המילה ״מהיר״ מופיעה שלוש פעמים בתורה.
1. רָחַשׁ לִבִּי׀ דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט׀ סוֹפֵר מָהִיר: (תהלים פרק מה פסוק ב)
2. חָזִיתָ אִישׁ׀ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים: פ (משלי פרק כב פסוק כט)
3. הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא־סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: פ (עזרא פרק ז פסוק ו)
לכאורה לא אמור להיות קושי בפירוש שלה.
המילה מהר מופיעה בתורה והמשמעות שלה ברורה לנו בהחלט, והמילה מהיר זהו שם תואר מהשורש מ.ה.ר.
אבל אם כך מה בדיוק פשר השבח הזה ״סופר מהיר״ ? לכאורה אפשר להבין שבזמנים של פעם שמלאכת הכתיבה ארכה זמן רב אז מהירות היתה תכונה חשובה אצל סופר. וכך להבין את מקור מספר 2.
אבל קצת קשה להלום את המשמעות הזאת במקור מספר 3. וכי זהו שבחו של עזרא שהיה כותב במהירות ?
אני רוצה להציע פירוש נוסף למילה ״מהיר״ בהסתמך על הערבית.
مَاهِر בערבית (ובתעתיק לעברית מאהיר - בדיוק כמו המילה מהיר בעברית מלבד הבדלי מלעיל מלרע)
משמעו מיומן, מקצועי (skilled או skillful) והמשמעות הזאת כמובן קרובה למשמעות של מהירות (quick) כי באופן טבעי מי שהוא מיומן במלאכה מסוימת לרוב הוא גם עושה אותה בזריזות, אבל עדיין אלה שני תארים שונים.
קל לראות שהמשמעות הזאת מתיישבת יופי בלשון הפסוקים הנ״ל, ואף הולמת אותם לא פחות אם לא יותר מאשר המשמעות הקודמת. למען האמת, מקור מספר 2 מספר משלי הוא זה שגירה אותי לפרש ככה, כי תמיד היה לי קושי עם הפסוק הזה, וכי בגלל שמישהו הוא זריז הוא יזכה מכך להתייצב בפני מלכים ? מה הקשר ? אבל כן הגיוני להבין למה בעל מקצוע מיומן ומומחה יזכה להתייצב בפני מלכים. וסופר מיומן ומומחה, הוא שבח הרבה יותר ברור מאשר סופר שכותב במהירות.
2 הערות:
1. לגבי מקור מספר 2 ממשלי, נראה שחז״ל כן הבינו שם את המילה מהיר מלשון מהירות או שלפחות דרשו אותה כך:
(תחילת מדרש שיר השירים רבה)
2. בדיעבד ראיתי שרש״י בתהלים מביא את ההצעה שלי בשם רבי משה הדרשן:
״סופר מהיר. ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן: מהיר - לשון ערבי: בקי.״. וברוך שכיוונתי לדעת גדולים. (ונראה שגם רש״י נמנע מלפרש בתהלים סופר מהיר מלשון מהירות מהסיבות דלעיל).
