לא צעקתי. אתמול בלילה בשלב של תסכול עמוק הסתכלתי על עצמי במראה ועלה לי קטע שלם בראש על האישה המשוגעת שמביטה בי במראה.
זה נשמע כמו סיוט ולא כמו פרי דמיון פורה של כמה רגעים. אבל המשכתי לכתוב בראש את הקטע כי האישה המשיכה להסתכל עליי אפילו כשכבר לא הייתי שם. והיא הייתה מפחידה כל כך.
וזה עצוב לדעת שהדברים שהכי מפחידים אותנו הם עצמינו. אז עצמתי עיניים כדי לא לראות אותה, ואז ראיתי את אותה האישה תלויה על חבל מהתקרה. זה דמיון בסדר? עובדה שעצמתי עיניים, ראיתי רק כשעצמתי עיניים. אז פתחתי ואז ראיתי את האישה במראה, אז סגרתי ואז ראיתי אותה תלויה מתה מהתקרה של החדר. ולא הצלחתי לחשוב על דברים אחרים.
חשבתי על זה שמי שחושב על פיל ורוד רואה פיל ורוד. אבל לא חשבתי עליה, אני נשבעת. ניסיתי לראות את הנוף של הים שהייתי בו אתמול, את קו האופק. את הגלים. את השגרה אבל כל הזמן האישה המתה היתה תלויה מהתקרה או מביטה בי מהמראה.
זה מפחיד כי חשבתי שאני האישה.
ואז מישהו שלח לי הודעה בווצאפ ומרגע שדיברתי עם אנשים אז זה עבר
זה נשמע כמו סיוט ולא כמו פרי דמיון פורה של כמה רגעים. אבל המשכתי לכתוב בראש את הקטע כי האישה המשיכה להסתכל עליי אפילו כשכבר לא הייתי שם. והיא הייתה מפחידה כל כך.
וזה עצוב לדעת שהדברים שהכי מפחידים אותנו הם עצמינו. אז עצמתי עיניים כדי לא לראות אותה, ואז ראיתי את אותה האישה תלויה על חבל מהתקרה. זה דמיון בסדר? עובדה שעצמתי עיניים, ראיתי רק כשעצמתי עיניים. אז פתחתי ואז ראיתי את האישה במראה, אז סגרתי ואז ראיתי אותה תלויה מתה מהתקרה של החדר. ולא הצלחתי לחשוב על דברים אחרים.
חשבתי על זה שמי שחושב על פיל ורוד רואה פיל ורוד. אבל לא חשבתי עליה, אני נשבעת. ניסיתי לראות את הנוף של הים שהייתי בו אתמול, את קו האופק. את הגלים. את השגרה אבל כל הזמן האישה המתה היתה תלויה מהתקרה או מביטה בי מהמראה.
זה מפחיד כי חשבתי שאני האישה.
ואז מישהו שלח לי הודעה בווצאפ ומרגע שדיברתי עם אנשים אז זה עבר