קחו פרחי באך!!!!
(תקראו באנטרנט יש הסברים מפורטים על השיטה וכו')
אני לקחתי כמעט שנה, וזה עשה לי פלאים. משחרר המון חסימות
מאוד עוזר לכל החששות שיש לפני הקמת בית, לבנות נגיד שיש להן פחד לצאת לעולם
או שינחת עליהן עול של בית. כנל גם לבנים שיש להם בעיות עם ביטחון עצמי ועוד חסימות...
זה לא מנקה הכל, תמיד כמובן יש עוד שיטות שעוזרות. אבל שווה לנסות!
תמציות שמופקות מפרחים בשיטה של הפקת אנרגיה
שזה הרתחה של הפרח במים, ואח"כ מסננים את המים. והמים שנשארו
אלו מים עם האנרגיה של הפרח.
נשמע הזוי נכון, אבל זה עובד.
ד"ר באך שגילה זאת התבסס על העיקרון בהומופאתיה שאומר "דומה מרפא דומה"
אנרגיה x תאזן את אותה אנרגיה שקיימת אצל האדם
רק שאצל האדם היא יכולה להיות לא מאוזנת מכל מיני סיבות
ברגע שיש חסימה באנרגיה, אפשר פשוט לשחרר אותה
אגב לכל דבר יש אנרגיה. אפשר לנסות להרגיש.
נגיד קחי פרי ושימי את היד קרוב לפרי ותראי אם את מרגישה משהו ביד.
כנ"ל גם את האנרגיה שלך, את יכולה להרגיש כמו זרמים או כמו מערבולת אם
תקחי את שתי הידיים ותקרבי אותן אחת מול השניה.
אני אגיד לך ת'אמת, אני לא יכול להאמין בזה
כי אף פעם לא הרגשתי אנרגיה לא מפרי ולא מהיד שלי ולא משום חפץ כמה שזכור לי.
תראי, בתכלס, אם מישהו היה דוחף לי מים ואומר לי שזה חומר מיוחד שמי ששותה אותו מקבל אומץ
ובגלל האמונה הייתי פתאום מתחתן ומרים עסק ופתאום קולטים אותי מיליונר שבטוח ששתה חומר מיוחד 
ואח"כ הייתי מגלה שעבדו עלי לא היה מפריע לי.. אבל לפחות שבהתחלה אני אאמין.
אז כאילו לא בא לקנטר, אבל אחרי שכתבת על אנרגיה לא נראה לי שאני יכול להאמין בזה
(אלא אם כן יוכיחו לי שזה נכון)
אתה יכול?
מבקש אמונהיכולה להבין
בכללי אם לא מודעים למושג אנרגיה, גם סביר להניח שלא נרגיש
כאילו יש המון אנשים שמרגישים אבל הם לא מבינים מה הם מרגישים
כי נגיד יש אנרגיה לאנשים ולמקומות, ואפשר להרגיש במקום אחד x ובמקום שני y
ולא להבין למה שם נעים ושם לא. יש אנשים שמאוד מודעים לזה, ויש אנשים שפחות.
בכל אופן, זה היה רק כדי לתת מעט רקע לשיטה. זה לא אמור באמת לשנות.
גם אם לוקחים את זה, צריך להבין שהתהליך הוא איטי, ולא רואים קסמים על ההתחלה.
אבל עם הזמן ממש מרגישים בשינוי פנימי, אפילו בחשיבה.
מצד הערך העצמי, והחוויה האישית של מסוגלות
קשה להאמין בדברים כאלה.
אבל תראי אם זה בזול ולא מסוכן לא יהיה אכפת לי לנסות
מה כבר יכול להשתבש
50 שח לבקבוק שמחזיק בערך 3 שבועות, זה סביר לגמרי.
(שוב, זה נשמע הזוי כן?.. אני ממש יכולה להבין את ההתנגדות)
אם תרצה יש רשימה של מטפלים בפרחי באך באנטרנט,
אפשר לחפש אחד באזור שלך ולבקש ממנו שיתאים לך תמציות.
אפשר גם דרך קופת חולים...
הכוונה, גם אם זה לא באמת ורק פסיכולוגי,
אולי בכל זאת שווה לעבוד על אנשים בשביל השפעה טובה חח
ועובד...
האמונה להירפא והנכונות של מי שלוקח את הפרחי באך היא זאת שבסופו של דבר מרפאה את הנפש.
אני מאמינה לדוג' שאם ישימו להם סתם מים בבקבוקון הקטנצ'יק תהיה לזה בדיוק אותה השפעה חיובית על הנפש, אז בסופו של דבר זה כן עובד.
ואי אנשי השכל, בעיה אתכם
אבל יש תמצית גם לזה ;)
סתם, אנרגיות זה לא חרטוט, זה כמעט מדעי.
מוזמנת לנסות :-*
שכל הוא דבר נפלא, עד שהוא חוסם אותנו מלהרגיש
יש כבר הוכחות לזה
זו מצלמה שמצלמת הילות או בעצם תדר אנרגטי.
יש אנשים רוחניים שיכולים לראות את זה,
יש כאלו שחשים בזה,
ויש כאלו שחסומים לזה.
בכל אופן. השיטה עובדת. אם תרצי או לא.
מי שיכתוב כאן על פתרונות אמיתיים לא ייתקל בתגובות אנטי
המרצה שלי אחת המקצועיות מבחינה טיפולית
והיא מאוד מחזיקה מהשיטה הזאת
ויש לה סיפורים מהקליניקה, מהשטח. שינויים מדהימים שאנשים עוברים.
כולם בהתחלה סקפטיים, אני יכולה להבין למה.
אבל בפועל- זה עובד. קורים דברים, יש שינויים.
שמע, גם אם נניח שזה סתם מים..
אם נותנים לאנשים מים עם סיפור שזה יתן להם אומץ לצאת לעולם, והם פתאום מקבלים אומץ
למה להרוס ולפרסם שזה חרטה? אם זה עובד זה אחלה. זה מה שהם היו צריכים הרי
תפסיקו לבאס ולהרוס לכל מי שמאמין שזה עוזר
(כי אם כבר מגיבים בלי קשר לתגובה הקודמת אז למה לא לעשות את זה מעניין...)
לב אוהבלמשל...
א. בסופו של דבר האמת צריכה להיאמר. רופא שמנסה לרפא ילד מדלקת גרון, לא יכול לרשום לו משהו שיכול לעבוד רק אם הילד ממש מאמין שזה עובד, תוך כדי שהרופא משקר ואומר שזה חומר שמרפא את הגוף. הרופא חייב להביא לילד תרופה שבאמת הורגת את החיידקים, כזאת שאנחנו יודעים ממחקרים שיש ביכולתה לרפא את הילד.
ב. גם אם הרופא ישקר, עדיין מדובר באחוזים נמוכים שבהם החולה מדווח על שיפור, ואחוזים נמוכים עוד יותר שבהם החולה משתפר באמת במדדים אובייקטיבים. היית רוצה לטפל בדלקת ריאות בעזרת תרופה שתרפא את הדלקת רק ב-10% מהמקרים? הרי ברור שהתרופה האמיתית משיגה תוצאות טובות יותר מהפלצבו, אחרת היא לא הייתה מאושרת לשימוש.
ג. נמצא שהשפעות הפלסבו אינן ארוכות טווח. אני פעם הצלחתי לא להרגיש את האלרגיה שלי במשך שבת אחת (אחרי שההורים שלי שכחו להביא לי את הכדור כשיצאנו לצימר ולכן הביאו לי דמה), אבל זה לא היה עובד לאורך זמן. גם מי שצריך לטפל בלחץ דם או כולסטרול לא יוכל לחיות לאורך זמן בעזרת פלסבו בלבד.
ד. יש הרבה בעיות שבהן אין לגוף יכולת להסתדר לבד, אפילו אם הוא ממש ''יתאמץ''. הגוף שלנו לא יודע למשל לפרק אבנים גדולות שהצטברו בכליות, הוא לא יודע להרוג וירוסים מסוימים (HIV, כלבת ועוד), הוא לא יודע לשחרר קריש דם שנתקע בעורקי הלב וכן על זו הדרך.
באנשים חולים, המצב גרוע עוד יותר. למשל גופם חולי המופיליה לא יכול להקריש את הדם במקרה של פציעה, פשוט כי חסר רכיב בדם שאחראי על זה. אפילו אם מאוד ירצו ויאמינו שהם קיבלו זריקה שתעזור להם, זה פשוט לא יעבוד כי הגוף חסר יכולת להקריש את הדם בעצמו, ואז הם ימותו מדימום.
בכל המקרים האלה, אפילו אם הגוף יאמין שהוא קיבל עזרה חיצונית אבל בפועל הוא לא קיבל - זה לא יעזור.
ה. רוב האנשים פועלים לפי ההיגיון. אם הם רואים שחיסונים מונעים מחלות ומוות, הם מתחסנים. אם הם רואים שאנטיביוטיקה הורגת חיידקים, הם ייקחו אנטיביוטיקה כשצריך.
לכן, מרגע שהמחקר אומר על חומר X שהוא לא יעיל לתופעה Y, עבור רוב האנשים חומר X אינו פלסבו יעיל. כאמור, גם כשיש אמונה בחומר, עדיין החומר האמיתי יהיה הרבה הרבה יותר מועיל (אחרת תוצאות המחקר יהיו שהחומר האמיתי לא משיג שיפור ניכר לעומת הפלסבו, ולכן הוא לא יאושר לשימוש).
חוסר אומץ לצאת לחיים זו לא בעיה רפואית אלא פסיכולוגית..
הכוח נמצא באדם עצמו ולא בתרופה רק צריך שכנוע לא לפחד להשתמש בו.
הגוף לגמרי יכול להסתדר לבד אולי בסוף הוא יקלוט שעבדו עליו אבל מקסימום הוא יבין שהוא תמיד יכל וסתם פחד...
לכן כאן זה באמת לא משנה פלציבו או אמיתי.. זה כי זה פסיכולוגי
במקרה הזה הפלציבו יכול להיות בעצמו התרופה האמיתית
תן לאנשים אבקת שוקולית ותגיד להם שזה ייתן להם אומץ, וישפיע על התדר האנרגטי שלהם.
תן להם משקפיים עם עדשות במספר 0, ותגיד להם שאלה עדשות מיוחדות שעוזרות להסתכל על העולם בצורה חיובית.
כמו שכתבתי - האמת צריכה להיאמר. לשקר לאנשים לאורך זמן בשביל להרוויח כסף על כלי חסר השפעה, שבכל המחקרים הוכח שהיעילות שלו שואפת לאפס, זה לא מוסרי.
אז נכון שלפעמים עצם השקר מוביל לתוצאה כלשהי (אפקט הפלצבו), אבל אני לא רוצה לחיות בעולם של שקרים. בסוף מי שמתפתה להאמין ש"אין משמעות למחקרים" - גם לא ייקח תרופה כשהוא באמת יצטרך אותה, כי "מה זה כבר מחקר אמיתי שעבר ביקורת עמיתים לעומת הניסיון האישי והמוכח של המנטור שלי".
אם תצליח לשכנע ששוקולית או משקפיים גורמים לאותו דבר אז יאללה..
אם אפשר בחינם גם טוב אבל כנראה שאף אחד לא יאמין.
תגיד לי, אם אני עכשיו מחרטט בנאדם שלא מצליח במשהו שאני רואה שיפור רציני
ובזכות זה הוא ממשיך במרץ במקום להתייאש.. היית בא אליו ואומר לו שאני משקר והוא גרוע?
אבל בסוף צריך להיות מדד אובייקטיבי כלשהו להתקדמות, בכל תחום שבו אנחנו מתיימרים להציע שיפור כלשהו.
יש דברים שקל למדוד (מאוד קל להראות שאקמול עוזר בהורדת חום),
יש דברים שיותר מסובך למדוד,
ויש דברים שמאוד מאוד מסובך למדוד (כמו שיפור בנושאים פסיכולוגיים - נפשיים). למרות הקושי, יש כלים מדעיים לבדוק את זה ואי אפשר סתם להחליט מתי התוצאה המתקבלת היא חיובית ומתי לא.
אולי עד עכשיו זה לא היה מספיק ברור, אז אחזור שוב על הנקודה הזאת:
כשהמחקר אומר שפרחי באך לא יעילים, הוא לא אומר "הם יעילים ב-90% וזה כמו הפלצבו". לא ולא. הוא אומר שאחוזי ההצלחה נמוכים להחריד, שמרבית המשתמשים משלמים כסף על משהו שהם מאמינים שיעזור להם - ובסוף בטווח הרחוק (ולעיתים גם הקרוב) לא קורה להם שום דבר. פשוט כלום. הלך הכסף, כמו שאומרים הגששים.
אז יש אנשים שכן מרגישים שיפור, אבל איזה קטע - מחציתם בכלל קיבלו מים בטעמים. בכל מקרה הם המיעוט, כאשר כאמור הרוב לא רואים שום שיפור במדדים.
אם אתה מציע משהו שלא עוזר להתקדם - אתה רמאי. לרמות זה לא טוב, נקודה. זה גם לא יעיל לאורך זמן וגם בעייתי מאוד מבחינה מוסרית.
גם אם באופן ישיר אף אחד לא ימות או יינזק מהרמאות האישית שלך, בסופו של דבר יש כאן תהליך שלם של אנשים שפונים לקסמים ותדרים ובלבולי מוח במקום לטפל באמת בבעיות שלהם, ואז כשיש מגפה רבים מהם גם מסרבים לקבל חיסון כי כבר אין משמעות למדע.
אני מתכוון לומר שאם מדובר על לקבל אומץ וכאלה - שלא באמת קשור למחלה או בעיה במציאות
אז כל מה שידחוף את אדם לצאת מהפחד זה התרופה - אם זה חומר אמיתי או מים או לא יודע מה
זה לא שקר כי זה פסיכולוגי.. אין באמת בעיה לבנאדם שמטפלים בו
אם באמת משתמשים בזה לפתור בעיות שהן מציאותיות - חיידקים, חוסר ויטמין וכו'
פה אתה צודק. אבל השרשור מדבר על חוסר אומץ וחסימות..
הרי לדבריך חיידקים הם אמיתיים לעומת פחד שהוא סתם פסיכולוגי ("שלא באמת קשור למחלה או בעיה במציאות").
זה לא נכון.
יש אנשים רבים עם בעיות פסיכולוגיות אמיתיות, ויש דרכים אמיתיות לפתור את הבעיות האלה. דרכים שהוכח שיש ביכולתם לעזור/לרפא.
בבקשה תקרא שוב את התגובה הקודמת שלי, הרחבתי אותה לאחר שכבר קראת.
עכשיו אתה רואה בנאדם כשרוני ונראה טוב וכו', אבל הוא מפחד לצאת לחיים...
מי אמר שהפיתרון היותר אמיתי הוא לחפור לו בעבר ושיחות נפש וכו' שיקח מלא זמן
מאשר לשכנע אותו שיש לו אומץ ואח"כ הוא יגלה שהוא תמיד היה יכול
אם הקאוצ'ר שהלכתי אליו פעם היה מחרטט אותי עם מים וגורם לי לקבל אומץ להתחתן וכל מה שרציתי שיגרום לי... לא הייתי חושב שהוא שקרן, להפך, הייתי חושב שהוא גאון
אני גם אשלם לו על זה.
אוקיי את חושבת שפחד פסיכולוגי עמוק יותר צריך לפתור בחפירה לעומק
אם תוכיחי שאת צודקת ואני טועה אחזור בי.
אני דווקא חולק עלייך שלא בהכרח ולפעמים כל מה שצריך זה שכנוע שאתה יכול
ותאמיני לי שאני מבין בפחדים מסיבות עמוקות 
מוסרית אני לא רואה בזה בעיה, מה זה שונה מההיתר לשנות בשביל השלום? או מחמאות מוגזמות שמפזרים כדי לדרבן אנשים להמשיך?
כאדם שבעצמו תקוע בפחדים לפעמים אתה אומר לעצמך "לא אכפת לי שזה שקר העיקר שיעזור"
אתה חושב שהשיטות האלה באמת עוזרות, אלא שזה רק פסיכולוגי.
זה *לא נכון*.
הן לא עוזרות.
כשאומרים על משהו "הוא עוזר כמו פלצבו" - בעצם אומרים שהוא לא עוזר בכלל, ואותם אחוזים בודדים שכן דיווחו על שיפור - הם כל-כך מעטים עד ששימוש בשיטה הזאת הוא רמאות לכל דבר ועניין.
אם קאוצ'ר שעזר לך מצליח לעזור ל-90% מהאנשים שהולכים אליו, בצורה עמוקה ולאורך זמן, אז כנראה הוא עושה משהו נכון.
אבל אם הוא משתמש בשיטות לא יעילות ולכן רק 10% רואים שיפור, אז אדם הגיוני בכלל לא יילך אליו.
לכן שאלתי בהתחלה כמה הפלצבו עוזר ולא זוכר שענו לי על זה
כלומר היסטוריה פרטית שלי.
כשאמרו לי למשוך בגומיה ולהכאיב לעצמי בכל פעם שאני נמשך לחבר מהכיתה - לגמרי האמנתי בזה.
הרי ההיגיון כ"כ ברור (הרבה יותר ברור מתדר אנרגטי...) - לקשר בין המשיכה לבין כאב, עד שהמוח יבין שזה לא בסדר וזה לא נעים אלא כואב.
במשך כמה שבועות הרגשתי שזה באמת עובד. לראשונה מזה שנים הייתי אופטימי וחשבתי שעוד מעט "זה מאחורי".
הייתי כל כך עסוק בלפצוע את עצמי, שבכלל לא יכולתי להרגיש שום דבר לאף אחד.
אבל ככל שהזמן עבר, ההשפעה של התרופה הזאת התפוגגה. פתאום המוח הצליח למצוא זמן למשיכה הזאת למרות שהייתי עסוק בלפצוע את הגוף. הכאב התחיל להופיע בנוסף למשיכה, ולא במקומה.
אבל היי, רק לפני שבוע זה עזר לי! כנראה הרעיון עצמו נכון, פשוט צריך ליישם אותו בצורה טובה יותר. להכאיב יותר. לשרוט יותר. לעשות כוויות חזקות יותר.
וכך המצב שלי הלך והתדרדר, בשם תרופה שמעולם לא הוכחה כיעילה, אבל היי - מקסימום זה לא יזיק, נכון?
וכן, ברור לי שה"תרופה" שלי הייתה שונה מאוד מפרחי באך. מן הסתם תוחלת הנזק של טיפול בכאב יהיה גדול הרבה יותר מטיפול בעזרת תמציות פרחים.
עם זאת, הרעיון הוא אותו רעיון:
לבעיות אמיתיות צריך למצוא פתרונות אמיתיים, כאלה שהוכח שיש ביכולתם לעזור. לא לחפש קיצורי דרך חסרי משמעות, גם אם יש כמה אנשים שבמקרה רואים בכך תועלת (וכאמור -הם היו רואים את התועלת הזאת גם עם פלצבו).
בלי קשר לכלום.. משתתף בצערך (לא כי חייבים לכתוב את זה לפני שמגיבים)
לגבי העניין עצמו, אני די משוכנע שמשיכה מינית שונה לגמרי מחוסר אומץ? לא?
באחד זה משהו שהוא מציאות, ובשני זה סתם חסימה של קורי עכביש שרק צריך להאמין שאפשר לקרוע אותם
פשוט אני..אני לא חושב שזה "סתם חסימה", עבור אותו אדם מדובר במציאות
כאדם שבעצמו סובל מפחדים לצאת לעולם וחוסר ביטחון
אני יכול להגיד לך שלפעמים דווקא אמונה שאני יכול להתגבר על זה לגמרי תספיק
אני אישית לא מרגיש שזה מציאות,
פשוט מאורעות החיים הביאו את המוח למצב של "ברח" בקטע מוגזם שמתגבר על ההיגיון..
כל מה שאני צריך זה כוח כלשהו להתנגד לו
השאלה מתנקזת לתועלת שחלק מהציבור ירוויח מה-blissful ignorance לעומת התועלת בחינוך של הציבור באופן כללי לחשיבה מדעית. כשבסוף התפיסה הציבורית משפיעה על המדיניות הציבורית וכך על השירותים בהווה והתפתחות בעתיד בתחומים שונים (ברפואה, במדע וכו').
למרבה המזל(!) גם כשכן נעשים מאמצים בכיוונים החינוכיים הם לא בהכרח עובדים, כך שנטל ההכרעה בסוגיה הזו לא באמת כל-כך גדול 
)
קודם כל ברור שכתבתי את ההודעה הקודמת בהומור, נכון?
אבל אם את נתקלת באופן פרטי לגמרי במישהו שהאמין מאוד באמצעי אלטרנטיבי כלשהוא שאין לו ביסוס מחקרי, ורואה שיפור גדול במה שהוא רצה לטפל בו. ונניח שלך אישית יש השפעה גדולה עליו - את תנסי לשכנע אותו שזה שטויות? את תשאירי את המצב כפי שהוא - שיהנה? את אולי תתלבטי מה לעשות?
טוב, זו שאלה פרטית. ברור שמבחינה ציבורית כן יש חשיבות לנושא. אבל כאן נכנסת גם השאלה - איפה הפרטי הופך לציבורי, הרי הציבור מורכב מפרטים.
עכשיו אבל, לרוב זה לא המצב - ברגע שמישהו משתכנע שמשהו עוזר לו, כנראה לא ישפיע עליו במיוחד גם אם תגידי לו שזו שטות - ולכן גם אם מישהו מתלבט איך להגיב, ההתלבטות כנראה לא באמת משמעותית.
כשהשאלה היא במישור הציבורי אין התלבטות וברור מה גובר. דוגמא לשאלות במישור הציבורי (שהתשובות שלהן נכון להיום מאכזבות) - האם קופות חולים או אוניברסיטאות יציעו שירותים \ מסלולי לימודים בתחומים שאין להם ביסוס מדעי.
כל השאלה של מבקש אמונה היתה תחת ההנחה שזה כן מועיל לאחוזים מסוימים (ואז השאלה הפרטית היא על אדם שנמצא שם)
כי אני רואה שבאמת כתבתי באופן חלקי ולא כל-כך מסודר והשמטתי דברים שחשבתי ש"מובנים מאליהם" כעמדתי.
אני אומרת שהשאלה היא בעיקר שאלת התועלת שחלק מהציבור עשוי להפיק (בהנחה שעשוי) מול החשיבות של חינוך מדעי.
מבחינה ציבורית כללית לי ברור שהתועלת הראשונה זניחה יחסית להפסדים בצד השני, ואינה משהו שצריך להתחשב בו.
בשאלות יותר פרטיות זה עלול להיעשות בעיניי קצת מורכב יותר.
תינוקות שלוקחים את זה, לעומת תינוקות שקיבלו פלצבו.
לגבי רציונליות - בוודאי מי שמאמין בתדרים של אנרגיות ובפרחים שמשפיעים על התדר הוא לא רציונלי. איך אפשר בכלל להתווכח על זה?
כשמבינים את העניין האנרגטי שעליה מתבססת השיטה
שהתמציות הן בעצם אנרגיות אז מבינים שזה לא משו פסיכולוגי.
התדר האנרגטי שלנו משפיע בעצם על הרגש שלנו, כשיש חסימה באנרגיה, נרגיש את זה, ואח"כ זה יכול לפגוע בגוף בצורה פיזית. בעצם הפיזי זה השלב היותר מתקדם.
וסתם כך אתן דוג' על איך תמצית אחת עובדת-
תמצית mimulus תמצית שפועלת על פחדים מגורם מסוים
נגיד פחד לנהוג, פחד מכלבים וכו'
ואדם לקח אותה, והופ כבר לא פוחד מכלבים או מסוגל לנהוג בלי פחד.
תגיד פלצבו, לא פלצבו, זה לא מעניין, שורה תחתונה זה עובד.
לא לאחד במקרה, לכל מי שלקח.
וזה רק דוג' קטנה ...
יש עוד המון תמציות שעובדות על כל מיני עניינים אחרים.
ועוד סיבה למה זה לא פלצבו- יש 38 סוגי תמציות. יש מטפלים שמתאימים תמציות בלי להגיד למטופל איזה סוג של תמציות הוא לוקח. והמטופל מרגיש וחש בשינויים.
ושום פלצבו לא יגרום לך לתחושת ביטחון ברמה ששפת הגוף שלך משתנה והדיבור שלך נהיה רהוט יותר, ואתה מרגיש איך העמוד השדרה הפנימי הנפשי שלך מתייצב, ורמת האסרטיביות עולה, והיכולת להציב גבולות לשני.
שאלו דברים שאנשים יכולים לעבוד עליהם שנים בטיפולים רגשיים בלי באמת להגיע לתזוזות משמעותיות. וכאן תוך נגיד 8 חודשים מגיעים ממש לשינויים משמעותיים בעניין.
פלצבו או לא, פחות מעניין. שורה תחתונה זה עובד.
מדובר בשרלטן חסר כל כוחות קסם, אבל בכל זאת הוא הביא לאריה אומץ והביא לדחליל מוח וכו', כי הוא ידע שבאמת אין להם כל בעיה - הם רק חשבו שיש להם בעיה.
לכן ממילא כאשר הוא נתן להם *אמונה* בכך שהם מחזיקים בידיהם את ה"תרופה" שתעזור להם, הבעיה פשוט נעלמה.
כן, כן. קראתי את הקוסם מארץ עוץ רק בגיל מופלג (30 ומשהו) וספגתי מהלומה כואבת ואכזבה עמוקה כשגיליתי את הסיפור האמיתי. (עד אז הכרתי את ה"מסביב" והייתי בטוחה שהקוסם אמור להיות משהו מיוחד באמת.)
האזהרה לאנשים במצבי של לפני לא הרבה שנים שעדיין אוחזים בתמימותם ואינם מודעים לסיפור האמיתי.
פשוט אני..מי שגילה את העניין של האנרגיות של הפרחים היה רופא, מנתח,
איש מיושב, חכם, וגם אחרי שגילה את זה הוא שילב את הידע שלו ברפואה
עם תמציות שהביא למטופלים שלו.
ולא מבטיחים קסמים לאף אחד. יש אנשים שלא יעבוד עליהם פרחי באך
שזה אולי במחקרים לא מספיק בקיאים על מי זה יעבוד ועל מי זה לא ולמה.
וגם מה המדד להצלחה וכמה זמן לקחו את התמציות, אם תיקח אותם אפילו שבועיים בקושי מרגישים בשינוי. יש תמציות שהן רק להרגעה זמנית או רק לשינוי זמני כמו נגיד תמצית לדחיינות שהיא עוזרת לעשות משימות שדחינו, אבל היא לא פותרת את הבעיה בשורש של הדחיינות.
ולעומת זאת, יש תמציות עומק, שלוקח להם זמן עד שרואים בהם שינוי עמוק.
יש לי חברה ששנים היא בטיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, והיא השנה התחילה לשלב את הטיפול עם פרחי באך, והיא היתה בשוק איך זה השפיע עליה לטובה. ושוב זה דברים ששנים היא עובדת עליהם בטיפולים. ואגב היא גם היתה סקפטית מאוד על השיטה, אבל חברות שלי ואני ממש דחפנו אותה לנסות. וב"ה היא אמרה מה יש לי להפסיד. וב"ה היא ממש מרוצה ושמחה.
להגיד שהיא סיימה את העבודה בנפש? לא.. אבל זה הקפיץ את הטיפול שלה בכמה רמות ושחרר כמה חסימות. ובשבילה זה כמעט גאולה.
אני יכולה לסכם קצת בקצרה על מי פרחי באך לא יעבוד ולמה-
אדם שמאוזן בסוג אנרגיה של תמצית מסוימת היא לא תשפיע עליו, כי הוא מאוזן. לדוג' תמצית לאנשים שבורחים מהתמודדות כי הם מפחדים להיפגש עם האני האמיתי שלהם. יש תמצית מיוחדת לזה. שהיא לאט לאט מורידה את המסיכות שאדם שם על עצמו. עכשיו, לאדם שאין לו מסיכות והוא כנה ואמיתי עם עצמו, הוא לא ירגיש בשינוי.
התאמת תמציות היא לפי כל מה שתמצית עובדת עליו, יכול להיות בן אדם שלא יהיה לו איזה תמצית מסוימת שיכולה לעזור לו, כי הוא נגיד לא מתמודד עם עצבות או עם פחדים או עם בעיה של לשים גבולות לאנשים, או עם בעיה של לקיחת תשומת לב מאחרים וכו' וכו' (יש הרבה סוגים)
תודה על ההמלצה! בהצלחה!
לב אוהבכלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?
(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).
ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.
תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.
בהצלחה♡
כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.
תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.
לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.
אשמח לשאלה שקצת לא נעים לי לשאול.
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש. הולך אחלה סה"כ, אחלה שיחות, יש צחוקים כימיה ודיבור זורם יחסית.
אבל יש משהו שממש מפריע לי וזה שיש בינינו איזשהו פער באסתטיקה/היגיינה. אני אחד שממש שם לב לדברים וממש רוצה שאישתי תהיה "מטופחת". והיא לא אחת שמתאפרת בכלל, לא לדבר על לק וכל זה.. וגם לבוש דיי פשוט. ואפילו (וממש לא נעים לי להגיד) לא תמיד שמה לב לשערות בפנים…
השאלה מה לעשות עם דבר כזה? אני לא יכול להתעלם מזה.. ברור שגם לי יש עבודה לעשות אבל בסוף יש איזו רמה שאני מצפה ממנה..
שייך בכלל לדבר על זה איתה??
תודה.
שלך איטי. לא אצל כולן זה ככה🤷
ואני לא מרגישה תחת זכוכית מגדלת בכלל. אני עושה את זה כבר יותר מ20 שנה כי ככה אני רוצה וטוב לי. חשובה *לי* הנראות שלי ושיערות בפנים זה חלק מזה. לא כי זה חשוב לבעלי
ובדיוק בגלל השורה האחרונה כתבתי לו שיוותר. כי אם הוא כגבר שם לב לזה, זה יפריע לו גם בהמשך ולהעיר על לא שייך בעיניי
כמעט כל הדייטים שעברתי מסתיימים כעבור פגישה אחת?
ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?
זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.
'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?
אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.
למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?
אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?
אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?
אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?
אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.
ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.
כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.
זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.
זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.
(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)
אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.
אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.
תודה
אני ניק שהיה פעיל פה אבל מעדיף לא להחשף
חשבתי לשתף שיר שיצרתי לאחרונה עם AI
לדעתי זה יגע בעולמם של חברי הפורום
יום טוב
שלום לכולם.
אצלנו במשפחה כולם ממש גבוהים. באיזור 190, והבנות יחסית בממוצע. כל חיי גדלתי כגבוה ותמיד קיבלתי על זה מחמאות, לכן אצלי במוח זה נתפס כדבר מאוד מהותי.
העניין הוא שאתמול יצאתי לדייט עם בחורה מתוקה ממש, אבל גם ממש נמוכה. ויותר מזה, המשפחה שלה גם ככה פחות או יותר. אחרי שהבנתי את זה פתאום התחיל להפחיד אותי העניין הגנטי (ברור שגובה זו לא מחלה ח"ו והבעיה היא בתפיסה שלי! אבל ככה גדלתי וכרגע קשה לי להשתחרר מזה. ומבקש מראש סליחה אם זה פוגע במישהו).
השאלה שלי היא האם יצא לכם לחשוב על משהו כזה פעם? מה יהיה הגובה של הילדים? איך אפשר לברר גנטית מה באמת ההשלכות של זה? מכירים משפחות שיש פער גובה מטורף כזה? מה הגובה באמת של הילדים?
חבר'ה, באמת כל פיסת מידע שיש לכם כאן תעזור לי, זו לא פעם ראשונה שאני מתלבט על זה. תודה
אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא.
אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.
כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!
דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....
וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.
ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...
על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.
אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.
אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.
בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.
אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.
אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל
בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי
טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.
הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.
זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.
מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.
בהצלחה רבה!
כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.
על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..
מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.
אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.
אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.
זה דבר שיש לדעת.
עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.
ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע?
קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).
מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).
ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.
זה מציק לך בעין?
מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?
איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??
כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע
אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים
אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות
אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176
(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)
ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות
(הממוצע הוא 163)
זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט
אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185
זה משפיע אבל לא מחייב בכלל
אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך
כמה זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה
לא הילדים שלך
כי לי זה מפריע🙂
מודה
נסיתי עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180
אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו
האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה.
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר.
שמחה שזה לא הפריע לבעלי...
יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד
אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...
גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...
כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)
ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.
בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה.
(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)
אני גבוהה. ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.
כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.
אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים
גבריים כל כך.
מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.
אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.
רואה די הרבה זוגות כאלה.
ויכול להיות שסתם נטיית גובה
כנ"ל אצל הגברת המיועדת.
כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)
בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.
כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.
אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר
אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?
אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח
אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)
כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח.
ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..
למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)
אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף
לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת.
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....
כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים
אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?
להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.
גם להיות בן מאוד נמוך.
אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה
או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?
קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון.
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה.
פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:
יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.
למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)
אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.
מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.
אבל השאלה הגדולה היא:
האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?
בפער מהממוצע זה הכי כיף.
אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה
לכל עם ישראל בעז"ה
איזה מרגש
שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)
מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂
שיחקת אותה.
יפה.
מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).
זו הכותרת של טיפ באתר "השדכן". יש שם טיפים טובים.
מזכיר לי את התגובה של הבחורה שלא הרגישה צורך
להתחתן. אולי לא קשור, אבל ממליצה על טיפים;
שם וגם באתר של אלי גרון.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
איך שניכם יודעים להתנסח יפה בכתב
