רק שאומרים ת'מילה הזו כבר נהיה בלבול מוזר כזה בראש.

מצד אחד - רצון וכמיהה לבית מקדש אמיתי. מצד שני - עכשיו באמצע החיים?

בשקט בשקט לפעמים יוצא שאנחנו מבקשים מה', אבאל'ה, בית מקדש - רוצים. אבל תן לנו קצת להמשיך בחיים הרגילים, דוקא הם ממש סבבה, במיוחד עכשיו שהכל טוב בשבילי, תן עוד קצת. שנצטרך - נודיע לך. מבטיחים...

 

שאלת למה את מפחדת? מאיפה זה מגיע לכולנו החשש הזה?

כי - התרגלת לחיים רגילים, וטבע האדם לא לרצות שינויים לא ידועים בחיים. ועל בית המקדש, אנחנו כמעט ולא יודעים כלום, כאילו: יודעים אז שכולם יהיו דוסים ופאנטים וכל הצחוקים והכיף זה יהיה לשבת מול הגמרא או בבית וללמוד תורה, ובנינו - עזבו, החיים עכשיו מספיק טובים לנו ואל תשנו אותם. מקדש? בסדר, אז יהיה בעוד כמה שנים...

 

טוב, ת'כלס איך מתקדמים/נרגעים/מתחברים באמת לרצון הזה שיהיה בית מקדש?
אז דבר ראשון, מפעילים את כוח האמונה שאומר בנוסחא הבאה: אם ה' אומר שאז יהיה הכי טוב, כיף, סבבה, מושלם, חי ומהנה בעולם - אז אני מאמינה בלב שלם. עכשיו...תציירי לך לרגע מצב מזה סבבה בשבילך ותחשבי: המצב הזה, קטן על מה שיהיה בזמן בית המקדש. מה יהיה? באמת שאני לא יודעת, אבל זה לא משנה - העיקר שיהיה הכי טוב וכיף שבעולם. אני מאמינה בלב שלם ששם זה הכי טוב ומהנה לכולנו! אבל זה רק בתור שלב ראשוני - וגם, לא בטוח שהוא יעבוד טוב. השלב האמיתי שאנחנו צריכים לעשות זה: ללמוד בספרייה בבית ספרו על משמעות המקדש. מה זה אומר. מה זה אומר שהיה מקדש. מה זה אומר שאין מקדש, ומה זה אומר שיהיה מקדש. אם נלמד את משמעות הדברים לעומק באמת ולא רק מהסיפורים שהגננת סיפרה לנו או מתפילת שמונה עשרה, אלא באמת לרדת לעומק הדבר הזה - אז, באמת שנצליח להבין ולרצות את המקדש. בלי שום חששות ובלי שום דאגה. באמת מעומק הלב.

 

 

פססט, חסויה - זמן טוב מצאת לעצמך לחשוב על המקדש. בדיוק בפרשיות שבהם שיא הדיבור על המקדש.

אגב, אשאל אותך שאלה קטנה שתעורר אותך למחשבה -

על בריאת העולם, שמו בתורה 30 + פסוקים. על המשכן, בסביבות 450 פסוקים, לא נראה מוזר שעל בריאת בעולם שיא השיאים שמים הרבה מאוד פחות מהסבר על אוהל שאם לא היו מעבדים את העורות בו הוא היה מסריח ביותר?!

 

 

 

יאלה, מקוה שקצת עזרתי. שיהיה בעז"ה הרבה מאוד בהצלחה.

'תשכון בתור ירושלים עירך כאשר דברת'. אמן!