה..
השקעתי בהנקה בטירוף (פעם כתבתי כאן) וב"ה זה אחד הדברים שאני הכי שמחה שהתעקשתי עליהם.. אמא שלי לא בקטע. לא מבינה למה אני לא מסמיכה לבת שלי כבר את האוכל, מה הבעיה עם תמל (זה ייתן לה לישון בלילה מצויין) ולמה צריך להסתובב כל היום עם ה.. בחוץ.
באחת השבתות ביקשתי שישחקו איתה רחוק מהמזגן כי היא כל הזמן מנוזלת. אמא שלי אמרה לתינוקת שאני מבלבלת את המוח.. ובהמשך השיחה אמרה לי שאי אפשר ככה, שום דבר שעושים בשבילי לא טוב.. ועוד כל מיני מחמאות.
נשברתי.
לא יודעת איך להמשיך מכאן.. ומניחה שעם הגיל זה לא ישתפר. אולי דווקא להיפך.
העניין הוא.. שאני מרגישה שמאז הלידה אני לא ממש קיימת. רק התינוקת. לזה כבר התרגלתי.. אבל מה שיותר מפריע לי זה שהם לא תמיד מכבדים את הבקשות שלי כשהם שומרים עליה. אני מרגישה שהם מסתכלים עליה כמו על משחק או בובה. אם אני רוצה לקחת אותה לאכול כי אני רואה סימני רעב ראשוניים, הם אומרים: תני לה עוד לשחק, היא לא בוכה.. אם אני רואה שהיא גמורה מעייפות ולא מפסיקה לשפשף את העיניים, הם אומרים: לא נורא, שתתעייף קצת.. תישן לך אח"כ כל הלילה..
השקעתי בהנקה בטירוף (פעם כתבתי כאן) וב"ה זה אחד הדברים שאני הכי שמחה שהתעקשתי עליהם.. אמא שלי לא בקטע. לא מבינה למה אני לא מסמיכה לבת שלי כבר את האוכל, מה הבעיה עם תמל (זה ייתן לה לישון בלילה מצויין) ולמה צריך להסתובב כל היום עם ה.. בחוץ.
באחת השבתות ביקשתי שישחקו איתה רחוק מהמזגן כי היא כל הזמן מנוזלת. אמא שלי אמרה לתינוקת שאני מבלבלת את המוח.. ובהמשך השיחה אמרה לי שאי אפשר ככה, שום דבר שעושים בשבילי לא טוב.. ועוד כל מיני מחמאות.
נשברתי.
לא יודעת איך להמשיך מכאן.. ומניחה שעם הגיל זה לא ישתפר. אולי דווקא להיפך.
