לא כתבתי פה המון זמן
אני לא אוהבת לכתוב
לא אוהבת שנשארים הדברים שהרגשתי
יותר טוב להתקדם וכשמסתכלים אחורה לא זוכרים כלום
אבל באמת שאני לא מוצאת דרך לפרוק
לא שזה עוזר אבל הבנתי שיש כאלה שזה עוזר להם
כמו סמים ולחתוך
לחתוך לא עוזר. לא שניסיתי אבל אני לא נהנת
וסמים זה לא . לא.
אז מה נותר?
אה יש כאלה שטוענים שמוזיקה עוזרת
וואלה לי לא
תכלס אני לא מרגישה כלום. אז למה אני צריכה לפרוק אצל שואלים?
ניסיתם פעם לא להרגיש. פאקינג. כלום
אני פיזית שוכבת במיטה. ולא אכפת לי. שהזמן רץ ומחר אני עובדת ולא התקלחתי ואני אהיה עייפה וזה חרא
ואני מבזבזת את החיים ושעד שתהיה לי עבודה אני כבר אהיה זקנה אבל לא אכפת לי כי לא בא לי חתונה כי לכי תתחייב למישהו ולמה שמישהו ירצה בכלל להיות איתי כל החיים אז מה אכפת
ופאקינג לא אכפת לי וזה סיוט ואני פשוט לא זזה ורק גוללת וגוללת את החיים שלי
ואני שונאת לכתוב וזה לא עוזר ואני פאקינג במחזור כבר שבועיים אם לא שנתיים והעיקר היא שואלת אותי אם הכל בסדר וכאילו דא שאני לא יוצאת מפה כבר שנתיים אם לא ארבע אז איך יהיה בסדר אבל היא אומרת טוב וסוגרת את הדלת לא הכי הגיוני שיש
ואשכרה לא דיברתי עם בני אדם משהו כמו חודש וזה מרגיש לי כמו בקורונה רק שפה אין סיום ונחזור לאנשים
אז כאילו מה הקטע
וחשבתי על זה שאם אני לא יכתוב כלום או יזרוק את זה יהיה להם נורא מוזר ועצוב ואני בכלל לא חושבת את זה כבר או שכן וואלה אני לא יודעת מה אני חושבת כי המוח שלי ככ ריק שאין לו יכולת לחשוב זה מה שקורה כשהמוח שלך מלא באיי קיו מטופש איזה חרא
לילטוב שיהיה.
אם נשרוד.

I hate me