כותבת פה כי כאן יותר יראו, לאימהות לגדוליםאנונימית בהו"ל
אחרי חופש מאתגר (כמו להרבה נשים פה)
הבת שלי שעולה לכיתה ד'
הודיעה הלילה באופן דרמטי ביותר
שמחר היא מתכוונת לברוח מהבית.
היא לא רוצה לגור איתנו יותר
היא הולכת לגור עם אנשים יותר נורמלים.

אני אפילו לא יודעת מה הצית אותה.
הלכתי לשירותים כשלכולם נשאר רק לצחצח שיניים
ויצאתי לתוך סערה ובלגן
אף אחד לא ציחצח שיניים
והיא ועוד ילד צרחו כי היא הרביצה לו והוא נשך אותה
(לפחות לפי הטענה שלה)
ואז תוך כדי הצרחות שלה
היא התחילה להגיד שהיא כבר לא רוצה לגור פה יותר
ושרע לה איתנו
ושהיא כבר חושבת על זה הרבה זמן.
כשניסיתי קצת לדבר איתה
ולהבין ממתי כל כך רע לה
היא אמרה שזה מתחילת החופש,
היא חשבה על זה כבר היום הראשון של החופש
(שהיה באמת יום לא כל כך נעים ומלא מריבות).

עכשיו היא יצאה מהחדר
כי היא לא רוצה לישון פה עכשיו
אני לא התכוונתי איתה
מנסה להשכיב את הקטנים יותר
ולא יודעת מה עוד לעשות איתה
אחרי שאני אסיים איתם ואגש אליה.

(תוך כדי שהיא צרחה וכעסה על כל העולם
ניסיתי להגיד לה שאנחנו אוהבים אותה
להגיד שאני מבינה שממש קשה לה ושהיא ממש כועסת
לנסות לשאול אותה אם היא רוצה לשתף יותר מה קשה
ולא הרגשתי שהיה משהו שאמרתי
שבאמת היה במקום ועזר לה.
לא יודעת מה כן הייתי צריכה לעשות.
מרגישה חסרת אונים מולה)

אשמח לכיווני חשיבה
וגם לחיבוקים...
@תיתי2 - אם תוכלי, אשמח במיוחד לשמוע מה את מציעה.
היי יקרה..בתי 123
א. הילדה שלך כבר בגיל ההתבגרות וולקאם❤
ב. החופש הזה חירפן את הילדים במיוחד עכשיו לקראת הסוף זה פשוט נוראי. אני חושבת שבמקום לנסות לשאול מה לא טוב תנסי להראות הזדהות להגיד שזה באמת קשה ותשאלי אם יש משהו שיכול לשמח אותה. אולי יציאה עם אמא לקניות אולי מתנה אולי לילה אצל סבתא בת דודה..
תודה על התגובה...אנונימית בהו"ל
ממש ניסיתי להראות הזדהות
הרגשתי שהיא זורקת את המילים שלי בלי להקשיב
אבל אולי עכשיו שהיא קצת נרגעה
אני אצליח לנהל איזושהי שיחה.
תודה על הכיוון שהצעת.
הולכת עכשיו לדבר איתה,
מקווה שיהיה לטובה...
חיבוק❤️בארץ אהבתי
לא מספיקה לכתוב באריכות, אבל כותבת את העצה הקבועה שלי - להתפלל לה' לפני שאת פונה לדבר איתה.
לבקש ממנו שיעזור לך ויתן לך את המילים הנכונות בפה.
לפעמים זה ממש עוזר...
בהצלחה!❤️❤️
תודה! באמת חשוב. אני אתפלל עכשיו לפני השיחה איתהאנונימית בהו"ל
התחברתי מאוד. וואו!מזלטוב
מתואמת
אני חושבת שקודם כול - חשוב לא להיבהל מההכרזה שלה. נראה לי שכל ילד אומר את זה בשלב מסוים בחייו... כשזה בגיל קטן אפשר לענות לו בבדיחות: "באמת? אז מה לארוז לך בתיק לפני שאתה עוזב?" כשזה בגיל הנעורים (ובאמת יש סיכוי שהוא יעשה את זה) צריך באמת לנהל איתו שיחה רצינית, להבין מה באמת לא טוב לו.
הבת שלך בגיל הביניים - כבר אי אפשר רק להתבדח איתה, מצד שני - ככל הנראה היא לא באמת תוכל לממש את האיום... (ואת זה בעצם רק את תדעי, כי את מכירה אותה - יש באמת סיכוי שהיא תיקח את הדברים ותעזוב את הבית?)

מקווה שאת כבר אחרי השיחה איתה, ושהיא עברה בטוב. מן הסתם יושב עליה הרבה, וכמו כל ילד (וכמו כל אדם, בעצם) הדרך הכי קלה להתמודד עם הקשיים היא בריחה. אבל אפשר להראות לה עוד דרכים להתמודדות, ואפשר למצוא לה פתרונות שלא יכללו בריחה מהבית.
אם הצלחת להבין מה קורה איתה ולמה כל כך קשה לה - אולי נוכל לחשוב איתך כאן ביחד על פתרונות במסגרת הבית...
שוב חיבוק! והרבה כוח...
תודה על התגובהאנונימית בהו"ל
ובעיקר על הנירמול...
האמת שהיא היתה אומרת את זה
גם כשהיא היתה כועסת עלי סביב גיל 4-5.
אבל מאז הרבה זמן לא שמעתי אותה אומרת את זה.
והיום היא תיארה לי שהיא מתכננת את זה
כבר הרבה מאוד זמן.
אבל למעשה ברור לי שהיא לא תעשה את זה.
אין לה באמת לאן ללכת מפה.
הכי טוב שהיא יכולה לעשות זה להתחבא איפשהו
בבית או בקרבתו
באופן שנחשוב שהיא ברחה
אבל בעצם היא עדיין תהיה פה.
ונראה לי שבאמת היא בעיקר משתמשת בזה כאיום
כדי להבהיר עד כמה היא מרגישה נורא.

בינתיים עוד לא דיברנו.
היא בסלון, קוראת ספר.
ניגשתי אליה והיא מיד התכווצה
כאילו היא לא רוצה אותי לידה.
שאלתי אותה אם היא עוד כועסת כל כך
והיא אמרה שכן.
שאלתי אם כועסת ורוצה לדבר
או כועסת ולא רוצה לדבר,
והיא אמרה שהיא רוצה לקרוא כדי להירגע.
אמרתי לה שאני אשמח לדבר כשהיא תרצה
והלכתי למטבח בינתיים.
היא עדיין לא פנתה אלי.
מניחה שאנסה לגשת אליה שוב עוד מעט.
לא יודעת עד כמה אני צריכה להתעקש...
שאלת השאלות - כמה להתעקש...מתואמת
אני חושבת שנתת לה את התמיכה ואת הפתח לבוא ולשתף אותך - וזה טוב.
אולי את יכולה רק להוסיף שאת רוצה לעזור לה - גם אם היא בוחרת לברוח - את רוצה לעזור לה לקחת את מה שהיא צריכה, וחשוב לדעת איפה היא תהיה כי את דואגת לה. אני חושבת שגם יעשה לה טוב...
תודה!אנונימית בהו"ל
לדבר באופן מעשי על התכנון לברוח זה כיוון מעניין...
בסוף ב"ה לא היה נצרך, כמו שפירטתי למטה.
אבל אני אזכור את זה (ומקווה שלא יהיה צורך גם בהמשך).
אפשר רק לומראני10
שאת נשמעת האמא הכי קשובה בעולם, הכי אכפתית, הכי יודעת לתת לילדים שלך את הכלים להבין מה הם רוצים וצריכים - נכון, גם אם זה לא להיות במקום שלא טוב להם, אבל גם בדברים אחרים. בגיל 10 בחיים לא הייתי יודעת לומר "אני רוצה לקרוא עוד כדי להירגע".

ויש ילדים (ומבוגרים) שקשה להם אז הם רוצים לברוח. אם זה משהו יותר גדול מהערב לא הייתי מפחדת שהיא תעשה משהו, אבל כנראה באמת זו הדרך לומר כמה קשה לה.
אולי שווה שכשתדברו תחשבו על דרכים לעזור לה לזהות מוקדם יותר שקשה ולבוא לדבר ולמצוא פתרונות במקום לשמור בבטן ולהתפוצץ..

בכל מקרה אני ממש מעריכה אותך על איך שאת מתנהלת בסיטואציה. את נשמעת אמא נהדרת!

ושיהיה בהצלחה עם הילדה ❤
תודה! ממש חיזקת אותי❤️אנונימית בהו"ל
סליחה מראש אם התגובה שלי לא במקוםמאוהבת בילדי

אבל הבת שלי בת 5.5 עכשיו,

לפני איזו חצי שנה אמרה שהיא תלך מהבית

וכששאלתי אותה לאן

היא ענתה שלארץ כנען... 

וזה כ"כ הצחיק אותנו... צוחקצוחקצוחק

 

למרות שאצלך נשמע שזה יושב לה על משהו-

אנ לא מבינה בגיל הזה מנסיון, אבל חושבת שלתת לה את האפשרות לדבר זה הכי טוב.

ואולי אבא שלה ידבר איתה?

אם היא מרגישה שהיא כועסת עלייך על משהו, אולי יהיה לה יותר קל לדבר עם אבא... כמישהו חיצוני.

 

חיבוק לך! ההתנדנדות הזו שלא יודעים איל להגיב האי כ"כ קשה!

בהצלחה!!!

איזו ילדה מתוקה!אנונימית בהו"ל
חייבת להגיד שהכותרת שלך טיפה הלחיצה אותי
חשבתי שאני הולכת לקרוא פה
ביקורת על ההתנהלות שלי
ואז פתחתי את התגובה,
והיא ממש העלתה לי חיוך על הפנים...
אז תודה לך!

ולדבר עם אבא זה רעיון.
הפעם הוא ניסה והיא דחתה גם אותו.
אבל ב"ה בסוף הצלחתי לדבר איתה והיה טוב...
מזכיר את הבכור שלי (לפני המון שנים..)באר מרים
שכשהיה בגילאי גן, כל פעם שאיבד משהו הסביר שהחפץ נמצא "מעבר להרי מואב"
(לא יודעת מאיפה הוא הביא את הביטוי הזה..)
ב"ה עכשיו סיימנו שיחה ממש טובהאנונימית בהו"ל
ישבתי במטבח כי לא ידעתי אם אני מסוגלת
לגשת אליה שוב ושאולי היא תדחה אותי שוב,
ואז היא עברה לידי ואמרה שהיא עייפה והולכת לישון
ושאלתי אם היא רוצה ככה ללכת לישון
בלי לדבר בכלל
והיא אמרה שוב שהיא ממש עייפה
ואמרתי לה שמחר בבוקר אני יוצאת מוקדם
(בגלל יום היערכות)
ושאני לא יודעת אם היא תתעורר לפני שאני אצא,
ואז היא התיישבה, ושאלה קצת על היום היערכות
וביקשתי ממנה שתעזור מחר לאבא שנשאר איתם
וחשבנו על רעיון לפעילות שהיא יכולה לעשות לאחים שלה
והיא לא הזכירה שום מילה על התכנון שלה לברוח...
ואחר כך דיברנו קצת על החופש
שהיה באמת קצת קשה יותר מתמיד
ושגם אני הרגשתי שהיה קצת קשה מידי
וסיפרתי לה שבפורום קראתי שזה לא רק אצלנו ככה
ואולי זה באמת קשור לשנתיים+ של קורונה.
ואחר כך רציתי שהיא תלך לישון
אבל היא רצתה עוד לדבר
אז דיברנו עוד קצת
והיא הלכה לישון בהרגשה טובה.

תודה שוב לכל אחת ואחת שכתבה לי.
נתתן לי הרבה כוח, וגם כיוונים מעשיים שעזרו לי.
ותודה לה' שעזר לי ושם לי את המילים הנכונות בפה
לאורך כל השיחה
(בטוחה שהתפילה שלי לפני באמת עזרה לזה...)
איזה שיחה מדהימה! את פשוט אמא השראה!! באמת!מזלטוב
וואו איזה כיף! שמחה ממש לשמוע. כל הכבוד!!!פולשת לרגע**
איזה יופי!!מתואמת
נשמע שהיא ממש הרגישה את הקרבה והאהבה שלך אליה - ולזה בעצם היא הייתה זקוקה. ולכן כנראה היא גם איימה שתברח מהבית - פשוט כי רצתה לעורר את האהבה והקרבה ממך.
את אמא מדהימה ונהדרת! והבת שלך מן הסתם יודעת את זה. ולכן בע"ה היא גם תישאר, למרות כל האתגרים שעוד יצוצו...
וי, את נשמעת אמא מדהימה ❤️תותית ואגסית
וואו את נשמעת ממש אמא מדהימה!חרות
מדהים איך בתוך הסערה את מצליחה להכיל אותה

המון בהצלחה!
אין לי עצות, רק התפעלות מההתנהלות שלך ותקווה שגם אני אצליח להתנהל ככה....
תודה על כל החיזוקים!אנונימית בהו"ל
גם לכן @מזלטוב ו@פולשת לרגע**
התגובות שלכן ממש מרגשות אותי
עד לרמה של דמעות בעיניים...

האמת שהרגשתי כל כך כישלון כשהיא אמרה את זה
בעיקר כשהיא אמרה שהיא חושבת על זה
כבר הרבה זמן.
איך אני כל כך גרועה שהיא כבר כל כך הרבה זמן
רק רוצה לברוח מפה?

אם היא לא היתה אומרת את זה
הייתי מתייחסת לזה בתור ביטוי דרמטי יותר
של הדרך שלה להראות עד כמה היא כועסת עלינו.
ברגע שהיא אמרה שהיא חושבת על זה כבר הרבה זמן
אני באמת תוהה למה היא התכוונה בזה.
ברור לי שהיא לא התכוונה באופן מעשי,
אבל מניחה שזה אומר
שכל פעם שהיא כועסת עלינו
היא מרגישה את הכעס בכזו עוצמה
שהיא אומרת לעצמה שהיא לא רוצה להמשיך לגור פה.
ועצוב לי לדעת שזה ככה.
לא יודעת אם זה רק העוצמה של התגובה שלה
או שבאמת היא חווה קושי גדול מידי
אולי אני קשה איתה מידי, לא יודעת...

בכל מקרה, התגובות שלכן באמת נותנות כוח,
שגם אם טעיתי,
אני כן מצליחה להכיל גם את הכעס שלה,
ולפחות הפעם הצלחתי להגיב בצורה נכונה
ולהחזיר אותה אלי
גם כשהיא כועסת כל כך ודוחה אותי שוב ושוב.
בשיחה הבאה איתהפולשת לרגע**
אולי תנסי לשנות את הנתיב של הכעס, שלא יופנה אליכם, אלא למצב שנתון.
להסביר לה שאף אחד לא אשם במצב שקרה, ואין לה מה לכעוס.
לפי מה שהתרשמתי, תקני אותי אם אני טועה, היא פשוט מתוסכלת, והיא מבטאת את התסכול ע"י כעס. שבפועל אין באמת על מה לכעוס..
אולי תנסי ביחד איתה להפשיט את הכעס: על מה בדיוק את כועסת? אילו דברים גורמים לך לכעוס? מה היית חושבת שאפשר לשנות כדי שלא תכעסי?
ממש לפרט לה סיטואציות שהיא כעסה בהן ולהבין ביחד איתה מה בדיוק הכעיס אותה..
יש כאלו שאומרים את זה בלבםEliana a
טוב שהיא פתוחה אתך
זה אומר שיש לה אוזן קשבת בבית
היא עברה תקופה קשה בבית בחופש והיא ביטאה את זה
היא שמה לב שאת מרגישה ומבינה אותה ,זה מה שהיתה צריכה
בהצלחה
תודה, זה ממש משמח לשמוע הסתכלות כזאתאנונימית בהו"ל
לא חשבתי על זה ככה, אבל יש בזה אמת.
לענ"ד יש כלים שלא שוברים- בריחה זה לא פתרוןאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך א' באלול תשפ"ב 03:05
קראתי שכתבת שב"ה היתה לכם שיחה טובה. ב"ה! שימשיך כך תמיד!
אז אולי מה שאכתוב כבר לא רלוונטי...אבל אכתוב בכל זאת.
לענ"ד יש כלים שלא שוברים.
אולי אני לא מספיק מכילה? אבל מרגיש לי שצריך לשים גבולות-
ופשוט להגיד ברור בלי דיבורים ובלי הכלה- זה הבית שלך ולא בורחים!
אני בתור הורה אחראית לשלום הילדים שלי, ואם חלילה יקרה לך משהו זה באחריותי.
לכן הייתי אפילו מחביאה את המפתח ומודיעה לה שאם היא תצליח לברוח אתקשר למשטרה כי אני לא מוכנה שתישן מחוץ לבית.
יכול להיות שזה יספק אותה כי הרבה פעמים דיבורים על בריחה זה רצון של הילד לבדוק שאוהבים אותו.

ואם זה לא יספק אותה, במקום דיבורים על הכלה הייתי מדברת איתה על זה שיש בחיים הרבה נסיונות וקשיים ויש הרבה דרכים לפתור דברים- בריחה זה לא אחד מהם!
אם תהיה אי הבנה בבית הספר והיא תברח- זה לא פתרון!אם כשתהיה גדולה יהיה ויכוח בינה לבין בעלה- בריחה זה לא פתרון!
וכנ"ל בהדרכה בתנועת נוער ( אם זה מדבר אליה), בעבודה עם השותפים / הבוס. ועוד...

גם עוד משהו חשוב- החוץ לא יותר נוצץ
( שזה באמת עשית כשסיפרת לה שהחופש היה קשה לעוד אנשים).
סליחה אם מה שאכתוב לא קשור לגיל של הבת שלך,אבל נראה לי שעכשיו זה הזמן להחדיר עקרונות חשובים-כשקוראים את הסיפורים על בנות שהלכו אחרי ערבים ממש חוזר אצל כולם שהיה להם רע ושם קיבלו חום ואהבה,שהתגלו בסוף כשקר...
לכן נראה לי שזה חשוב לדבר איתה על זה שכמה שרע לה עכשיו- בבית הכי טוב לה. ושבחוץ לא יהיה לה טוב גם אם האח שמעצבן לא יהיה איתה...
וגם כשרבים- הבית הוא המבצר של המשפחה שלנו ואין מישהו שיאהב אותה באמת יותר מהמשפחה שלה.
אני מסכימה איתך שצריך לדבר ולשוחח על מה שבאמת קייםמתואמת
בחוץ, ושבריחה היא לא פתרון שבא בחשבון בכלל,
אבל לדעתי כדאי לעשות את זה בחכמה, ולא לפתוח את זה כחזית - לא להכריז שמחביאים את המפתח וכו', כי זה רק יעורר יותר את ההתנגדות ואת ההרגשה של "לא מבינים אותי" ואת הרצון באמת לברוח.
ההתמודדות עם זה צריכה להיות לא כמלחמה, אלא מתוך אהבה וקרבה ותחושת שייכות. ולכן עדיף, נראה לי, להפוך את הבריחה למשהו מצחיק, מצחיק עד כדי כך שהוא לא בא בחשבון, ובעיקר לקרב ולדבר על דרכים לעזור עם הקושי שגורם לרצות לברוח...

זה מה שנראה לי. מקווה שאני לא טועה
את ממש החכם מהמשפט- אל תהיה צודק תהיה חכםאם מאושרת
וגם כתבת למעלה דרכים חכמות ומיוחדות לעשות את זה.
למרות זאת- בדיני נפשות אני חוששת...
מרגיש לי שצריך יותר זהירות.
במקומות אחרים בחיים ממש נכון לנהוג בחכמה,בחינוך ילדים זה באמת גם מאד חשוב,ואפילו יכול להיות יותר יעיל אבל מצד שני מאד מפחיד.
לפעמים אני מרגישה שצריך לעשות לא את המעשה הכי "נכון" לוגית אבל כן "נכון" חינוכית.
מתפללת לסייעתא דשמיא לכולנו שנדע תמיד לבחור נכון
נכון...מתואמת
ולכן אולי באמת כדאי לנעול את הבית ולהחביא את המפתח - אבל בלי לומר כלום לילדה... ככה נראה לי.
לדעתי צריך לשים לב לאופי של הילדיום שני
יש ילדים דרמטיים, שתמיד הולכים לקצה, ובאמת צריך ללמד אותם את כל מה שכתבת.
אבל אם זו ילדה רגועה ומתונה בדרך כלל שיצאה בהכרזה של בריחה- הייתי מתעלמת מהבריחה ובודקת מה מציק לה. היא בעצם קוראת לעזרה.
אגב,ייתכן שזה בכלל לא הבית- אולי קשה לה במקום אחר, אולי יש חשש מהחזרה ללימודים ולחברות?
בעיניי צריך להעביר מסר לילד שזו לא צורת תקשורת מקודבורית
בטח שלא להציע עזרה או אמפתיה בשלב שהוא מאיים
בשלב הזה אני לא מתייחסת
מאחלת בהצלחה בחיפושים אחר בית נורמלי
ומזדהה שבאמת חבל שנולדת למשפחה הכי לא כייפית באיזור.
רק אחרי שהילד מבין שהוא לא מרוויח כלום מההתנהגות הזאת, אבל כלום
רק אז, נניח למחרת אפשר לפתח שיחה על מה קשה לי ומה אפשר לעזור להרגיש טוב יותר
בריחה היא לא התמודדות!
תודה על הכיוון הזהאנונימית בהו"ל
וגם על מה שכתבתן על שיחה נוספת - @פולשת לרגע** @אם מאושרת @מתואמת ו@יום שני
כולכן נתתן כמה כיוונים שונים,
ונשמע שבכל אחד מהם יש אמת.
אני עוד מנסה להבין מה נכון עבורה.

היום היה לי זמן אישי איתה,
שהתחיל מתוך חיבור וממקום טוב.
ושאלתי אותה על מה שהיה אתמול,
אם היא היתה רצינית,
ומה היא חושבת שהיה קורה
אם באמת היתה בורחת מהבית.
היא תיארה לי שהיא ממש תכננה את זה
והיתה נוסעת לסבא וסבתא
או לאילת
או לסתם מקום בחוץ
והיתה לוקחת את הארנק איתה
(יש לה שם איזה 200 ש"ח שהיא חסכה ממתנות)
והיתה קונה לה בגדים אוכל.
מצד שני, כשהצעתי לה רגע לפני כן
שנביא אותה יום אחד לסבא וסבתא,
והיא תישאר שם לילה אחד
והנה שם עם סבא וסבתא והדודים שעוד בבית
היא אמרה שהיא עוד לא מוכנה לזה.

אחר כך דיברתי איתה למה לברוח
זה אף פעם לא פיתרון.
וסיפרתי לה על דברים רעים שיכולים לקרות בחוץ
כדי שהיא תבין שזו לא אופציה.
ברור לי שבינתיים זה לא היה באמת מחשבה מעשית,
אבל רציתי שהיא באמת תבין שזו לא דרך התמודדות.
מקווה שזה לא יקרה שוב,
לא כאיום, ובטח שלא למעשה.

אחר כך היא אמרה שהיא תברח למיטה שלה
ותישאר בה כל הזמן בלי לצאת (חוץ מלהתקלח).
על זה אמרתי שזה כבר בריחה הרבה יותר בטוחה.
ועדיין להישאר כל היום במיטה
עלול להיות די עצוב וקשה
וזו לא דרך התמודדות שכדאי לסגל.
ואז היא התחילה לבקש
שיהיה לה חדר משלה.
היא תיארה לי את כל מה שהיא תעשה בחדר
ואיך היא תעצב אותו
ומה היא תשים בכל פינה שלו.
אז אני פשוט הקשבתי לכל התיאורים שלה
ובסוף אמרתי לה שהיא יכולה לכתוב סיפור
על ילדה שהיה לה חדר כזה.
בינתיים הרעיון סיפק אותה והיא כבר התחילה.

נראה לי שהשיחה הזאת סה"כ היתה טובה.
למרות שהיה לי די קשה
כל החלק שהיא ניסתה לשכנע אותי
שהיא באמת היתה רצינית בתכניות שלה לברוח
ושהיא טענה שבאמת היה לה יותר טוב
אם היתה בורחת.

תודה על המקום לפרוק...
ועל כל כיווני החשיבה שכתבתן
ושממש עזרו לי וכיוונו אותי להגיד דברים
שחשוב שהיא תשמע.
את אמא גיבורה ממשדבורית
נשמעת ילדה עם עוצמות
וגם הרבה דימיון
שידעת לנתב אותו למקום חיובי
איך בעלך עם זה?
תודה!אנונימית בהו"ל
הגדרת אותה ממש טוב.
בהחלט ילדה עם הרבה עוצמות,
ועם המון דימיון.

לבעלי בגדול לא פשוט איתה.
הוא מגיעה מולה יותר בקלות לכעס.
(למרות שגם לי לא קל איתה הרבה פעמים,
אבל לו זה עוד יותר קשה,
היא באמת ממש מאתגרת לפעמים).
בכל הסיפור הזה הוא השאיר לי את הטיפול.
ניסה קצת לעזור אתמול,
אבל כשלא הלך הוא השאיר לי את הבמה...
את אמא מדהימה!מתואמת
ונשמע שגם הבת שלך כמוך. ושהגעתן לשיחה טובה ומעמיקה, ולפתרונות טובים למדי.
בע"ה שיהיה לה טוב! וגם לך...
כשהבת שלי אמרה לי את זה -תותית ואגסית
לדעתי גם באזור כיתה ד,
פתחתי את הדלת.
אמרתי לה שהיא מוזמנת ללכת לאן שהיא רוצה.
והבית שלה תמיד פתוח כשתרצה לחזור.
היא יצאה ונעלמה (לסבתא) לאיזה כמה שעות
וחזרה.

(לפעמים צריכים איזה סיכה לפוצץ את הדרמה...)

אני מניחה שזו תגובה לא קונבנציונאלית. לא נורא 😛
חחח חמודהלא מחוברת
ואי מזל שסבתא גרה קרוב.
אני אם הודעתי כמה פעמים שאני עוזבת
וההורים שלי היו אומרים לי מה כדאי לי לקחת והם מחכים שאחזור
אני חושבת שהחזקתי הכי הרבה זמן 15 דק בחדר מדרגות
זה ממש אומץ להגיב ככהאנונימית בהו"ל
אבל זה גם קצת מפחיד.
לא בטוחה שאני רוצה לתת לה את זה
כאופציה לגיטימית ומקובלת.
(ואצלנו גם אין לה באמת לאן ללכת,
סבא וסבתא לא במרחק
שהיא יכולה להגיע אליהם לבד).
יכול להיות שאת גם מרגישה את הילדהדבורית
ויודעת שיש סיכוי סביר שהיא תסתכן
זה תחושות בטן
כל ילד הוא באמת אחר
תסמכי על תחושות הבטן שלך
בבקשהתיתי2
אנסה לתמצת כמה נקודות שעלו לי (לא קראתי את כל השרשור


1. עקרון "לא חייבים להגיב מיד".
טוב ורצוי לצלוח את המשבר, ורק לאחריו לאסוף את עצמי, מחשבותי תחושותי, להתייעץ אם צריך, לקבל תובנה לגבי הילד והמצב, ולבחור איך לפעול מכאן ואילך.
בזמן אמת, העקרון שמנחה אותנו הוא "לא לפגוע בקשר".
2. הצלחת לא לפגוע בה? לא להעליב? לא לזלזל? עשית את שלך ובגדול! זה לא תמיד פשוט.
3. הפרדה - בין מה שהיא אומרת ומתכוונת, לבין התחושות שמתעוררות אצלך.
האמירה שלה שהיא רוצה לברוח, מעוררת אצלך הרבה תחושות לגבי טיב ההורות והמשפחתיות שאת יוצרת.
אבל זה שלך, לא שלה...
אנחנו לא אמהות מושלמות, והמשפחתיות שלנו תמיד מורכבת, וכמעט כל הבתים באוגוסט נראים בדיוק כמו שלך. אלה החיים. והם טובים ויפים כמו שהם.
אחד האתגרים הגדולים בעיני בגיל ההתבגרות, זה להצליח לקבל את הביקורת ואת המודעות המתפתחת של הילדים לאי המושלמות שלנו, או יותר נכון - לשאיפות ולציפיות שלנו שאנחנו לא מצליחים לממש, ולא להתערער רגשית מולם.
הם משליכים עלינו תחושות פנימיות של התחלת הבנת המורכבות, שקיימת גם בתוכם. והיכולת שלנו לקבל את עצמנו ולהרגיש ראויים על אף החסרונות - היא מפתח עבורם.
והם גם לרוב לא באמת רוצים לערער אותנו, זה רק חלק מהסערה הפנימית הלא נשלטת.
4. שיקוף.
שיקוף רגשות הוא כלי טוב - לא בגיל הזה...
שיקוף רגשות תוך כדי סערה מתאים אולי עד גיל 5-8... תלוי בילד. בשלב מסויים בחיים השיקוף מעורר התנגדות, יותר מאשר הרגשה שמבינים אותי.
אנחנו משתמשים בשיקוף תוך כדי סערה של ילדים כדי להכיר להם את התחושות שלהם, כי מאוחר יותר הם כנראה כבר ישכחו. ילדים יותר בוגרים, ובוודאי נוער, יכולים לחזור לחוויה מאוחר יותר ולמצוא לה מילים בעצמם, או עם שיקוף מאוחר.
5. מה כן הייתי עושה תוך כדי סערה? מתחברת לחוויה שלה.
תגידי, את לא היית רוצה לברוח מהחופש הזה? מהמריבות, השעמום, הבלאגן, המטבח הפתוח, האינטנסיביות המשפחתית, החום?
אני הייתי רוצה. אני, רק קראתי את התיאור שלך, והתחשק לי לברוח. לא שהמצב אצלי בבית שונה.
הגיוני שאחרי קיץ שלם על הטוב והמורכב, עולה רצון לברוח. ואפשר לומר לה גם - "אני מזה מבינה אותך, גם אני רוצה לפעמים לברוח"...
האם את עושה את זה?
קודם כל, כן. ברור שלפעמים אנחנו "בורחים". בורחים למסך, בורחים לאכול משהו מתוק...
אבל נכון, בגדול, אנחנו לא בורחים. אנחנו מתמודדים.
ואת מראה לה דוגמא אישית לזה, דווקא כשאת אומרת לה שאת גם היית רוצה לברוח לפעמים, והיא רואה שאת לא עושה את זה.
לא צריך לדבר ולחנך "אנחנו לא בורחים". היא חווה. יותר חזק ממילים.
6. לצאת מהבית להתאוורר כשלחוץ מדי, לא נקרא לדעתי "לברוח" ואם מזמינים אותה לעשות את זה - מעקרים את חווית הבריחה. תייצרי לה הזמנה לבריחה, זו כבר תהיה "בריחה בהסכמה". שזה בעצם לא לברוח.
7. את יכולה למצוא הזדמנויות בהמשך, שהחוויה שלך דומה לשלה, שהיית במצב מסויים והיה לך טו-מאצ', וכל מה שרצית זה לעשות משהו קיצוני כמו לברוח, או לצעוק, או לשבור כלים.
ולשתף אותה ואת השאר, כדרך אגב, כסיפור, ומה הדרך שבה התמודדת.
להזהר לא להיות חינוכית. להיות שותפה לחוויה הזו, המוכרת לך, ולתת אופציות שאת עצמך חווית.
אולי אפילו רצון לברוח כשהיית נערה.
8. כמובן לדבר על מה שהיה לאחר מכן, ברוגע, רק לא הייתי שמה דגש על המילולי - הבריחה, אלא על החוויה. על התחושה הפנימית שלה שעמוס, מציף, ומה אפשר לעשות הלאה כדי להקל עליה.
9. עוד כמה ימים זה נגמר...
תודה רבה על ההתייחסותאנונימית בהו"לאחרונה
כתבת המון דברים חכמים ומעוררי מחשבה.
תודה במיוחד על מה שכתבת
על ההפרדה בין מה שהיא אומרת למה שזה מעורר בי.
וגם על מה שכתבת לגבי השיקוף -
באמת הרגשתי שהשיקוף שלי
הרבה פעמים מעצבן אותה
וחשבתי שזה כי אני לא עושה אותו טוב,
אז טוב וחשוב לדעת שזה פשוט כבר לא מתאים לה.

מה שכתבת על בריחה
ממש שינה לי את החשיבה בנושא.
האמת שהיא כן בורחת לפעמים
למיטה שלה לקרוא ספר.
לבחוץ אני לא חושבת שהיא באמת התכוונה לברוח.
אבל זה כיוון טוב לתת לה לברוח 'באישור',
וגם לשתף אותה בבריחות שלי
ובזמנים שבהם אני רוצה לברוח.

ותודה גם על הכיוון לגבי השיחה שאחרי.
אני צריכה לנסות לדבר איתה על זה.

והלוואי שזה באמת יגמר בקרוב.
יש לי הרגשה שתחילת השנה תהיה אפילו יותר קשה.
הילדים שלי מתקשים עם שינויים,
וגם עם הפרידה ממני כשהם צריכים להיות במסגרת.
אולי בעצם עכשיו זה כבר חלק מהקושי
שהם מרגישים את תחילת השנה מתקרבת
והחשש מזה כבר מציף אותם
עוד לפני שאנחנו באמת שם...
בעז"ה מקווה שיעבור טוב
ושיהיה לי כוחות להתמודד עם הכל...
אין לי איפה לפרוקאנוונימית1

חזרנו משבת אצל חמותי.


אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.

אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.

חברות- לא שייך בכלל.

אמא שלי- לא באמת נעים.

את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.


אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.


כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.

פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק

לי יש חברה אחתמתיכון ועד מעון

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

לחברה אני לא מרגישה בנוח מחשש שיום אחדאנוונימית1

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...


אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

תפרקי קודם כל לתוך עצמךמדברה כעדן.

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...


ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

אפילו פה יש לי טיפה היסוס.אנוונימית1

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.


 

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.


 

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....


 

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.


 

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

אוי, ממש קשה ריבוזום
אין לי מה לומר, רק שברור שקשה לך ושאת צריכה לפרוק אחרי ביקור שם. רק מה שפירית זה מספיק בשביל התגובה שלך, יחד עם עוד מורכבות ופערים מנטליים בכלל... תבכי ותשחררי לגמרי. למה את מרגישה לא בסדר? את ממש מובנת וזה באמת קשה, זה לא אומר שמשהו בך לא טוב!  
תודה על החיבוק♥️ אני חושבתאנוונימית1

שהקושי נובע מכל מיני דברים.


 

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי


 

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

 

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

גלויהאחרונה

וואוו...

חיבוק לך.

אולי פסיכולוגית?נעמי28
בכנות, זה עוד יותר יבאס אותי להוציאאנוונימית1
ג'ובות בגללה...

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.


ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו


אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

נשמע טעון ומציף. מה עם לפרוק לצ'אט? אני עושה את זהאביגיל ##

הרבה

מתלבטת אם זה נחשב לשון הרע 🤔🤪אביגיל ##
חחחחחחחחחאנוונימית1
אשמח להתייעצות מאמהות מנוסות-ילד חלשלוש וחסר תאבוןshiran30005

בן 3 עם אסתמה ברקע אם כי בחודשים האחרונים "יחסית" היה רגוע. כרגע לא לוקח כלום . עם עיכוב התפתחותי ומטופל.

לאחרונה -בחצי שנה האחרונה ואולי יותר הוא ירד במשקל - אולי לא ירד אבל אין עליה בכלל במשקל, נראה רזה מאוד שהיה בתור קטן היה שמנמן, אין התקדמות ככ בהתפתחות כאילו תקוע כזה, חולה המון -חום, קוצר נשימה, הקאות, שילשולים, אוזניים וכו' , נופל הרבה (תמיד היה ככה) וגם אין תיאבון בקיצור חלשלוש כזה. עשינו לאחרונה בדיקות דם עם ויטמינים שיצאו תקינות.

הןא שוב עם חום כמה ימים והתחילו גם הקאות היום אז מחר נלך לרופאה- לגיטימי לבקש בירור נוסף? לא יודעת מה אני רוצה ממכם אבל אמא שלי שמטפלת במעון בילדים אמרה לי שיש משהו מעבר ולדרוש בירור. השאלה מה לבקש? נשקול אותו מחר שוב ואם נראה ששוב אין עליה בכלל מה לעשות הלאה? איזה ברור עושים עוד? כבר לא יכולה לראות אותו ככה אני ממש בוכה כבר, כל פעם יש משהו אחר

אשמח לעצתכן  

אני חושבת שאם אחרי הבדיקותבאתי מפעם

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

זה מה שאני שואלת- איזה עוד בדיקותshiran30005

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

ויטמין B6, B12 ו Dאפונה
לגבי בדיקותהשם שלי

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.


איך הוא אוכל?


יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

אוף מסכניאורוש3

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

אין לו שקד שלישי, עשינו כפתורים לפני כחודשshiran30005
הרופאים מתייחסים שמבקשים עוד בדיקות? מעדיפה להגיע מוכנה אליה מחר
תגידי לה מה שאמרת פה...אורוש3
לבדוק צליאקרק טוב!

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

הוא לא אוכל כמעט כלום - עד לפני כמה חודשיםshiran30005

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

אולי מרצפן?נפש חיה.
או כדורי תמרים
במקרה כזה, ממליצה על אנשור, מניסיוןממשיכה לחלוםאחרונה
ראיתי ילדים שזה ממש עזר להם
מה אתן אוכלות השבוע?(הריון,מתבגרת.מחכה עד מאוד

נראה לי המצות עושות לי ממש רע...

אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.

עצירות...

צרות של עשירים.


ואין לי מה לאכול

הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל

לפי הבדיקה דם.


תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.

ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.

כולל סחרחורת...


מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..

בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...

ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי

כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית

ולמה אין לי כח לילדים שלי..

והיא רוצה רק שתיי ילדים.

כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.

כדבריה

זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.

היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...

כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.

לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה

וואי איזה קשוחהמקורית

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)


לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

וואו. הלם מהדיבור של הילדהבאתי מפעם

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

חיבוקכורסא ירוקה

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.


תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

תרגישי טובמקלדתי פתח

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

לגבי המתבגרתמתיכון ועד מעון

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

מתואמת

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.


ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

זה פתאום נוחת עליימחכה עד מאוד

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...


ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

הכוונה-נופלת עליימחכה עד מאודאחרונה
כבר לא יודעת למה לצפות 
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
לגלי עודפים יש אותם סנדלים ביותר זולכורסא ירוקה
גם נעליים. אמנם פחות מבחר מהחנות הרגילה אבל דגמים מצויינים. אתם מירושלים אם אני זוכרת נכון? נראה לי שהעודפים שלהם בתלפיות. וזה ברוב הנעליים 1 במאה, 2 ב150
יש לנו חנות של גלי שקרובה אלינו לביתמתואמת
אז בדרך כלל אנחנו מעדיפים לחסוך בזמן במקום בכסף🤭
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

היום הבת שלי הלכה פרק זמן ארוך עם הנעליים!מתואמתאחרונה

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

התקפי חרדה והריוןהרמה

כל החודש וחצי האחרונים היו מלווים בהתקפי חרדה ונטילת כדורי הרגעה ללא מרשם. המון עצבים ודאגה ..פעימות לב וחרדה בעיקר בלילות . ואז גיליתי לפני שבוע כמעט שאני בהריון בבדיקה בייתי. מאז אני בדאגה שאולי עשיתי נזק אולי משהו לא בסדר… אין לי בכלל תסמיני הריון שזה חריג לי..

ממש אשמח לתובנות או כל תגובה 🙏

מזל טוב!גלויה

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.


שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

❤️❤️❤️הרמה
בשמחה!גלויה

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

מרגיע לשמוע תודההרמה
אם תסכימי לכתוב מה את לוקחת אני אשמח לשמוע. 
בכיף, בפרטיגלויהאחרונה
לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

אולי אפשר לבקר בחוותפרח חדש
תסעו לדרום-לכיש-שומרון-בקעה-בית שאןפה משתמש/ת
שם לרוב שקט יחסית

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

אנחנו לא מטיילים השנה…רוני 1234

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט


חבל לקחת סיכונים מיותרים

לא כל טיול=סיכוןפרח חדשאחרונה
אפשר לטייל בקרבת מקומות מוגנים
כאב בשד באחד הצדדים, שבוע 31.אני=)

צריך לבדוק?

כאב שמזכיר לי כמו של התחלה של גודש, אבל בלי הרגשה של משהו... וואי זה כואב!! לא זוכרת כאב כזה בהריונות קודמים, בהנקות כן.

מקפיצה לי🙏🙏אני=)
עכשיו עם חזיה תומכת ואדוקה זה קצת פחות כואב, אבל עדיין כשנוגעת מרגישה 
בכל מקרה כדאי לבדוקכורסא ירוקה
הייתי מתחילה מהתייעצות טלפונית
תודה. טלפונית עם מי?אני=)
רופאת נשיםכורסא ירוקהאחרונה
אם היא לא זמינה אז רופאת משפחה
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34
רק רציתי להגיד שצדקתן!שלווה פנימית 34
אין מאושרת ממני ומאחלת לכל אחת ואחת שמצפה ומייחלת הריון בריא במהרה!!!

בשעה טובה!! משמח ממשאחת כמוני
בשעה טובה!! בקלות ובידיים מלאות!נשימה עמוקהאחרונה

אולי יעניין אותך