קטנה, חסרת אונים, לא מוגנת, חלשה, מאויימת, תלושה, מפוחדת ובאופן כללי כמו עלה נידף ברוח שרק רוצה לנוח על איזה ספסל.
ובגלל זה אני לא מוכנה שיצעקו עליי.
לא משנה מאיזו סיבה וכמה אשמה אני, לא משנה אם הכוונות טובות או אפילו אם זה כדי להסב את תשומת ליבי ולא מתוך כעס.
אפשר תמיד לומר לי הכול, אבל בשום אופן אסור לצעוק עליי.
ואם מישהו צועק, אני קמה והולכת ואין הזדמנות שנייה. אולי אין לי כעס כלפיו, אבל אין לי אליו כלום יותר. הוא מחוק וזהו.
אף אחד, לעולם, לעולם, לעולם, לא ירים עליי את הקול בלי שתהיה לי האפשרות לקום וללכת באותו רגע, בלי להסביר או להתנצל או לחכות שיירגע.
לא צועקים עליי. פשוט ככה וזהו.

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן