תְּהוֹמוֹת// (טריגר אממ הרבה דברים)אנה.
בּוֹא אֵלַי
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּצְרַח
עָלַי
אֶפְשָׁר גַּם לִצְרֹחַ יַחַד
מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?
הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ עֲצוּבוֹת מִדַּי הַיּוֹם

אין לו כבר מה להפסיד.
הוא שוכב במיטה ומביט בתקרה, עיניים עצומות. רגל בועטת בעצבנות. ריקבון. איכס. סיוט.
אם הייתי יכולה לתאר אותו במילה אחת הייתי אומרת: ילד. אפילו שהוא בעצם כבר לא ממש. בחדר מואר ולב חשוך מדיי הוא מתיישב ונאנח, לוקח נשימה עמוקה ומנסה לשכוח מהכל. פעם הוא אמר לי:'עלמה,פשוט תקחי את עצמך בכוח, תתעלמי מהכל, ותמשיכי. זה מה שכולם עושים'. זה לא עוזר, הוא מסביר לי. זה אפילו יותר גרוע, אבל אין לך ברירה.
ואל תדאגי, הוא מוסיף במרירות. זה יחזור אחר כך פי אלף יותר חזק.

אני דואגת מאוד, יותר נכון, דאגתי מאוד. היום אני סתם אדישה. שוכבת במיטה, עיניים עצומות, מקשיבה לנשימות הדקות שלי. אני פועלת לפי השיטה שלו: כשזה מתחיל אני סותמת לעצמי את המוח והלב וממשיכה הלאה. נושאת את עצמי מעליי. ככה פשוט, ככה כואב. לפעמים אני מגניבה מהר בעיטה חזקה לקיר, שיכאב קצת.
אם יום אחד אלך לפסיכולוג, יהיה לו הרבה מה לקלף עד שיגיע ללב שלי.
אבל איתי צודק, באמת אין לי ברירה
וגם לו
אנחנו סתם שני ילדים, שגדלו יותר מדי מהר.

מאז הוא לימד אותי עוד כמה שיטות ועצות. למשל, ככה הוא אמר, כשאת תקועה בחרא תדמייני חזק מישהו שתקוע עמוק עוד יותר. זה באמת עוזר. לא אמרתי לו, אבל לפעמים אני מדמיינת אותו וזה לא נעים שזה עדיין מנחם אותי.

הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ זֶה יָם מְבַלְבֵּל
וּכְשֶׁכֻּלָּם רוֹאִים שָׁם גַּלִּים שְׁקֵטִים
אֲנִי מְזַהָה סְעָרָה מִתְחוֹלֶלֶת;
אֲנִי רוֹאה אֶת הַכִּוּוּצִים הַקְּטַנִּים
וְאֶת הַמִּצְמוּצִים הָאֲרֻכִּים שֶׁלְּךָ
מְנַסִּים לְכַסּוֹת עַל הַכֹּל.
הַלְּוַאי שֶׁתִּפְתַּח לִי לִבְּךָ
הַלְּוַאי וְאֶהְיֶה מִפְלָט לַגַּלִּים

לפעמים אני מרגישה שאנחנו יחד רק שנינו בתוך בועה קטנה בעולם הזה, ורק אנחנו מבינים איזה משהו שכולם פה בחוץ מפספסים. אחרת איך יכול להיות שזה ככה. איך.

וואלה מתאים שתהיו זוג, ככה אומרים לנו. וזה מצחיק אותי, כי זה איתי, אנחנו סתם שתי נפשות גמורות, ומי זוכר בכלל מה זה לאהוב.
(טוב, לפעמים בלילות אני חושבת על כמה שהוא דואג לי. ונראה לי שזה הכי קרוב לאהבה).

הלב שלי שבור, בעצם הוא לא שבור- הוא סתום, אני סתמתי אותו עם חומרים מסוכנים ועם ברזל ועם בטון, אני חסמתי אותי רק שלא יישבר. ומאז הוא באמת לא שבור, הוא יותר מדיי לא שבור. הוא כבר בקושי מרגיש, כנראה שהייתי צריכה לתת לו להישבר. כנראה שלבבות נועדו להישבר.
אתה תצליח לשבור לי?

בּוֹא נִצְרַח בְּיַחַד
לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ עוֹד שׁוֹתֵק
אַתָּה מְיֹאָשׁ וְסָגוּר
וּבוֹא נִצְרַח כְּבָר יַחַד
לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ שׁוֹתֵק

אני חושבת על העתיד. איך כולם יתחתנו ויביאו ילדים ואני עוד בכלל לא מבינה מה זה העולם הזה. אני מביטה בלילה בכוכבים וזה קצת מנחם שגם הם אבודים ובודדים בתוך חושך גדול. (ואני יודעת מה היית אומר לי על זה, היית אומר- אבל גם את אור גדול, כן? והיינו מגחכים יחד).

יש בי גלים של שנאה לעולם הזה, ולעצמי. גלים חזקים כל כך שאני בטוחה שאני עומדת להתפוצץ. אני יודעת שמי שלא מרגיש את זה לא יכול להבין, אבל אפשר לנסות לדמיין. אבל אין לי כוח לתאר איך זה מרגיש. בכלל אי אפשר לתאר. ולכן אי אפשר להבין.
אך אחד לא מבין אותי, רק מי שכמוני.

עֵינַיִם שׁוֹתְקוֹת- מַסְתִּירוֹת סִפּוּרִים
וְאַתָּה נִכְוֵיתָ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי יוֹדַעַת
נִכְוֵיתָ אֵינְסְפוֹר פְּעָמִים
אֲנִי הָיִיתִי צוֹרַחַת
אֲבָל אַתָּה בּוֹחֵר לִשְׁתֹּק אֵלַי;
אֵין טַעַם, אַתָּה אוֹמֵר
וְזֶה כּוֹאֵב לִי כִּי אַתָּה צוֹדֵק

באמת שלאיתי יותר גרוע. אני רואה לו בעיניים, אני חושבת שכל מי שתקוע פה בתהומות מזהה את זה על אחרים בשנייה. לפעמים אני חושבת שהוא תינוק מתוק ומסכן שהלך לאיבוד, והוא עובר מאמא לאמא ומושך להן בשמלות-אבל אף אחת לא עוזרת לו.

יש לך קטע להגיד לי דברים מטומטמים, משפטים מעצבנים של יועצות. כשאתה אומר זה דווקא לא מעצבן, כי שנינו יודעים שגם אתה בעצמך לא מאמין למילים שיוצאות לך מהפה. יום אחד אמרת לי שאם כל כך גרוע אז מכאן אפשר רק לעלות. וזה היה מצחיק, ועצוב, לרגע הרגשתי רחמים גדולים על שנינו. כמה אנחנו מנסים להאמין בקלישאות, אוי, כמה שאנחנו מנסים. אתה מביט לי בעיניים ואני רואה כמה היית רוצה שהמילים האלו יהיו נכונות. כמה היית רוצה.
אבל שנינו כבר נפלנו לתהום, וגילינו שתמיד אפשר לרדת עוד. בקלי קלות.

ולפעמים אתה נופל לפניי. וכשאני נופלת אתה שם לתפוס אותי ולאחוז בי חזק. ברגעים האלו אני מודה לאלוהים, ואסירת תודה לך. וליבי איתך. אני מצטערת להיות זאת שתמיד נופלת עליך, ולא להיפך. ואתה מחייך אליי בעצב ואומר, זה דווקא לא כל כך נורא.

אִם הָיִיתִי יָם
הָיִיתִי גַּלִּים סוֹעֲרִים
וְגֶשֶׁם דּוֹפֵק הָיָה מַכֶּה בִּי;
אִם הָיִיתִי עֵינַיִם
הָיִיתִי עֵינֶיךָ שֶׁלְּךָ-
יָם סוֹעֵר וְשׁוֹצֵף,
מַכָּה בְּחָזְקָה
וּבְרֶגַע אֶחָד, מִשְׁתַּתֵּק.

לאיתי🌷
אומרים שמעבר לזמן רואים דברים אחרת
אבל אותך הצלחתי לראות גם מכאן
תודה שהחזקת בי
הלוואי והצלחתי קצת להיות מפלט לגליך
אחרי שנים, הנה הלב שלי שבור
עלמה

נ.ב.
אולי רק כשנגמרות המילים אפשר להתחיל לדבר באמת



בת.

מה זה. מה זה.

אני חייבת הסבר דחוף

זהekselion

ממש עוצמתי.. וואו

 

גם אהבתי שבין הבתים של הסיפור

שילבת מעין קטע שמבטא את זה בצורה פואטית יותר

זה ממש כישרוני

 

 

 

בע"ה שיהיה לך רק טוב.

-גלוי.

קונספט מרתק.אני הנני כאינני

אני לא כ"כ יודע איך להגדיר דברים כאלה, אולי "מעורר זעזוע"?

וואוושואל כדי ללמוד
זה עוצמתי
וגם עמוק
ומיוחד
וכל כך מושך ומסקרן
ו....מתבקש הסבר

שיהיו רק בשורות טובות
ואוו.מאמינה-בטוב
מעורר מחשבות קשות, אבל כתוב מדהים ממש.
זה צורח, סוער ושותקעולו
זה מסקרן ומעניין
כתיבה מיוחדת של נשמה דתהו
קראתי כמה פעמיםlittle prince
הייתי צריך לספוג את המילים שוב ושוב. וזה פשוט.. יצירה מדהימה של כנות ומילים, כל כך הרבה כנות שהלב דופק.
השילוב הזה של תיבות וכתיבה שוטפת מהמם, מייצר עצירות משמעותיות בתוך סערה. אני בטוח שכתיבה ממקום כל כך חשוף מנקה מעט את הלב, שוברת, אבל מנקה. מחכים לעוד.
...אנה.
ממש ריגשה אותי התגובה הזאת, תודה לך

באמת הכתיבה של זה ניקתה אותי מבפנים, ככ..
טוב אני אגיב לכולכם ביחד..אנה.
אני פשוט מתרגשת מהתגובות שלכם. אין לכם מושג כמה. אני מרגישה שהפורום הזה נותן ללב שלי מקום להשמיע את הקול שלו וזה טוב לי לדעת שעוד אנשים נמצאים איתי ביחד. כל אחד ממכם שקרא עשה לי רוגע כזה וטוב בלב.
הקטע הזה שכתבתי הוא באמת אחד החשופים והכואבים שלי. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה כתבתי בכזה להט והכאב ממש בער בי כשהמילים יצאו החוצה.(והדמעות). אני באמת כל כך מודה לכם שאתם איתי בזה יחד, שאני יכולה להעביר לעולם דברים שעוברים לי בפנים.
אני יודעת שדרוש הסבר, האמת שהתכוונתי לכתוב, אבל לא הייתי מסוגלת.
היו לי עכשיו כמה ימים קצת קשים וכל פעם קראתי שוב ושוב את התגובות שלכם וזה ממש ממש שימח אותי. הרגשתי שזה סיפור שצריך לקבל מקום. זהו, תודה, אוהבת אותכם
❤❤בת.

הרגישו את זה.. ממש היה אפשר להרגיש את הלב שמונח במילים שלך.

זה כמו שמראים לך פתאום סוד ענק לשניה ואתה כזה "מה? מה? מה היה פה?"

 

זה מאד מיוחד ולמרות שהקטע היה יפה ברמות לא מצויות הרגשתי רצון בוער לדעת מה עומד מאחורי..

אמן שיהיה לך רק טוב גלוי, תמשיכי לחפש אותו. והלוואי שתכתבי עליו כבר בצורה הנוגעת שלך

...אנה.
תודה ענקית ❤️
איזה כיף שהרגישו שזה יצא מהלב.
ואמן, תודה❤️

אני חושב שאני יודע.תילי חורבות

באמת תהיתי לאן נעלמת לאחרונה...

היי 🤍בין הבור למים
כתיבה חשופה וכואבת. פורטת על מיתרי הלב, והנפש. באמת. אני קוראת כל כך הרבה מבין השורות, את הטון והנימה, ההשלמה שבגיחוך. אני מזדהה עמוקות.

השירה השזורה פשוט מופלאה. תודה ❄️
...אנה.
תודה רבה נשמה❤️
..בברסלב בוער אש!
אני חושבת שאין לי איך לתאר מה זה עשה לי..
נגע עמוק עמוק עמוק בפנים
בכיתי המון
זה כל כך סוער וצורח ומשוגע ושורף
אלוהים זה פשוט מפחיד שהצלחת לכתוב את הדבר הזה במילים
ו,באלי לחבק אותך חזק חזק

(שומרת לי,טוב?)
❤️אנה.
וואו ריגשת אותי ממש ממש
❤️
אני מתרגשת שזה נגע בך ככ

אני באמת קצת צריכה חיבוק..;

(ובטח)
..בברסלב בוער אש!
זה באמת פסיכי.. בחיים לא קראתי דבר כזה.
זה מחול כזה.. אמאלה. סוער.. ומלא ברגשות. בהמון רגשות. מכל הכיוונים. זה מטורף. (ורק אומרת שיש בי דחף עצום לדעת מה קרה לו..)
והלואי תקבלי את החיבוק הזה. הלואי הלואי הלואי. מגיע לך ככ חיבוק מועך
את מדהימה
ושוב תודה על זה
❤️❤️❤️אנה.
תודה אהובה ריגשת

(מבינה את הדחף..כרגע לא רוצה להרחיב על זה.שכל אחד יבין מה שהבין..תודה שזה נגע בך❤️)

..בברסלב בוער אש!
ברור מובן❤רק אמרתי שתדעי(:
תודה לך
..כיפת ברזל-סרוגה
זה כואב, תודה
כל מילה שאוסיף תגרע ממה שזה עשה לי
תודה רבהאנה.
שמחה שנגע בך
אין לי כל כך מה להוסיף על מה שנאמר לפניי,Broken Star
רק שוואוו, לא זוכרת שאי פעם הרגשתי כל כך הרבה הזדהות עם משהו כתוב.
כאילו סיפרתי למישהו מה עובר עליי והוא הצליח לדייק את המצב למילים חדות ונכונות.
ואני בטוחה שלא חווינו אותו דבר, וכנראה אני קוראת את עצמי בתוך המלל היפה הזה, וזה מה שבאמת מדהים בעיניי.
אז תודה..
מצטרף לגמרישואל כדי ללמוד
לכל מילה שלך
..אנה.
תודה לך~
כל אדם שזה נוגע בו זה מרגש אותי
בשמחה ממששואל כדי ללמוד
התכוונתי לזה לגמרי
...אנה.
סליחה שעונה רק עכשיו..
תודה רבה לך, זה נורא מרגש מה שכתבת❤️
לא תיארת את התהומותסבכי החשתיאחרונה
תיארת את מי שחווה את התהומות ביחד, יש בזה הרבה רומנטיקה, וניראלי שמי שחווה אותם מבין את זה קצת יותר. לכן אני חושב שזה היה לי נעים לקרוא את זה, וזה לא עורר בי רגשות שליליים.
תודה.
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה