תמציות שמופקות מפרחים בשיטה של הפקת אנרגיה

שזה הרתחה של הפרח במים, ואח"כ מסננים את המים. והמים שנשארו

אלו מים עם האנרגיה של הפרח. 

נשמע הזוי נכון, אבל זה עובד.

ד"ר באך שגילה זאת התבסס על העיקרון בהומופאתיה שאומר "דומה מרפא דומה"

אנרגיה x תאזן את אותה אנרגיה שקיימת אצל האדם

רק שאצל האדם היא יכולה להיות לא מאוזנת מכל מיני סיבות

ברגע שיש חסימה באנרגיה, אפשר פשוט לשחרר אותה

אגב לכל דבר יש אנרגיה. אפשר לנסות להרגיש. 

נגיד קחי פרי ושימי את היד קרוב לפרי ותראי אם את מרגישה משהו ביד.

כנ"ל גם את האנרגיה שלך, את יכולה להרגיש כמו זרמים או כמו מערבולת אם 

תקחי את שתי הידיים ותקרבי אותן אחת מול השניה.   

@הפי

@מבקש אמונה

אני אגיד לך ת'אמת, אני לא יכול להאמין בזה

כי אף פעם לא הרגשתי אנרגיה לא מפרי ולא מהיד שלי ולא משום חפץ כמה שזכור לי.

תראי, בתכלס, אם מישהו היה דוחף לי מים ואומר לי שזה חומר מיוחד שמי ששותה אותו מקבל אומץ

ובגלל האמונה הייתי פתאום מתחתן ומרים עסק ופתאום קולטים אותי מיליונר שבטוח ששתה חומר מיוחד  ואח"כ הייתי מגלה שעבדו עלי לא היה מפריע לי.. אבל לפחות שבהתחלה אני אאמין.   

אז כאילו לא בא לקנטר, אבל אחרי שכתבת על אנרגיה לא נראה לי שאני יכול להאמין בזה

(אלא אם כן יוכיחו לי שזה נכון)

אתה יכול? 

יכולה להבין

בכללי אם לא מודעים למושג אנרגיה, גם סביר להניח שלא נרגיש

כאילו יש המון אנשים שמרגישים אבל הם לא מבינים מה הם מרגישים

כי נגיד יש אנרגיה לאנשים ולמקומות, ואפשר להרגיש במקום אחד x ובמקום שני y

ולא להבין למה שם נעים ושם לא. יש אנשים שמאוד מודעים לזה, ויש אנשים שפחות.

בכל אופן, זה היה רק כדי לתת מעט רקע לשיטה. זה לא אמור באמת לשנות.

גם אם לוקחים את זה, צריך להבין שהתהליך הוא איטי, ולא רואים קסמים על ההתחלה.

אבל עם הזמן ממש מרגישים בשינוי פנימי, אפילו בחשיבה.

מצד הערך העצמי, והחוויה האישית של מסוגלות

קשה להאמין בדברים כאלה.

אבל תראי אם זה בזול ולא מסוכן לא יהיה אכפת לי לנסות 

מה כבר יכול להשתבש 

50 שח לבקבוק שמחזיק בערך 3 שבועות, זה סביר לגמרי.

(שוב, זה נשמע הזוי כן?.. אני ממש יכולה להבין את ההתנגדות)

אם תרצה יש רשימה של מטפלים בפרחי באך באנטרנט, 

אפשר לחפש אחד באזור שלך ולבקש ממנו שיתאים לך תמציות.

אפשר גם דרך קופת חולים... 

הכוונה, גם אם זה לא באמת ורק פסיכולוגי,

אולי בכל זאת שווה לעבוד על אנשים בשביל השפעה טובה חח

ועובד... 

האמונה להירפא והנכונות של מי שלוקח את הפרחי באך היא זאת שבסופו של דבר מרפאה את הנפש. 

אני מאמינה לדוג' שאם ישימו להם סתם מים בבקבוקון הקטנצ'יק תהיה לזה בדיוק אותה השפעה חיובית על הנפש, אז בסופו של דבר זה כן עובד.

ואי אנשי השכל, בעיה אתכם

אבל יש תמצית גם לזה ;)

סתם, אנרגיות זה לא חרטוט, זה כמעט מדעי.

מוזמנת לנסות :-*

שכל הוא דבר נפלא, עד שהוא חוסם אותנו מלהרגיש

יש כבר הוכחות לזה

צילום קירליאן – ויקיפדיה

זו מצלמה שמצלמת הילות או בעצם תדר אנרגטי.

יש אנשים רוחניים שיכולים לראות את זה,

יש כאלו שחשים בזה,

ויש כאלו שחסומים לזה.

בכל אופן. השיטה עובדת. אם תרצי או לא. 

מי שיכתוב כאן על פתרונות אמיתיים לא ייתקל בתגובות אנטי

המרצה שלי אחת המקצועיות מבחינה טיפולית

והיא מאוד מחזיקה מהשיטה הזאת

ויש לה סיפורים מהקליניקה, מהשטח. שינויים מדהימים שאנשים עוברים.

כולם בהתחלה סקפטיים, אני יכולה להבין למה.

אבל בפועל- זה עובד. קורים דברים, יש שינויים.

שמע, גם אם נניח שזה סתם מים..

אם נותנים לאנשים מים עם סיפור שזה יתן להם אומץ לצאת לעולם, והם פתאום מקבלים אומץ 

למה להרוס ולפרסם שזה חרטה? אם זה עובד זה אחלה.  זה מה שהם היו צריכים הרי

תפסיקו לבאס ולהרוס לכל מי שמאמין שזה עוזר

(כי אם כבר מגיבים בלי קשר לתגובה הקודמת אז למה לא לעשות את זה מעניין...)

למשל...
א. בסופו של דבר האמת צריכה להיאמר. רופא שמנסה לרפא ילד מדלקת גרון, לא יכול לרשום לו משהו שיכול לעבוד רק אם הילד ממש מאמין שזה עובד, תוך כדי שהרופא משקר ואומר שזה חומר שמרפא את הגוף. הרופא חייב להביא לילד תרופה שבאמת הורגת את החיידקים, כזאת שאנחנו יודעים ממחקרים שיש ביכולתה לרפא את הילד.

ב. גם אם הרופא ישקר, עדיין מדובר באחוזים נמוכים שבהם החולה מדווח על שיפור, ואחוזים נמוכים עוד יותר שבהם החולה משתפר באמת במדדים אובייקטיבים. היית רוצה לטפל בדלקת ריאות בעזרת תרופה שתרפא את הדלקת רק ב-10% מהמקרים? הרי ברור שהתרופה האמיתית משיגה תוצאות טובות יותר מהפלצבו, אחרת היא לא הייתה מאושרת לשימוש.

ג. נמצא שהשפעות הפלסבו אינן ארוכות טווח. אני פעם הצלחתי לא להרגיש את האלרגיה שלי במשך שבת אחת (אחרי שההורים שלי שכחו להביא לי את הכדור כשיצאנו לצימר ולכן הביאו לי דמה), אבל זה לא היה עובד לאורך זמן. גם מי שצריך לטפל בלחץ דם או כולסטרול לא יוכל לחיות לאורך זמן בעזרת פלסבו בלבד. 

ד. יש הרבה בעיות שבהן אין לגוף יכולת להסתדר לבד, אפילו אם הוא ממש ''יתאמץ''. הגוף שלנו לא יודע למשל לפרק אבנים גדולות שהצטברו בכליות, הוא לא יודע להרוג וירוסים מסוימים (HIV, כלבת ועוד), הוא לא יודע לשחרר קריש דם שנתקע בעורקי הלב וכן על זו הדרך.
באנשים חולים, המצב גרוע עוד יותר. למשל גופם חולי המופיליה לא יכול להקריש את הדם במקרה של פציעה, פשוט כי חסר רכיב בדם שאחראי על זה. אפילו אם מאוד ירצו ויאמינו שהם קיבלו זריקה שתעזור להם, זה פשוט לא יעבוד כי הגוף חסר יכולת להקריש את הדם בעצמו, ואז הם ימותו מדימום.

בכל המקרים האלה, אפילו אם הגוף יאמין שהוא קיבל עזרה חיצונית אבל בפועל הוא לא קיבל - זה לא יעזור.

ה. רוב האנשים פועלים לפי ההיגיון. אם הם רואים שחיסונים מונעים מחלות ומוות, הם מתחסנים. אם הם רואים שאנטיביוטיקה הורגת חיידקים, הם ייקחו אנטיביוטיקה כשצריך.
לכן, מרגע שהמחקר אומר על חומר X שהוא לא יעיל לתופעה Y, עבור רוב האנשים חומר X אינו פלסבו יעיל. כאמור, גם כשיש אמונה בחומר, עדיין החומר האמיתי יהיה הרבה הרבה יותר מועיל (אחרת תוצאות המחקר יהיו שהחומר האמיתי לא משיג שיפור ניכר לעומת הפלסבו, ולכן הוא לא יאושר לשימוש).

חוסר אומץ לצאת לחיים זו לא בעיה רפואית אלא פסיכולוגית..

הכוח נמצא באדם עצמו ולא בתרופה רק צריך שכנוע לא לפחד להשתמש בו.

הגוף לגמרי יכול להסתדר לבד אולי בסוף הוא יקלוט שעבדו עליו אבל מקסימום הוא יבין שהוא תמיד יכל וסתם פחד...

לכן כאן זה באמת לא משנה פלציבו או אמיתי.. זה כי זה פסיכולוגי

במקרה הזה הפלציבו יכול להיות בעצמו התרופה האמיתית

תן לאנשים אבקת שוקולית ותגיד להם שזה ייתן להם אומץ, וישפיע על התדר האנרגטי שלהם.

תן להם משקפיים עם עדשות במספר 0, ותגיד להם שאלה עדשות מיוחדות שעוזרות להסתכל על העולם בצורה חיובית.

כמו שכתבתי - האמת צריכה להיאמר. לשקר לאנשים לאורך זמן בשביל להרוויח כסף על כלי חסר השפעה, שבכל המחקרים הוכח שהיעילות שלו שואפת לאפס, זה לא מוסרי.

אז נכון שלפעמים עצם השקר מוביל לתוצאה כלשהי (אפקט הפלצבו), אבל אני לא רוצה לחיות בעולם של שקרים. בסוף מי שמתפתה להאמין ש"אין משמעות למחקרים" - גם לא ייקח תרופה כשהוא באמת יצטרך אותה, כי "מה זה כבר מחקר אמיתי שעבר ביקורת עמיתים לעומת הניסיון האישי והמוכח של המנטור שלי".

אם תצליח לשכנע ששוקולית או משקפיים גורמים לאותו דבר אז יאללה..

אם אפשר בחינם גם טוב אבל כנראה שאף אחד לא יאמין. 

תגיד לי, אם אני עכשיו מחרטט בנאדם שלא מצליח במשהו שאני רואה שיפור רציני

ובזכות זה הוא ממשיך במרץ במקום להתייאש.. היית בא אליו ואומר לו שאני משקר והוא גרוע?

אבל בסוף צריך להיות מדד אובייקטיבי כלשהו להתקדמות, בכל תחום שבו אנחנו מתיימרים להציע שיפור כלשהו.

יש דברים שקל למדוד (מאוד קל להראות שאקמול עוזר בהורדת חום),

יש דברים שיותר מסובך למדוד,

ויש דברים שמאוד מאוד מסובך למדוד (כמו שיפור בנושאים פסיכולוגיים - נפשיים). למרות הקושי, יש כלים מדעיים לבדוק את זה ואי אפשר סתם להחליט מתי התוצאה המתקבלת היא חיובית ומתי לא.

אולי עד עכשיו זה לא היה מספיק ברור, אז אחזור שוב על הנקודה הזאת:

כשהמחקר אומר שפרחי באך לא יעילים, הוא לא אומר "הם יעילים ב-90% וזה כמו הפלצבו". לא ולא. הוא אומר שאחוזי ההצלחה נמוכים להחריד, שמרבית המשתמשים משלמים כסף על משהו שהם מאמינים שיעזור להם - ובסוף בטווח הרחוק (ולעיתים גם הקרוב) לא קורה להם שום דבר. פשוט כלום. הלך הכסף, כמו שאומרים הגששים.

אז יש אנשים שכן מרגישים שיפור, אבל איזה קטע - מחציתם בכלל קיבלו מים בטעמים. בכל מקרה הם המיעוט, כאשר כאמור הרוב לא רואים שום שיפור במדדים.

אם אתה מציע משהו שלא עוזר להתקדם - אתה רמאי. לרמות זה לא טוב, נקודה. זה גם לא יעיל לאורך זמן וגם בעייתי מאוד מבחינה מוסרית.

גם אם באופן ישיר אף אחד לא ימות או יינזק מהרמאות האישית שלך, בסופו של דבר יש כאן תהליך שלם של אנשים שפונים לקסמים ותדרים ובלבולי מוח במקום לטפל באמת בבעיות שלהם, ואז כשיש מגפה רבים מהם גם מסרבים לקבל חיסון כי כבר אין משמעות למדע.

אני מתכוון לומר שאם מדובר על לקבל אומץ וכאלה - שלא באמת קשור למחלה או בעיה במציאות

אז כל מה שידחוף את אדם לצאת מהפחד זה התרופה - אם זה חומר אמיתי או מים או לא יודע מה

זה לא שקר כי זה פסיכולוגי.. אין באמת בעיה לבנאדם שמטפלים בו

אם באמת משתמשים בזה לפתור בעיות שהן מציאותיות - חיידקים, חוסר ויטמין וכו'

פה אתה צודק.  אבל השרשור מדבר על חוסר אומץ וחסימות..

הרי לדבריך חיידקים הם אמיתיים לעומת פחד שהוא סתם פסיכולוגי ("שלא באמת קשור למחלה או בעיה במציאות").

זה לא נכון.

יש אנשים רבים עם בעיות פסיכולוגיות אמיתיות, ויש דרכים אמיתיות לפתור את הבעיות האלה. דרכים שהוכח שיש ביכולתם לעזור/לרפא.

בבקשה תקרא שוב את התגובה הקודמת שלי, הרחבתי אותה לאחר שכבר קראת.

עכשיו אתה רואה בנאדם כשרוני ונראה טוב וכו', אבל הוא מפחד לצאת לחיים...

מי אמר שהפיתרון היותר אמיתי הוא לחפור לו בעבר ושיחות נפש וכו' שיקח מלא זמן 

מאשר לשכנע אותו שיש לו אומץ ואח"כ הוא יגלה שהוא תמיד היה יכול

אם הקאוצ'ר שהלכתי אליו פעם היה מחרטט אותי עם מים וגורם לי לקבל אומץ להתחתן וכל מה שרציתי שיגרום לי... לא הייתי חושב שהוא שקרן, להפך, הייתי חושב שהוא גאון

אני גם אשלם לו על זה.  

אוקיי את חושבת שפחד פסיכולוגי עמוק יותר צריך לפתור בחפירה לעומק 

אם תוכיחי שאת צודקת ואני טועה אחזור בי. 

אני דווקא חולק עלייך שלא בהכרח ולפעמים כל מה שצריך זה שכנוע שאתה יכול

ותאמיני לי שאני מבין בפחדים מסיבות עמוקות 

מוסרית אני לא רואה בזה בעיה, מה זה שונה מההיתר לשנות בשביל השלום? או מחמאות מוגזמות שמפזרים כדי לדרבן אנשים להמשיך? 

כאדם שבעצמו תקוע בפחדים לפעמים אתה אומר לעצמך  "לא אכפת לי שזה שקר העיקר שיעזור"

אתה חושב שהשיטות האלה באמת עוזרות, אלא שזה רק פסיכולוגי.

זה *לא נכון*.

הן לא עוזרות.

כשאומרים על משהו "הוא עוזר כמו פלצבו" - בעצם אומרים שהוא לא עוזר בכלל, ואותם אחוזים בודדים שכן דיווחו על שיפור - הם כל-כך מעטים עד ששימוש בשיטה הזאת הוא רמאות לכל דבר ועניין.

אם קאוצ'ר שעזר לך מצליח לעזור ל-90% מהאנשים שהולכים אליו, בצורה עמוקה ולאורך זמן, אז כנראה הוא עושה משהו נכון.

אבל אם הוא משתמש בשיטות לא יעילות ולכן רק 10% רואים שיפור, אז אדם הגיוני בכלל לא יילך אליו.

לכן שאלתי בהתחלה כמה הפלצבו עוזר ולא זוכר שענו לי על זה 

כלומר היסטוריה פרטית שלי.

כשאמרו לי למשוך בגומיה ולהכאיב לעצמי בכל פעם שאני נמשך לחבר מהכיתה - לגמרי האמנתי בזה. 

הרי ההיגיון כ"כ ברור (הרבה יותר ברור מתדר אנרגטי...) - לקשר בין המשיכה לבין כאב, עד שהמוח יבין שזה לא בסדר וזה לא נעים אלא כואב.

במשך כמה שבועות הרגשתי שזה באמת עובד. לראשונה מזה שנים הייתי אופטימי וחשבתי שעוד מעט "זה מאחורי". 

הייתי כל כך עסוק בלפצוע את עצמי, שבכלל לא יכולתי להרגיש שום דבר לאף אחד.

אבל ככל שהזמן עבר, ההשפעה של התרופה הזאת התפוגגה. פתאום המוח הצליח למצוא זמן למשיכה הזאת למרות שהייתי עסוק בלפצוע את הגוף. הכאב התחיל להופיע בנוסף למשיכה, ולא במקומה. 

אבל היי, רק לפני שבוע זה עזר לי! כנראה הרעיון עצמו נכון, פשוט צריך ליישם אותו בצורה טובה יותר. להכאיב יותר. לשרוט יותר. לעשות כוויות חזקות יותר. 

וכך המצב שלי הלך והתדרדר, בשם תרופה שמעולם לא הוכחה כיעילה, אבל היי - מקסימום זה לא יזיק, נכון?

וכן, ברור לי שה"תרופה" שלי הייתה שונה מאוד מפרחי באך. מן הסתם תוחלת הנזק של טיפול בכאב יהיה גדול הרבה יותר מטיפול בעזרת תמציות פרחים.

עם זאת, הרעיון הוא אותו רעיון:

לבעיות אמיתיות צריך למצוא פתרונות אמיתיים, כאלה שהוכח שיש ביכולתם לעזור. לא לחפש קיצורי דרך חסרי משמעות, גם אם יש כמה אנשים שבמקרה רואים בכך תועלת (וכאמור -הם היו רואים את התועלת הזאת גם עם פלצבו).

בלי קשר לכלום.. משתתף בצערך (לא כי חייבים לכתוב את זה לפני שמגיבים)

לגבי העניין עצמו, אני די משוכנע שמשיכה מינית שונה לגמרי מחוסר אומץ? לא?

באחד זה משהו שהוא מציאות, ובשני זה סתם חסימה של קורי עכביש שרק צריך להאמין שאפשר לקרוע אותם

אני לא חושב שזה "סתם חסימה", עבור אותו אדם מדובר במציאות

כאדם שבעצמו סובל מפחדים לצאת לעולם וחוסר ביטחון

אני יכול להגיד לך שלפעמים דווקא אמונה שאני יכול להתגבר על זה לגמרי תספיק

אני אישית לא מרגיש שזה מציאות,

פשוט מאורעות החיים הביאו את המוח למצב של "ברח" בקטע מוגזם שמתגבר על ההיגיון..

כל מה שאני צריך זה כוח כלשהו להתנגד לו

השאלה מתנקזת לתועלת שחלק מהציבור ירוויח מה-blissful ignorance לעומת התועלת בחינוך של הציבור באופן כללי לחשיבה מדעית. כשבסוף התפיסה הציבורית משפיעה על המדיניות הציבורית וכך על השירותים בהווה והתפתחות בעתיד בתחומים שונים (ברפואה, במדע וכו').

למרבה המזל(!) גם כשכן נעשים מאמצים בכיוונים החינוכיים הם לא בהכרח עובדים, כך שנטל ההכרעה בסוגיה הזו לא באמת כל-כך גדול )

קודם כל ברור שכתבתי את ההודעה הקודמת בהומור, נכון?

אבל אם את נתקלת באופן פרטי לגמרי במישהו שהאמין מאוד באמצעי אלטרנטיבי כלשהוא שאין לו ביסוס מחקרי, ורואה שיפור גדול במה שהוא רצה לטפל בו. ונניח שלך אישית יש השפעה גדולה עליו - את תנסי לשכנע אותו שזה שטויות? את תשאירי את המצב כפי שהוא - שיהנה? את אולי תתלבטי מה לעשות?

טוב, זו שאלה פרטית. ברור שמבחינה ציבורית כן יש חשיבות לנושא. אבל כאן נכנסת גם השאלה - איפה הפרטי הופך לציבורי, הרי הציבור מורכב מפרטים. 

עכשיו אבל, לרוב זה לא המצב - ברגע שמישהו משתכנע שמשהו עוזר לו, כנראה לא ישפיע עליו במיוחד גם אם תגידי לו שזו שטות - ולכן גם אם מישהו מתלבט איך להגיב, ההתלבטות כנראה לא באמת משמעותית.

כשהשאלה היא במישור הציבורי אין התלבטות וברור מה גובר. דוגמא לשאלות במישור הציבורי (שהתשובות שלהן נכון להיום מאכזבות) - האם קופות חולים או אוניברסיטאות יציעו שירותים \ מסלולי לימודים בתחומים שאין להם ביסוס מדעי.

כל השאלה של מבקש אמונה היתה תחת ההנחה שזה כן מועיל לאחוזים מסוימים (ואז השאלה הפרטית היא על אדם שנמצא שם)

כי אני רואה שבאמת כתבתי באופן חלקי ולא כל-כך מסודר והשמטתי דברים שחשבתי ש"מובנים מאליהם" כעמדתי.

אני אומרת שהשאלה היא בעיקר שאלת התועלת שחלק מהציבור עשוי להפיק (בהנחה שעשוי) מול החשיבות של חינוך מדעי.

מבחינה ציבורית כללית לי ברור שהתועלת הראשונה זניחה יחסית להפסדים בצד השני, ואינה משהו שצריך להתחשב בו.

בשאלות יותר פרטיות זה עלול להיעשות בעיניי קצת מורכב יותר.

תינוקות שלוקחים את זה, לעומת תינוקות שקיבלו פלצבו.

לגבי רציונליות - בוודאי מי שמאמין בתדרים של אנרגיות ובפרחים שמשפיעים על התדר הוא לא רציונלי. איך אפשר בכלל להתווכח על זה?

כשמבינים את העניין האנרגטי שעליה מתבססת השיטה

שהתמציות הן בעצם אנרגיות אז מבינים שזה לא משו פסיכולוגי.

התדר האנרגטי שלנו משפיע בעצם על הרגש שלנו, כשיש חסימה באנרגיה, נרגיש את זה, ואח"כ זה יכול לפגוע בגוף בצורה פיזית. בעצם הפיזי זה השלב היותר מתקדם. 

וסתם כך אתן דוג' על איך תמצית אחת עובדת-

תמצית mimulus תמצית שפועלת על פחדים מגורם מסוים

נגיד פחד לנהוג, פחד מכלבים וכו'

ואדם לקח אותה, והופ כבר לא פוחד מכלבים או מסוגל לנהוג בלי פחד.

תגיד פלצבו, לא פלצבו, זה לא מעניין, שורה תחתונה זה עובד.

לא לאחד במקרה, לכל מי שלקח.

וזה רק דוג' קטנה ...

יש עוד המון תמציות שעובדות על כל מיני עניינים אחרים.

ועוד סיבה למה זה לא פלצבו- יש 38 סוגי תמציות. יש מטפלים שמתאימים תמציות בלי להגיד למטופל איזה סוג של תמציות הוא לוקח. והמטופל מרגיש וחש בשינויים.

ושום פלצבו לא יגרום לך לתחושת ביטחון ברמה ששפת הגוף שלך משתנה והדיבור שלך נהיה רהוט יותר, ואתה מרגיש איך העמוד השדרה הפנימי הנפשי שלך מתייצב, ורמת האסרטיביות עולה, והיכולת להציב גבולות לשני.

שאלו דברים שאנשים יכולים לעבוד עליהם שנים בטיפולים רגשיים בלי באמת להגיע לתזוזות משמעותיות. וכאן תוך נגיד 8 חודשים מגיעים ממש לשינויים משמעותיים בעניין.

פלצבו או לא, פחות מעניין. שורה תחתונה זה עובד. 

Bach flower remedies: a systematic review of randomised clinical trials - PubMed

"Flower remedies": a systematic review of the clinical evidence - PubMed

Efficacy of Bach-flower remedies in test anxiety: a double-blind, placebo-controlled, randomized trial with partial crossover - PubMed

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2695424/

Bach flower remedies used for attention deficit hyperactivity disorder in children--a prospective double blind controlled study - PubMed

מדובר בשרלטן חסר כל כוחות קסם, אבל בכל זאת הוא הביא לאריה אומץ והביא לדחליל מוח וכו', כי הוא ידע שבאמת אין להם כל בעיה - הם רק חשבו שיש להם בעיה.

לכן ממילא כאשר הוא נתן להם *אמונה* בכך שהם מחזיקים בידיהם את ה"תרופה" שתעזור להם, הבעיה פשוט נעלמה.

כן, כן. קראתי את הקוסם מארץ עוץ רק בגיל מופלג (30 ומשהו) וספגתי מהלומה כואבת ואכזבה עמוקה כשגיליתי את הסיפור האמיתי. (עד אז הכרתי את ה"מסביב" והייתי בטוחה שהקוסם אמור להיות משהו מיוחד באמת.)

האזהרה לאנשים במצבי של לפני לא הרבה שנים שעדיין אוחזים בתמימותם ואינם מודעים לסיפור האמיתי.

מי שגילה את העניין של האנרגיות של הפרחים היה רופא, מנתח, 

איש מיושב, חכם, וגם אחרי שגילה את זה הוא שילב את הידע שלו ברפואה

עם תמציות שהביא למטופלים שלו.

ולא מבטיחים קסמים לאף אחד. יש אנשים שלא יעבוד עליהם פרחי באך

שזה אולי במחקרים לא מספיק בקיאים על מי זה יעבוד ועל מי זה לא ולמה.

וגם מה המדד להצלחה וכמה זמן לקחו את התמציות, אם תיקח אותם אפילו שבועיים בקושי מרגישים בשינוי. יש תמציות שהן רק להרגעה זמנית או רק לשינוי זמני כמו נגיד תמצית לדחיינות שהיא עוזרת לעשות משימות שדחינו, אבל היא לא פותרת את הבעיה בשורש של הדחיינות. 

ולעומת זאת, יש תמציות עומק, שלוקח להם זמן עד שרואים בהם שינוי עמוק.

יש לי חברה ששנים היא בטיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, והיא השנה התחילה לשלב את הטיפול עם פרחי באך, והיא היתה בשוק איך זה השפיע עליה לטובה. ושוב זה דברים ששנים היא עובדת עליהם בטיפולים. ואגב היא גם היתה סקפטית מאוד על השיטה, אבל חברות שלי ואני ממש דחפנו אותה לנסות. וב"ה היא אמרה מה יש לי להפסיד. וב"ה היא ממש מרוצה ושמחה. 

להגיד שהיא סיימה את העבודה בנפש? לא.. אבל זה הקפיץ את הטיפול שלה בכמה רמות ושחרר כמה חסימות. ובשבילה זה כמעט גאולה.

אני יכולה לסכם קצת בקצרה על מי פרחי באך לא יעבוד ולמה-

 אדם שמאוזן בסוג אנרגיה של תמצית מסוימת היא לא תשפיע עליו, כי הוא מאוזן. לדוג' תמצית לאנשים שבורחים מהתמודדות כי הם מפחדים להיפגש עם האני האמיתי שלהם. יש תמצית מיוחדת לזה. שהיא לאט לאט מורידה את המסיכות שאדם שם על עצמו. עכשיו, לאדם שאין לו מסיכות והוא כנה ואמיתי עם עצמו, הוא לא ירגיש בשינוי.

התאמת תמציות היא לפי כל מה שתמצית עובדת עליו, יכול להיות בן אדם שלא יהיה לו איזה תמצית מסוימת שיכולה לעזור לו, כי הוא נגיד לא מתמודד עם עצבות או עם פחדים או עם בעיה של לשים גבולות לאנשים, או עם בעיה של לקיחת תשומת לב מאחרים וכו' וכו' (יש הרבה סוגים)

תודה על ההמלצה! בהצלחה!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

מציע למרגול ללכת ללמוד קצת מחשבת ישראל וספרי הלכה ולחזור עם ידע ריאלי.

אם במחשבות אישיות עסקינן, מעולה. אבל בשם יהדות/הלכה או משהו כזה, את לא בכיוון בכלל!

תסתכל מה כתבתי למעלה יותר.

שזה אכן אסור.

אבל שזה לא לא-מוסרי בעיניי (היינו, אם גוי עושה כך - זה לא הופך אותו לאדם רע או מושחת).

גם לנסוע בשבת אסור. אבל האם זה הופך אדם למטונף או שזה הופך אותו למישהו שעובר על המצוות וההלכה? כמובן. שוב נקביל לגוי , כי כיהודים אנחנו מחוייבים לתורה ולהלכה. 

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

אין איסור דאורייתא כזה, וגם דרבנן זה לא בדיוק "איסור", ואכן גוי במצב כזה הוא פשוט גוי - לא אח טוב ולא אחד רע.

מצד שני, כשהתורה מדברת על מעשה ער ואונן מדובר באופן מפורש על "השחתה", וחזל ביארו את הידוע לנו, והביקורת ברורה שם.

יש כאן מורכבות שבאה לידי ביטוי בדיוק בנקודה עליה את דנה.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הבגתי את זה בפוסט אחר, ומביא גם לכאן.

פעם היה באתר GYE תוכנית פורטיפיי לעבודה עצמאית. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או פורטיפיי התמכרות או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לפעמים השלב הזה מספיק. תנסה, מה אכפת לך.